משנה נזיר ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נזיר פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק שלישי ("מי שאמר") · >>

פרקי מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

מי שאמר הריני נזיר, מגלח יום שלשים ואחד.

ואם גילח ליום שלשים, יצא.

הריני נזיר שלשים יום, אם גילח ליום שלשים לא יצא.

משנה ב[עריכה]

מי שנזר שתי נזירויות, מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד, ואת השניה יום שישים ואחד.

ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השניה יום שישים.

ואם גילח יום שישים חסר אחד, יצא.

וזו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזיריות, שאם גילח את הראשונה שלשים יום, מגלח את השניה יום שישים;

ואם גילח ליום שישים חסר אחד, יצא, שיום שלשים עולה לו מן המניין.

משנה ג[עריכה]

מי שאמר הריני נזיר, נטמא יום שלשים, סותר את הכל.

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

הריני נזיר שלשים יום, נטמא יום שלשים, סותר את הכל.

משנה ד[עריכה]

הריני נזיר מאה יום, נטמא יום מאה, סותר את הכל.

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים.

נטמא יום מאה ואחד, סותר שלשים יום.

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

משנה ה[עריכה]

מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום, אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה.

יצא ונכנס, עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה.

רבי אליעזר אומר: לא בו ביום, שנאמר (במדבר ו): והימים הראשונים יפלו, עד שיהיו לו ימים ראשונים.

משנה ו[עריכה]

מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ, בית שמאי אומרים: נזיר שלשים יום, ובית הלל אומרים: נזיר בתחילה.

מעשה בהילני המלכה, שהלך בנה למלחמה, ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה בשלום, אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה, והיתה נזירה שבע שנים.

ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות.

ובסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה.

אמר רבי יהודה: לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה.

משנה ז[עריכה]

מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אלו מעידים שנזר שתים, ואלו מעידים שנזר חמש, בית שמאי אומרים: נחלקה העדות ואין כאן נזירות.

ובית הלל אומרים: יש בכלל חמש שתים, שיהא נזיר שתים.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה נזיר ג ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד אם גילח יום שלשים יצא הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא.

(ב) מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השניה יום ששים ואחד ואם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים אם גילח יום ששים חסר אחד יצא זו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות שאם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המנין.

(ג) מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סתר את הכל רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה הריני נזיר שלשים יום נטמא יום שלשים סתר את הכל (ד) הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שלשים נטמא יום מאה ואחד סתר שלשים רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה.

(ה) מי שנזר והוא בין הקברות אפילו הוא שם שלשים יום אינן עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה רבי אליעזר אומר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים ייפלו (במדבר ו יב) שהיו לו ימים ראשונים.

(ו) מי שנזר נזירות מרובה והשלים את נזירותו ואחר כך בא לארץ בית שמאי אומרין נזיר שלשים יום בית הלל אומרין נזיר כתחילה מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבוא בני מן המלחמה בשלום הריני נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והייתה נזירה שבע שנים ולסוף שבע שנים עלת לארץ והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ולסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה אמר רבי יהודה לא הייתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה.

(ז) מי שהיו שתי כיתי עדים מעידין אותו אלו מעידין שנזר שתים ואלו מעידין שנזר חמש בית שמאי אומרין נחלקה העדות ואין כאן נזירות בית הלל אומרין יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים.

פירושים[עריכה]