משנה נזיר ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ג · משנה ב | >>
מי שנזר שתי נזירויות, מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד, ואת השניה יום שישים ואחדא.
ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השניה יום שישים.
ואם גילח יום שישים חסר אחד, יצא.
וזו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזיריות, שאם גילח את הראשונה שלשים יום, מגלח את השניה יום שישים;
ואם גילח ליום שישים חסר אחד, יצא, שיום שלשים עולה לו מן המניין.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירֻיּוֹת,
- מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד,
- וְאֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד.
- וְאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים,
- מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים;
- וְאִם גִּלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא.
- וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי פַּפַּיָּס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירֻיּוֹת,
- שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה שְׁלשִׁים יוֹם,
- מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים;
- וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא,
- שֶׁיּוֹם שְׁלשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן:
נוסח הרמב"ם
מי שנזר שתי נזירות -
- מגלח את הראשונה - יום שלשים ואחד,
- ואת השניה - יום ששים ואחד.
- ואם גילח את הראשונה - יום שלשים,
- מגלח את השניה - יום ששים.
- אם גילח יום ששים חסר אחד - יצא.
- זו עדות העיד רבי פפיס,
- על מי שנזר שתי נזירות,
- שאם גילח את הראשונה - יום שלשים,
- מגלח את השניה - יום ששים,
- ואם גילח יום ששים חסר אחד - יצא,
- שיום שלשים - עולה לו מן המנין.
פירוש הרמב"ם
יחשוב יום התגלחת, הראשון מן השלושים הקודמים ומהתחלת השלשים השניים, לפיכך יהיה תשלום השלושים השניים יום תשעה וחמשים.
וכשתשמע לשון גילוח, הבן ממנו הבאת הקרבנות בלשון התורה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואם גלח יום ששים חסר א' יצא - שיום ל' של נזירות ראשונה עולה לכאן ולכאן, וכיון שיום ל' של הראשונה נמנה גם מן הנזירות השניה נמצאו שלשים יום של נזירות שניה כלים בששים חסר א':
פירוש תוספות יום טוב
ואת השניה וכו'. עיין מ"ש בשם הרמב"ם בפ"ק משנה ד':
ואת השניה יום ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות. ומתחיל נזירות שניה בו ביום. מידי דהוה אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום. שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובששים ואחד מגלח על השניה. ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים ואחד. תוספות פ"ק דף ה' ע"ב:
ואם גלח יום ס' חסר א' יצא. עי' מ"ש בספ"ח:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות ומתחלת נזירות שני בו ביום מידי דהוה אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שאותו היום עולה לו ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובס"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום ל"א. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שנזר שתי נזירות: בפ"ק דמכלתין דף ה' ודף ו'. ובירושלמי פ' ואלו מגלחין דף פ"ב. וביד פ"ג דהלכות נזירות סימן ו':
שאם גלח את הראשונה: יום שלשים מגלח את השניה יום ס' ואם גלח יום ס' חסר אחת יצא שיום שלשים וכו' כך צ"ל:
תפארת ישראל
יכין
מי שנזר שתי נזירות: שאמר הרי עלי ב' נזירות, או הריני נזיר, ונזיר, אבל באמר הריני נזיר ל' יום ול' יום אם גילח יום ל' לא יצא וכמ"א:
ואת השניה יום ששים ואחר: דיום גלוח הראשון, אף על גב שגילח בו, עולה לנזירות ב', מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי יום, שעולה לו אותו היום. נמצא שגם נזירות ב' מגלח ליום ל"א:
יצא: דמשום דיום גלוח עולה לו הו"ל כאילו גילח השנייה ביום ל':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש