משנה נזיר ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מי שאמר הריני נזיר -

מגלח יום שלשים ואחד.

אם גילח יום שלשים - יצא.

הריני נזיר - שלשים יום,

אם גילח יום שלשים - לא יצא.

(ב) מי שנזר שתי נזירות -

מגלח את הראשונה - יום שלשים ואחד,

ואת השניה - יום ששים ואחד.

ואם גילח את הראשונה - יום שלשים,

מגלח את השניה - יום ששים.

אם גילח יום ששים חסר אחד - יצא.

זו עדות העיד רבי פפיס,

על מי שנזר שתי נזירות,

שאם גילח את הראשונה - יום שלשים,

מגלח את השניה - יום ששים,

ואם גילח יום ששים חסר אחד - יצא,

שיום שלשים - עולה לו מן המנין.

(ג) מי שאמר הריני נזיר -

נטמא יום שלשים - סתר את הכל.

רבי אליעזר אומר:

לא סתר - אלא שבעה.

הריני נזיר - שלשים יום,

נטמא יום שלשים - סתר את הכל.

(ד) הריני נזיר - מאה יום,

נטמא יום מאה - סתר את הכל.

רבי אליעזר אומר:

לא סתר - אלא שלשים.

נטמא יום מאה ואחד - סתר שלשים.

רבי אליעזר אומר:

לא סתר - אלא שבעה.

(ה) [ד] *הערה 1: מי שנזר - והוא בין הקברות,

אפילו הוא שם - שלשים יום,

אינן עולין לו מן המנין,

ואינו מביא קרבן טומאה.

יצא, ונכנס -

עולין לו מן המנין,

ומביא קרבן טומאה.

רבי אליעזר אומר:

לא - בו ביום,

שנאמר "והימים הראשונים יפלו" (במדבר ו יב),

שהיו לו ימים ראשונים.

(ו) [ה] מי שנזר - נזירות מרובה,

והשלים את נזירותו,

ואחר כך - בא לארץ,

בית שמאי אומרין: נזיר - שלשים יום.

בית הלל אומרין: נזיר - כתחילה.

מעשה בהילני המלכה,

שהלך בנה למלחמה,

ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה, בשלום - הריני נזירה שבע שנים,

ובא בנה מן המלחמה - והיתה נזירה שבע שנים,

ולסוף שבע שנים - עלת לארץ,

והורוה בית הלל,

שתהא נזירה - עוד שבע שנים אחרות,

ולסוף שבע שנים - נטמאת,

ונמצאת נזירה - עשרים ואחת שנה.

אמר רבי יהודה:

לא היתה נזירה - אלא ארבע עשרה שנה.

(ז) [ו] מי שהיו שתי כיתי עדים - מעידין אותו,

אלו מעידין - שנזר שתים,

ואלו מעידין - שנזר חמש,

בית שמאי אומרין:

נחלקה העדות - ואין כאן נזירות.

בית הלל אומרין:

יש בכלל חמש, שתים - שיהא נזיר שתים.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה נזיר ג

משנה נזיר, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב