עיקר תוי"ט על נזיר ג
משנה נזיר, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
(א) (על המשנה) ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות ומתחלת נזירות שני בו ביום מידי דהוה אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שאותו היום עולה לו ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובס"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום ל"א. תוספ':
(ב) (על המשנה) סותר. כדכתיב וכי ימות מת עליו וגו' והימים הראשונים יפלו:
(ג) (על המשנה) אלא ז'. כדי שיביא קרבנותיו בטהרה שיזה עליו בג' וז'. רש"י. והיינו סותר ז' שאסור לשתות יין ולהטמא למתים עד שיביא קרבנותיו. תוספ':
(ד) (על הברטנורא) ואע"ג דס"ל לר"א מקצת היום ככולו הואיל דקאמר מאה יום שלימים משמע. רש"י. וקצת קשה דאלא היכא הו"ל למימר דבשלמא כשאמר שלשים שהיה יכול לדור בנזיר סתם והוה ל' כי פירש ואמר ל' ודאי שלימים בעי למימר, אבל כשרוצה לידור בנזירות מרובה על כרחו צריך לפרש ומנלן דשלימים בעי למימר. ונראה כפירוש התוספ' דמשמעות דקרא דזאת תורת הנזיר משמע דאיירי בדמפרש נזירותו ולא בסתם נזיר, מדקאמר נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר פירוש סתם נזירות מכלל דעד השתא לאו בכלל נזירות קיימי. אבל מנזירות סתם לא מיירי כלל. אבל כי נדר בפירוש ל' אז לא הוי נמי סתם נזיר דהא פירש ל' יום בההיא מודה ר"א כי נטמא ביום שלשים דסותר ל' דבדידיה נמי איירי קרא:
(ה) (על הברטנורא) אבל התוספ' כתבו דלכך אינו סותר אלא ל' דהואיל ויום ק"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו נזיר סתם היכא דנטמא ביום שלשים דהוי יום ל' יום תגלחת מן התורה משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל וגזרינן יום ק"א אטו יום ל' וה"ה לעיל הוה מצי למימר הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל"א סותר הכל מדרבנן:
(ו) (על הברטנורא) כלומר דלית ליה גזירה כלל ואפילו ביום ל' אבל לרבנן דסותר לאו משום גזירה הוא אלא מן התורה הוא. ועתוי"ט:
(ז) (על המשנה) בבה"ק. וה"ה אם היה טמא ונדר. תוספ':
(ח) (על המשנה) ואינו כו'. אם נטמא טומאה שהנזיר מגלח עליה. הר"מ:
(ט) (על הברטנורא) עיין ריש פ"ז. ויש עוד ב' טומאות שמגלח עליהן והן עצם כשעורה ורובע קב עצמות שאלו בנזיר אין מטמא באוהל אבל מטמא לנזיר במגע ובמשא. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) כלומר עד שיתחיל יום השני. וכ"פ רש"י ותוספ', וכ"ה בפירוש הר"מ. אבל בחבורו כתב דוקא ב' ימים, לכן צ"ל דמ"ש וה"ה כו' ביום ראשון לאו דוקא וכן בדר"א לא בו ביום, לאו דוקא. ועתוי"ט:
(יא) (על המשנה) הרבה. פירשו התוספ' הרבה מל' יום. וביש ספרים גרס מרובה:
(יב) (על הברטנורא) והא דתנן ואחר כך בא לארץ לאו דוקא במקרה בעלמא דלא סגי דלא אתי לא"י להקריב קרבנותיו ולהשלים נזירות לכל מר כדאית ליה. תוספ'. ומשמע דמחייבין היו אותו מיד לילך לא"י. והילני המלכה אפשר שלא ידעו חכמים בנזירותה כו' כ"מ. ולמ"ש הר"ב בעדיות פרק ד' משנה י"א דטעמא סשום קנסא, י"ל דאין מחייבים אלא כשהשלים נזירותו. וכ"מ מלשון הר"ב. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) וא"נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א"נ ששותק ובאו שתי הכתות יחד דלא הוי שתיקתו כהודאה. דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישות זו את זו. תוספ':