משנה נזיר ה
נזיר פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק חמישי ("בית שמאי") · >>
פרקי מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
בית שמאי אומרים, הקדש טעות הקדש.
ובית הלל אומרים, אינו הקדש.
כיצד? אמר: שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן, בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
משנה ב
דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש, ועלה של כסף, בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש, ועלתה של שמן, בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
משנה ג
מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו, מונה משעה שנדר.
נשאל לחכם והתירו, היתה לו בהמה מופרשת, תצא ותרעה בעדר.
אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות, שתצא ותרעה בעדר?
אמרו להן בית שמאי: אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שהוא מקודש?
אמרו להם בית הלל: לא השבט קדשו?
ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר, שמא עשה כלום?
אלא כתוב שקידש את העשירי, הוא קידש את התשיעי ואת אחד עשר.
משנה ד
מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה, אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר, הרי זה נזיר.
ואם משנגנבה בהמתו נזר, אינו נזיר.
וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב, אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעים שבית המקדש חרב הייתם נוזרים?
אמרו לו: לא, והתירן נחום המדי.
וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו לו: כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש, נזיר.
ומשחרב בית המקדש, אינו נזיר.
משנה ה
היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן, אמר אחד מהן: הריני נזיר שזה פלוני, ואחד אמר: הריני נזיר שאין זה פלוני, הריני נזיר שאחד מכם נזיר, שאין אחד מכם נזיר, ששניכם נזירים, שכולכם נזירים, בית שמאי אומרים: כולם נזירין.
ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו.
ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר.
משנה ו
הרתיע לאחוריו, אינו נזיר.
רבי שמעון אומר, יאמר: אם היה כדברי, הריני נזיר חובה; ואם לאו, הריני נזיר נדבה.
משנה ז
ראה את הכוי ואמר: הריני נזיר שזה חיה, הריני נזיר שזה אינו חיה, הריני נזיר שזה בהמה, הריני נזיר שאין זה בהמה, הריני נזיר שזה חיה ובהמה, הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה, הריני נזיר שאחד מכם נזיר, הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר, הריני נזיר שכולכם נזירים, הרי כולם נזירים.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.
- כֵּיצַד?
- אָמַר: שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ,
- וְיָצָא לָבָן,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:
- אָמַר: שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ,
דִּינַר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ,
- וְעָלָה שֶׁל כֶּסֶף,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ,
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.
- חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹנָה הֲרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ,
- וְעָלְתָה שֶׁל שֶׁמֶן,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ,
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:
מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְנִשְׁאַל לְחָכָם וַאֲסָרוֹ,
- מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר.
- נִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּירוֹ,
- הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת,
- תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.
- הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת,
- אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי:
- אִי אַתֶּם מוֹדִים בָּזֶה, שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת,
- שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר?
- אִי אַתֶּם מוֹדִים בָּזֶה, שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת,
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:
- אִי אַתֶּם מוֹדִים בְּמִי שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי,
- וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי,
- וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי,
- שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ?
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל:
- לֹא הַשֵּׁבֶט קִדְּשׁוֹ?
- וּמָה אִלּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט עַל שְׁמִינִי וְעַל שְׁנֵים עָשָׂר,
- שֶׁמָּא עָשָׂה כְּלוּם?
- אֶלָּא כָּתוּב שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָעֲשִׂירִי,
- הוּא קִדֵּשׁ אֶת הַתְּשִׁיעִי וְאֶת אַחַד עָשָׂר:
מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר,
- וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה,
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְּהֶמְתּוֹ נָזַר,
- הֲרֵי זֶה נָזִיר;
- וְאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה בְּהֶמְתּוֹ נָזַר,
- אֵינוֹ נָזִיר.
- וְזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי,
- כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִים מִן הַגּוֹלָה וּמָצְאוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב,
- אָמַר לָהֶם נַחוּם הַמָּדִי:
- אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, הֱיִיתֶם נוֹזְרִים?
- אָמְרוּ לוֹ: לֹא,
- וְהִתִּירָן נַחוּם הַמָּדִי.
- וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ לוֹ:
- כֹּל שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָזִיר;
- וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵינוֹ נָזִיר:
הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֶחָד בָּא כְּנֶגְדָּן,
- אָמַר אֶחָד מֵהֶן:
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה פְּלוֹנִי,
- וְאֶחָד אָמַר:
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה פְּלוֹנִי,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר,
- שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר,
- שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִים,
- שֶׁכֻּלְכֶם נְזִירִים;
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- כֻּלָּם נְזִירִין.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ נָזִיר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו.
- וְרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- אֵין אֶחָד מֵהֶם נָזִיר:
הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו,
- אֵינוֹ נָזִיר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר:
- אִם הָיָה כִּדְבָרַי, הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה;
- וְאִם לָאו, הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה:
רָאָה אֶת הַכּוֹי וְאָמַר:
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אֵינוֹ חַיָּה,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְּהֵמָה,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וְלֹא בְּהֵמָה, וּבְהֵמָה,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וּבְהֵמָה,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר,
- הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁכֻּלְּכֶם נְזִירִים,
- הֲרֵי כֻּלָּם נְזִירִים:
נוסח הרמב"ם
(א) בית שמאי אומרין: הקדש טעיות - הקדש.
- בית הלל אומרין: אינו הקדש.
- כיצד?
- אמר: שור שחור, שיצא מביתי ראשון - הרי הוא הקדש,
- ויצא לבן.
- בית שמאי אומרין: הקדש.
- בית הלל אומרין: אינו הקדש.
(ב) דינר זהב, שיעלה בידי ראשון - הרי הוא הקדש,
- ועלה של כסף.
- בית שמאי אומרין: הקדש.
- בית הלל אומרין: אינו הקדש.
- חבית של יין, שתעלה בידי ראשונה - הרי היא הקדש,
- ועלת של שמן.
- בית שמאי אומרין: הקדש.
- בית הלל אומרין: אינו הקדש.
(ג) מי שנדר בנזיר,
- ונשאל לחכמים - ואסרו,
- מונה - משעה שנזר.
- נשאל לחכמים - והתירו,
- והיתה לו בהמה מופרשת - תצא, ותרעה בעדר.
- אמרו להם בית הלל לבית שמאי:
- אין אתם מודים בזו, שהוא הקדש טעות - שתצא, ותרעה בעדר?
- אמרו להם בית שמאי:
- אין אתם מודים, למי שטעה וקרא,
- לתשיעי - עשירי, ולעשירי - תשיעי, ולאחד עשר - עשירי,
- שהוא מקודש?
- אמרו להם בית הלל: לא השבט - קידשו,
- מה אילו טעה -
- והניח את השבט על השמיני, או על שנים עשר - שמא עשה כלום,
- אלא כתוב - שקידש את העשירי,
- הוא קידש - את התשיעי, ואת אחד עשר.
- מה אילו טעה -
- ונשאל לחכמים - ואסרו,
(ד) מי שנדר בנזיר,
- והלך להביא את בהמתו - ומצאה שנגנבה,
- אם עד שלא נגנבה הבהמה, נזר - הרי זה נזיר.
- אם משנגנבה בהמה, נזר - אינו נזיר.
- זו טעות - טעה נחום איש מדי,
- כשעלו נזירים מן הגולה - ומצאו בית המקדש חרב.
- אמר להם נחום איש מדי:
- אלו הייתם יודעים, שבית המקדש עתיד ליחרב - נוזרים הייתם?
- אמרו לו: לאו - והתירם נחום איש מדי.
- וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו:
- כל שנזר -
- עד שלא חרב בית המקדש - נזיר.
- משחרב בית המקדש - אינו נזיר.
- כל שנזר -
(ה) היו מהלכין בדרך - ואחד בא כנגדן,
- ואמר אחד מהן:
- הריני נזיר - שזה איש פלוני.
- ואחד אומר:
- הריני נזיר - שאינו הוא,
- הריני נזיר - שאחד מכם נזיר,
- שאין אחד מכם - נזיר,
- ששניכם - נזירים,
- שכולכם - נזירים.
- בית שמאי אומרין: כולם נזירין.
- בית הלל אומרין:
- אין נזיר - אלא מי שלא נתקיימו דבריו.
- רבי טרפון אומר: אין אחד מהן - נזיר.
(ו) הרתיע לאחריו - אינו נזיר.
- רבי שמעון אומר: יאמר -
- אם היה כדברי - הריני נזיר חובה.
- ואם לאו - הריני נזיר נדבה.
(ז) ראה את הכוי, ואמר -
- הריני נזיר - שזה חיה,
- הריני נזיר - שאין זה חיה,
- הריני נזיר - שזה בהמה,
- הריני נזיר - שאין זה בהמה,
- הריני נזיר - שזה חיה ובהמה,
- הריני נזיר - שאין זה לא חיה, ולא בהמה,
- הריני נזיר - שאחד מכם נזיר,
- הריני נזיר - שאין אחד מכם נזיר,
- ששניכם נזירים,
- שכולכם נזירים,
- הרי כולם - נזירים.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה נזיר, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב