ביאור:תוספתא/סוטה/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סוטה פרק שלישי

במדה שמדדה הסוטה בה נמדד לה

(א)
היה ר"מ אומר: מנין אתה אומר שבמדה שאדם מודד מודדין לו?

ראו משנה א, ז, מכילתא שירה ד, ספרי במדבר קו. הדרשות הראשונות נצמדות ל"מידה", במובן כלי מדידה, ראו גם דברים כה יג-טו, וכן ספרי תצא שם, וראו ב"ב ה, י, והדרשות הבאות ממריאות לעיקרון.

שנא' (ישעיה כז ח) 'בסאסאה בשלחה תריבנה' בסאה ששילח - רבו בו.
אין לי אלא שמדד בסאה, מנין מדד חצי קב, תרקב, רובע, וחצי רובע, תומן ועוכלא?
ת"ל (ישעיה ט ד) 'כי כל סאון סואן כל מיני סאין ברעש', הרי כאן מדות הרבה, חשבונות הרבה
אין לי אלא דבר הבא במדה, מנין שאפי' פרוטות קטנות מצטרפות לחשבון גדול?
ת"ל (קהלת ז כז) 'אחת לאחת למצוא חשבון'
וכן אתה מוצא בסוטה, שבמדה שמדדה - בה מדדו לה
היא עמדה לפניו כדי שתהא נאה לפניו - לפיכך כהן מעמידה לפני הכל להתראות קלונה
שנאמר (במדבר ה יח) 'והעמיד הכהן את האשה לפני ה וגו'
היא פרסה לו סדין - לכך נוטל כהן כפה מעל ראשה ומניח תחת רגליו
היא קלעה לו שער - לפיכך כהן סותרה
היא קשטה לו פניה - לפיכך פניה מוריקות. היא כחלה לו עיניה - לפיכך עיניה בולטות
היא הראתו באצבעה - לפיכך צפרניה נושרות

היא הראתו את בשרה - לפיכך כהן קורע חלוקה ומראה קלונה לרבים

ראו משנה ג, ד, ומשנה א, ה-ז.
גם במכת הבכורות במצרים פרסם הקב"ה את הניאוף של הנשים, והרג גם בכורים מניאופים - ראו מכילתא פסחא יג.

היא חגרה לו בפנים - לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה
וכל הרוצה לראות בא ורואה
היא פתחה לו ירכה - לפיכך ירכה נימסית. היא קבלתו על כרסה - לפיכך כרסה נופחת
היא האכילתו מעדנים - לפיכך מנחתה מאכל בהמה
היא השקתו יינות בכוסות משובחין - לפיכך כהן משקה אותה מים מרים במקידה של חרס
היא עשתה בסתר, שנא' (איוב כד טו) 'ועין נואף שמרה נשף לאמר' וגו'
ואינה יודעת שיושב בסתרו של עולם פנים שם עליה
שנא' (שם) 'וסתר פנים ישים'
ד"א: מלמד שהמקום מוציא סתרה לגלוי, שנא' (משלי כו כו) 'תכסה שנאה' וגו'.

דורות של חוטאים

(ב)
אנשי מבול לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם

ראו ספרי דברים מג, מכילתא שירה ב, גלגל מים שדומה לעין – דרשה על מעיינות תהום.
וראו גם ספרי דברים שיח, לעניין אנשי המבול, המגדל וסדום.

שנא' (איוב כא ט-יג) 'בתיהם שלום מפחד' וגו', 'שורו עבר ולא יגעיל' וגו'
'ישלחו כצאן עויליהם' וגו', 'ישאו בתוף' וגו', 'יבלו בטוב ימיהם' וגו'
היא גרמה להם: (איוב כא יד-טו) 'ויאמרו לאל סור ממנו... מה שדי כי נעבדנו'
אמרו אין לו עלינו טרחות, אלא שתי טיפות של גשמים
הרי שלנו נהרות ומעיינות, שאנו מסתפקין בהם בימות החמה ובימות הגשמים
שנא' (בראשית ב ו) 'ואד יעלה מן הארץ'
אמר להם המקום: בטובה שהטלתי לכם, בה אתם מתגאים לפני?
בה אני נפרע מכם! מהו אומר (בראשית ו יז) 'ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ'
ר' יוסי בן דורמסקין אומר: אנשי מבול לא נתגאו לפני המקום
אלא בגלגלי עין שדומה למים, שנא' (בראשית ו ב) 'ויראו בני האלהים את בנות האדם'
אף המקום ברוך הוא לא נפרע מהן, אלא בגלגל מים שדומה לעין
שנא' (בראשית ו יא) 'ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה'.

(ג)
אנשי מגדל לא נתגאו לפני המקום, אלא מתוך הטובה שהשפיע להם

ראו במקורות הנ"ל. רומז כאן גם לחטא העגל!
הדרשות על אנשי סדום – ולעיל גם על אנשי המבול – הן מאיוב. ורומזות לרומי, וכן הדרשה על סיסרא.
לפי הפשט איוב מדבר על רשעים המצליחים, ואילו הדרשות עוסקות בענשם של הרשעים.
יחזקאל משווה את סדום לשומרון, ויתכן שגם לפנינו רמז לכך.
וראו לעניין המצרים מכילתא ויהי ה-ו; והרחבה רבה במכילתא שירה ד-ה.

שנא' (בראשית יא א) 'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם' וגו'
ואין ישיבה אלא אכילה ושתיה, שנא' (שמות לב ו) 'וישב העם לאכול ושתו' וגו'
היא גרמה להם (בראשית יא ד) 'הבה נבנה לנו עיר ומגדל' וגו'
מהו אומר? (בראשית יא ח) 'ויפץ ה' אותם' וגו'
אנשי סדום לא נתגאו לפני המקום, אלא מתוך הטובה שהשפיע להם
שנא' (איוב כח ה-ח) 'ארץ ממנה יצא לחם' וגו', 'מקום ספיר אבניה' וגו', 'נתיב לא ידעו עיט' וגו'
אנשי סדום אמרו: הואיל ומזון יוצא מארצנו, וכסף וזהב יוצא מארצנו
ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו
אין אנו צריכין שיבאו בני אדם עלינו אלא לחסרנו
נעמוד ונשבית את הרגל מבינותינו
אמר להם הקב"ה: כהטיבותי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם
אני אשכח את הרגל מביניכם, ואשכח אתכם מן העולם!
מהו אומר? (איוב כח ד) 'פרץ נחל' וגו', (איוב יב ו) 'ישליו אהלים לשודדים' וגו'
וכן הוא אומר (יחזקאל טז מח-מט) 'חי אני נאם ה' אלהים, אם עשתה סדום אחותך' וגו'
'הנה זה היה עון סדום אחותך, גאון שבעת לחם' וגו'.
מצרים לא נתגאו לפני המקום ב"ה אלא במים
שנא' (שמות א כב) 'ויצו פרעה לכל עמו לאמר: כל הבן הילוד' וגו'
אף המקום ב"ה לא נפרע מהם אלא במים, שנא' (שמות טו ד) 'מרכבות פרעה וחילו ירה בים'
סיסרא לא נתגאה לפני המקום, אלא בלגיונות שאין מקבלין שכר כמו הלגיונות של רומי, שמבוססים על שוד האזרחים
(שופטים ה יט) 'באו מלכים נלחמו בצע כסף לא לקחו'
ולא זזו משם ולא ספנוהו, מפני שהוא גולייר. שברח ברגליו

מנהיגי ישראל שחטאו

(ד)

שמשון בעיניו מרד, שנאמר (שופטים יד ג) 'ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני'
אף הוא, בעיניו לקה, שנא' (שופטים טז כא) 'ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו' וגו'

רבי אומר: תחלת קלקלתו היתה בעזה, אף עונשו לא היתה אלא בעזה

ראו משנה א, ח, ובמכילתא דלעיל. כאן מתחיל הדרשן לעסוק בדמויות יהודיות. רבי מנסה להציל את כבודם של שמשון ואבשלום.
"נזיר עולם" - ראו נזיר א, ב.
תיאור השיער של אבשלום הוא מופרז בכוונה. וראו מכילתא שירה ו, דרשה על 'לב האלה' מול גניבת הלבבות של אבשלום.

אבשלום בשערו מרד, שנא' (שמואל ב יד כה-כו) 'וכאבשלום לא היה איש יפה' וגו'
'ובגלחו את ראשו' וגו' - לפיכך לקה בשערו
ר' יהודה הנשיא אומר: אבשלום נזיר עולם היה, ואחד לי"ב חודש היה מגלח
שנא' (שמואל ב טו ז-ח) 'ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך
אלכה נא ואשלם' וגו' 'כי נדר נדר עבדך' וגו'
ר' נהוראי אומר: אחד לשלשים יום היה מגלח, שנא' (שמואל ב יד כו) 'והיה מקץ ימים לימים' וגו'
ר' יוסי אומר: כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך מלכים לגלח מע"ש לע"ש ולא היה נזיר
כמה שנאמר בכהנים (יחזקאל מד כ) 'וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו' וגו'
'ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך', מה שאין בני טבריה ובני ציפורין מגלחים כן משקל כל השער של כולם אינו מגיע לשערו של אבשלום
לפי שבא על עשר פלגשי אביו - לפיכך נתלו בו עשר לונביות
שנאמר (שמואל ב יח טו) 'ויסבו עשרה נערים'
ולפי שגנב שלשה גניבות: לב אביו, ולב ב"ד, ולב כל ישראל
לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנא' (שמואל ב יח יד) ויקח שלשה שבטים בכפו וגו'.

מנהיגי הגויים שחטאו

(ה)
סנחריב לא נתגאה לפני המקום אלא ע"י מלאך

ראו מכילתא שירה ב.

שנא' (מלכים ב יט כג-כד) 'ביד מלאכיך חרפת' וגו' 'אני קרתי ושתיתי מים זרים'
אף המקום ב"ה לא נפרע מהן אלא ע"י מלאך
שנא' (מלכים ב יט לה) 'ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור' וגו'
וכולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם.

(ו)

נבוכדנצר אמר 'אין באי העולם כדאי לדור ביניהם, אלא אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה
שנא' (ישעיה יד יד) 'אעלה על במתי עב'
אמר לו המקום ב"ה: (ישעיה יד יג) 'ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה
ממעל לכוכבי אל ארים כסאי' וגו' - אני מורידך לבאר שחת!
מהו אומר (ישעיה יד טו) 'אך אל שאול תורד' וגו'
אתה אמרת 'אין באי העולם כדאי לדור' (דניאל ד כט-ל) 'ומן אנשא לך טרדין' וגו'
'בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר, ומן בני אנשא טריד'
(דניאל ד כה-כו) 'כולא מטא על נבוכדנצר לקצת ירחין תרי עשר'.