קטגוריה:בראשית ו יא
ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/תִּשָּׁחֵ֥ת הָ/אָ֖רֶץ לִ/פְנֵ֣י הָֽ/אֱלֹהִ֑ים וַ/תִּמָּלֵ֥א הָ/אָ֖רֶץ חָמָֽס׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חָטוֹפִין׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא בְּגִין דַיְירָהָא דְסָטוּ מִן אָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָם יְיָ וְאִיתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוּפִין: |
ירושלמי (קטעים): | וְאִיתְמְלִיאַת אַרְעָא חוֹמְסִין וְגוֹזָלִין: |
רש"י (כל הפרק)
"ותשחת" - לשון ערוה וע"א (סנהדרין נז) (ס"א ערוה כי השחית כל בשר את דרכו וע"א) כמו (דברים ז) פן תשחיתון
"ותמלא הארץ חמס" - גזל (ס"א שנאמר (יונה ג) ומן החמס אשר בכפיהם)רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס – גֶּזֶל.
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)
גור אריה (כל הפרק)
משכיל לדוד (כל הפרק)
נחלת יעקב (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
ותשחת הארץ — הטעם, אנשי הארץ, וכן: "ארץ כי תחטא לי" (יחזקאל יד יג); "וכל הארץ באו" (בראשית מא נז).
ויש אומרים כי טעם לפני האלהים — בפרהסיא. ואחרים אמרו, כי הטעם, שנשחתו בסתר ובדברים מכוסים שלא ידעם כי אם השם. והקרוב אלי, שהתורה דיברה כלשון בני אדם על דרך שיבינו השומעים, כעבד שיעשה עבירה לפני רבו ולא ייראנו. והאומרים כי האלהים במקום הזה אינו קדש, לא אמרו מאומה:
חמס — בגזל ועושק, וקחת גם הנשים בחזקה:מלבי"ם (כל הפרק)
(יא) "ותשחת". לעומת זה אמר שבני דורו נשחתו בשלשה חלקים אלה. נגד החלק הרוחני האלהי שנח התהלך את האלהים, נשחתה הארץ לפני האלהים בהשחתת הדעות והאמונות, ונגד החלק שנקרא חי מדבר שאמר על נח צדיק תמים היה, שעשה משפט וצדק, ותמלא הארץ חמס, שהוא עשות עול נגד חברו וגזל משפט וצדק במה שנוגע בין אדם לחברו:
כלי יקר (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
ותשחת הארץ וגו'. כל הכתוב לא היה צריך לאומרו כי כבר כתב בפרשה הקודמת (פסוק ה') וירא ה' כי רבה וגו'. ואם לפרט החטא נתכוין יותר מפורשת בפרשה הקודמת דכתיב רבה רעת האדם וכל יצר וגו'. ואם לצד שלא הזכיר שם החמס היה לו להזכירו. ועוד למה בפרשה הקודמת אמר שם הרחמים וכאן אמר שם אלהים, עוד למה הוצרך לומר תיבת לפני האלהים. עוד למה חזר עוד לומר וירא אלהים וגו' אם להודיע בא כי ה' יודע כל הווה דבר זה ידוע הוא. אכן יתבאר הענין על דרך אומרם באבות (פ"ד) וזה לשונם העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור פירוש מלאך משחית. אך צריך אתה לדעת כי אין המשחית יכול עשות דבר קודם שישפוט שופט כל הארץ, שה' מונעם מעשות רע, והוא סוד פירוש (שמות לז) נושא עון ואחר שישפוט האלהים אז ישלחם ביד פשעם שהם קטגורים שנבראים במעשיהם הרעים, כאומרו (ירמי' ב') תיסרך רעתך. ויש לך לדעת, כי הגם שימנע ה' המקטרג מהזיק לעושהו, עם כל זה כשירבה יקבול שלא יסבול עוד וידחוק למהר מעשיהו לאבד בעליו קודם שיגמר דינו כי משפטו מפורש, והוא אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים, פירוש קודם שיגמור דינם נשחתה הארץ פירוש משלו בה משחיתים לצד מעשיהם. ודקדק לומר הארץ הכוונה שגם גוף הארץ לצד הפלגת החטאים תקולל חלקתם בארץ כי ישכינו בה התיעוב הנוצר ממעשיהם. ואומרו ותמלא הארץ מן הראוי היה להקדים הסיבה ואחר כך המסובב שהוא יצירת המשחית, אלא נתכוין להודיע שאחר שהגיעו לגדר זה עוד הוסיפו להתעיב יותר מהקודם:
חמס, פירוש חמס הוא כללות הרשע בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו עבודה זרה, וכמו שהוכיחו רז"ל (ב"ר פל"א) מהכתובים יעש"ד. והגם שמדתו יתברך להיות נושא עון עד עת בא דבר משפט, הדור ההוא גדול עונם מנשוא במדת נושא עון, על דרך אומרו (לעי' ד' י"ג) קין גדול עוני מנשוא. או יאמר ותשחת הארץ הם מעשיהם הרעים ומצד זה נתמלאה הארץ מקטרגים המתייחסים בשם חמס, והוא שהודיע הכתוב לנח באומרו קץ כל בשר בא לפני פירוש אותם המקטרגים שנבראו מיושבי הארץ שנקרא קץ, כמו שמפורש בדברי הזוהר (ח"א ס"ג), בא לפני וקובל למהר לאבדם. וטעם הודעת כל הכתובים הוא לומר כי זולת זה היה ה' מאריך אפו זמן מה, והגם שאמר בפרשה הקודמת (פסוק ז') ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' עם כל זה ינחם ה' על הרעה והיה מאריך אפו, אלא לצד הפלגת המשחית, והוא אומרו וירא אלהים וגו' והנה נשחתה בהפלגה, לטעם זה מיהר ה' לומר לנח עשה לך וגו', וטעם שהזכיר בפרשה זו שם אלהים הראה כי גם מדת רחמים נתהפכה למדת הדין לצד מעשה הרשעים:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ותשחת הארץ. תנא דבי רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר השחתה, אינו אלא עבודה זרה וגילוי עריות. עבודה זרה דכתיב: "פן תשחיתון" וגו'; גילוי עריות דכתיב: ותשחת הארץ וגו' כי השחית כל בשר. מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל. אמר ר' אבא: וכולן חזרו, חוץ מתושלמי דלא הדר.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו יא.
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
וַתִּשָּׁחֵת
"וַתִּשָּׁחֵת" - לקלקל, להרוס, לבזבז (מילוג). בהמשך נוצרה המילה מושחת, ושחיתות, ככתוב: "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם" (תהלים קז כ)
במעשה העגל אלוהים אמר למשה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ז) וגם "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כׇּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה" (דברים ד טז).
כלומר 'לשחת' זה גם לעבור על החוק, לפגוע בחוקי אדוני, לזלזל בחוק ולעשות כרצונם.
לא סביר שבני האדם הרסו את הארץ והפכו אותה לחרבה, כדברי אלוהים: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן" (דברים כ יט), הן נשארו חיות ואוכל לחיות, וגם נשארו עצים גדולים לבנות את התיבה.
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ
הביטוי "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ" מקביל לסוף הפסוק "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". כלומר התנהגותם הרעה של בני האדם "לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" היתה עבירה על החוק, וזלזול בכבודו ובפקודתיו של אלוהים.
אלוהי פקד: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג). בני האדם סרבו להשמע והמשיכו להחזיק את הגנים האלוהיים, שאלוהים נטע באדם הראשון כדי שיחיה שנים רבות, וסרבו להשיב אותם לבעליהם, וכך הם חמסו את אלוהים, ומלאו את הארץ בעברינים מתחצפים.
וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ
בהמשך אלוהים אומר לנוח שהוא ישחית את הארץ (ביאור:בראשית ו יג), אולם שם הכוונה היא לפרוש המקובל של הרס וכליה פיזית.
משחק מילים על השורש 'ש-ח-ת' - האנשים משחיתים את הארץ ואלוהים ישחית אותם.
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס
לא נאמר שאלוהים שמע את צעקתם של הסובלים כפי שנאמר על סדום: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ" (ביאור:בראשית יח כא), או רצחו אנשים ואלוהים אמר: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד י). בעבירות יש פוגעים אשמים, שחייבים בעונש, ויש נפגעים שצריכים עזרה. במקרה הזה אלוהים הרג את כולם, חוץ מנוח ומשפחתו, לכן סביר שבני האדם לא פגעו באחרים, הן מה ההגיון להרוג את הנפגעים?
"חָמָס" - גנבה, גזל, שוד, לקיחת רכוש בכוח, וגם סרוב להשיב את הגנבה.
כדי להסביר את העונש הקשה, הפרשנים התאמצו להסביר שהמילה "חָמָס" כוללת אלימות. אין הוכחה שכך היה, הן לא גנבו ולא פגעו בנוח ומשפחתו כאשר הם בנו את התיבה.
בנוסף מתעוררת כאן שאלה חמורה: "וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּך, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה) - איך תינוקות יכולים להיות אשמים באלימות?
לפי חוקי חמורבי סעיפים 6, 9, 16, 19 כל המשתף פעולה עם גנב, ולא משיב את הגנבה, או מוכיח שהוא רכש אותה ביושר, דינו כדין הגנב, ובהרבה מקרים העונש הוא מוות. כאן בני האדם סרבו לוותר על הגנים האלוהיים שהם קיבלו שאפשרו להם לחיות 900 שנים. אם בני האדם היו יולדים ילדים בגיל צעיר. לפני שהם זיהו את האנשים בעלי הגנים של חיים ארוכים, אז באופן טבעי היו נוצרות טעויות גנטיות והאנשים בהדרגה היו מאבדים את הגנים המושלמים ואורך חייהם היה יורד ל"מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג). אולם בני האדם התעקשו להתחתן בגיל מבוגר, עם אישה שבגיל מבוגר נראתה צעירה ומסוגלת ללדת, וכך בני האדם שימרו את הגנים האלוהיים וחיו כ900 שנה. בני האדם ידעו שעונש הגנב הוא מוות ובכל זאת המשיכו לזלזל באלוהים ולשחת את הארץ לפניו. תינוקות קיבלו את הגנים הגנובים בהווצרם, ולמרות שלא באשמתם, הם נשאו בפשע הגנבה שהוריהם העניקו להם.
- ראו את התרשים של אורך החיים של בני האדם.
בחירה חופשית
אלוהים העניק לבני האדם בחירה חופשית. אלוהים וידא זאת כאשר הוא הציג את פרי עץ הדעת לפני אדם וחוה וחיכה לראות מתי הם יעברו על החוק. אלוהים יכול להעניש ולהרוג, אבל לא יכול (או לא רוצה) לכפות על בני האדם לעשות את רצונו. כך אמר אלוהים לקין: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד ז). אלוהים לא הזהיר את הבל, לא התערב, ולא מנע מקין לרצוח - זאת דרך אלוהים.
לבני האדם יש זכות לבחור ככתוב: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל יט). הרבה פעמים אלוהים נותן לתהליך להתקדם, ובסוף בני האדם בעצמם פוגעים ברשעים וחוזרים לדרך אלוהים, אולם כאן אלוהים ראה שבני אדם לא ישובו מדרכם, ולא נשארה לו ברירה אלא להרוג את החוטאים לו לפני שהם יתפזרו בכל כדור הארץ ויהיה לו קשה להרוג אותם.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ו יא"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.