ביאור:בראשית ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית ו א: "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם[עריכה]

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה[עריכה]

בני האדם החלו להתרבות לרוב על פני האדמה. האזור שאלוהים הכין להם, התמלא באנשים, במיוחד שכל האנשים חיו כמעט אלף שנים.
כשאביו של נח, למך, נולד אדם הראשון היה עוד בחיים. וכך כמעט עשר דורות חיו ביחד.

וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם[עריכה]

כמובן שבנות נולדו, לפחות חצי מהתינוקות.
הכתוב מביא זאת כהכנה להמשך שבני האלוהים, שאלוהים יצר, לקחו להם את בנות האדם האלה לנשים.