ביאור:בראשית ו יג
בראשית ו יג: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ: קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו יג.
קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי
[עריכה]אלוהים אומר שהוא ימית "כָּל בָּשָׂר", כלומר את כל החיות בנוסף לבני אדם.
אלוהים מודע שהוא עומד להמית הרבה חיות שלא חטאו.
אלוהים מציג את הכחדה כאילו שהוא מתבונן חצוני, זה "בָּא לְפָנַי", ולא שהוא עומד לגרום לזה.
כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם
[עריכה]אלוהים אמר שהוא ימית אל כל החיות, אולם ההסבר "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" פונה רק לחמס שבני אדם עשו, הן החיות לא חומסות ושודדות.
אלהים עכשו מסביר לנוח מה הוא כבר אמר לעצמו מספר פעמים: (ביאור:בראשית ו ה, ו, ז, יא ,יב).
נוח חי עם שאר בני האדם, וידע מה הם עושים. אלוהים לא היה צריך להסביר לו כדי שאנחנו נבין. נוח היה צדיק תמים, ויחסית עליו כולם היו חוטאים, כך שהוא החליט לא לדרוש הסבר, ואנחנו הפסדנו את ההזדמנות להבין מה בני אדם עשו.
לא נאמר שבני האדם עינו אחד את השני, או עינו זרים שבאו לבקר, כמו שקרה בסדום (ביאור:בראשית יט ט). בני האדם לא התקיפו את נוח כאשר הוא בנה את התיבה. לא נאמר שאלוהים שמע את צעקת הנפגעים ואת קול הדמים מן האדמה (בראשית ד י).
מִפְּנֵיהֶם
[עריכה]גם נוח היה בן אדם, וגם הוא היה חלק מהחומסים. אלוהים השתמש בצורת המילה - "מִפְּנֵיהֶם" ולא 'מפניכם', ובצורה זאת אלוהים מרגיע את נוח שהוא לא כלול בחומסים, והוא לא ימות כאשר אלוהים יביא "קֵץ כָּל בָּשָׂר".
וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ
[עריכה]אלוהים מוסיף ומסביר את משמעות "קֵץ כָּל בָּשָׂר" ואומר: "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ".
'להשחית' - לקלקל, להרוס, לבזבז (מילוג).
אלוהים בעצם התכוון: להמית, להרוג, לאבד, אולם הוא משתמש במילה עדינה כדי לשמור על כבודו.
"וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" - המשפט לא בנוי ברור: האם הכוונה 'מעל פני הארץ', או 'אותם ואת הארץ"? סביר שהמשפט היה שלם ומספר מילים אבדו.
"וְהִנְנִי" - המילה הזאת מופיעה מספר פעמים להראות נכונות שלמה להקשיב ולהיות נוכח. אברהם לאלוהים, אברהם ליצחק, אברהם למלאך, עשו ליעקב, יעקב ליצחק, יעקב למלאך, יוסף ליעקב, פרעה לאנשיו, יעקב לאלוהים.
כאשר אלוהים אומר 'הִנְנִי', זאת מילת שבועה. אלוהים נשבע שכך יהיה:
- "הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ו יז).
- "הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם" (ביאור:בראשית ט ט).
- "הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים" (ביאור:בראשית מח ד).
איום
[עריכה]אלוהים מסביר לנוח שהוא עומד להרוג ולהביא קץ לכל בשר. עצם העובדה שהוא מדבר עם נוח, והאשים את האנשים האחרים, לימדה את נוח שייתכן והוא לא כלול במומתים. כמובן אם נוח יסרב או יפעל נגד אלוהים, גם הוא יוסף למומתים. לנוח לא היתה ברירה אלא להמשיך להקשיב.