ביאור:תוספתא/נזיר/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נזיר פרק ראשון[עריכה]

נדרי הנזירות וסוגיה[עריכה]

(א)
בית שמאי אומרים: כינויי כנויין אסורין, מחייבים נזירות ובית הלל אומרים: כנויי כנויין מותרין


ראו לקמן ב, א, שכינויי כינויים הם נדרים בלי הבנה וכוונה, כמו הדוגמא במשנה ב, א.
לעניין בת קול ראו יבמות טז ו, כבית הלל.



ב"ש אומרים: אין מעידין על בת קול, וב"ה אומרין: מעידין על בת קול.

(ב)
האומר 'נזירוֹת', רשב"ג אומר: ה"ז נזיר שתים


אם אמר הרי עלי נזירות בלשון רבים – חייב בשתי נזירויות. אם אמר הריני נזיר ואחת ועוד – חייב שלוש נזירויות. סומכוס מוסיף לשונות זרות, שבהן השתמש הנודר.
גילוי משפחות הממזרים לא היה רצוי, כדי שיצליחו להיטמע, וראו עדיות ח, ז.



'הריני נזיר ואחד' - ה"ז נזיר שתים
'ועוד' - הרי שלש. 'אחת ועוד ושוב' - ה"ז נזיר ארבע
סומכוס אומר: 'הריני נזיר טטרגין' - ה"ז נזיר ארבע. 'דינין' - הרי שלש.
'דריגין' - הריני שתים. 'הריני נזיר אם לא אגלה משפחות' - ה"ז נזיר, ואל יגלה משפחות.

(ג)
'הריני נזיר כשעות יום', 'כחדשי שנה' - ה"ז נזיר שתים עשרה


כינויים למספרי הנזירויות. לעניין ימות החמה ראו משנה א, ז.
לדעת רבי השוו משנה א, ד. לדעתו אם לא הבהיר שהוא מתכוון למספר הנזירויות – הנזירות היא רק ל30 יום.



'כימות השבת', 'כשני שבוע', ו'כשמיטת יובל' - הרי זה נזיר שבע
'הריני נזיר כימי החמה', 'כמנין ימות החמה'
נזיר שלש מאות וששים וחמש נזירות, כמנין ימות החמה
'כימות הלבנה', 'כמנין ימות הלבנה' - נזיר שלש מאות חמשים וארבע נזירות, כמנין ימות הלבנה שנת הלבנה
רבי אומר: עד שיאמר 'הריני נזיר נזירויות כימות החמה', 'כמנין ימות החמה'
'כימות הלבנה', 'כמנין ימות לבנה'.

(ד)

ר' יהודה אומר: אמר 'הריני נזיר כהלקטי קיץ' ו'כשבולי שמיטה'

ה"ז נזיר לעולם, ומגלח אחד לל' יום


ראו משנה א, ה. הנודר יכול לפרש את הביטוי "כמלוא חבית" כמספר האתרוגים בחבית או פירות גדולים יותר.
הנוזר מכאן ועד לתהום – כלומר עד הגיהינום; מכאן ועד לרקיע – עד שאמות ואעלה לרקיע.
תיאורטית יתכן שיחיה יותר ממאה שנה, כמו אבותינו; ולכן הנוזר למאה שנה אינו נזיר עולם ולכן אסור לו לגלח מדי 30 יום, ואינו מגלח כלל.



'כמלוא חבית' ו'כמלוא קופה'
הרי זה נזיר לעולם, ומגלח אחת לשלושים יום, עד שיאמר 'לא לכך נתכוונתי'
'הריני נזיר כשער ראשי' 'כעפר הארץ' 'כחול הים'
ה"ז נזיר לעולם, ומגלח א' לשלשים יום
ר' אומר: אין זה מגלח אחד לשלשים יום, שאין זה נזיר עולם
'הריני נזיר מכאן ועד התהום' 'מן הארץ ועד לרקיע' - ה"ז נזיר עולם
'הריני נזיר כל ימי' 'הריני נזיר עולם' - ה"ז נזיר עולם
'מאה שנה' או 'מאתים שנה' - אין זה נזיר עולם.

(ה)
כשם שכנויי נזירות כנזירות, כך כנויי שמשון כשמשון


ראו משנה א, ב. לדעת ר' יהודה יש שלושה סוגי נזירים: נזיר רגיל אינו מיקל את שערו בתער, נזיר עולם – כן, ונזיר שמשון האסור רק בגילוח.



ר' יהודה אומר: נזיר שמשון מיטמא למתים, ששמשון עצמו טימא למתים
ר' שמעון אומר: האומר 'הריני כשמשון' לא אמר כלום, שלא יצתה נזירות מפיו עליו.

נזירות ומצוות אחרות[עריכה]

(ו)
נזירות נוהגת בארץ ובחוץ לארץ


ראו משנה ג, ו. לעניין נזיר קרח ראו ספרי נשא כה. נזיר יכול להיות קרח או בעל מום!



בין שיש לו שער בין שאין לו שער, אע"פ שנאמר (במדבר ו יח) ולקח את שער ראש נזרו
בין שיש לו כפים ובין שאין לו כפים, אע"פ שנאמר (במדבר ו יט) ונתן על כפי הנזיר.

(ז)
הממורט, קרח ב"ש אומרים: צריך להעביר תער על כל בשרו; בה"א: אין צריך


מצורע – ראו ויקרא יד ט. לוויים – ראו במדבר ח ו. במקרים אלו מודים בית הלל לבית שמאי, אבל בנזיר הם מסתפקים בשער הראש.



וכן במצורע וכן בלוים. המשך וראיה לדברי בית שמאי

(ח)
חומר בנזיר שאין במצורע, ובמצורע שאין בנזיר


ראיה לבית הלל, שאין המצורע דומה לנזיר, שהרי הוא מגלח ביום השביעי, לפני שמביא את הקרבנות, ואילו הנזיר - רק ביום שבו מביא את הקרבן, וראו משנה ג, א, וכן ספרי נשא כח.
וראו גם משנה ח, ב, הדנה על נזיר שהצטרע.
נזיר בתוך נזיר וכו' – ראו נדרים ב, ג.
"שגגת נזירות מותרת" – לדעת ר' יהודה, ראו משנה ב, ב, וכן לקמן ב, ד. שגגה במובן ספק.



נזיר אם גלח (במדבר ו יג) "ביום מלאת" לפני שהביא את הקרבנות - סופג את ארבעים, משא"כ במצורע
מצורע מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו, משא"כ בנזיר
חומר בנזירות מבשבועות ובשבועות מבנזירות
שיש נזיר בתוך נזיר, ואין שבועה בתוך שבועה
חומר בשבועות, ששגגת שבועות אסורה ושגגת נזירות מותרת.