ביאור:תוספתא/ערכין/א
תוספתא מסכת ערכין
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת ערכין פרק ראשון
[עריכה]מעריכים ונערכים
[עריכה]רבי מאיר אומר: מרובה מדת מעריכין ממדת נערכין
שחרש שוטה וקטן נערכין, אבל לא מעריכין.
ר' יהודה אומר: מרובה מדת מעריכין ממדת נערכין
טומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין, אף העובד כוכבים יהא מעריך ולא נערך!
נשים ועבדים נודרין ונידרין, נערכין ומעריכין
ראו שם, משנה א ומשנה ג-ד. אם הוציא העובר את ידו הרי אמו ישבה על המשבר. הבן אינו חייב סקילה ולכן ממתינים שיולד. |
אם יש להן כסף בזמן הזה - גובין מהן. אם לאו - כותבין עליהן וגובין מהן לאחר זמן
העובדי כוכבים נודרין ומדירין. הקיטעין ומוכי שחין, ואע"פ שאין להן דמין - יש להן ערכין.
הגוסס ובן שמונה - לא נידר ולא נערך, והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך, דברי ר"מ
ר' חנניא בן עקביא אומר: נערך, מפני שדמיו קצובין - אבל אין נידר, מפני שאין דמיו קצובין.
ר' יוסי אומר: נודר מעריך ומקדיש, ואם הזיק חייב בתשלומין.
האשה שיצאה ליהרג, הוציא עובר את ידו - ממתינין לה עד שתלד
שאילו ילדה היו ולדותיה נסקלים
האשה שיוצאת ליהרג, אמרה תנו שערי לבתי - נותנין לה.
מתה - אין נותנין לה, שהמתים אסורין בהנאה.
ערך עני – סלע. ערך עשיר - כתוב בתורה.
היה בידו סלע, ונתן הימנו ג' דינרים, ולא הספיק ליתן דינר האחרון עד שהעשיר
מגלגלין עליו את הכל, שאילו למרות שאילו מתחלה נתנו - פטור.
היו בידו שלשים סלע, ונתן מהן עשרים ותשע, ולא הספיק ליתן את האחרונה עד שהעשיר
מגלגלין עליו את הכל.
ערכי מקסימום ומינימום בהלכה
[עריכה]פרים של חג - אין פחות משבעה ולא יותר על ארבעה עשר.
ראו משנה ב, ב-ג. |
אין פתח בטועה פחות משבעה, ולא יתיר על שבעה עשר.
אין בנגעים פחות משבוע אחד, ולא יתיר על ג' שבועות.
אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה, לא נראה להוסיף יתיר על שמונה.
מעולם לא נראו ששה חדשים המעוברים בשנה זו אחר זו.
במקום שאין מכירין זמנו של חדש - נוהגין אחד מעובר ואחד שאינו מעובר
וכן בגליות נוהגין אחד מעובר ואחד שאינו מעובר
היו נוהגין תמוז בזמנו, 29 יום ואב מעובר, ואח"כ במהלך אלול נודע להן שאב בזמנו
מניחין אותו, ומונין מכאן ואילך אחד מעובר ואחד שאינו מעובר.
עצרת - פעמים שחל להיות בחמשה ובששה ובשבעה, לא פחות ולא יותר.
ר' יהודה אומר: חל להיות בחמשה - סימן רע לעולם,
בששה - סימן בינוני, בשבעה - סימן יפה לעולם.
וכן מצינו שהיו ישראל עומדין לפני הר סיני,
נמשכין לאחוריהם י"ב מיל, ובאין לפניהם י"ב מיל, על כל דיבור ודיבור כ"ד מיל
היה היום ברור, נאה, חם והיו ישראל משתלהין מפני האש
אמר להן הקב"ה לענני כבוד: רבצו טל לפני בני
שנאמר (תהלים סח ח) ה' בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון
והקב"ה מרביץ לפניהם טללים וגשמים, שנאמר (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים וגו'.
אין עצרת חל להיות אלא ביום הנף.
אין ר"ה חל להיות אלא ביום הנף וביום עיבורו.
אחרים אומרין: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד
ואם היתה שנה מעוברת - ה'.
אין בערכין פחות מל' יום, ומוסיפין עד עולם
ראו משנה ב, ה-ו. אין לתינוק מתחת ל30 יום ערך, ראו משנה א, א, אבל לזקן יש. סתם נזירות 30 יום – ראו נזיר א, ג. אי אפשר לנדור פחות ימים נזירות. |
ואין בנזירות פחות מל' יום, ומוסיפין על עולם.
החליל אין דוחה את השבת. ר' יוסי בר' יהודה אומר דוחה.
לא היה מחלק אלא בשל קנה, מפני שמחלק יפה
רשב"ג אומר הדראולים לא היה במקדש, מפני שמערבב את הקול ומקלקל את הנעימה
אלו הן מכין לפני מזבח? עבדי כהונה היו, דברי ר"מ. ר' יהודה אומר: עבדי לויה
ר' יוסי אומר: משפחת בית הפגרים, בית צפרייא מאימאיס, משיאין לכהונה.
רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר: מכירן הייתי, ולוים היו.