ביאור:בבלי נזיר דף מט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולרבי עקיבא - מכדי לא שנא כהן גדול לחודיה ולא שנא כהן גדול והוא נזיר, נפקא מ'לאחיו' ^[1] – ^[2] 'לאביו ולאמו' ^[3] למה לי ^[4]?

צריכי: דאי כתב ’[ל]אביו' ^[5] הוה אמינא: היינו טעמא דלא מיטמא ליה ^[6] - משום ^[7] דחזקה בעלמא הוא, אבל אמו, דידעין דילידתיה ליטמא לה? - ^[8]; ואי כתב רחמנא ’[ל]אמו' - הוה אמינא אמו לא ליטמא לה, דלאו אזיל זרעה בתרה, אבל אביו - כיון דאמר מר (במדבר א ב: שאו את ראש כל עדת בני ישראל) למשפחותם לבית אבותם [במספר שמות כל זכר לגלגלתם] - אימא ליטמא ליה?! ^[9]

קא משמע לן.

^[10] (ויקרא כא יא) ועל כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] ^[11] - למה לי?

עמוד ב

^[12] 'על כל' - לאפוקי רחוקים ^[13], 'מת' - לאפוקי קרובים, 'נפשות' - לאפוקי רביעית דם שיצא משני מתים שמטמא באהל ^[14], שנאמר 'על כל נפשות מת לא יבא'.

משנה:

על אלו טומאות הנזיר מגלח?

על המת, ועל כזית מן המת, ועל כזית נצל ^[15], ועל מלא תרווד רקב;

על השדרה ועל הגולגולת;

ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו ^[16] בשר כראוי ^[17];

ועל חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם ^[18]^[19];

ועל מגען ועל משאן ועל אהילן;

ועל עצם כשעורה: על מגעו ועל משאו ^[20];

על אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין ואינו מתחיל למנות אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו^[21].

גמרא:

תנו רבנן: 'אחר פטירתו של רבי מאיר, אמר להן רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין ^[22] הן, ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני ^[23] בהלכות הן באין.

דחק סומכוס ונכנס, אמר להם כך שנה לי רבי מאיר: על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת ועל כזית מן המת.

כעס רבי יהודה ואמר להן: לא כך אמרתי לכם 'אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן'? ^[24] על כזית מן המת מגלח - על המת לא כל שכן!?

הערות

^ דהשתא כהן גדול והוא נזיר מיטמא למת מצוה, כל שכן כהן גדול לחודיה, ולאביו נמי דאינו מיטמא משמע ליה מ'על כל נפשות מת', כדלעיל
^ הא דכתב רחמנא
^ לבתר הכי
^ הא קא משמע לן מ'על כל נפשות מת'
^ ולא 'לאמו'
^ לאביו הוא דאינו מיטמא
^ דלא ברירא מילתא אי אבוה הוא
^ קמשמע לן
^ (בבא בתרא קט ב) משפחת אב קרויה משפחה, ולא משפחת אם קרויה משפחה;
'^ ולרבי עקיבא, דאמר גבי נזיר ’’נפש' - אלו רחוקים, 'מת' - אלו קרובים,
^ דכתיב גבי כהן גדול
^ אמר לך: צריכא:
^ דלא ליטמא
^ שאם יצאת רביעית דם משני מתים אינו מטמא להם
^ מפרש בגמרא
^ עליהם
^ דהיינו כדי שיכול לחיות ולהבריא, אף על פי שאין עליהן בשר כזית
^ שתי רביעיות
^ Note: והרי רביעית מטמאה באהל? תוספות ד"ה ועל חצי לוג דם. ואע"פ שמטמא באהל ברביעית, כדאיתא במתניתין דאהלות - מ"מ אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג, ושיעורין הלכה למשה מסיני. ובהמשך נב,א בסוף העמוד אומר ריב"ן ד"ה ר"ע מטמא וחכמים מטהרים: לפי שלא אמרו מטמא באהל אלא באבר מן המת ואבר מן החי הבא מאדם אחד, וחצי קב עצמות הבא ממת אחד, ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל; ולפי זה נראה לומר גם כאן מדובר על ביאת אוהל ולכן צריך חצי לוג, ורביעית רק במגע! אולם לאחר מכן נראה שאין הדבר כן, בנזיר נב,ב: למודו של רבי עקיבא בידו ומפרש הריב"ן: למודו ערוך כך שהוא מטמא והנזיר מגלח, וחכ"א: כשהוא בא ממת אחד הרי זה מטמא באהל, אבל אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו רביעית לוג!?
^ אבל לא על אהילו
^ Note: תוספות ד"ה ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין. דכתיב והימים הראשונים יפלו ואין מתחיל למנות נזירות דטהרה עד שיטהר ול"ג במשנה ויביא קרבנותיו וכן מוכח בגמ' דאיבעיא מיבעיא ליה מתניתין מני דא"כ פשיטא דרבנן היא:
^ טירטוריו"ש
^ לנצחני
^ זו אינו משנה:

[1] דהשתא כהן גדול והוא נזיר מיטמא למת מצוה, כל שכן כהן גדול לחודיה, ולאביו נמי דאינו מיטמא משמע ליה מ'על כל נפשות מת', כדלעיל

[2] הא דכתב רחמנא

[3] לבתר הכי

[4] הא קא משמע לן מ'על כל נפשות מת'

[5] ולא 'לאמו'

[6] לאביו הוא דאינו מיטמא

[7] דלא ברירא מילתא אי אבוה הוא

[8] קמשמע לן

[9] (בבא בתרא קט ב) משפחת אב קרויה משפחה, ולא משפחת אם קרויה משפחה;

[10] '^ ולרבי עקיבא, דאמר גבי נזיר ’’נפש' - אלו רחוקים, 'מת' - אלו קרובים,

[11] דכתיב גבי כהן גדול

[12] אמר לך: צריכא:

[13] דלא ליטמא

[14] שאם יצאת רביעית דם משני מתים אינו מטמא להם

[15] מפרש בגמרא

[16] עליהם

[17] דהיינו כדי שיכול לחיות ולהבריא, אף על פי שאין עליהן בשר כזית

[18] שתי רביעיות

[19] Note: והרי רביעית מטמאה באהל? תוספות ד"ה ועל חצי לוג דם. ואע"פ שמטמא באהל ברביעית, כדאיתא במתניתין דאהלות - מ"מ אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג, ושיעורין הלכה למשה מסיני. ובהמשך נב,א בסוף העמוד אומר ריב"ן ד"ה ר"ע מטמא וחכמים מטהרים: לפי שלא אמרו מטמא באהל אלא באבר מן המת ואבר מן החי הבא מאדם אחד, וחצי קב עצמות הבא ממת אחד, ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל; ולפי זה נראה לומר גם כאן מדובר על ביאת אוהל ולכן צריך חצי לוג, ורביעית רק במגע! אולם לאחר מכן נראה שאין הדבר כן, בנזיר נב,ב: למודו של רבי עקיבא בידו ומפרש הריב"ן: למודו ערוך כך שהוא מטמא והנזיר מגלח, וחכ"א: כשהוא בא ממת אחד הרי זה מטמא באהל, אבל אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו רביעית לוג!?

[20] אבל לא על אהילו

[21] Note: תוספות ד"ה ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין. דכתיב והימים הראשונים יפלו ואין מתחיל למנות נזירות דטהרה עד שיטהר ול"ג במשנה ויביא קרבנותיו וכן מוכח בגמ' דאיבעיא מיבעיא ליה מתניתין מני דא"כ פשיטא דרבנן היא:

[22] טירטוריו"ש

[23] לנצחני

[24] זו אינו משנה:

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]