ביאור:בבלי נזיר דף מו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

רבי שמעון אומר: כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים - הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים.

גמרא:

תנו רבנן: ’[במדבר ו,כו: והניף אותם הכהן תנופה לפני ה', קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה] ואחר ישתה הנזיר יין - אחר המעשים כולן ^[1] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים אחר מעשה יחידי ^[2].

מאי טעמייהו דרבנן?

כתיב הכא 'ואחר ישתה הנזיר יין' וכתיב התם (במדבר ו יט: ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד, ונתן על כפי הנזיר) אחר התגלחו את נזרו; מה התם אחר מעשה יחידי ^[3] - אף כאן אחר מעשה יחידי.

אימא עד דאיכא תרווייהו ^[4]?

אי הכי – גזירה שוה [’אחר' 'אחר’] למה לי?

אמר רב: תנופה בנזיר מעכבת ^[5].

אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבנן - תגלחת אמרי רבנן לא מעכבא, תנופה מיבעיא? אלא אליבא דרבי אליעזר? פשיטא: האמר רבי אליעזר 'אחר מעשים כולם'?

מהו דתימא [אליבא דרבי אליעזר]: כיון דלענין כפרה - שירי מצוה היא, הכא נמי לא תעכב ^[6] - קמ"ל [שמעכבת לרבי אליעזר].

עמוד ב

ומי מעכבא ^[7]? והתניא: '(במדבר ו כא) זאת תורת הנזיר [אשר ידר קרבנו לה' על נזרו, מלבד אשר תשיג ידו, כפי נדרו אשר ידר - כן יעשה על תורת נזרו] - בין שיש לו כפים ^[8] בין שאין לו כפים ^[9].

^[10] ואלא הא דתניא: '^[11][ו]זאת תורת הנזיר [ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד ובהמשך, פסוק יח: וגלח] - בין שיש לו שער בין שאין לו שער!? הכי נמי ^[12] דלא מעכבא ^[13]!

^[14] והתניא: נזיר ממורט ^[15]: בית שמאי אומרים: אינו צריך להעביר תער על ראשו, ובית הלל אומרים: צריך להעביר תער על ראשו, ואמר רבינא ^[16]: 'מאי אינו צריך לבית שמאי ^[17]? אינו צריך = אין לו תקנה' ^[18]; ^[19] הא לבית הלל ^[20] - ^[21] יש לו תקנה ^[22];

[אם כן ברור שיש כאן מחלוקת, לבית שמאי מעכב ולבית הלל אינו מעכב,] והיינו דרבי פדת, דאמר רבי פדת ^[23]: בית שמאי ^[24] ורבי אליעזר אמרו דבר אחד.

^[25];

[הד"ה להלן – מאד לא ברור למה הוא שייך. בגמרא יש מחלוקת לגבי הלישנא אחרינא להלן: האם אלו דברי רב, כמו בדפוס, או דברי רבא, כמו בהגהת הב"ח? וכן יש גירסאות בריב"ן האם קטע זה מתיחס הסבר דרבי רב – לעיל [כי בהמשך אלו דברי רבא]– או להלן – או לישנא אחרינא בדברי רב ובלימודם, או דברי רבא.]

לישנא אחרינא: אמר רב תנופה בנזיר מעכבת.... והא תניא זאת תורת הנזיר כו', כדלעיל [בפירושו או כדלעיל בגמרא?], אלמא דלא מעכבא. ותסברא דלא מעכבא? ואלא הא דתניא כו' - ואי מוקמת לה לההיא כגון דלא מעכבא - הא דתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים א"צ כו', שאפילו בלא העברה מותר ביין; וב"ה אומרים: צריך להעביר תער; ומדאינו יכול לקיים בו מצות גילוח והוא צריך גילוח, דהא צריך לכך - אלמא דנזיר שאין לו שיער אין לו תקנה, דתגלחת שיער מעכבא! ומדהא מעכבא - תנופה נמי מעכבא, וכדרב^[26] א"ר אבינא [רבינא]: לעולם תנופה לא מעכבא, והאי דקא משמע לן דב"ש וב"ה - איפכא הויא, דמאי 'אינו צריך' לב"ש דקאמר? דאין לו תקנה, והכי אמרי ב"ש: אינו צריך להעביר תער על ראשו - עדיין לא יהא מותר מפני שאין שם העברת שער, אבל לב"ה יש לו תקנה, והכי משמע: צריך לזה להעביר תער על ראשו, ואף על פי שאין שם שיער - יצא ידי חובתו, ואף על גב דליכא גילוח; ולעולם לב"ה גילוח לא מעכבא, והוא הדין לתנופה, וקשיא לרבא, והיינו דרבי פדת.

מאי רבי אליעזר?

דתניא: 'אין לו ^[27] בֹהן יד ורגל ^[28] - אין לו טהרה עולמית ^[29] - דברי רבי אליעזר ^[30];

רבי שמעון אומר: יניחנו על מקומו ויצא.

וחכמים אומרים: ^[31] יניח על של שמאל ^[32] - ויצא.'

לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב: תנופה בנזיר מעכבת.

אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי אליעזר – פשיטא! האמר רבי אליעזר אחר מעשים כולם! אלא אליבא דרבנן? השתא יש לומר תגלחת אמרי רבנן לא מעכבא - תנופה מיבעיא?

ומי לא מעכבא ^[33]? והתניא: ’’זאת תורת הנזיר' - בין שיש לו כפים ובין שאין לו כפים' ^[34]!

^[35] ואלא הא דתניא ’’זאת תורת הנזיר' - בין שיש לו שער ובין שאין לו שער' - הכי נמי דמעכבא? והתניא נזיר ממורט: בית שמאי אומרים: אינו צריך להעביר תער על ראשו, ובית הלל אומרים צריך ^[36]

אמר רבי אבינא ^[37]: ^[38] מאי צריך לבית הלל? צריך ואין לו תקנה ^[39], ^[40] לבית שמאי יש לו תקנה, ופליגא דרבי פדת ^[41].

משנה:

גילח על [אחרי זריקת דם] הזבח ^[42], ונמצא פסול - תגלחתו פסולה ^[43], וזבחיו ^[44] לא עלו לו ^[45];

^[46]

גילח על החטאת שלא לשמה ^[47], ואחר כך הביא קרבנותיו ^[48] לשמָן ^[49] - תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ^[50];

גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן - תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו.

רבי שמעון אומר: אותו הזבח לא עלה לו, אבל שאר זבחים עלו ^[51];

ואם גילח על [= אחר זריקת דם] שלשתן ^[52], ונמצא אחד מהן כשר - תגלחתו כשרה ^[53] ויביא שאר זבחים ^[54].

גמרא:

אמר רב אדא בר אהבה: ^[55] זאת אומרת קסבר רבי שמעון נזיר שגילח על שלמי נדבה יצא ^[56].

מאי טעמא? דאמר קרא (במדבר ו יח: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו, ולקח את שער ראש נזרו) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים' ולא כתב 'על שלמיו' ^[57]!

הערות

^ אחר קרבן ואחר תגלחת, ותגלחת מעכבת
^ אחר קרבן, ואף על גב שעדיין לא גילח, דתגלחת לא מעכבא
^ דלאחר גילוח עביד תנופה, כדכתיב: 'ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו'
^ דמה התם אחר תגלחת כדכתיב אחר התגלחו אף כאן נמי אחר התגלחו
^ מלשתות יין וליטמא למתים
^ וכדאמר מר (יומא ה א) [במצורע, ויקרא יד,כא]’לתנופה לכפר' וכי תנופה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, כדכתיב 'כי הדם הוא בנפש יכפר' אלא לומר לך שאם עשה לתנופה שירי מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו [לא] כיפר, וכיפר גבי נזיר נמי לא מעכב
^ בנזיר
^ לקיים מצות תנופה
^ שהתנופה אינה מעכבת
'^ ותסברא דהא דתני בין שיש לו כפים כו' דקא בעי למימר דאינה מעכבת?
^ במדבר ו,יג(Note: או במדבר ו,כא: זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו לה' על נזרו, מלבד אשר תשיג ידו, כפי נדרו אשר ידר - כן יעשה על תורת נזרו ):
^ דכי אין לו שער
^ דהא דכתיב 'וגלח את שער ראש נזרו' - אף על פי שאין לו שיער יצא
^ ומי מצית אמרת הכי?
^ שאין לו שיער
^ עלה דההיא מתניתין
^ דקאמרי בית שמאי
^ הואיל ואין יכולין לקיים בו מצות גילוח
^ אבל
^ דאמרי 'צריך'
^ לדידהו
^ בהעברת תער בעלמא, ואף על פי שאין שם שיער שיהא מגלח ממנו
^ דאמר במכילתא אחריתי
^ דהכא
^ ב"ש - הא דאמרן, שאין לו תקנה הואיל ואין יכול לקיים בו מצות גילוח
^ א
^ למצורע
^ ובהן רגל [אולי צ"ל או בהן רגל]
^ לפי שאין יכול לקיים בו מתן דם ושמן על בהן ידו
'^ שמע מינה: דמדקאמר רבי פדת דבית שמאי ורבי אליעזר אמרו דבר אחד, ושמעינן להו לבית שמאי דאמרי דתגלחת שיער מעכבא - דרבי אליעזר נמי קאי כוותייהו, דאית להו דתנופה מעכבא; והאיך מתניתא דתני בין שאין לו כפים כו' [ע"כ] - דמעכבא משמע
^ אין לו בהן ימין -
^ נותנו על בהן שמאל
^ ואפילו לרבנן
^ משמע דצריך תנופה, דתנופה מעכבא
^ ומי מעכבא?
^ דמשמע דיעביר על ראשו ויצא, דלא מעכבא, דיש לו תקנה - אלמא הא נמי דתני 'בין שאין לו כפים' - ה"נ דלא מעכבא, וקשיא לרבא!
^ רבינא
^ לעולם אימא לך דמעכבא כרבא,
^ דמעכבא
^ הא
^ דאמר דבית שמאי ורבי אליעזר אמרו דבר אחד
^ על אחד מזבחיו
^ וסותר שלשים
^ שהפריש עכשיו
^ וצריך להביא אחרים במקומן
^ כיצד?
^ כלומר: שנעשית שלא לשם חטאת
^ כגון עולה ושלמים
^ וכן [כדלהלן]: אם גילח על העולה או על השלמים שנעשו שלא לשמן
^ וסותר שלשים ומביא קרבנות אחרים במקום שלשתן
^ אם גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן ושאר קרבנות הביא לשמן - תגלחתו כשרה ושאר זבחים עלו לו, אבל אותו הזבח בלבד לא עלה לו ויביא זבח אחר במקומו; והיינו טעמא דתגלחתו כשרה: דהואיל וזבח אחר בעלמא כשר הוא, דתנן [בריש זבחים פ"א מ"א] כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה – הכא נמי כשרה לתגלחתו; אבל במקום שגילח על החטאת שעשאה שלא לשמה - מודה רבי שמעון דתגלחתו פסולה, לפי שזבחו פסול הוא, כדתנן 'כל הזבחים כו' חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה - פסולה
^ סתם
^ לדברי הכל, שהרי על זבח כשר נמי גילח
^ במקום הפסולין
^ מדתני רבי שמעון כי גילח על זבח כשר אף על גב דלא עלה לבעלים לשם חובה תגלחתו כשרה -
^ ובלבד שיביא קרבנותיו מָשלם [כלומר: שאר קרבנותיו כהלכתם], דאילו כי גילח על השלמים שלא לשמן - מאי הוו? - נדבה, דאמר מר (דברים כג כד: מוצא שפתיך תשמר, ועשית) כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה [אשר דברת בפיך]: אם כמו שנדרת - יהא נדר, ואם לאו - יהא נדבה; ואמר רבי שמעון דתגלחתו כשרה
^ דאילו נאמר 'שלמיו' הוה משמע שלמי נזיר ממש, והשתא דכתיב 'השלמים' - אלמא אפילו על שלמי נדבה יצא

[1] אחר קרבן ואחר תגלחת, ותגלחת מעכבת

[2] אחר קרבן, ואף על גב שעדיין לא גילח, דתגלחת לא מעכבא

[3] דלאחר גילוח עביד תנופה, כדכתיב: 'ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו'

[4] דמה התם אחר תגלחת כדכתיב אחר התגלחו אף כאן נמי אחר התגלחו

[5] מלשתות יין וליטמא למתים

[6] וכדאמר מר (יומא ה א) [במצורע, ויקרא יד,כא]’לתנופה לכפר' וכי תנופה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, כדכתיב 'כי הדם הוא בנפש יכפר' אלא לומר לך שאם עשה לתנופה שירי מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו [לא] כיפר, וכיפר גבי נזיר נמי לא מעכב

[7] בנזיר

[8] לקיים מצות תנופה

[9] שהתנופה אינה מעכבת

[10] '^ ותסברא דהא דתני בין שיש לו כפים כו' דקא בעי למימר דאינה מעכבת?

[11] במדבר ו,יג(Note: או במדבר ו,כא: זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו לה' על נזרו, מלבד אשר תשיג ידו, כפי נדרו אשר ידר - כן יעשה על תורת נזרו ):

[12] דכי אין לו שער

[13] דהא דכתיב 'וגלח את שער ראש נזרו' - אף על פי שאין לו שיער יצא

[14] ומי מצית אמרת הכי?

[15] שאין לו שיער

[16] עלה דההיא מתניתין

[17] דקאמרי בית שמאי

[18] הואיל ואין יכולין לקיים בו מצות גילוח

[19] אבל

[20] דאמרי 'צריך'

[21] לדידהו

[22] בהעברת תער בעלמא, ואף על פי שאין שם שיער שיהא מגלח ממנו

[23] דאמר במכילתא אחריתי

[24] דהכא

[25] ב"ש - הא דאמרן, שאין לו תקנה הואיל ואין יכול לקיים בו מצות גילוח

[26] א

[27] למצורע

[28] ובהן רגל [אולי צ"ל או בהן רגל]

[29] לפי שאין יכול לקיים בו מתן דם ושמן על בהן ידו

[30] '^ שמע מינה: דמדקאמר רבי פדת דבית שמאי ורבי אליעזר אמרו דבר אחד, ושמעינן להו לבית שמאי דאמרי דתגלחת שיער מעכבא - דרבי אליעזר נמי קאי כוותייהו, דאית להו דתנופה מעכבא; והאיך מתניתא דתני בין שאין לו כפים כו' [ע"כ] - דמעכבא משמע

[31] אין לו בהן ימין -

[32] נותנו על בהן שמאל

[33] ואפילו לרבנן

[34] משמע דצריך תנופה, דתנופה מעכבא

[35] ומי מעכבא?

[36] דמשמע דיעביר על ראשו ויצא, דלא מעכבא, דיש לו תקנה - אלמא הא נמי דתני 'בין שאין לו כפים' - ה"נ דלא מעכבא, וקשיא לרבא!

[37] רבינא

[38] לעולם אימא לך דמעכבא כרבא,

[39] דמעכבא

[40] הא

[41] דאמר דבית שמאי ורבי אליעזר אמרו דבר אחד

[42] על אחד מזבחיו

[43] וסותר שלשים

[44] שהפריש עכשיו

[45] וצריך להביא אחרים במקומן

[46] כיצד?

[47] כלומר: שנעשית שלא לשם חטאת

[48] כגון עולה ושלמים

[49] וכן [כדלהלן]: אם גילח על העולה או על השלמים שנעשו שלא לשמן

[50] וסותר שלשים ומביא קרבנות אחרים במקום שלשתן

[51] אם גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן ושאר קרבנות הביא לשמן - תגלחתו כשרה ושאר זבחים עלו לו, אבל אותו הזבח בלבד לא עלה לו ויביא זבח אחר במקומו; והיינו טעמא דתגלחתו כשרה: דהואיל וזבח אחר בעלמא כשר הוא, דתנן [בריש זבחים פ"א מ"א] כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה – הכא נמי כשרה לתגלחתו; אבל במקום שגילח על החטאת שעשאה שלא לשמה - מודה רבי שמעון דתגלחתו פסולה, לפי שזבחו פסול הוא, כדתנן 'כל הזבחים כו' חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה - פסולה

[52] סתם

[53] לדברי הכל, שהרי על זבח כשר נמי גילח

[54] במקום הפסולין

[55] מדתני רבי שמעון כי גילח על זבח כשר אף על גב דלא עלה לבעלים לשם חובה תגלחתו כשרה -

[56] ובלבד שיביא קרבנותיו מָשלם [כלומר: שאר קרבנותיו כהלכתם], דאילו כי גילח על השלמים שלא לשמן - מאי הוו? - נדבה, דאמר מר (דברים כג כד: מוצא שפתיך תשמר, ועשית) כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה [אשר דברת בפיך]: אם כמו שנדרת - יהא נדר, ואם לאו - יהא נדבה; ואמר רבי שמעון דתגלחתו כשרה

[57] דאילו נאמר 'שלמיו' הוה משמע שלמי נזיר ממש, והשתא דכתיב 'השלמים' - אלמא אפילו על שלמי נדבה יצא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]