ביאור:בבלי נזיר דף לד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אילימא רבי טרפון - ^[1] מי הוי נזיר?: כיון דבשעתא דקא נזר לא ידע אי פלוני הוא ואי לא - מי חלה עליה נזירות? והתניא: רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: אין אחד מהן ^[2] נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה!? ^[3]

אלא רבי יהודה דכרי הוא ^[4], דתניא [תוספתא נזיר פ"ב ה"ט [ליברמן]]: "הריני נזיר על מנת שיהא בכרי הזה מאה כור", והלך ומצאו שנגנב או שאבד: רבי שמעון אוסר, ורבי יהודה מתיר: רבי שמעון סבר: כיון דאילו לא נגנב דלמא הוו ביה מאה כור והוי נזיר - השתא נמי ^[5]הוי נזיר; והכא נמי ^[6]: כיון דאי אתא לקמן וידעינן דפלוני הואי ^[7] הוי נזיר - השתא נמי הוי נזיר ^[8].

משנה:

ראה את הכוי ואמר "הריני נזיר שזה חיה", "הריני נזיר שזה אינו חיה", "הריני נזיר שזה בהמה", "הריני נזיר שאין זה בהמה", "הריני נזיר שזה חיה ובהמה", "הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה", "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר", "הריני נזיר שכולכם נזירין" - הרי כולן נזירין.

גמרא:

תני חדא ^[9]: תשעה נזירים ^[10]', ותניא אידך תשע נזיריות ^[11]';

בשלמא תשעה נזירין - ^[12] כגון דהוי גברי טפי, דאיתפיס ואזיל ביה ^[13]; אלא תשע נזיריות - לחד גברא - היכי משכחת לה?

בשלמא שית ^[14] - משכחת לה כדתנן ^[15], אבל תלת ^[16] היכי משכחת לה [באדם אחד]?

אמר רב ששת: ^[17] כגון דאמר "הריני נזיר ונזירות הכל עלי" ^[18].

לישנא אחרינא. בשלמא תשעה נזירים משכחת לה כגון דהוו גברי טפי דאיתפיסו ואזיל, דכי אמר חד "הריני נזיר שזו חיה", ובא השני ואמר "הריני נזיר שאין זו חיה", ובא השלישי ואמר "הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם", וכי הדר ואמר רביעי "שזו בהמה", וחמישי "שאין זו בהמה", ובא הששי והתפיס ואמר "הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם", וכי הדר אמר שביעי "הריני נזיר שזו חיה ובהמה", ושמיני אמר "שאין זו לא חיה ולא בהמה", ובא תשיעי ואמר "הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם"; אלא תשע נזיריות כו' כדלעיל.

אמר רב ששת כגון דאמר הריני נזיר וכל הנזיריות עלי: ואמר לנו המורה דהך סתם מתניתין דהכא - מיתוקמא אפילו לבית הלל: דעד כאן לא פליגי בית הלל עלייהו דבית שמאי לעיל אלא בטעות הקדש, אבל בספק הקדש כגון הכא - דאין ידוע אם כוי זה מין חיה או מין בהמה, כדאמר מר (חולין פ א): כוי לא הכריעו בו חכמים אי מין בהמה הוא או מין חיה הוא - אפילו בית הלל מודו דהוי נזיר;

ודיקא נמי סתמא דמתניתין דכוי - בית הלל היא, דאם איתא דלבית הלל לא סבירא להו דספק נזיר הוי נזיר - מאי איריא דקא בעי ^[19] 'מני מתניתין דתני הרתיע לאחוריו אינו נזיר? אילימא רבי טרפון כו' - הא איכא ליה למימר דבית הלל היא! אלא מדקא מהדר לאוקמא אליבא דחד תנא - היינו טעמא: משום דאליבא דבית הלל לא מיתוקמא: דאילו לבית הלל הוי נזיר גמור כי הרתיע לאחוריו, דקסברי בית הלל נזירות ספק הוי נזיר.

הדרן עלך בית שמאי

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

נזיר פרק ששי שלשה מינין

משנה:

שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן;

וכל היוצא מן הגפן ^[20] מצטרפין זה עם זה ^[21];

ואין חייב עד שיאכל מן הענבים כזית ^[22];

עמוד ב

[המשך המשנה]

משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ^[23].

רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית - חייב ^[24];

וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג.

אלו הן 'חרצנים' ואלו הן 'זגים'?

'החרצנים' אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: שלא תטעה: כזוג של בהמה: החיצון זוג, והפנימי עינבל.

גמרא:

שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה [והתגלחת והיוצא מן הגפן]:

'היוצא מן הגפן – אִין, גפן עצמו לא; מתניתין דלא כרבי אליעזר , דתניא: רבי אליעזר אומר: אפילו עלין ולולבין ^[25] במשמע ^[26].

איכא דאמרי לה [שמשנתנו אינה כרבי אליעזר] אסיפא: ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית - מן הענבים אִין, מהגפן עצמו לא! מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתניא: רבי אליעזר אומר: אפילו עלין ולולבין במשמע.

במאי קמיפלגי?

רבי אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי, רבנן דרשי כללי ופרטי.

רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי: (במדבר ו ג) מיין ושכר יזיר [חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] – מיעט ^[27]; (במדבר ו ד: כל ימי נזרו) מכל אשר יעשה מגפן היין [מחרצנים ועד זג לא יאכל] - ריבה; מיעט וריבה - ריבה הכל; מאי ריבה? ריבה כל מילי ^[28]! מאי מיעט? מיעט שבישתא ^[29].

ורבנן דרשי כללי ופרטי [הרישא כמו ספרי במדבר פסקא כד]: ’’מיין ושכר יזיר' – פרט; 'מכל אשר יעשה מגפן היין' – כלל; 'מחרצנים ועד זג' - חזר ופרט: פרט וכלל ופרט - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש: פרי ופסולת פרי ^[30] - אף כל פרי ופסולת פרי ^[31];

אי מה הפרט מפורש פרי גמור [ענבים לחים ויבשים] - אף כל פרי גמור ^[32]?

אמרת? אם כן ^[33] מה הניח לך הכתוב במשמעו שלא אמרו ^[34]? [ענבים לחים ויבשים? הא כתיבי! יין וחומץ? הא כתיבי!] הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון ^[35];

ומאחר שסופינו לרבות כל דבר ^[36], מה תלמוד לומר ^[37] מחרצנים ועד זג ^[38] ^[39]? - ^[40] לומר לך: כל מקום שאתה מוצא ^[41] פרט וכלל ^[42] - אי אתה רשאי למשכו ולדונו כעין הפרט, אלא ^[43] נעשה כלל מוסף על הפרט ^[44], עד שיפרוט לך הכתוב ^[45] כדרך שפרט לך בנזיר ^[46].

אמר מר: מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי - אף כל פרי ופסולת פרי:

פרי = עינבי, פסולת פרי מאי היא?

חומץ;

אף כל פרי - מאי היא?

גוהרקי ^[47];

אף כל דפסולת פרי מאי היא?

אמר רב כהנא: לאיתויי עינבי דכרין ^[48].

'ועד זג' - אמר רבינא: לאיתויי דבֵין הבֵיניִם ^[49].

אמר מר: [אי] מה הפרט מפורש פרי גמור - אף כל פרי גמור;

אמרת? אם כן מה הניח הכתוב במשמעו שלא אמרו?

ענבים לחים ויבשים? הא כתיבי! יין וחומץ? הא כתיבי!

הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, ומאחר שסופינו לרבות כל דבר, מה תלמוד לומר 'מחרצנים ועד זג'? לומר לך: כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל אי אתה רשאי למושכו ולדונו [בצמצום] כעין הפרט, אלא נעשה כלל מוסף על הפרט [בהרחבה], עד שיפרוט לך הכתוב

הערות

^ הא אתא לקמן
^ מכל אלו שבמשנתנו [היו שנים מהלכים בדרך כו'
^ ורבי יהודה - דבר פלוגתיה דרבי שמעון - נקיט לה אליבא דרבי טרפון, והאי דקאמר 'רבי טרפון' משום דסליק מיניה [משום שדברי רבי טרפון היו לפני בבא זה].
^ דאמר ספק נזירות להקל, וכיון דהכא ספק אם איש פלוני הוא - דומיא דכרי, דאינו יודע אם יש בו מאה כור אם לאו - אינו נזיר
^ דנגנב - חיישינן שיהא בו מאה כור, ו
^ בהאי דהרתיע לאחוריו
^ שזה נזר עליו
^ ואפילו לבית הלל; הלכך אי אפשר לו לפטור את עצמו בלא נזירות; אלא דאמר "אם כדברי היה הריני נזיר" כו'
^ על מתניתין
^ דאית בה תשעה נזירין
^ יש בו לאדם אחד
^ משכחת לה
^ בהדי הדדי: דפתח חד ואמר "הריני נזיר שזו חיה", והשני אמר "הריני נזיר שאין זו חיה", והשלישי אמר "הריני נזיר שזו בהמה", והרביעי אמר "הריני נזיר שאין זו בהמה", והחמישי אמר "הריני נזיר שזו בהמה וחיה", והששי אמר "הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה", ואיתפיסו השאר באלו שנדרו על הכוי, ואמר השביעי "הריני נזיר שאחד מכם נזיר" והשמיני אמר "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר", והתשיעי אמר "הריני נזיר שכולכם נזירין" - הרי כולן נזירין, ויש כאן תשעה נזירין
^ קמייתא דכוי
^ ומצי למימרינהו חד גברא
^ אידך בבא ד"חד מנכון נזיר", "שאין אחד מכם נזיר" - לא משכחת לה אלא בגברא טובא
^ משכחת לה תשע נזיריות
^ דאמר "הריני נזיר שזו חיה", "הריני נזיר שאין זו חיה", "הריני נזיר שזו בהמה", "הריני נזיר שאין זו בהמה", "הריני נזיר שזו חיה ובהמה", "הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה" - הרי שית; וחזר אמר "כל נזיריות המתחלקות על כל בני אדם על הכוי - הרי הן עלי" וכגון שאמר "מעכשיו מקבל אני עלי בין שזו חיה ובין שזו אינה חיה", "הריני נזיר בין שזו בהמה ובין שאין זו בהמה", "הריני נזיר בין שזו בהמה וחיה ובין שזו לא בהמה ולא חיה" - הרי כאן תשע נזיריות
^ תנא
^ כגון חרצן ויין וחומץ
^ לכזית
^ והא נמי מיחייב על זג וחרצן; אלא הא אתא לאשמועינן: דאינו חייב אלא בכזית; והא דקתני 'ענבים' לאפוקי מרבי אלעזר כדמפרש בגמרא
^ במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין
^ בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית - חייב
^ של גפן; 'לולבין' אלו חוטין רכין שבגפן
^ הכתוב, שאמר 'מכל אשר יעשה מגפן היין' (במדבר ו ד)!
^ יין הראוי להשתכר בו אסור לו, אבל מידי אחרינא לא
^ ואפילו עלין ולולבין
^ זמורות, כדמתרגמינן שריגים = שיבשין (בראשית מ י)
^ כגון ענבים ויין וחומץ
^ להביא גוהרקי ועינבין דיכרין, כדלקמן, בסמוך
^ ולא דבר אחר: ולא גוהרקי ולא עינבין דיכרין
^ שלא להביא בו אלא פרי גמור
^ [במפורש] שתהא למד מן הפרט
^ 'אף כל פרי ופסולת פרי' שאם אתה אומר 'אף כל פרי גמור' נמצא דאינו מרבה שום דבר בעולם
^ יין וחומץ, ענבים לחים ויבשים, ומרבה יין גוהרקי ועינבין דיכרין מ'אף כל', והיינו דהניח הכתוב במשמעו שלא אמר
^ פרט האחרון, דכתיב
^ לא יאכל
^ אי משום דרבי אלעזר בן עזריה - ליכתביה לגבי פרטי; בתר כללא למה לי
^ אלא
^ בכל התורה שיהא שם
^ בלבד
^ שהכלל
^ ואיתרבו להו כל מילי
^ שלא תהא מרבה אלא כעין הפרט
^ שלאחר שכתב את הכלל - בא וכתב לך פרט: 'מחרצנים ועד זג'; ורבי אליעזר סבר כרבי אלעזר בן עזריה דמוקים ליה להאי 'מחרצנים ועד זג' - עד שיאכל שני חרצנים וזג
^ ענבים דקין, שגדלין בין שאר גרעינין גדולים [ענבי בוסר - תוספות]
^ ענבים שהתליעו
^ אותו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן [שממנו נעשין שמרים [הפסולת בתחתית החבית]]

[1] הא אתא לקמן

[2] מכל אלו שבמשנתנו [היו שנים מהלכים בדרך כו'

[3] ורבי יהודה - דבר פלוגתיה דרבי שמעון - נקיט לה אליבא דרבי טרפון, והאי דקאמר 'רבי טרפון' משום דסליק מיניה [משום שדברי רבי טרפון היו לפני בבא זה].

[4] דאמר ספק נזירות להקל, וכיון דהכא ספק אם איש פלוני הוא - דומיא דכרי, דאינו יודע אם יש בו מאה כור אם לאו - אינו נזיר

[5] דנגנב - חיישינן שיהא בו מאה כור, ו

[6] בהאי דהרתיע לאחוריו

[7] שזה נזר עליו

[8] ואפילו לבית הלל; הלכך אי אפשר לו לפטור את עצמו בלא נזירות; אלא דאמר "אם כדברי היה הריני נזיר" כו'

[9] על מתניתין

[10] דאית בה תשעה נזירין

[11] יש בו לאדם אחד

[12] משכחת לה

[13] בהדי הדדי: דפתח חד ואמר "הריני נזיר שזו חיה", והשני אמר "הריני נזיר שאין זו חיה", והשלישי אמר "הריני נזיר שזו בהמה", והרביעי אמר "הריני נזיר שאין זו בהמה", והחמישי אמר "הריני נזיר שזו בהמה וחיה", והששי אמר "הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה", ואיתפיסו השאר באלו שנדרו על הכוי, ואמר השביעי "הריני נזיר שאחד מכם נזיר" והשמיני אמר "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר", והתשיעי אמר "הריני נזיר שכולכם נזירין" - הרי כולן נזירין, ויש כאן תשעה נזירין

[14] קמייתא דכוי

[15] ומצי למימרינהו חד גברא

[16] אידך בבא ד"חד מנכון נזיר", "שאין אחד מכם נזיר" - לא משכחת לה אלא בגברא טובא

[17] משכחת לה תשע נזיריות

[18] דאמר "הריני נזיר שזו חיה", "הריני נזיר שאין זו חיה", "הריני נזיר שזו בהמה", "הריני נזיר שאין זו בהמה", "הריני נזיר שזו חיה ובהמה", "הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה" - הרי שית; וחזר אמר "כל נזיריות המתחלקות על כל בני אדם על הכוי - הרי הן עלי" וכגון שאמר "מעכשיו מקבל אני עלי בין שזו חיה ובין שזו אינה חיה", "הריני נזיר בין שזו בהמה ובין שאין זו בהמה", "הריני נזיר בין שזו בהמה וחיה ובין שזו לא בהמה ולא חיה" - הרי כאן תשע נזיריות

[19] תנא

[20] כגון חרצן ויין וחומץ

[21] לכזית

[22] והא נמי מיחייב על זג וחרצן; אלא הא אתא לאשמועינן: דאינו חייב אלא בכזית; והא דקתני 'ענבים' לאפוקי מרבי אלעזר כדמפרש בגמרא

[23] במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין

[24] בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית - חייב

[25] של גפן; 'לולבין' אלו חוטין רכין שבגפן

[26] הכתוב, שאמר 'מכל אשר יעשה מגפן היין' (במדבר ו ד)!

[27] יין הראוי להשתכר בו אסור לו, אבל מידי אחרינא לא

[28] ואפילו עלין ולולבין

[29] זמורות, כדמתרגמינן שריגים = שיבשין (בראשית מ י)

[30] כגון ענבים ויין וחומץ

[31] להביא גוהרקי ועינבין דיכרין, כדלקמן, בסמוך

[32] ולא דבר אחר: ולא גוהרקי ולא עינבין דיכרין

[33] שלא להביא בו אלא פרי גמור

[34] [במפורש] שתהא למד מן הפרט

[35] 'אף כל פרי ופסולת פרי' שאם אתה אומר 'אף כל פרי גמור' נמצא דאינו מרבה שום דבר בעולם

[36] יין וחומץ, ענבים לחים ויבשים, ומרבה יין גוהרקי ועינבין דיכרין מ'אף כל', והיינו דהניח הכתוב במשמעו שלא אמר

[37] פרט האחרון, דכתיב

[38] לא יאכל

[39] אי משום דרבי אלעזר בן עזריה - ליכתביה לגבי פרטי; בתר כללא למה לי

[40] אלא

[41] בכל התורה שיהא שם

[42] בלבד

[43] שהכלל

[44] ואיתרבו להו כל מילי

[45] שלא תהא מרבה אלא כעין הפרט

[46] שלאחר שכתב את הכלל - בא וכתב לך פרט: 'מחרצנים ועד זג'; ורבי אליעזר סבר כרבי אלעזר בן עזריה דמוקים ליה להאי 'מחרצנים ועד זג' - עד שיאכל שני חרצנים וזג

[47] ענבים דקין, שגדלין בין שאר גרעינין גדולים [ענבי בוסר - תוספות]

[48] ענבים שהתליעו

[49] אותו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן [שממנו נעשין שמרים [הפסולת בתחתית החבית]]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]