ביאור:משנה פרה פרק י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

מסכת פרה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

---

בכל חטיבה דנים באדם ואחר כך בכלים

טומאת "מדף"

חטיבה I: מה טמא טומאת מדף?

טומאת "מדף" היא טומאת מדרס מדברי חכמים. ראו זבים ד, ו, וטהרות ח, ב.

בעניין החטאת החמיר ר' יהושע במיוחד בטומאה (ראו חגיגה ב, ז), וגזר "טומאת מדף" על כל מה שעלול להיות טמא מדרס, גם אם לא ידוע על טומאה שלו. ר' יהושע גזר כך גם על העלול להיות טמא מת. וראו מעשים המדגימים את שתי הדעות בתוספתא י, ב.

לדעת ר' יהושע – בניגוד לדעת ר' אליעזר - היתה משמעות לכוונה שבטבילה, וראו גם טהרות ב, ו.

חכמים טימאו את טמא המת גם לענייני מדרס – אבל רק במקרים שאכן נטמא.

(א) כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס כלי המשמש למשכב או למושב - מַדָּף לַחַטָּאת, בֵּין טָמֵא בֵין טָהוֹר, וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בוֹ.

כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, בֵּין טָמֵא וּבֵין טָהוֹר;

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוּ מַדָּף. רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מַדָּף.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַטָּמֵא - מַדָּף, וְהַטָּהוֹר - אֵינוּ מַדָּף.

חטיבה II: נגיעה במדף

(ב) הַטָּהוֹר לַחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף - טָמֵא.

אדם נטמא מה"מדף" בנגיעה, הסטה או נשיאה. אבל כלי מי החטאת נטמא רק בנגיעה, ראו זבים ה, ב-ג.

לָגִין שֶׁלַּחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף - טָמֵא.

חטיבה III: נגיעה באוכל ובמשקה

אדם הטהור לחטאת שנגע באכל ומשקה בידיו – טימא אותן בטומאת ידים (ראו תוספתא ידים ב, ט) וממילא נטמא גופו; אבל אם נגע ברגלו או בגופו באוכל – לא נטמא כלל, בדומה לנוגע במי חטאת פסולים לעיל ט, ח.

ר' יהושע גוזר גם על האוכל טומאת מדף, ולכן מטמא גם את הטהור לחטאת שהסיט את האוכל.

הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, שֶׁנָּגַע בְּמַאֲכָלִין וּבְמַשְׁקִין; בְּיָדוֹ - טָמֵא, וּבְרַגְלוֹ - טָהוֹר.

הִסֵּיטָן בְּיָדוֹ - רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

(ג) קְלָל שֶׁלַּחַטָּאת שֶׁנָּגַע בַּשֶּׁרֶץ - טָהוֹר.

כלי מאבן של אפר פרה, שהונח על שרץ מת, לדעת חכמים טמא - כי הם גוזרים על השרץ טומאת מדף, וראו גם עדיות ז, ה. בתוספתא י, ג, מסייגים את דעת חכמים למקרים שהקלל יוסט אם ינטל השרץ.

ר' יוסי ממשיך את מסורת ר' אליעזר ומטהר גם את האוכל ואת כתבי הקודש ממדף, וחכמים מטמאים. לגבי טומאת כתבי הקודש השוו זבים ה, יב.

דין קלל המונח על השרץ דומה לדין כלי חרס של מי חטאת עם צמיד פתיל המונח באהל המת, וראו לקמן יא, א, וכן ספרי במדבר קכד.

נְתָנוֹ עַל גַּבָּיו - רְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמִּין.

נָגַע בָּאֳכָלִין וּבְמַשְׁקִין וּבְכִתְבֵי קֹדֶשׁ - טָהוֹר.

נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן - רְבִּי יוֹסֵה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמִּין.

חטיבה IV: גישת ר' עקיבא לטומאת המדף

(ד) טָהוֹר לַחַטָּאת שֶׁנָּגַע בַּתַּנּוּר; בְּיָדוֹ - טָמֵא, וּבְרַגְלוֹ - טָהוֹר.

התנור מחרס הוא כמאכל, ולכן מטמא רק בנגיעה ביד, כבמשנה ב.

ר' עקיבא מטהר במקרה שהלגין או האפר לא היו על התנור עצמו – גם אם היו תלויים בו, כי לשיטתו אין המדף מטמא בתליה, בניגוד לטומאת משכב רגילה, ראו זבים ב, ד.

וראו ספרי זוטא לבמדבר יט ט, שם בית הלל מטהרים וב"ש מטמאים.

הָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר, וְהַלָּגִין  lágunos: בקבוק, כד ליין בְּתוֹכוֹ;

וְכֵן הָאֱסָל שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, וּבוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת, אֶחָד מִכָּן, וְאֶחָד מִכָּן;

רְבִּי עֲקִיבָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמִּין.

(ה) הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ לַחַלּוֹן, וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר,

הצד השני של משנה ד: ר' עקיבא מטמא גם לגין שעבר מעל תנור, אפילו אם נושאו לא עמד על התנור.

החומרות של טומאת מדף הן רק לאפר פרה או למי חטאת מוכנים, ולא למים שאינם מקודשים; והשוו לעיל ט, ו.

רְבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

אֲבָל עוֹמֵד הוּא הַטָּהוֹר לַחַטָּאת עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר,

וּבְיָדוֹ כֶלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, בְּמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין.

חטיבה V: החטאת, התרומה והאדם הטהורים

(ו) לָגִין שֶׁלַּחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁלַּקֹּדֶשׁ וּבְשֶׁלִּתְרוּמָה,

לגין טהור לקודש או לתרומה נחשב טמא לחטאת, וראו גם חגיגה ב, ז.

אם האדם מחזיק בשניהם – הוא עצמו נטמא מהכלי הטהור לתרומה, ומטמא את כלי החטאת. נשיאת המים בכלי הטמא מטמאת אותו (ראו לעיל ט, ה,) והטומאה חוזרת ומטמאת גם את כלי התרומה.

אם היה נייר בינו לבין כלי התרומה – לדעת חכמים אין התרומה מטמאת אותו (וראו לקמן יא, ו), אבל לדעת ר' יהושע – כן, שהרי הוא נעשה מדף (משנה א), ונטמא בנשיאת כלי התרומה, ומטמא את כלי החטאת. מחלוקת דומה לגבי המקרה שהיו מונחים והאדם הסיט את הכלים, וראו תוספתא י, ד לדעות נוספות.

אם נגע בשניהם בלי לשאתם בידיו – כלי החטאת טמא, כי נגע בו אדם שנטמא לחטאת, אבל אינו מטמא את האדם מחמת נשיאת המים, ולכן כלי התרומה טהור.

שֶׁלַּחַטָּאת - טָמֵא, וְשֶׁלַּקֹּדֶשׁ וְשֶׁלִּתְרוּמָה - טְהוֹרִין.

שְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין.

שְׁנֵיהֶן בִּשְׁנֵי נְיָרוֹת - שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין.

שֶׁלַּחַטָּאת בַּנְּיָר, וְשֶׁלִּתְרוּמָה בְיָדוֹ - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין.

שֶׁלִּתְרוּמָה בַּנְּיָר, וְשֶׁלַּחַטָּאת בְּיָדוֹ - שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁלַּחַטָּאת - טָמֵא.

הָיוּ נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנָגַע בָּהֶן; שֶׁלַּחַטָּאת - טָמֵא,

וְשֶׁלַּקֹּדֶשׁ וְשֶׁלִּתְרוּמָה - טְהוֹרִין.

הִסִּיטָן - רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.