ביאור:בבלי עבודה זרה דף ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן [1], לפורען ולפרוע מהן [2];
רבי יהודה אומר: נפרעין מהן, מפני שמיצר הוא לו.
אמרו לו: אף על פי שמיצר הוא עכשיו - שמח הוא לאחר זמן [3].
גמרא:
רב ושמואל: חד תני 'אידיהן' וחד תני 'עידיהן':
מאן דתני 'אידיהן' לא משתבש, ומאן דתני 'עידיהן' לא משתבש:
מאן דתני 'אידיהן' לא משתבש, דכתיב (דברים לב לה) [לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם] כי קרוב יום אידם [וחש עתדת למו] [4]; ומאן דתני 'עידיהן' לא משתבש, דכתיב (ישעיהו מג ט) [כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו] יתנו עידיהם ויצדקו [וישמעו ויאמרו אמת]. [5]
ומאן דתני 'אידיהן' מאי טעמא לא תני 'עידיהן'?
אמר לך: תברא עדיף.
ומאן דתני 'עידיהן' מאי טעמא לא תני 'אידיהן'?
אמר לך?: מאן קא גרים להו תברא? עדות שהעידו בעצמן [6]! הלכך עדות עדיפא.
והאי 'יתנו עידיהם ויצדקו' בעובדי כוכבים כתיב? הא בישראל כתיב, דאמר רבי יהושע בן לוי: כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות להם לעולם הבא, שנאמר 'יתנו עידיהם ויצדקו' - אלו ישראל; 'ישמעו ויאמרו אמת' אלו עובדי כוכבים [7]!
אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מאן דאמר 'עידיהן' – מהכא: (ישעיהו מד ט) יוצרי פסל כולם תוהו וחמודיהם בל יועילו ועידיהם המה [בל יראו ובל ידעו למען יבשו] [8].
דרש רבי חנינא בר פפא, ואיתימא רבי שמלאי: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה [ומניחו] בחיקו, ואומר למי שעסק בה – "יבא ויטול שכרו"; מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא [9], שנאמר (ישעיהו מג ט) כל הגוים נקבצו יחדו [ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו עידיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת]; אמר להם הקדוש ברוך הוא: אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה
וסופריה [10], שנאמר [11] 'ויאספו לאומים', ואין לאום אלא מלכות [12], שנאמר (בראשית כה כג) [ויאמר ה' לה שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו] ולאום מלאום יאמץ [ורב יעבד צעיר] [13].
ומי איכא ערבוביא קמי הקב"ה [14]?
[15] אלא כי היכי דלא ליערבבו אינהו [בהדי הדדי] דלישמעו מאי דאמר להו [16];
[מיד] נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה;
מאי טעמא?
משום דחשיבא.
ומנלן דחשיבא?
דכתיב: (דניאל ז כג) [כן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיה תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא ותאכל] ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדוקינה - אמר רבי יוחנן: זו רומי חייבת שטבעה [17] יצא בכל העולם.
ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא?
כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מלך וצבור - מלך נכנס תחלה [18] לדין, שנאמר (מלכים א ח נט) [ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' אלהינו יומם ולילה] לעשות משפט עבדו [19] ומשפט עמו ישראל [דבר יום ביומו]
וטעמא מאי?
איבעית אימא: לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי,
ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף [20].
אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם?
אומרים לפניו: ריבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו [21], וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה [22].
אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם! כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמכם; כסף וזהב - שלי הוא, שנאמר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות; כלום יש בכם מגיד זאת? [שנאמר מי בהם יגיד זאת [ישעיהו מג,ט: כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת]], ואין 'זאת' אלא תורה, שנאמר (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה [לפני בני ישראל]!
מיד יצאו בפחי נפש.
יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה;
מ"ט דהא חשיבא בתרה;
ומנלן?
דכתיב (דניאל ז ה) וארו [23] חיוא אחרי [24] תנינא [בספרינו: תנינה] דמיא לדוב [ולשטר חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא], ותני רב יוסף: אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין [בשר] [25] כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב [26].
אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם?
אומרים לפניו: ריבונו של עולם! הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה.
אמר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים לעשות בהם אנגריא [27], מלחמות - אני עשיתי, שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה [ה' שמו]; כלום יש בכם מגיד זאת? [שנאמר מי בהם יגיד זאת [ישעיהו מג,ט: כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת]], ואין 'זאת' אלא תורה, שנאמר (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה [לפני בני ישראל]!
מיד יצאו בפחי נפש.
וכי מאחר דחזית מלכות פרס למלכות רומי דלא מהניא ולא מידי, מאי טעמא עיילא?
אמרי: אינהו סתרי בית המקדש, ואנן בנינן [28]!
וכן לכל אומה ואומה.
וכי מאחר דחזו לקמאי דלא מהני ולא מידי, מאי טעמא עיילי?
סברי: הנך אישתעבדו בהו בישראל ואנן לא שעבדנו בישראל [29].
מאי שנא הני דחשיבי ומאי שנא הני דלא חשיבי להו?
משום דהנך משכי במלכותייהו עד דאתי משיחא.
אומרים לפניו: ריבונו של עולם, כלום נתת לנו ולא קיבלנוה?
ומי מצי למימר הכי? והכתיב (דברים לג ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו [הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת למו], וכתיב (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבוא [וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ]; מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן [30]? אמר רבי יוחנן: מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה;
אלא הכי אמרי:
כלום קיבלנוה ולא קיימנוה [31]?
ועל דא תברתהון [32], אמאי לא קבלתוה?
אלא כך אומרים לפניו:
ריבונו של עולם: כלום כפית עלינו הר כגיגית [33] ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל, דכתיב (שמות יט יז) [ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה] ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה – מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!
מיד אומר להם הקב"ה: הראשונות ישמיעונו שנאמר (ישעיהו מג ט) [כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת] וראשונות ישמיענו [יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת]: שבע מצות שקיבלתם - היכן קיימתם?
ומנלן דלא קיימום?
דתני רב יוסף: (חבקוק ג ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים [ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו] [34]; מאי ראה? ראה שבע מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום; כיון שלא קיימום - עמד והתירן להן.
איתגורי איתגור? אם כן מצינו חוטא נשכר!?
אמר מר בריה דרבינא:
הערות
[עריכה]- ^ 'שאלה' - במידי דהדר בעין, כגון בהמה וכלים, דכתיב (שמות כב יג) 'כי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת'; 'מלוה' - במידי דלא הדר בעין, כגון מעות, דכתיב (שם) 'אם כסף תלוה את עמי' [פסוק כד]: דמלוה להוצאה נתנה, ומשלם לו מעות אחרים
- ^ וכולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו
- ^ למחר
- ^ 'יום אידם' היינו עבודת כוכבים, כדכתיב בההיא פרשה [פסוק לח] 'יקומו ויעזרכם'
- ^ השתא סלקא דעתיה דבעובדי כוכבים כתיב, ואתמוהי מתמה: יתנו עובדי כוכבים עידיהם: יבואו עבודות כוכבים שעבדו ויעידו עליהם ויצדיקום?
- ^ ביום הדין, שעבדו לעבודת כוכבים בעולם הזה
- ^ ישמעו עובדי כוכבים את העדות שמצות מעידות, ויאמרו "אמת, דין הוא" שראוין ישראל להצטדק
- ^ 'ועידיהם המה': עבודת כוכבים תבוא ותעיד על עובדיה לחייבם
- ^ כולן מעורבבין, ולא אומה ואומה בפני עצמה
- ^ וחכמיה
- ^ שם
- ^ מלכות כשהיא לבדה
- ^ 'ולאום מלאום' מתרגמינא 'ומלכו ממלכו'; ועוד 'יאמץ' לא שייך אלא במלכות; וס"ת - מסיפיה דקרא נפקא לן לקמן: 'מי (בהם) יגיד זאת'
- ^ והלא כולם נסקרין בסקירה אחת, שנאמר 'היוצר יחד לבם' (תהלים לג טו), כדאמר בראש השנה (דף יח.)
- ^ ומשני:
- ^ לדידיה לא מהניא ערבוביא, אבל לדידהו מהניא ערבוביא: דמבלבלי ומסתתמי טענותיהם
- ^ שמעה
- ^ לפני הקב"ה
- ^ שלמה המלך
- ^ של הקב"ה מפני פשעי צבור: שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון
- ^ שווקים ומרחצאות וכסף וזהב הוא עסקן של רומיים; גשרים וכרכים ומלחמות הוא עסקן של פרסיים
- ^ שיהא להם פנאי: שמוצאין להשתכר בשוק, ומוצאין מזונותיהן וצרכיהן בלי טורח ומתעדנין במרחצאות
- ^ והנה
- ^ אחרת
- ^ שמינים, כמו (שבת דף קלז) 'קטן המסורבל בבשר'; ולשון מלבוש הוא, כמו 'כפיתו בסרבליהון' (דניאל ג כא)
- ^ דוב אין לו מנוחה אלא הולך ובא כל שעה
- ^ עבודת המלך המוטלת על יושבי כרכים לעשות מלחמות [ולצאת בצבא] וליטול בהמתן בעבודתו
- ^ בית שני בנה כורש
- ^ אינהו פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל, וטיטוס הגלם לרומי, ועדיין כולם משועבדים [להם]
- ^ ארץ ישמעאל, דכתיב בהגר 'במדבר פארן' (בראשית כא כא)
- ^ כלומר: משום דלא קבלנוה לא קיימנוה
- ^ פירכא היא: כלומר: נמצא תשובה זו קטיגור להם
- ^ קופא בלע"ז, ומטילין בה שכר
- ^ 'ראה ויתר גוים': נראה בעיניו וישר להתירן