לדלג לתוכן

ביאור:בבלי סוכה דף נב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1]: (זכריה יב יב) וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד [מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד] [2]; אמרו: והלא דברים קל וחומר: ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד [3] [4] ואין יצר הרע שולט בהם [5] אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה [6] ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה!

הא הספידא מאי עבידתיה?

פליגי בה רבי דוסא ורבנן: חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר על יצר הרע שנהרג.

בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב (זכריה יב י) [וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים] וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד [וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר] [7], אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד, אמאי בכו?

כדדרש רבי יהודה: 'לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים: צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה; הללו בוכין והללו בוכין: צדיקים בוכין [8] ואומרים "היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה", ורשעים בוכין ואומרים "היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה"

ואף הקב"ה תמה עמהם, שנאמר (זכריה ח ו) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם - גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא [נְאֻם ה' צְבָאוֹת]’.

אמר רב[י] אסי: יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא [9], ולבסוף [10] דומה כעבותות העגלה, שנאמר: (ישעיהו ה יח) הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה [11].

תנו רבנן: 'משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהלים ב ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק [ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה] אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ [12] שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ [וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ] [13]; וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג - אומר לפניו: ריבונו של עולם: איני מבקש ממך אלא חיים!

אומר לו: חיים? עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר (תהלים כא ה) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ [אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד]’.

דרש רבי עוירא - ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע:

הקב"ה קראו 'רע', שנאמר (בראשית ח כא) [וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם] כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו [וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי];

משה קראו 'ערל', שנאמר (דברים י טז) וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם [וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד];

דוד קראו 'טמא', שנאמר (תהלים נא יב) לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים [וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי] - מכלל דאיכא טמא;

שלמה קראו 'שונא', שנאמר (משלי כה כא-כב) אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ [14] הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם [15] וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם [16] [פסוק כב] כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ: אל תקרי 'ישלם לך' אלא 'ישלימנו לך [17]';

ישעיה קראו 'מכשול', שנאמר (ישעיהו נז יד) [וְאָמַר] סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי

יחזקאל קראו 'אבן', שנאמר (יחזקאל לו כו) [וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם] וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר;

יואל קראו 'צפוני' [18], שנאמר (יואל ב כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם [וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת].

תנו רבנן:

'(יואל ב כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם;

וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה - למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי - שנתן עיניו במקדש ראשון [19] והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו;

וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן - שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו;

וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ - שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל [20] כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת';

אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם!

כי הא: דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא [21], אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא; אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא; כי הוו פרשי מהדדי [22] - שמעינהו דקא אמרי "אורחין רחיקא [23] וצוותין בסימא [24]";

אמר אביי: "אי מאן דסני לי הוה [25] לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה [26]" [27]; אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער [28]; אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו - יצרו גדול הימנו.

אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו ה) [וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ] רַק

עמוד ב

רַע כָּל הַיּוֹם [29].

אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר (תהלים לז לב) צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר [30] ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ.

תנא דבי רבי ישמעאל: 'אם פגע בך מנוול זה [31] - משכהו לבית המדרש; אם אבן - הוא נימוח; אם ברזל הוא – מתפוצץ;

אם אבן הוא נימוח - דכתיב (ישעיהו נה א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם [וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב] [32], וכתיב (איוב יד יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם [תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ]

אם ברזל הוא מתפוצץ - דכתיב (ירמיהו כג כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע [33].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא, שנאמר (משלי כט כא) מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ [34] וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן, שכן באטב"ח של רבי חייא קורין לסהדה 'מנון' [35] [הב"ח: אלה דברי הערוך, אבל רש"י פירש בעין יעקב פירש אטב"ח הוא חילוף האותיות: א-ט ב-ח ג-ז ד-ו [עד כאן שסכומם 10] י-צ כ-פ ל-ע מ-ס [עד כאן שסכומם 100] ק-ת ר-ש [עד כאן שסכומם 500] ונשארו אות ה ואות נ, שנעשו זוג, ולפי זה: ס-מ ה-נ ד-ו ה-ן]

רב הונא רמי: כתיב (הושע ד יב) [עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ] כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה [וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם] וכתיב (הושע ה ד) [לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים] בְּקִרְבָּם [וְאֶת ה' לֹא יָדָעוּ]?

בתחלה התעם [36], ולבסוף בקרבם [37].

אמר רבא: בתחלה קראו 'הֵלֶך [38]' ולבסוף קראו 'אורֵחַ [39]' ולבסוף קראו 'איש [40]', שנאמר [41]: (שמואל ב יב ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ [הַבָּא לו], וכתיב [המשך הפסוק] וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם [42], מרעיבו [43] – שבע [44], משביעו – רעב [45], שנאמר (הושע יג ו) כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ [שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי].

אמר רב חנא בר אחא: אמרי בי רב: ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן: גלות [46], כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע;

גלות - דכתיב (ישעיהו נב ה) וְעַתָּה מי מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם [משלו מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם ה' וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ] [47];

כשדים - דכתיב (ישעיהו כג יג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה [אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ בחיניו בַחוּנָיו עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה] [48];

ישמעאלים - דכתיב (איוב יב ו) יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ [49];

יצר הרע - דכתיב (מיכה ד ו) [בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה] וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי [50].

אמר רבי יוחנן: אלמלא שלש מקראות הללו [51] - נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל:

חד - דכתיב (מיכה ד ו) [בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה] וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי;

וחד - דכתיב (ירמיהו יח ו) [הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’] הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם [בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל];

ואידך (יחזקאל לו כו) [וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם] וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר;

רב פפא אמר: אף מהאי נמי: (יחזקאל לו כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם [וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם].

(זכריה ב ג) וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים [52] - מאן נינהו אַרְבָּעָה חָרָשִׁים?

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף [53] , ואליהו [54], וכהן צדק [55].

מתיב רב ששת: אי הכי, היינו דכתיב [56] [וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת] וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה [כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ] - הני לשובה אתו [אולי: אלה באו לשבות מישראל ולהוליכם לגולה, ולא להושיעם]!?

אמר ליה: שפיל [57] לסיפיה דקרא: [58] וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ [59]!

אמר ליה: בהדי חנא באגדתא למה לי [60]!

(מיכה ה ד) וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם;

מאן נינהו שִׁבְעָה רֹעִים?

דוד באמצע; אדם, שת, ומתושלח מימינו [61], אברהם יעקב ומשה בשמאלו; [62]

ומאן נינהו שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם? ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, [63] צדקיה, ומשיח, ואליהו.

[64]ארבעה סולמות [לכל אחד ואחד]:

תנא: גובהה של מנורה חמשים אמה.

וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג [שהן מטילין לכל ספל וספל]:

איבעיא להו: מאה ועשרים לוג כולהו [65]? או דלמא לכל חד וחד?

תא שמע: ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג.

תנא: 'והן - משובחין היו [66] יותר מבנה של מרתא בת בייתוס [67]; אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז, ומהלך [68] עקב בצד גודל [69], ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן [70] משום (משלי יד כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ [וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן]’.

מאי משובחים?: אילימא משום יוקרא [71] - הני יקירי טפי [72]!

אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף [73], הכא סולמות וזקיף טובא.

ולא היה חצר בירושלים [שאינה מאירה מאור בית השואבה]:

תנא:

הערות

[עריכה]
  1. ^ בנבואת זכריה, ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג
  2. ^ שאפילו בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים
  3. ^ באותה שעה, והמצטער אינו מיקל ראשו מהר
  4. ^ ועוד:
  5. ^ כדקאמר קרא (יחזקאל יא יט; לו,כו): וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן , ולקמן אמר שהקב"ה שוחטו [ליצר הרע] כו'
  6. ^ וקרובה לקלות ראש, ועוד:
  7. ^ וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ - יסתכלו בהרוג שלפניהם, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד - כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת
  8. ^ שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם
  9. ^ עכביש שקורין איריני"א
  10. ^ משאדם נמשך אחריו מעט מתגבר והולך בו
  11. ^ מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא - בתחלה היו מביאין אותו עליהם על ידי חבלים שאינן של כלום, וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה = חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה
  12. ^ פסוק ח
  13. ^ אֲסַפְּרָה אֶל חֹק - אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון; הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ - היום אגלה לבריות שבני אתה
  14. ^ יצרך הרע רעב ותאב לעבירה
  15. ^ הטריחהו במלחמתה של תורה, דכתיב לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט ה)
  16. ^ תורה, דכתיב בה הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נה א)
  17. ^ שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך, ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם
  18. ^ כדמפרש: צפון בלבו של אדם
  19. ^ שהוא כים: שהיו הכל נקבצים שם כים שכל הנחלים הולכים אליו
  20. ^ ומפני שהעלה באשה וסרחון שהניח האומות ונתגרה בישראל
  21. ^ נשכים בהשכמה קודם היום; השכמה קרי קדמותא בש"ס
  22. ^ שהיו משתי עיירות, והגיעו לפרשת דרכים - פירש זה לכאן וזו לכאן
  23. ^ דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו עוד לילך יחד
  24. ^ אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד - היה נעים צוות שלנו
  25. ^ אם היה שונאי מתייחד עם האשה
  26. ^ מלחטוא
  27. ^ ועל עצמו היה אומר
  28. ^ נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער
  29. ^ כל היום רעתו מתוספת
  30. ^ בתריה (תהלים לז לג)
  31. ^ יצר הרע
  32. ^ נמשלה תורה למים
  33. ^ והאש מפעפע את הברזל, והיינו מתפוצץ:שהניצוצות ניתזין ממנו
  34. ^ יצר הרע הוא עבדו של אדם: שאם רצה - הרי הוא מסור בידו, שנאמר (בראשית ד ז) וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ
  35. ^ אלפא ביתא הוא א"ט ב"ח ג"ז ד"ו - הרי עשיריות; י"צ כ"פ ל"ע מ"ס - הרי מאות; ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם - הרי אלפים, ונשארו הנ"ך שלא היה לה"א בן זוג בעשיריות, ולא לנו"ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות, ולא לכ"ף בן זוג באלפים; וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה 'סהדה' – מנון: סמ"ך מן מ"ס במקום מ"ם; ה"א מן ה"ן במקום נו"ן, דלי"ת מן ד"ו במקום וי"ו, ועוד ה' במקום נו"ן.
  36. ^ תעות בעלמא
  37. ^ משמע נטוע בלבם
  38. ^ עובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו
  39. ^ אכסנאי
  40. ^ בעל הבית
  41. ^ בדוד ובת שבע קאי דקאמר ליה נביא לדוד על יצר רע הבא עליו
  42. ^ גוייה גיד
  43. ^ בתשמיש
  44. ^ בכח שלם
  45. ^ גופו חסר כח ורעב לעת זקנה
  46. ^ שהגלה את ישראל
  47. ^ מַה לִּי פֹה זו היא חרטה
  48. ^ לֹא הָיָה - אינו כדי והלואי לא היה
  49. ^ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה כל ימיהם, וכתיב סיפיה דקרא לַאֲשֶׁר הֵבִיא וגו', כלומר: הוא עצמו גרם לו: הרגזתו שהביאם בעולם
  50. ^ רישא דקרא אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי: אני בראתי את יצר הרע המחטיאם, וגרמתי להם כל זאת
  51. ^ המעידין שהעונות והזכיות בידו ותוכן הלבבות
  52. ^ אומנים
  53. ^ משיחים - שניהם חרשים לבנין בית המקדש
  54. ^ אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל, ומצינו שהוא עתיד להשתלח
  55. ^ הוא שֵׁם בן נח, ונקרא 'חָרָש': וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף (ישעיהו מא ז) ובבראשית רבה (פרשה מ"ג) מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו; וקראו חָרָשׁ על שם בנין התיבה שבנה עם אביו
  56. ^ בתריה (זכריה ב ד)
  57. ^ השפל עצמך לתחתית המקרא לסופו
  58. ^ דאלה הקרנות
  59. ^ סוף הפסוק הוכיח שתחילתו אינו מדבר בחרשים אלא באומות: שכששאל הנביא את המלאך מָה אֵלֶּה החרשים, אמר לו אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת, כלומר: אומות הללו אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה... וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה החרשים לְהַחֲרִיד אֹתָם הקרנות לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם
  60. ^ מה לי אצלו בהגדה? בקי הוא בהגדה ממני, ולא אוכל לו
  61. ^ מן הצדיקים שהיו קודם המבול, שלא חטאו עד דור אנוש, כדכתיב (בראשית ד כו) אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'; מתושלח צדיק גמור היה, כדאמרינן ב'חלק' (סנהדרין דף קח,ב): שבעת ימים שנתלו לדור המבול הן ימי אבלו של מתושלח
  62. ^ לא ידעתי בהם טעם; כמדומה לי דאמרינן בעלמא: 'ויצחק להיכן אזל? - להציל בניו מדינה של גיהנם, כדכתיב (ישעיהו סג טז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ (מדרש ילקוט מיכה ה)
  63. ^ עמוס וצפניה מן הנביאים היו
  64. ^ מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם ו
  65. ^ לארבעת הילדים דהוו שלשים לכל חד
  66. ^ בדבר זה היו משובחים בכחם
  67. ^ כהן היה
  68. ^ בכבש בנחת
  69. ^ עקב רגל אחד בצד גודל של חבירתה, ודרך נושאי משאוי לרוץ
  70. ^ להוליך שני אברים אלא כמנין המפורש בסדר יומא (פ"ב מ"ז, דף כו,ב): פר קרב בעשרים וארבעה [כהנים]
  71. ^ כובד המשוי
  72. ^ שתי יריכות כאילו כבידות משלשים לוג
  73. ^ הכבש היה משפע בשיפוע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה