ביאור:בבלי סוכה דף מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'העושה לולב [1] לעצמו [2] - אומר "ברוך.. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה";

נטלו לצאת בו - אומר "ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב";

ואף על פי שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה;

העושה סוכה לעצמו - אומר "ברוך... שהחיינו וקיימנו כו';

נכנס לישב בה - אומר "...אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה", וכיון שבירך יום ראשון - שוב אינו מברך'

קשיא לולב אלולב קשיא סוכה אסוכה?

בשלמא לולב אלולב, לא קשיא: כאן בזמן שבית המקדש קיים [3], כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, אלא סוכה אסוכה קשיא!?

תנאי היא, דתניא: 'תפילין, כל זמן שמניחן [4] - מברך עליהן, דברי רבי [5]; וחכמים אומרים: אינו מברך אלא שחרית בלבד [6]'.

אתמר: אביי אמר הלכתא כרבי, ורבא אמר הלכתא כרבנן.

אמר רב מרי ברה דבת שמואל: חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה [7], אלא מקדים וקאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך! וכי אצטריך זימנא אחרינא - עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך! ואנן נמי כרבי עבדינן, ומברכין כל שבעה [8]! [9]

אמר מר זוטרא: חזינא ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין מברך, רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי. [10]

אמר רב יהודה אמר שמואל: מצות לולב כל שבעה [11];

ורבי יהושע בן לוי אמר: יום ראשון מצות לולב [12], מכאן ואילך מצות זקנים [13];

ורבי יצחק אמר: כל יומא מצות זקנים, ואפילו יום ראשון.

והא קיימא לן דיום ראשון דאורייתא?

אימא 'בר מיום ראשון'.

אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי?

אימא 'וכן אמר רבי יצחק'.

ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב [14], דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב [15]: המדליק נר של חנוכה - צריך לברך [16].

רבי ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה [17] צריך לברך [18].

מאי מברך?

אמר רב יהודה: יום ראשון - המדליק מברך שלש, הרואה מברך שתים [19]; מכאן ואילך [20] מדליק מברך שתים [21], ורואה מברך אחת [22];

ומאי מברך?

"ברוך ... אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר <של> חנוכה".

והיכן צונו [23]?

מ-לֹא תָסוּר (דברים יז יא: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל)

ורב נחמן בר יצחק אמר: (דברים לב ז) [זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר] שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ [זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ]

<מאי ממעט? – זמן; אימא ממעט נס? - נס כל יומא איתיה>

רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא [24]: אמר רב: כל שבעה מצות לולב.

תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ו הלכה ט [ליברמן]]:'העושה סוכה לעצמו אומר 'ברוך... שהחיינו כו';

נכנס לישב בה אומר 'ברוך... אשר קדשנו כו';

היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר – מברך, אם לאו - לכשיכנס לישב בה מברך שתים [25]'.

אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא.

תנו רבנן: 'היו לפניו מצות הרבה [26] – אומר: 'ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות' [27];

רבי יהודה אומר: מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה'.

אמר רבי זירא, ואיתימא רבי חנינא בר פפא: הלכתא כרבי יהודה;

ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (תהלים סח כ) בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם [יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה]; וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו? אלא בא לומר לך: בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו [28] - הכא נמי בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו;

ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם כלי ריקן

עמוד ב

מחזיק [29], מלא אינו מחזיק [30]; אבל מדת הקב"ה - מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק, שנאמר: (דברים כח א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: אִם שָׁמוֹעַ – תִּשְׁמַע [31], ואם לאו [32] - לא תשמע [33]; דבר אחר: אִם שָׁמוֹעַ בישן [34] - תִּשְׁמַע בחדש [35]; וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ [36] שוב [וְ]לֹא תִשְׁמָע [37].

מיד תינוקות [שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן]: [38]

אמר רבי יוחנן: אתרוג בשביעי אסור [39], בשמיני מותר; סוכה - אפילו בשמיני אסורה [40];

וריש לקיש אמר: אתרוג אפילו בשביעי נמי מותר [41];

במאי קא מיפלגי?

מר סבר למצותה אתקצאי, ומר סבר לכולי יומא אתקצאי.

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן מאי לאו הוא הדין לגדולים [42]?

לא, תינוקות דוקא [43].

איכא דאמרי: איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן', תינוקות – אִין, גדולים – לא!?

הוא הדין דאפילו גדולים, והאי דקתני תינוקות - אורחא דמלתא קתני [44].

אמר ליה רב פפא לאביי: לרבי יוחנן, מאי שנא סוכה מאי שנא אתרוג?

אמר ליה: סוכה דחזיא לבין השמשות [45]: דאי איתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל <בה> בגווה, אתקצאי לבין השמשות, ומיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא דשמיני; אתרוג דלא חזי לבין השמשות [46] - לא אתקצאי לבין השמשות, ולא אתקצאי לכולי יומא דשמיני.

ולוי אמר: אתרוג אפילו בשמיני אסור [47].

ואבוה דשמואל אמר: אתרוג בשביעי אסור, בשמיני מותר.

קם אבוה דשמואל בשיטתיה דלוי [48], קם רבי זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל [49], דאמר רבי זירא: אתרוג שנפסלה - אסור לאוכלה כל שבעה [50].

אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא [51]; מאי טעמא? - דינוקא מקנא קני [52], אקנויי לא מקני [53], ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו;

ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר (ירמיהו ט ד) [וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ] לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר [הַעֲוֵה נִלְאוּ].

ובפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, דאיתמר: הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים; אמר רב: כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר; ורב אסי אמר: כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר; במאי קא מיפלגי? - מר סבר למצותה אתקצאי ומר סבר לכולי יומא אתקצאי. [54]

ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן?

אמר אביי: שמיני ספק שביעי – אסור; תשיעי ספק שמיני – מותר;

מרימר אמר: אפילו שמיני ספק שביעי מותר. [55]

בסורא עבדי כמרימר;

רב שישא בריה דרב אידי עביד כאביי; והלכתא כאביי.

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: שמיני ספק שביעי = שביעי לסוכה [56] ושמיני לברכה [57]; ורבי יוחנן אמר: שמיני לזה ולזה [58] [59]

מיתב - כולי עלמא לא פליגי דיתבינן [60], כי פליגי

הערות[עריכה]

  1. ^ בערב יום טוב
  2. ^ ולא לאחרים
  3. ^ מברכין עליו במקדש כל שבעה דמדאורייתא היא כרבי יוחנן דתלי טעמא בדאורייתא
  4. ^ ואפילו חולצן ומניחן מאה פעמים ביום
  5. ^ וגבי סוכה נמי: אף על גב דלא מפסקי לילות מימים וכחד יומא אריכא הוא - מברכין עליה בכל יום דהוא, דומיא דחולץ ומניח
  6. ^ ובסוכה נמי: כיון דכחד יומא הוא - סגי בברכה של יום ראשון
  7. ^ אלא כל זמן דמנח תפילין מברך
  8. ^ ואף על גב דכחד יומא הוא
  9. ^ ובלולב נמי כל שבעה, ואף על גב דמדרבנן - מברכינן עליה כי היכי דמברכינן בנר חנוכה ובמגילה דרבנן, דקם ליה רב ושמואל בחד שיטתא בלולב ורבין נמי משמיה דרבי יוחנן אמר לולב שבעה.
  10. ^ דקיימא לן 'חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה', קל וחומר מציץ [בפרק קמא דיומא דף ז,ב]
  11. ^ לברכה
  12. ^ דאורייתא, ועיקר, ובעיא ברכה
  13. ^ רבן יוחנן בן זכאי וסיעתו, ודרבנן לא בעיא ברכה
  14. ^ כל שבעה בעי ברכה למצות לולב, ואף על גב דמדרבנן הוא - בעי ברכה
  15. ^ בנר חנוכה
  16. ^ נר חנוכה דמדרבנן היא ובעי ברכה - הכא נמי לא שנא
  17. ^ קאי על שלא הדליק בביתו ועובר ברשות הרבים ורואה אותה בפתחי ישראל שמצוה להניח בפתח
  18. ^ על הראשונה
  19. ^ 'שהחיינו' ו'שעשה נסים', שאין על הרואה לברך להדליק הנר
  20. ^ זמן ליכא
  21. ^ 'להדליק נר' ו'שעשה נסים'
  22. ^ שעשה נסים לחודיה
  23. ^ הואיל והוא מדבריהם
  24. ^ להא דרב גבי לולב, ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה
  25. ^ לישב בסוכה וזמן
  26. ^ ליטול לולב, לישב בסוכה, להניח תפילין, להתעטף בציצית
  27. ^ ויצא ידי כולן
  28. ^ של שבת מעין של שבת, של חול מעין של חול, של יום טוב מעין של יום טוב המאורע
  29. ^ מה שנותנין לתוכו
  30. ^ מה שתוסיף עליו
  31. ^ אם הורגלת לשמוע - אז תשמע: תוכל ללמוד ולהוסיף
  32. ^ שלא הטית אזן בילדותך לשמוע
  33. ^ לאחר זמן לא יספיקו בידך
  34. ^ מחזר על תלמודך ששמעת
  35. ^ תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים
  36. ^ להתייאש על מה שלמדת כבר מלחזור עליו
  37. ^ משתפנה לבך לבטלה - שוב אין משמיעין אותך, דהכי כתיב: וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע [וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם דברים ל,יז]
  38. '^ בשביעי קאי במתניתין; ויש מפרשים 'מיד תינוקות' כלומר: מיד אחר סיום מצות לולב התינוקות שומטין את לולביהן, כלומר: מניחין אותם, כמו שומטו ומניחו בקרן זוית (שבת קכו א; עירוביןק ב,א; ביצה כח,ב) והולכין ואוכלין אתרוגיהן, ואין נראה, דאמרינן (בבראשית רבה) מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני והקניטתו אשתו וברח ולא היה לו במה להתפרנס; בשביעי של ערבה הלך ושמט אתרוגין מיד התינוקות, כדתנן תמן מיד התינוקות שומטין כו' והיה אותו חסיד עובר בספינה דרך כרך אחד והוצרכו לבית המלך לאתרוגין דמצוה לרפואה, ומכרן ביוקר גדול, וחזר לביתו; אלמא דגדולים שמטי ליה מיד התינוקות.
  39. ^ לאכילה, ואפילו לאחר שיצא בה, כדמפרש טעמא: קסבר לכל שבעת הימים אתקצאי
  40. ^ להסקה; וטעמא מפרש לקמן, מאי שנא מאתרוג
  41. ^ משיצא בה ואינה עומדת למצוה עוד, דקסבר: למצותה אתקצאי ותו לא
  42. ^ מאי לאו הוא הדין באתרוגין של גדולים נמי שרו באכילה
  43. ^ שלא הוקצה למצוה גמורה; אבל של גדולים שהוקצה למצוה גמורה - אסורין כל היום
  44. ^ שאין דרך לשמוט מיד הגדולים את אתרוגיהם
  45. ^ שהרי מצותה כל היום
  46. ^ משיצא בו שחרית
  47. ^ מיגו דאסירה בין השמשות דשמיני משום דבין השמשות ספק יום הוא, ובשביעי אתקצאי לכולי יומא, וכיון דבין השמשות אסורה ואף על גב דלא חזיא לבין השמשות - אסורה לכולי יומא
  48. ^ חזר בו מדבריו ואמר כלוי
  49. ^ אמר בבית המדרש 'בשביעי אסור בשמיני מותר'
  50. ^ רבותא נקט: דאפילו נפסלה אסורה כל שבעה, שמתחילה לשבעה הוקצה; אבל בשמיני מותרת
  51. ^ במתנה עד שלא יצא בו הוא
  52. ^ דרבנן תקינו ליה זכייה לנפשיה
  53. ^ אינו יכול לחזור ולהקנותו לאביו במתנה דלאו בר דעת הוא
  54. ^ הא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש איפלוג נמי רב ורב אסי, וכיון דקמו רב אסי ורבי יוחנן בחדא שיטתא - הלכתא כוותייהו, ואסורה בשביעי ומותרת בשמיני; והיינו דקבעי 'ואנן דאית לן בשמיני תרי יומי היכי עבדינן'? מי אסרינן ליה ביומא קמא משום ספק שביעי או לא?
  55. ^ 'מרימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה' לא גרסינן לה.
  56. ^ כדמפרש לה לקמן
  57. ^ שאומר בתפלה וברכת המזון וקידוש "את יום השמיני חג עצרת הזה"
  58. ^ אף לענין סוכה הוי שמיני
  59. ^ ולקמן מפרש ואזיל למילתיה:
  60. ^ בסוכה בשמיני ספק שביעי, ואפילו לרבי יוחנן דאמר 'שמיני לזה ולזה'