ביאור:בבלי סוכה דף ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ותניא: 'רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה [1] ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר (תהלים קטו טז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.'

ולא ירדה שכינה למטה?: והכתיב: (שמות יט כ) וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי [אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה]?

למעלה מעשרה טפחים [2].

והכתיב (זכריה יד ד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים [אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה]?

למעלה מעשרה טפחים.

ולא עלו משה ואליהו למרום?: והכתיב (שמות יט ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים [וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל]?

למטה מעשרה.

והכתיב (מלכים ב ב יא) [וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם] וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם?

למטה מעשרה.

והכתיב (איוב כו ט) מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ, ואמר רבי תנחום [3]: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו?

למטה מעשרה.

מכל מקום מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה כתיב?

אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד עשרה ונקט ביה.

בשלמא ארון תשעה, דכתיב (שמות כה י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ, אלא כפורת טפח מנלן?

דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה, נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן; כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה [4] לא נתנה! צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר (שמות כה כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת [5] טֹפַח סָבִיב [וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב]: מה להלן טפח אף כאן טפח.

ונילף מכלים גופייהו?

תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת [6].

ונילף מציץ [7], דתניא: 'ציץ דומה כמין טס של זהב ורחב שתי אצבעות, ומוקף מאזן לאזן, וכתוב עליו שני שיטין: יו"ד ה"א מלמעלה, וקדש למ"ד מלמטה, ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו ברומי [8], וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת'?

דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט [9].

ונילף מזֵר [10], דאמר מר: זר משהו?

דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי.

אי הכי, מסגרת נמי הכשר כלי הוא [11]?

מסגרתו למטה היתה [12].

הניחא למאן דאמר [13] מסגרתו למטה היתה, אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה מאי איכא למימר [14]?

האי - הכשר כלי הוא; אלא דנין דבר שנתנה בו תורה מדה מדבר שנתנה בו תורה מדה, ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל.

רב הונא אמר מהכא: (ויקרא טז יד) [וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ] עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה [וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ], ואין פנים [15] פחות מטפח.

ואימא כאפי

עמוד ב

דבר יוכני? [16]

תפשת מרובה לא תפשת [17], תפשת מועט תפשת.

ואימא כאפי דציפרתא דזוטר טובא?

אמר רב אחא בר יעקב: רב הונא - [18] 'פני' 'פני' גמר [19]: כתיב הכא עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת, וכתיב התם (בראשית כז ל) [וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב] מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו [וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ].

ונילף מפנים של מעלה, דכתיב (בראשית לג י) [וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ] כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי?

תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת;

ונילף מכרוב [20], דכתיב (שמות כה כ, שמות לז,ט) [וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו] אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים?

אמר רב אחא בר יעקב: גמירי אין פני כרובים פחותין מטפח;

ורב הונא נמי מהכא גמיר.

ומאי כרוב?

אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא 'רביא'.

אמר ליה אביי: אלא מעתה, דכתיב (יחזקאל י יד) [וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד] פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם [וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר] - היינו כרוב היינו אדם [21]!?

[22] אפי רברבי [23] ואפי זוטרא [24].

וממאי דחללה עשרה בר מסככה [25]? אימא בהדי סככה [26]?

אלא מבית עולמים גמר, דכתיב (מלכים א ו ב) וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה' שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ, וכתיב (מלכים א ו כו) קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי, ותניא: 'מה מצינו בבית עולמים? כרובים - בשליש הבית הן עומדין [27]' משכן נמי כרובים [28] בשליש הבית הן עומדין [29]; משכן כמה הוי [30]? - עשר אמות, דכתיב (שמות כו טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ [וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד]; כמה הוי להו? - שיתין פושכי; תלתיה כמה הוי? - עשרים פושכי [31]; דל עשרה דארון וכפורת [32] - פשו להו עשרה [33], וכתיב (שמות כה כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת [וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים]; קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה [34]!

ממאי דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי [35]? דלמא להדי רישייהו קיימי [36]?

אמר רב אחא בר יעקב: לְמַעְלָה כתיב.

ואימא דמידלי טובא?

מי כתיב למעלה למעלה?

הניחא לרבי מאיר, דאמר [37] כל האמות [38] היו [39] בינוניות [40], אלא לרבי יהודה דאמר [שם] אמה של בנין ששה טפחים, ושל כלים חמשה' מאי איכא למימר [41] ארון וכפורת כמה הוי להו? - תמניא ופלגא, [42] פשו להו חד סרי ופלגא [43], אימא סוכה עד דהויא חד סרי ופלגא!?

אלא לרבי יהודה [44] הלכתא גמירי לה [45], דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שיעורין [46] חציצין [47] ומחיצין [48] הלכה למשה מסיני:

שיעורין דאורייתא נינהו - דכתיב (דברים ח ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ, ואמר רב חנין: כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר [49]:

חִטָּה - לבית המנוגע, דתנן [נגעים פ"יג מ"ט]: 'הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו [50] וסנדליו וטבעותיו בידו [51] - הוא והן טמאין מיד [52];

הערות[עריכה]

  1. ^ וקרא כתיב דעל כפורת ירד, שמע מינה למעלה מעשרה מיפסקא רשותא
  2. ^ תירוצא הוא
  3. ^ פַּרְשֵׁז - נוטריקון קא דריש
  4. ^ מדת עוביה, היא קומתה: שהיא היתה לארון ככסוי תיבה
  5. ^ שפה, כעין לבזבזין סביב השלחן
  6. ^ כל דבר שמשמעו מרובה ומועט, אם תפשת את המועט - יפה תפשת, דבציר מהכי לא משמע, ואם ימצא שהיה לך לתפוס המרובה - הרי הוסיפו לך ולא נטלו ממה שבידך כלום; ואם תפשת המרובה - לא תפשת: שאתה נראה כשקרן בדבריך, ושמא המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס? חסרו לך ממה שבידך, והיינו 'לא תפשת'; אבל כשתתפוש המועט - אם יוסיפו טוב ואם לאו מה שתפשת תפשת; ומשל הוא
  7. ^ שהוא מועט ממסגרת
  8. ^ שהכניסוהו לאוצר המלך כדאמרינן במעילה (דף יז,ב) בבן תלמיון
  9. ^ מלבוש לאדם
  10. ^ של ארון או של מזבח או של מסגרת? 'זר' אינו כלי, אלא תיקון כלי לקשטן
  11. ^ קישוט שלחן הוא
  12. ^ מרגל לרגל היתה נתונה, בראשם, ודף השלחן מונח עליו
  13. ^ פלוגתא במנחות (דף צו,ב)
  14. ^ אדיליף מינה, נילף מזֵר
  15. ^ של אדם
  16. ^ עוף גדול הוא מאד; ובבכורות (דף נז,ב) אמרינן: פעם אחת הטילה בר יוכני ביצה במקומנו וטבעה ששים כרכים ושיברה שלש מאות ארזים!
  17. ^ תפשת מרובה במקום שאתה שומע אף המועט במרובה לא תפשת דיש להקשות תפוס את המועט והרי אתה שקרן בדבריך
  18. ^ גזירה שוה
  19. ^ ובציפרתא לא כתיב פני
  20. ^ ונילף מפני הכרובים, דזוטרי מטפח
  21. ^ הלא שניהן שוין, ולמה חלקם הכתוב
  22. ^ ומשני: לעולם כרוב נמי פני תינוק הוא, וְזֶהוֹ חילוקםף
  23. ^ פני אדם
  24. ^ פני הכרוב
  25. ^ כיון דמארון וכפורת ילפת עשרה, ממאי דחללה עשרה לבד מעובי סככה
  26. ^ דלמא בהדי סככה, כי ארון וכפורת
  27. ^ שהיו הכרובים שעשה שלמה עומדין בארץ על רגליהם, וכתיב: קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר, נמצא קומתו כלה בשליש גובה הבית שהוא שלשים
  28. ^ אף כאן במשכן כשהיו הכרובים שעשה משה על הכפורת
  29. ^ היה גבהן כלה בשליש גובה הבית
  30. ^ גבהו
  31. ^ נמצא גובה הכרובים כלה לסוף עשרים טפחים מן הארץ, והן עומדין על הכפורת
  32. ^ לדעת מראשם של כרובים כמה הוי
  33. ^ נמצא מראשם של כרובים עד רגליהם עשרה טפחים
  34. ^ אלמא מכנפיהם ולמטה עד הכפורת קרוי סכך, וכנפיהם למעלה לגבהן היו פרוסות, אלמא תחת כנפיהם עשרה טפחים חלל עד הכפורת, וקרי ליה סוכה
  35. ^ דהוה ליה חללה עשרה
  36. ^ בשוה לראשם דהוה ליה עשרה עם עובי הכנפים
  37. ^ במסכת מנחות (דף צז,ב; משנה כלים פ"יז מ"י)
  38. ^ שבמשכן, בין של כלים בין של בנין
  39. ^ נמדדות
  40. ^ שהיא אמה בת ששה טפחים, והיא קרויה 'בינונית' מפני שיש בת חמשה קטנה הימנה, והיא אמת יסוד וסובב ואמת הקרנות ואמת ריבוע של מזבח הפנימי, כדאמר במנחות (שם), מהאי קרא (יחזקאל מג יג): וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח [וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ]; ויש גדולה הימנה חצי אצבע, כדתניא בפסחים (דף פו,א): שתי אמות היו בשושן הבירה, אחת יתירה על של משה חצי אצבע; 'שתי אמות' = שני מקלות עשויין למדוד בהן האמות; 'שושן הבירה' מקום הוא על חומת שער מזרחי של הר הבית ושושן הבירה מצויירת בו; הניחא לרבי מאיר שהשוה כל האמות איכא למילף כדילפת: דל עשרה לארון וכפורת, פשו להו עשרה מכנפיהם עד מקום מושבם
  41. ^ אי מינה ילפת, בעי חללה חד סרי ופלגא:
  42. ^ וכיון דכרובים בשליש הבית עומדין - דהיינו לסוף עשרים
  43. ^ תחת כנפיהם
  44. ^ דלא מצי יליף מקראי כל שיעור מחיצה
  45. ^ מסיני, וגמירי דבציר מעשרה לבר מסככה לאו מחיצה היא, ובהכי הויא מחיצה
  46. ^ של איסורין, כגון כזית לכל אכילת איסור, וככותבת ליום הכפורים
  47. ^ שהחציצה פוסלת בטבילה
  48. ^ הלכות מחיצה
  49. ^ הפסוק מדבר בשבחה של ארץ ישראל שאפילו בדברי תורה צריכין לשער בפירותיה איסורין שבתורה
  50. ^ שאינו לבוש בהן
  51. ^ אחוּזִין בידו; טבעותיו דומיא דסנדליו
  52. ^ בלא שהייה, דכתיב (ויקרא יד מו) וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת [כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ] יִטְמָא [עַד הָעָרֶב], וכולהו - בָּא אֶל הַבַּיִת קרינא בהו