ביאור:בבלי סוכה דף לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

באסא מצראה [1], דקיימי שבעה שבעה בחד קינא, דכי נתרי ארבעה - פשו להו תלתא!

אמר אביי: שמע מינה: האי אסא מצראה כשר להושענא.

פשיטא?

מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא מתכשר - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

עֵץ עָבֹת אמר רחמנא - מכל מקום.

תנו רבנן: יבשו רוב עליו ונשארו בו שלשה בדי עלין לחין [2] – כשר, ואמר רב חסדא: ובראש כל אחד ואחד [3].

נקטם ראשו [פסול]:

תני עולא בר חיננא: נקטם ראשו ועלתה בו תמרה [4] – כשר;

בעי רבי ירמיה: נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב [5] - מהו?: יש דחוי אצל מצות [6], או לא? ותפשוט ליה מהא דתנן [חולין פ"ו מ"ד]: כסהו [7] ונתגלה - פטור מלכסות; כסהו הרוח חייב לכסות, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו [8] אלא שחזר ונתגלה, אבל לא חזר ונתגלה - פטור מלכסות, והוינן בה: כי חזר ונתגלה אמאי חייב לכסות, הואיל ואידחי [9] אידחי [10]? ואמר רב פפא: זאת אומרת אין דחוי אצל מצות.

[11] דרב פפא גופא מיבעיא ליה [12]; מיפשיט פשיט ליה [13] דאין דחוי אצל מצות, לא שנא לקולא [14] ולא שנא לחומרא [15]? או דלמא ספוקי מספקא ליה [16], לחומרא אמרינן לקולא [17] לא אמרינן [18]?

תיקו.

לימא כתנאי: עבר ולקטן [19] – פסול [20], דברי רבי אלעזר ברבי צדוק, וחכמים מכשירין; סברוה [21] דכולי עלמא [22] לולב אין צריך אגד [23], ואם תמצי לומר צריך אגד - לא ילפינן לולב מסוכה דכתיב בה 'תעשה - ולא מן העשוי' [24]; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמאן דפסיל סבר אמרינן יש דחוי אצל מצות ומאן דמכשיר סבר לא אמרינן יש דחוי אצל מצות [25]!?

לא! דכולי עלמא לא אמרינן יש דחוי אצל מצות [26], והכא במילף לולב מסוכה קא מיפלגי: מר סבר ילפינן לולב מסוכה [27] ומר סבר לא ילפינן לולב מסוכה;

ואיבעית אימא: אי סבירא לן לולב צריך אגד - דכולי עלמא ילפינן לולב מסוכה, והכא בלולב צריך אגד קא מיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד – כשר; רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד פסול; מאי טעמא דרבי יהודה? - יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב: כתיב הכא (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] וכתיב התם (שמות יב כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב [וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר], מה להלן אגודה אף כאן אגודה!

ורבנן?

לית להו לקיחה לקיחה.

מאן תנא להא דתנו רבנן: לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו כשר מני?: אי רבי יהודה - כי לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, מאי מצוה קא עביד?

לעולם רבנן, ומצוה משום (שמות טו ב) [עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה] זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ [אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ] [28].

או שהיו ענביו מרובין:

אמר רב חסדא: דבר זה - רבינו הגדול [29] אמרו, והמקום יהיה בעזרו: לא שנו אלא במקום אחד [30] אבל בשנים או שלשה מקומות כשר;

אמר ליה רבא:

[31]

עמוד ב

שנים ושלשה מקומות הוי מנומר ופסול [32],

אלא אי אתמר הכי אתמר: או שהיו ענביו מרובין מעליו פסול; אמר רב חסדא: דבר זה רבינו הגדול אמרו, והמקום יהיה בעזרו: לא שנא אלא ענביו שחורות [33], אבל ענביו ירוקות - מיני דהדס הוא [34], וכשר;

אמר רב פפא: אדומות כשחורות דמיין [35], דאמר רבי חנינא [36]: 'האי דם שחור [37] - אדום הוא, אלא שלקה [38]'.

אם מיעטן כשר:

דמעטינהו אימת?: אילימא מקמיה דלאגדיה - פשיטא [39]! אלא לבתר דלאגדיה - דחוי מעיקרא הוא! תפשוט מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוי! [40]

לעולם בתר דאגדיה, וקסבר אגד - הזמנה בעלמא הוא, והזמנה בעלמא לאו כלום הוא [41].

ואין ממעטין ביום טוב; הא עבר ולקטן מאי? – כשר [42]; דאשחור [43] אימת [44]? אילימא דאשחור מאתמול - דחוי מעיקרא הוא [45], תפשוט מינה דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי! אלא לאו דאשחור ביום טוב [46]? 'נראה ונדחה' הוא, שמעת מינה נראה ונדחה חוזר ונראה [47]!?

לא! לעולם דאשחור מעיקרא; דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי - תפשוט מינה, אבל נראה ונדחה חוזר ונראה - לא תפשוט [48].

תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב; משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין; והא קא מתקן מנא ביום טוב [49]?

אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה [50], ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר.

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו 'מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות'? [51]

הכא במאי עסקינן? – דאית ליה הושענא אחריתי. [52]

תנו רבנן: 'הותר אגדו [53] ביום טוב - אוגדו כאגודה של ירק [54]' [55]; ואמאי [56]? ליענביה מיענב [57]?

הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר [58]: עניבה - קשירה מעלייתא היא [59].

אי רבי יהודה, אגד מעלייתא בעי [60]?

האי תנא סבר לה כוותיה בחדא [61] ופליג עליה בחדא [62]. [63]

משנה:

ערבה גזולה, ויבשה - פסולה [64]; [וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ... וְעַרְבֵי נָחַל ... [ויקרא כג,מ]]

של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה [65];

נקטם ראשה, נפרצו עליה, והצפצפה [66] - פסולה;

כמושה [67] ושנשרו מקצת עליה, ושל בעל [68] – כשרה.

[69]

גמרא:

תנו רבנן: ’[ויקרא כג,מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם ... וְ]עַרְבֵי נָחַל - הגדילין על הנחל [70]; דבר אחר עַרְבֵי נָחַל - שעלה שלה משוך כנחל [71]'.

תניא אידך [ספרא אמור פרשתא יב פרק טז הלכה ו]: 'עַרְבֵי נָחַל; אין לי אלא ערבי נחל, של בעל ושל הרים [72] מניין? - תלמוד לומר: עַרְבֵי נָחַל מכל מקום [73];

הערות[עריכה]

  1. ^ גדל על המיצר של שדה, ומתוך שיש לו מקום פנוי - הוא משבח ומצליח; לישנא אחרינא: אסא מצראה = הדס מצרי
  2. ^ שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין לחין, דבבציר משלשה עלין לא הוי עבות
  3. ^ שיהו עלין הלחין בראשי הבדים אבל באמצעם לאו הדר הוא
  4. ^ כמין תמרה, כעין הנמצא בעלי ערבה: פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק, וצובעין בו הנשים צעיפיהם
  5. ^ משנאגד, דבתלוש נמי סלקא ביה
  6. ^ כלומר: נוהגת תורת דחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות: דאם נראה ונדחת משנשחטה אמרת 'ידחה', דתו לא הדר חזי - הכא נמי הואיל ונדחה כשנקטם תו לא הדר מיחזי בעליית תמרה? [והשתא לא דייק בין דחוי מעיקרא לנראה ונדחה, דהאי דנקטם מערב יום טוב לא נראה מעולם
  7. ^ אדם לדם חיה או עוף
  8. ^ דכסהו הרוח חייב לכסות
  9. ^ על ידי הרוח מכיסוי של מצוה, כדקאמר דכי לא נתגלה - פטור מלכסות
  10. ^ לעולם ואפילו נתגלה
  11. ^ האי דיוקא
  12. ^ לרבי ירמיה
  13. ^ לתנא דתנא כסהו הרוח חייב לכסות
  14. ^ כי ההיא דרבי ירמיה, דאי אמרינן 'אין דחוי' הוי כשר, ואם יש דחוי הוי פסול, ואמרינן אין דחוי ומכשרינן
  15. ^ כי הכא דמחייב ליה בכיסוי משום טעמא דאין דחוי
  16. ^ לתנא, ומספיקא לחומרא הוא דמחייב ליה בכיסוי שמא אין דחוי
  17. ^ כגון לענין תמרה
  18. ^ אלא פסלינן שמא יש דחוי או אין דחוי
  19. ^ לעינבי הדס שהיו מרובין מעלין, ותנן אם מיעטן כשר, ואין ממעטין ביום טוב משום שבות: שדומה למתקן כלי ומכשירו, ואם עבר ומיעטן
  20. ^ כדמפרש טעמא ואזיל
  21. ^ רבנן דבי מדרשא, דבעו למימר דהך פלוגתא ביש דחוי ואין דחוי היא:
  22. ^ רבנן ורבי אלעזר ברבי צדוק
  23. ^ ולא שייך ביה עשיה, דלוקי טעמא דרבי אלעזר דפָסַל משום 'תעשה ולא מן העשוי בפַסְלוּת, ואי נמי צריך אגד – אפילו הכי משום 'תעשה ולא מן העשוי' לא מיפסיל, דהא בדידיה לא כתיב 'תעשה'
  24. ^ הלכך מהשתא ליכא למיפסליה אלא משום דחוי: דכיון שאגדו בפסול ונקרא עליו שם 'לולב של מצוה' בשעת דחוי - נדחה לעולם, ואף על גב דלא נראה ונדחה הוא, אלא דחוי מעיקרא; והאי דנקיט פלוגתייהו במיעטן ביום טוב - משום דסתמא בתר דאגדיה הוא, דהא ביום טוב לא אגיד ליה, ואי לא צריך אגד - איצטריך למינקט ביום טוב, משום דאי לאו דקדש היום - אכתי לא חל עליה זמן מצוה, ולא שֵׁם מצוה למקרייה 'דחוי'
  25. ^ אין דחוי לענין מצוה, אלא לענין קדושה כגון קרבנות
  26. ^ וטעמא דמאן דפסל משום 'תעשה ולא מן העשוי' הוא, דקסבר לולב צריך למיגד ושייך ביה עשיה, והכא במילף לולב מסוכה פליגי
  27. ^ בבנין אב: הואיל וזה בעשיה וזה בעשיה, מה זה ולא מן העשוי - אף זה ולא מן העשוי
  28. ^ וְאַנְוֵהוּ - התנאה לפניו
  29. ^ רב
  30. ^ שהענבים כולן ביחד ומיהו מרובין הן על העלין שבכל ההדס
  31. ^ הכי גרסינן: לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר; אמר ליה רבא: שנים ושלשה מקומות הוה ליה מונמר, ופסול; הכי גרסינן לה לקמן לענין עלתה חזזית באתרוג.
  32. ^ דלאו הדר הוא, שהרי הענבים שחורות והעלין ירוקין; מנומר - טצ"ש בלע"ז
  33. ^ שכבר התחילו לייבש, ומשחירין, ומתחלתן ירוקין הם
  34. ^ שמראיהן שוה לו ואינו נראה מנומר
  35. ^ דלאו מין ירוק הוא, וזהו שחרירותן, ולכשייבשו מעט יותר יהיו שחורים
  36. ^ לענין דם נדה
  37. ^ באשה
  38. '^ לפיכך טמאוהו, כדתנן (נדה פ"ב מ"ו, דף יט,א): חמשה דמים טמאין באשה: האדום והשחור כו'
  39. ^ אמאי נפסליה? לא מן העשוי יש כאן, שהרי נאגד בהכשר; ולא משום דחוי יש כאן, שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי
  40. ^ ואשמעינן האי תנא דלולב מסוכה לא ילפינן למיפסליה משום 'מן העשוי בפסול', מיהו משום דחוי הוה לן למיפסליה, שהרי נקרא עליו שם 'הושענא פסולה' בשעת אגידתו, ומדמכשר ליה - שמע מינה דחוי מעיקרא לאו דחוי הוא, ונפשוט מינה פלגא, דאיבעיא לן: יש דחוי אצל מצות או אין דחוי - נפשוט מהכא דדחוי מעיקרא לא אמרינן בה דהוי דחוי, ולא הוי דחוי אלא אם כן נראה ביום טוב ואחר כך נדחה; כל שנדחה קודם יום טוב קרי 'דחוי מעיקרא'.
  41. ^ אין אגודתו 'קריאת שם' להיות חל עליו שם 'לולב פסול' לִדָחוֹת, והלכך אפילו דחוי מעיקרא אין כאן עד שיקדש עליו היום ועודנו בפסולו: דכיון דמטא זמן מצוה ולא חזי ליה - מיקרי דחוי, אבל מקמי הכי לאו דחוי הוא
  42. ^ ואף על גב דנאגד כבר, דהא ביום טוב לא אגיד ליה
  43. ^ ענבים
  44. ^ דאילו ירקות לא פסלי
  45. ^ דהא מָטָא זמן מצוה ולא חזי, והוה ליה דחוי מעיקרא
  46. ^ והרי נראה ביום טוב ונדחה כשהשחירו
  47. ^ בתמיה
  48. ^ דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה: דמה שלא נראה למצוה מעולם עד עכשיו - השתא הוא דמיתחזי והוי כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו מחוסר זמן היה, אבל נראה למצוה ונדחה ממנה הוה ליה דחוי
  49. ^ שהיה פסול ומכשירו
  50. ^ שלקטן לענבים הללו מן ההדס על מנת לאוכלן, ואינו מתכוין להכשירו
  51. ^ באומר "אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות", דכיון דאי אפשר שלא תמות - כמתכוין חשיב ליה, וכי אמרינן 'דבר שאין מתכוין מותר' - כגון היכא דאפשר ליה בלא איסור, כגון גורר אדם מטה כסא וספסל - ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, ואף על גב דאיכא למיחש דלמא עביד חריץ, כיון דלא מתכוין להכי ואפשר לגרירה בלא חריץ - כי עביד נמי חריץ דהוי מלאכה גמורה לא מיחייב, אבל היכא דודאי עביד – מודי.
  52. ^ גירסת רש"י: לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי: ולא צריך להאי, הלכך אין כאן תיקון כלי, דלא צריכא ליה לאכשורה, ולא דמי השתא לפסיק רישיה: דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך, והכא ליכא תיקון כלי; אבל אי לא הוי אחריתי - משוי ליה מנא, דהא צריך להכי, ואף על גב דלא מתכוין להכי – אסור, דהוי 'פסיק רישיה ולא ימות'.
  53. ^ של לולב
  54. ^ בכריכה בעלמא: יכרוך האגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק
  55. ^ ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים, דקשר של קיימא - מאבות מלאכות הוא, וזה של קיימא הוא: שאינו חושש להתירו עולמית
  56. ^ דחקת ליה בכי האי גוונא
  57. ^ והכי מקיים טפי, ואיסור מלאכה ליכא: דעניבה לאו קשירה
  58. ^ במסכת שבת דף קיג,א
  59. '^ דתניא חבל דלי שנפסק - אין קושרו אלא עונבו; רבי יהודה אומר: כורך עליו פונדא או פסקיא, ובלבד שלא יענבנו'
  60. ^ כדתניא לעיל: שאינו אגוד – פסול, דגמר מאגודת אזוב, והאי לאו אגוד הוא
  61. ^ דעניבה קשירה היא לענין שבת
  62. ^ בלולב, דאין צריך אגד
  63. ^ שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור: שיקשור שני ראשי האגד, והאוגדן כאגודה של ירק - לאו אגד הוא; ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר - מודו דמצוה לאוגדו, כדתניא לעיל, משום זה אלי ואנוהו, ואוקימנא כרבנן.
  64. ^ ללולב, ד-לָכֶם - אכולהו קאי
  65. ^ דכיון דלשריפה קאי - כתותי מיכתת שיעוריה
  66. ^ מין ערבה, ועלֶה שלה עגול, כדאמרינן לקמן, ופסיל לה מקרא
  67. ^ פלרי"א
  68. ^ גדילה בשדה שלא על הנחל - ובגמרא יליף דכשרה
  69. ^ 'בעל' = קרקע שאינה צריכה להשקות, דסגי ליה במטר השמים, כדאמרינן ב'משקין בית השלחין' (מועד קטן דף ב,א); 'בעל' - לישנא דמייתבותא, כמו כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה (ישעיהו סב ה), ומתרגמינן 'ארי כמה דמתייתב עלם עם בתולתא'; והאי דפליג להו במתניתין בארבעה בבי, ותני לולב באפי נפשיה, והדס באפי נפשיה, וכן ערבה, וכן אתרוג, ולא עירב ותני להו - משום דיש בכל אחד מה שאין בחבירו: דאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב, וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהדס, וצפצפה לא שייכא אלא בערבה, וערלה ותרומה לא שייכא אלא באתרוג, הלכך איצטריכו ארבע בבי.
  70. ^ נחלי מים; מצוה בזו, ומיהו של בעל כשרה, כדלקמן
  71. ^ משוך ולא עגול, פרט לצפצפה
  72. ^ ערבה של הרים ולא צפצפה
  73. ^ כדכתיב עַרְבֵי - לשון רבים