ביאור:בבלי סוכה דף נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מהו דתימא אפילו כרבנן [1], ולאפוקי מדרבי יוחנן, דאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא [2] - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

אם כן מאי 'ולא כלום' [3]?

ערב שבת שבתוך החג [היו שם ארבעים ושמנה: שלש לפתיחת שערים: שלש לשער העליון ושלש לשער התחתון; ושלש למילוי המים, ושלש על גבי מזבח; תשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים, ותשע למוספין; שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול]:

ואילו למעלה עשירית [כמו שאמרו לעיל: הגיעו למעלה עשירית - תקעו והריעו ותקעו] לא קתני, מתניתין מני?

רבי אליעזר בן יעקב היא, דתניא: שלש למעלה עשירית; רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלש על גבי המזבח; האומר למעלה עשירית - אינו אומר [4] על גבי המזבח, והאומר על גבי המזבח - אינו אומר למעלה עשירית!

מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?

כיון דתקע לפתיחת שערים למעלה עשירית למה לי דתקע האי לאו שער הוא הלכך על גבי המזבח עדיף;

ורבנן סברי: כיון דתקע למילוי המים, על גבי המזבח למה לי? הלכך למעלה העשירית עדיף.

[5]

כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא, אייתי מתניתא בידיה:

'(במדבר י ח) וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת [וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם], שאין תלמוד לומר יִתְקְעוּ שכבר נאמר (במדבר י י) [וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם] וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם [וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם], ומה תלמוד לומר יִתְקְעוּ? [6]

הכל לפי המוספין תוקעין'. [7]

הוא [8] תני לה והוא אמר לה [9]: [10] לומר שתוקעין על כל מוסף ומוסף [11].

תנן: ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה ואם איתא [12], ליתני שבת שבתוך החג, משכחת לה חמשין וחד!

אמר רבי זירא: לפי שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת [13].

אמר רבא: מאן הא [14] דלא חש לקימחא [15]!: חדא - ד'בכל יום [16]' תנן [17], ועוד: אי נמי כהדדי נינהו [18], ליתני 'שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה' [19], דשמעת מינה תרתי: שמעת מינה דרבי אליעזר בן יעקב [20], ושמעת מינה דרבי אחא בר חנינא [21]!?

אלא אמר רבא: לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת [22] דבצרי טובא [23]

[24] [25] וליתני נמי 'ראש השנה שחל להיות בשבת', דהא איכא תלתא מוספין: מוסף דראש השנה, מוסף דראש חודש, מוסף דשבת [26]?

ערב שבת שבתוך החג איצטריך ליה לאשמעינן כדרבי אליעזר בן יעקב [27].

אטו מי קאמר ליתני הא ולא ליתני הא? ליתני הא וליתני הא!

תנא ושייר.

מאי שייר דהאי שייר?

שייר ערב הפסח [28]!

עמוד ב

אי משום ערב הפסח - לאו שיורא הוא, דהא מני? - רבי יהודה היא, דאמר [פסחים פ"ה מ"ז]: 'מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר (תהלים קטז א) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' [אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי] [29] מפני שהיו עמה מועטין [30]'?!

והא אמרת רישא דלא כרבי יהודה [31]!?

ודלמא האי תנא סבר לה כוותיה בחדא [32] ופליג עליה בחדא [33]?

אלא [34] מאי שייר דהאי שייר? - שייר ערב הפסח שחל להיות בערב שבת, אפיק שית [35] ועייל שית [36].

ואין מוסיפין על מ"ח:

[37] ולא? והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת, דאי לרבי יהודה - חמשין וחדא [38], אי לרבנן חמשין ושבע [שתוקעים את כל תשע התקיעות של הכת השלישית]?

כי קתני - מידי דאיתיה בכל שנה; ערב הפסח שחל להיות בשבת דליתיה בכל שנה ושנה - לא קתני.

אטו ערב שבת שבתוך החג מי איתיה בכל שנה? זימנין דלא משכחת ליה [39], והיכי דמי? - כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת [40]!

כי מקלעינן יום טוב ראשון בערב שבת - מדחי דחינן ליה [41].

מאי טעמא?

כיון דאיקלע יום טוב הראשון של חג להיות בערב שבת, יום הכפורים אימת הוי? - בחד בשבת [42]; הלכך דחינן ליה.

ומי דחינן ליה? והא תנן [43]: 'חלבי שבת [44] קריבין ביום הכפורים [45]', ואמר רבי זירא [46]: כי הוינן בי רב בבבל הוה אמרי: הא דתניא 'יום הכפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין [47], ובמוצאי שבת [48] לא היו מבדילין [49]' - [50] דברי הכל היא [51]! כי סליקית להתם - אשכחתיה לרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, דיתיב וקאמר: רבי עקיבא היא [52]!

לא קשיא: הא [53] רבנן, הא 'אחרים' היא [54], דתניא: 'אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד [55], ואם היתה שנה מעוברת - חמשה [56]'.

מיתיבי [57]: ראש חדש שחל להיות בשבת, שיר של ראש חדש דוחה שיר של שבת [רעיון זה בירושלמי שקלים פ"ה ה"ד, סוכה פ"ה ה"ו] ואי איתא, לימא דשבת ולימא דראש חדש!?

אמר רב ספרא: מאי 'דוחה'? - דוחה לקדם.

ואמאי? תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם?

אמר רבי יוחנן: לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו [58].

והאי היכירא עבדינן? הא היכירא אחריתא עבדינן, דתנן [שקלים פ"ה מ"ח, במקום 'חלבי' כתוב 'אברי’]: 'חלבי [59] תמיד של שחר ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח [60], ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב [61], ושל ראש חדש [62] ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה [63]' [64],

הערות[עריכה]

  1. ^ ויכול להפסיק בינתים הפסקה מועטת, ומאי 'אין בין' דקאמר? - שלא ימתין המתנה מרובה
  2. ^ תשע תקיעות האמורות בראש השנה מן התורה: שלש למלכיות: תקיעה תרועה תקיעה, ושלש לזכרונות, ושלש לשופרות, כדאמרינן בראש השנה (דף לד,א); והאי דעבדינן טפי - משום ספיקא דתרועה הוא, דלא ידעינן אי גנוחי הוא אי ילולי הוא
  3. ^ משמע: דאפילו הפסקה מועטת ליתא
  4. ^ שהיו תוקעין
  5. ^ הכי גרסינן: לגבי המזבח למה לי דתקע? הא תקע ליה למילוי המים. כל תקיעות הללו של שער העליון והתחתון ושער המים - משום מילוי המים הוא, הלכך לערבה למה לי תקיעה? הא כל הני תקיעות דמוספין בחג אינן אלא משום וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן (ישעיהו יב ג), הלכך הואיל וגמירי חשבון התקיעות בחג שנים עשר - למעלה העשירית עדיף למיעבד, דמוכחא מילתא שהן משום מילוי המים: שתוקע לכולן על דבר המילוי כסדר, ומעלה עשירית משום דמקום מסוים בעלמא הוא לידע היכן תוקעין אותם; |align = "right"|  |} ואני שמעתי שלש לגבי מזבח - כשמוליכין את המים למזבח, והכי גרסינן: לגבי המזבח למה לי דתקע? הא תקע ליה בשעת נסוך המים תשע לתמיד של שחר בשעת נסכים היו, שאין אומרים שיר אלא על היין; וקשיא לי: אם כן נפישן להו תקיעות, דהא איכא הנך דתנן גבי זקיפת ערבה! או שמא זקיפת ערבה בעת שמוליכין המים למזבח היא?
  6. ^ אלא [יכתב] וּבְנֵי אַהֲרֹן בַּחֲצֹצְרוֹת
  7. ^ מפרש ואזיל לה:
  8. ^ רבי אחא
  9. ^ הוא היה מפרש לה
  10. ^ דמאי הכל לפי המוספין דקאמרינן? -
  11. ^ יום שיש בו שתי קדושות כגון שבת ויום טוב וצריך שני מוספין - תוקעין לכל מוסף: שאומרים למוסף שבת שיר של שבת - ותוקעין תשע תקיעות לשלשה פרקים, ולמוסף יום טוב שיר של יום טוב - ותוקעין תשע תקיעות
  12. ^ דתוקעין על כל מוסף
  13. ^ שאינה למצוה כתקיעות של קרבן דכתיבי בקרא וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, אבל הנך לסימנא נינהו: שישמעו ויבאו למעמדם ולדוכנם, ולא דחו שבת, הלכך הדר הוי להו מ"ח
  14. ^ דתריץ הכי
  15. ^ טוחן ומוציא סובין ואינו חושש כלומר מרבה דברים שאינם
  16. ^ היו שם אחת ועשרים ומני פתיחת שערים בהדייהו, ואם אינם בשבת נמצא שפוחתין מאחת ועשרים
  17. ^ מתניתין
  18. ^ כלומר: אפילו לדבריו שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת, והוו להו נמי בשבת שבתוך החג מ"ח כדהוו ארבעים ושמונה בערב שבת שבתוך החג
  19. ^ דהא הוה ליה למיתני ולמישבק ערב שבת
  20. ^ דאין תוקעין למעלה העשירית אלא על גבי המזבח כדקאמר להו
  21. ^ ואזיל ושמעינן מיניה דרבי אחא דתוקעין על כל מוסף, דאילו שלשה להבדיל ושלשה להבטיל אשמעינן ברישא, ואמאי שבקה ותנא ערב שבת ולא אשמעינן מילתא חדתא אלא דרבי אליעזר בן יעקב לחודה
  22. ^ שכבר נתמלאו מערב שבת, כדתנן בפרק 'לולב וערבה' (לעיל דף מח,ב) 'אלא שהיה ממלא מערב שבת'
  23. ^ כל הנוספות בחג: דשער עליון ותחתון, ושער המים ולגבי מזבח, ובצרי להו נמי דלהבטיל ולהבדיל דערב שבת, ואיכא טובא
  24. ^ לרבי אחא מותבינן:
  25. ^ אם איתא דתוקעין לכל מוסף,
  26. ^ היו שם מ"ח: כ"א שבכל יום וכ"ז של שלשה מוספין
  27. ^ דמני להו, ולא חשיב דלמעלה העשירית
  28. ^ שיש בשחיטת פסח כ"ז תקיעות, שהפסח נשחט בשלש כתות, כת אחר כת, כדאמר ב'תמיד נשחט' (פסחים דף סד,א), וכל כת קוראה את ההלל שלש פעמים, שהיו פסחיהם מרובין, והיו טעונין הלל בשחיטתם, ולא היו מספיקין לשחוט פסחם כל כת וכת עד שיקראוהו שלש פעמים; ואף על גב דתנן התם 'אף על פי שלא שילשו מימיהן' - היינו לא גמרו פעם שלישית כולו, אבל מיהו אין כת שלא היתה גומרתו שתי פעמים ומתחלת בו פעם שלישית, ואין חסר מן התקיעות כלום: שבתחילת קריאתו תוקעין, וכל קריאה - שלש תקיעות
  29. ^ של קריאה ראשונה, ואין בה אלא שלש תקיעות
  30. ^ שבשתי כתות הראשונות נתמלאה העזרה לכל כת, ונשאר כת שלישית במעט, ולא היה שחיטת פסחיהן מארכת בכדי קריאת שלש הללות
  31. ^ דאי רבי יהודה, תקיעה ותרועה ותקיעה - בחדא מני להו
  32. ^ בערב הפסח
  33. ^ במנין התקיעות
  34. ^ הואיל ואיכא לאוקמה כרבי יהודה
  35. ^ מתקיעות כת שלישית כרבי יהודה
  36. ^ דכל ערב שבת דהבטלה והבדלה
  37. ^ בתמיהה גרסינן ליה:
  38. ^ כ"א שבכל יום, ותשעה דמוספין - הרי שלשים; ושמונה עשרה דשתי כתות ושלשה דכת שלישית - הרי חמשין וחדא
  39. ^ שיהו בו תקיעות דמילוי המים דמתניתין
  40. ^ דשמחת בית השואבה לא דחיא יום טוב, כדתנן: 'מוצאי יום טוב כו', וכי מטי תו ערב שבת - הוה ליה שמיני עצרת
  41. ^ ועבדינן ליה אלול מעובר, כי היכי דליקלע ראש השנה בשבת
  42. ^ וחיישינן משום ירקייא ומשום מתייא כדאיתא בראש השנה (דף כ,א)
  43. ^ פרק 'אלו קשרים'
  44. ^ של תמיד של בין הערבים
  45. ^ שחל במוצאי שבת אלמא חייל יום הכפורים במוצאי שבת
  46. ^ התם ב'אלו קשרים'
  47. ^ להבטיל ולהבדיל, משום דיום הכפורים נמי לאו מלאכה עביד
  48. ^ ואם חל יום הכפורים להיות במוצאי שבת
  49. ^ על הכוס בין קודש לקודש כדרך שמבדילין משבת ליום טוב, דהתם הוא שהיוצא חמור והנכנס קל אבל כאן הנכנס חמור כיוצא לענין כל איסור מלאכה
  50. ^ והוה אמרינן
  51. ^ בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא, דפליגי גבי חלבי שבת קריבין ביום הכפורים מיתוקמה
  52. ^ והתם מפרש למילתיה; מיהו שמעינן נמי מברייתא דחל יום הכפורים במוצאי שבת
  53. ^ מתניתין
  54. ^ רבנן פליגי אדאחרים, ואמרי 'מעברין החודש לצורך', הלכך ראש השנה בערב שבת לא מיקלע, דדחינן ליה; והנך מתניתין דאמרי 'מיקלע' ולא אמרינן 'דחינן' - אחרים היא, דאמרי 'אין מעברין את החדש לצורך'
  55. ^ אם זה באחד בשבת - יחול לשנה הבאה בחמישי בשבת, דהיינו ארבעה ימים; וְזֶה הסדר - לפי מולד לבנה הוא: שבין מולד למולד עשרים ותשעה יום ומחצה; לשני מולדות - חמשים ותשעה; נמצא כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר; ואחרים סבירא להו דאין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך, אלא קובעים ראשי חדשים אחד מלא ואחד חסר; לעולם נמצא בין פסח לפסח ארבעה ימים: ששה מלאים וששה חסרים - שלש מאות וחמשים וארבעה ימים הן; שלש מאות וחמשים ימים = חמשים שבועות, נמצאו ארבעה יתירים בין קביעת שנה זו לקביעת שנה הבאה
  56. ^ דקסבר חדש העיבור לעולם חסר; עשרים ושמונה ימים שלו = ארבעה שבועות; נמצא יום אחד יתר; תנהו על ארבעה ימים שבשנה פשוטה - הרי חמשה
  57. ^ לרבי אחא, דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף
  58. ^ האי חשיבותא עבדינן ליה להיכרא: שיכירו דפשיטא להו לבית דין שקידשוהו כהלכתו, ולא יגמגם לב אדם עליו, דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה
  59. ^ הוא הדין לכל אבריו, דכל אברי עולה קרי 'חלבי'
  60. ^ ששה כהנים הזוכים בהולכת אברים, כדאמרינן בסדר יומא (דף כז.) מסדרין אותו בתחתיתו של כבש מחציו ולמטה במזרחו של כבש, עד שיבא המעלֶה ומקטירן מן הכבש ולמזבח, וזה היה סימן שהן של תמיד; שפעמים היו מתעכבין אברי תמיד עד המוסף והיה צריך היכר שלא יקטירו למוספין קודם לעולת התמיד, דהא מפקינן מקרא שאין שום קרבן קודם על המערכה לתמיד של שחר, הלכך היה צריך היכר
  61. ^ כנגדו במערבו של כבש: שהכבש רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב, ואורכו ל"ב מן הצפון לדרום
  62. ^ אברים של מוספי ראשי חדשים
  63. ^ בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט, דהיינו בחצי העליון של כבש
  64. ^ שכל הכבש אורכו שלשים ושתים, ואינו משפע ועולה אלא תשע אמות: השש אמות מן הארץ לסובב, והשלש מן הסובב ולמעלה; נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב