ביאור:בבלי סוכה דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הני מילי ^[1] בעיגולא ^[2], ^[3] אבל בריבועא בעיא טפי ^[4].

מכדי כמה מרובע יותר על העיגול? – רביע ^[5]; בשיתסר ^[6] סגי!

הני מילי ^[7] - בעיגול דנפיק מגו ריבועא ^[8], אבל ריבועא דנפיק מגו עגולא - בעיא טפי, משום מורשא דקרנתא ^[9].

מכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא ^[10] - בשיבסר נכי חומשי סגיא ^[11]?

לא דק ^[12];

אימור דאמרינן 'לא דק' פורתא, טובא מי אמרינן 'לא דק'?

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: מי סברת גברא באמתא יתיב? תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי!

כמה הוו להו, שיתסר? אנן שיבסר נכי חומשא בעינן!

לא דק.

אימור דאמרינן 'לא דק' לחומרא, לקולא מי אמרינן 'לא דק' ^[13]?

אמר ליה רב אסי לרב אשי: לעולם גברא באמתא יתיב ^[14], ורבי יוחנן - מקום גברי לא קחשיב ^[15]; כמה הוו להו? - תמני סרי ^[16]; בשיבסר נכי חומשא סגיא!

היינו דלא דק, ולחומרא לא דק ^[17].

רבנן דקיסרי - ואמרי לה דייני דקיסרי – אמרי: ^[18] עיגולא דנפיק מגו ריבועא – רבעא ^[19],

עמוד ב

^[20] ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא ^[21]!

ולא היא: דהא קחזינן דלא הוי כולי האי ^[22].

אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים, זו לפנים מזו ^[23]: הפנימית אינה סוכה ^[24] וחייבת במזוזה ^[25], והחיצונה סוכה ^[26] ופטורה מן המזוזה ^[27]' – ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ^[28], ותתחייב במזוזה?

משום דלא קביע ^[29].

תנו רבנן: גנב"ך: סוכת גוים ^[30], סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים - סוכה מכל מקום ^[31] – כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה.

מאי כהלכתה ^[32]?

אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה ^[33]

מכל מקום לאתויי מאי?

לאתויי סוכת רקב"ש ^[34], דתנו רבנן: סוכת רקב"ש: סוכת רועים ^[35], סוכת קייצים ^[36], סוכת בורגנין ^[37], סוכת שומרי פירות, סוכה מכל מקום ^[38] – כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה.

מאי כהלכתה?

אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה.

מכל מקום לאתויי מאי?

לאתויי סוכת גנב"ך; האי תנא דגנב"ך - אלימא ליה ^[39] גנב"ך, משום דקביעי, וקא תנא מכל מקום לאתויי רקב"ש, דלא קביעי ^[40]; והא תנא דרקב"ש - אלימא ליה רקב"ש, דבני חיובא נינהו, ותנא מכל מקום לאתויי גנב"ך, דלאו בני חיובא נינהו.

הערות

^ דבהיקף שלשה איכא רווחא טפח
^ בעיגולא - רוחב טפח יש בו, והוא עגול, וכל עגול אין רחבו אלא באמצעו
^ ואנן בעינן ארבע אמות מרובעות: שיהא ארבע בצידיה, כמו באמצעה,
^ ובריבועא איכא הקיפא טפי
^ מתניתא היא בארבעים ותשע מדות, והדברים נראין לעינים: דאילו אמה עגולה - חוט שלש אמות מקיפה, ואמה מרובעת צריכה חוט ארבע לסובבה: אמה לכל רוח
^ היקף
^ דסגי בשיתסר מהאי טעמא דמרובע יתר על עיגול רביע
^ אם היקפת בחוט של ט"ז אמה בקרקע בריבועא - תמצא בתוכו ארבע מרובעות, ואם היית צריך לעגלו מבפנים ולהוציא קרנות ריבועו - אתה עוגלו בחוט י"ב, ונמצא חיצון יתר על הפנימי רביע; אף כאן: אם היתה מרובעת סוכה זו, דיה להיות כדי שישבו בהיקיפה ששה עשר בני אדם
^ אבל עכשיו כשעשה אותה עגולה, אם לא היה הקיפה אלא ששה עשר - נמצא האמצע רוחב הרבה מארבע, וצידיה הולכים וכלים עד לַכָּלֶה, ואין אתה מוצא בצידיה ארבע: שאין לה זויות, ורבי - ארבע מרובעות בעי, וצריך אתה לעשות על כרחך היקף עיגולה גדול כדי שתוכל לרבע מתוכה ארבע מרובעות שיש להם זויות
^ כשאתה מודד אלכסון שלהם אתה מוצא לכל אמה שבריבוע תוספת שני חומשים - כך שיערו חכמים
^ שהרי אינך צריך להרחיב עיגול זה, אלא שתמצא בתוכו ארבע מרובעות, וכשאתה מושיב לתוכו טבלא מרובעת, יהא חוט העיגול המקיפו נוגע בקרנות הריבוע: נמצא עיגול זה רחב מתוכו כמזוית לזוית של ריבוע שהוא חמש אמות ושלשה חומשים, ודבר עגול - כל רחבו שוה: כאלכסונו כן אמצעו, שהרי אין לו זויות; נמצא תוכו חמשה ושלשה חומשין על חמשה ושלשה חומשין, וכל שיש ברחבו טפח בעיגול צריך היקפו שלשה, נמצא לחמש אמות רחב - חמש עשרה אמה היקף, ולשלשה חומשין - תשע היקף, שהן שתי אמות פחות חומש - הרי שיבסר נכי חומשא [פחות חומש]
^ רבי יוחנן במילתיה לצמצם, ואמר טפי: דכל כמה דהויא גדולה טפי עדיפא
^ אם אמר להוסיף על השיעור דלא חש לצמצם - לא הוה קשיא לן, אבל השתא דבציר ליה שיעורא והכשיר את הפסולה קשיא לן: מי לא דק במילתיה דלא ליקיל
^ ואי הוה מצריך רבי יוחנן להושיבם לתוכה - ודאי איכא לאקשויי
^ בתוך הסוכה, אלא סביבותיה מבחוץ הוא אומר להושיבם; הרי פיחתנו מן החשבון מרוחב העיגול שתי אמות על שתי אמות: שכשאתה סובבו בחוט סביבו מבחוץ - היקפו עשרים וארבע, אתה מוצא בתוכו שמונה על שמונה, דכל שיש בהיקפו שלשה יש ברוחבו טפח; ועכשיו שהדפנות מפנימה למושבן אינו רחב אלא ששה על ששה, דהא גברא באמתא יתיב, והוצאת לך אמה מזה ואמה מזה לכל צד
^ בהקיפה יש שמונה עשר דהא רחבה ששה על ששה
^ שהוסיף מעט על השיעור ולא צמצמו; ומיהו פורתא אוסיף דלא הרחיבו בתוכו יותר על שיעורו אלא שני חומשין, דהיינו שליש מששה חומשין שהוסיף בהקיפו, וליכא לאקשויי כדאקשת לעיל 'טובא מי לא דק?'
^ לעולם מקום גברי בעינן דלהוי לתוכה עשרים וארבע אמות;
^ מפיק מן הריבוע כשאתה עוגל את המרובע מתוכו
^ אבל
^ כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו, דהיינו תילתא דכוליה; הלכך לשש עשרה ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב להיות עשרים וארבע
^ דהא ראינו דלא הוי שיעורא כולי האי, אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונא של מרובע, וכל אמתא בריבוע - אמתא ותרי חומשי באלכסונו
^ כך היה דרך של יוצרי כלי חרס בימיהן: עושין להם שתי סוכות זו לפנים מזו; בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו, ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור
^ אם בא לישב בתוכה בחג לשם סוכה, ואף על גב דלא בעינן סוכה לשם חג - דהא כבית הלל קיימא לן דמכשרי סוכה ישנה במתניתין (סוף סוכה פ"א מ"א; דף ט,א), הכא אינה סוכה: דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו, דהא כל ימות השנה דייר התם ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם!
^ לעולם, משום דכל דירתו בה
^ ויוצא בה ידי חובתו, ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג, כבית הלל, ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר: דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר והשתא דייר בה - איכא היכירא
^ לעולם, דלאו דירה היא: שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם ולהכניס שם תגרים
^ דקיימא לן במנחות ב'הקומץ רבה' (דף לג,ב) דחייב במזוזה מדרבנן; בית שער = פירק"א בלע"ז, שלפני הבית
^ לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער
^ שעשויה לדור בה בימות החמה
^ אפילו פחותה מאלו, ולקמיה מפרש מאי היא
^ מאי אתא לאשמועינן? דאילו שתהא צלתה מרובה מחמתה ובדבר שכשר לסכך בו – פשיטא!: אטו משום דריעא במילי אחרנייתא שלא נעשית לשם סוכה תתכשר אף בפסולות
^ האי 'כהלכתה' דקאמר - הוא שמסוככת יפה: דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה, ולא לצניעות בעלמא, דאף על גב דסוכה לשם חג לא בעינן - לשם סוכה בעינן, ולצל הוא דמיקריא סוכה: שסוככת מן החורב
^ סימן רועים קייצים בורגנין שומרי פירות; ולקמן פריך: מאי גריעותייהו דהני מהנך דלעיל, דקרי ליה סוכה מכל מקום
^ שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ושומרים צאנם
^ שומרי קציעות השטוחין בשדה לייבש
^ שומרי העיר וכולן ישראלים הם אבל סוכה זו לא לשם חג נעשית
^ דאפילו פחות מאלו, והיינו הנך דלעיל כדמפרש לקמן: דהאי תנא חשיבי ליה הני משום דישראלים נינהו וחייבין בסוכה וראויה סוכתן להכשיר יותר מסוכת גנב"ך: גוים נשים בהמה כותים, שאין חייבין בסוכה
^ חשובה להכשיר
^ פעמים רועין כאן ופעמים רועין כאן כשאכלו את המרעה, וכן קייצים ,כשיבשו - הולכין להם וסותרין סוכתן

[1] דבהיקף שלשה איכא רווחא טפח

[2] בעיגולא - רוחב טפח יש בו, והוא עגול, וכל עגול אין רחבו אלא באמצעו

[3] ואנן בעינן ארבע אמות מרובעות: שיהא ארבע בצידיה, כמו באמצעה,

[4] ובריבועא איכא הקיפא טפי

[5] מתניתא היא בארבעים ותשע מדות, והדברים נראין לעינים: דאילו אמה עגולה - חוט שלש אמות מקיפה, ואמה מרובעת צריכה חוט ארבע לסובבה: אמה לכל רוח

[6] היקף

[7] דסגי בשיתסר מהאי טעמא דמרובע יתר על עיגול רביע

[8] אם היקפת בחוט של ט"ז אמה בקרקע בריבועא - תמצא בתוכו ארבע מרובעות, ואם היית צריך לעגלו מבפנים ולהוציא קרנות ריבועו - אתה עוגלו בחוט י"ב, ונמצא חיצון יתר על הפנימי רביע; אף כאן: אם היתה מרובעת סוכה זו, דיה להיות כדי שישבו בהיקיפה ששה עשר בני אדם

[9] אבל עכשיו כשעשה אותה עגולה, אם לא היה הקיפה אלא ששה עשר - נמצא האמצע רוחב הרבה מארבע, וצידיה הולכים וכלים עד לַכָּלֶה, ואין אתה מוצא בצידיה ארבע: שאין לה זויות, ורבי - ארבע מרובעות בעי, וצריך אתה לעשות על כרחך היקף עיגולה גדול כדי שתוכל לרבע מתוכה ארבע מרובעות שיש להם זויות

[10] כשאתה מודד אלכסון שלהם אתה מוצא לכל אמה שבריבוע תוספת שני חומשים - כך שיערו חכמים

[11] שהרי אינך צריך להרחיב עיגול זה, אלא שתמצא בתוכו ארבע מרובעות, וכשאתה מושיב לתוכו טבלא מרובעת, יהא חוט העיגול המקיפו נוגע בקרנות הריבוע: נמצא עיגול זה רחב מתוכו כמזוית לזוית של ריבוע שהוא חמש אמות ושלשה חומשים, ודבר עגול - כל רחבו שוה: כאלכסונו כן אמצעו, שהרי אין לו זויות; נמצא תוכו חמשה ושלשה חומשין על חמשה ושלשה חומשין, וכל שיש ברחבו טפח בעיגול צריך היקפו שלשה, נמצא לחמש אמות רחב - חמש עשרה אמה היקף, ולשלשה חומשין - תשע היקף, שהן שתי אמות פחות חומש - הרי שיבסר נכי חומשא [פחות חומש]

[12] רבי יוחנן במילתיה לצמצם, ואמר טפי: דכל כמה דהויא גדולה טפי עדיפא

[13] אם אמר להוסיף על השיעור דלא חש לצמצם - לא הוה קשיא לן, אבל השתא דבציר ליה שיעורא והכשיר את הפסולה קשיא לן: מי לא דק במילתיה דלא ליקיל

[14] ואי הוה מצריך רבי יוחנן להושיבם לתוכה - ודאי איכא לאקשויי

[15] בתוך הסוכה, אלא סביבותיה מבחוץ הוא אומר להושיבם; הרי פיחתנו מן החשבון מרוחב העיגול שתי אמות על שתי אמות: שכשאתה סובבו בחוט סביבו מבחוץ - היקפו עשרים וארבע, אתה מוצא בתוכו שמונה על שמונה, דכל שיש בהיקפו שלשה יש ברוחבו טפח; ועכשיו שהדפנות מפנימה למושבן אינו רחב אלא ששה על ששה, דהא גברא באמתא יתיב, והוצאת לך אמה מזה ואמה מזה לכל צד

[16] בהקיפה יש שמונה עשר דהא רחבה ששה על ששה

[17] שהוסיף מעט על השיעור ולא צמצמו; ומיהו פורתא אוסיף דלא הרחיבו בתוכו יותר על שיעורו אלא שני חומשין, דהיינו שליש מששה חומשין שהוסיף בהקיפו, וליכא לאקשויי כדאקשת לעיל 'טובא מי לא דק?'

[18] לעולם מקום גברי בעינן דלהוי לתוכה עשרים וארבע אמות;

[19] מפיק מן הריבוע כשאתה עוגל את המרובע מתוכו

[20] אבל

[21] כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו, דהיינו תילתא דכוליה; הלכך לשש עשרה ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב להיות עשרים וארבע

[22] דהא ראינו דלא הוי שיעורא כולי האי, אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונא של מרובע, וכל אמתא בריבוע - אמתא ותרי חומשי באלכסונו

[23] כך היה דרך של יוצרי כלי חרס בימיהן: עושין להם שתי סוכות זו לפנים מזו; בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו, ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור

[24] אם בא לישב בתוכה בחג לשם סוכה, ואף על גב דלא בעינן סוכה לשם חג - דהא כבית הלל קיימא לן דמכשרי סוכה ישנה במתניתין (סוף סוכה פ"א מ"א; דף ט,א), הכא אינה סוכה: דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו, דהא כל ימות השנה דייר התם ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם!

[25] לעולם, משום דכל דירתו בה

[26] ויוצא בה ידי חובתו, ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג, כבית הלל, ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר: דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר והשתא דייר בה - איכא היכירא

[27] לעולם, דלאו דירה היא: שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם ולהכניס שם תגרים

[28] דקיימא לן במנחות ב'הקומץ רבה' (דף לג,ב) דחייב במזוזה מדרבנן; בית שער = פירק"א בלע"ז, שלפני הבית

[29] לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער

[30] שעשויה לדור בה בימות החמה

[31] אפילו פחותה מאלו, ולקמיה מפרש מאי היא

[32] מאי אתא לאשמועינן? דאילו שתהא צלתה מרובה מחמתה ובדבר שכשר לסכך בו – פשיטא!: אטו משום דריעא במילי אחרנייתא שלא נעשית לשם סוכה תתכשר אף בפסולות

[33] האי 'כהלכתה' דקאמר - הוא שמסוככת יפה: דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה, ולא לצניעות בעלמא, דאף על גב דסוכה לשם חג לא בעינן - לשם סוכה בעינן, ולצל הוא דמיקריא סוכה: שסוככת מן החורב

[34] סימן רועים קייצים בורגנין שומרי פירות; ולקמן פריך: מאי גריעותייהו דהני מהנך דלעיל, דקרי ליה סוכה מכל מקום

[35] שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ושומרים צאנם

[36] שומרי קציעות השטוחין בשדה לייבש

[37] שומרי העיר וכולן ישראלים הם אבל סוכה זו לא לשם חג נעשית

[38] דאפילו פחות מאלו, והיינו הנך דלעיל כדמפרש לקמן: דהאי תנא חשיבי ליה הני משום דישראלים נינהו וחייבין בסוכה וראויה סוכתן להכשיר יותר מסוכת גנב"ך: גוים נשים בהמה כותים, שאין חייבין בסוכה

[39] חשובה להכשיר

[40] פעמים רועין כאן ופעמים רועין כאן כשאכלו את המרעה, וכן קייצים ,כשיבשו - הולכין להם וסותרין סוכתן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]