ביאור:בבלי סוכה דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבא שאול אומר: עַרְבֵי [1] שתים [2]: אחת ללולב [3], ואחת למקדש [4]'.

ורבנן [5] למקדש מנא להו?

הלכתא גמירי להו, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: עשר נטיעות, ערבה [6], וניסוך המים [7] - הלכה למשה מסיני. [8]

תנו רבנן: עַרְבֵי נָחַל - הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים.

אמר רבי זירא: מאי קראה [9]? - (יחזקאל יז ה) [וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע] קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ [10];

אמר ליה אביי: ודילמא פרושי קא מפרש: קָח עַל מַיִם רַבִּים ומאי ניהו צַפְצָפָה?

אם כן מאי שָׂמוֹ?

אמר רבי אבהו: אמר הקב"ה: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו? – ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים [11]. [12]

איכא דמתני לה להאי קרא אמתניתא: קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ; [13]

מתקיף לה רבי זירא: ודילמא פרושי קא מפרש: קָח עַל מַיִם רַבִּים; מאי ניהו? צַפְצָפָה;

אם כן מאי שָׂמוֹ?

אמר רבי אבהו: אמר הקב"ה: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כ קָח עַל מַיִם רַבִּים, ומאי ניהו? – ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.

תנו רבנן: אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? – ערבה, קנה שלה [14] אדום, ועלה שלה משוך ופיה חלק [15]; צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל.

והא תניא 'דומה למגל כשר [16], דומה למסר פסול [17]'?

אמר אביי: כי תניא ההיא - בחילפא גילא [18]; [19]

אמר אביי: שמע מינה: האי חילפא גילא כשר להושענא.

פשיטא?

מהו דתימא 'הואיל ואית ליה שם לווי לא נתכשר' - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

עַרְבֵי נָחַל אמר רחמנא, מכל מקום.

אמר רב חסדא: הני תלת מילי אשתני שמייהו מכי חרב בית המקדש: חלפתא, ערבתא => ערבתא, חלפתא, מאי נפקא מינה? – ללולב [20]; שיפורא [21], חצוצרתא [22] => חצוצרתא, שיפורא; מאי נפקא מינה? - לשופר של ראש השנה; פתורתא, פתורא [23] => פתורא, פתורתא; למאי נפקא מינה? - למקח וממכר.

אמר אביי: אף אני אומר [24]: בי כסי, הובלילא [25] => הובלילא, בי כסי; למאי נפקא מינה? - למחט הנמצא בעובי בית הכוסות [26].

אמר רבא בר יוסף: אף אני אומר: בבל, בורסיף => בורסיף, בבל; למאי

עמוד ב

נפקא מינה? - לגיטי נשים [27].

משנה:

רבי ישמעאל אומר: שלשה הדסים ושתי ערבות [28], לולב אחד ואתרוג אחד; אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום [29];

רבי טרפון אומר: אפילו שלשתן קטומים [30];

רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד - כך הדס אחד וערבה אחת.

גמרא:

תניא: 'רבי ישמעאל אומר (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים): פרי עץ הדר - אחד, כפת תמרים - אחד [31], ענף עץ עבות שלשה [32], ערבי נחל שתים, ואפילו [33] שנים קטומים ואחד שאינו קטום;

רבי טרפון אומר: שלשה, ואפילו שלשתן קטומים;

רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד - כך הדס אחד וערבה אחת;

אמר לו רבי אליעזר: יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת? אמרת: וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים [34], והלא לא נאמר אלא כפת [35]!

ומנין שמעכבין זה את זה [36]? - תלמוד לומר וּלְקַחְתֶּם - שתהא לקיחה תמה [37]'.

ורבי ישמעאל [38], מה נפשך: אי שלימין בעי [39], ליבעי נמי כולהו? אי לא בעי שלימין [40] אפילו חד נמי לא?

אמר ביראה [41] אמר רבי אמי: חזר בו רבי ישמעאל [42].

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון [43].

ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא: אשוו וזבינו [44], ואי לא [45] - דרישנא לכו כרבי טרפון [46]!

מאי טעמא?: אילימא משום דמיקל - ולידרוש להו כרבי עקיבא דמיקל טפי [47]!?

תלתא קטומי שכיחי, חד ולא קטום לא שכיח.

משנה:

אתרוג הגזול והיבש פסול, של אשרה ושל עיר הנדחת פסול, של ערלה פסול של תרומה טמאה פסול [48];

של תרומה טהורה לא יטול [49], ואם נטל כשר;

של דמאי: בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין;

של מעשר שני בירושלים [50] לא יטול [51], ואם נטל – כשר [52];

עלתה חזזית [53] על רובו, נטלה פטמתו [54], נקלף, נסדק, ניקב וחסר כל שהוא – פסול;

עלתה חזזית על מיעוטו, נטל עוקצו [55], ניקב ולא חסר כל שהוא – כשר [56];

אתרוג הכושי [57] פסול, והירוק ככרתי [58]: רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל;

שיעור אתרוג הקטן: רבי מאיר אומר כאגוז, רבי יהודה אומר כביצה; ובגדול [59] - כדי שיאחז שנים בידו, דברי רבי יהודה; ורבי יוסי אומר: אפילו אחד בשתי ידיו.

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא ללמדך שצריך
  2. ^ שתי מצות של ערבה
  3. ^ לאגדה בלולב
  4. ^ להקיף את המזבח, כדאמרינן לקמן בפרק 'לולב וערבה' (דף מה,א)
  5. ^ דדרשי עַרְבֵי להכשיר של בעל ושל הרים
  6. ^ למקדש, דאילו ערבה ללולב מקרא נפקא
  7. ^ לתמידין של שחר שבעת ימי החג כדאמרינן לקמן בפרק 'לולב וערבה' (דף מח,א) והתם מפרש כיצד מנסכין, בין מים בין יין, וכל קרבנות כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין, חוץ מן החג בתמיד של שחר שצריך שני ניסוכין
  8. ^ אלו שלשה נשאלו בבית המדרש מנין להם מן התורה, והשיבו שהלכה למשה מסיני הם, ושמע השומע וגרסם כסדר ששמעם, וכן שיעורים וחציצין ומחיצין (לעיל דף ה,ב) שמען השומע וסדרן כסדר ששמען, וכן בכל מקום. עשר נטיעות - משנה היא בסדר זרעים (שביעית פ"א מ"ו) עשר נטיעות המפוּזָרות בתוך בית סאה שאין בין זו לזו אלא כמה שיש בין זו לחברתה, ותפסו בית סאה שהוא חמישים אמה על חמישים אמה מפוזרות לאורך ורוחב בשוה – חורשין כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד ראש השנה אף על פי שמצוה מן התורה להוסיף מחול על הקדש, כדנפקא לן מ-בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת (שמות לד כא): חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, ואסור לחרוש שלשים יום לפני ראש השנה, כדאמרינן בשמעתא קמייתא דמועד קטן (דף ג,א) מקראי, בנטיעות נאמר למשה מסיני שמותר לחרוש תחתיהם עד ראש השנה כדי שלא יבשו, ואם עשר הן ומפוזרות כהלכתן בתוך בית סאה - נאמר למשה שיונקות בבית סאה כולה, ומותר לחרוש את כולן בשבילן, אבל אם אינם עשר, או שאינן מפוזרות כהלכתן - חורש תחת כל אחת ואחת כשיעור יניקתה לפי חשבון עשר לבית סאה; ובאילנות זקנים נאסר שלשים יום לפני ראש השנה, כדאמרינן במועד קטן (שם) לרבי ישמעאל מהלכתא ולרבי עקיבא מקראי, וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו בשדה הלבן מפסח ואילך, ובשדה האילן בזקנים מעצרת ואילך, ואמרו בזקנים מפני שיונקים הרבה: שלש אילנות (ממטע עשרה) לבית סאה הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית סאה בשבילן עד עצרת, לפי שכולו צריך להן, ויצתה מתורת 'שדה לבן' ונעשית 'שדה אילן', ואם אינם שלש - חורש לכל אחד תחתיו לפי חשבון, עד עצרת, והשאר אסור מפסח ואילך.
  9. '^ דצפצפה – לגריעותא, ולא מינא דערבה היא דנרבייה מעַרְבֵי - מכל מקום'
  10. ^ כדמפרש ליה רבי אבהו [להלן]
  11. ^ אותו שנשרש ואחוּז על מים רבים - נעשה צפצפה, אלמא גריעותא היא, דבתוכחה נאמר ביחזקאל
  12. ^ 'אמר רבי אבהו' גרסינן ולא גרסינן 'אלא', ולאו לפרושי טעמא דמתניתין אלא מלתא באפי נפשה היא; הואיל ואיירי בקרא – פרשיה.
  13. ^ דתנא דמתניתין גופיה אייתיה במתניתין, ולאו רבי זירא, והך אתקפתא דאביי מתני לה ברבי זירא, ותירוצא ד'אם כן מאי שמו' - מתנו לה בלא גברא:
  14. ^ עץ שלה
  15. ^ חודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות
  16. ^ מגל קציר - פגימותיה כולן נוטות לצד אחד: עקומות כלפי בית יד שלה
  17. ^ מסר היא מגירה שקורין שיג"ה, ופגימותיה הולכות נוכחו, ולהם שני עוקצין: אחד מכאן ואחד מכאן, כפגימות סכין
  18. ^ מין ערבה כשרה היא, ופיה דומה למגל, אבל שאר ערבה פיה חלק
  19. ^ הכי גרסינן: משכחת לה בחילפא גילא, ולא גרס 'ומשכחת לה';
  20. ^ 'חילפא ערבתא' = לאו היינו 'חילפא גילא', אלא צפצפה, ועכשיו נשתנית משמה וקורין לה 'ערבה'
  21. ^ כפוף
  22. ^ פשוטה, ואינה של איל
  23. ^ האחת גדולה והאחת קטנה, ושם היו רגילין לקרות לגדולה חלף קטנה, ושל קטנה לגדולה
  24. ^ אף אני יש בידי עוד אחד שנתחלף שמה
  25. ^ צנפיי"ל
  26. ^ סוף הכרס שקורין פנצ"ה, והוא עשוי ככובע וככוס, ודופנו סביב (שפה) לו עבה כשתי דפנות, ותניא [חולין דף נ,ב] מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד תחובה בעוביו ולא ניקב נקב מפולש כשר: שהעובי סותמו ומגין משני צדדין, שהנקב מפולש – טריפה; ובאותו שקורין עכשיו 'בית הכוסות' אין חילוק להכשיר מפני שדופנו דק והוא היה רגיל לקרות 'הובלילא'
  27. ^ דקיימא לן (גיטין פ"א מ"א דף ב,א) המביא גט מחוצה לארץ צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", אי משום דאין מצויין לקיימו ואי משום דאין בקיאין לשמה, והמביא מארץ ישראל אינו צריך לפי שבקיאין לשמה, ועולי רגלים מצויין להכיר חתימת עדים לקיימו; ואמרינן התם (דף ו,א) בבל כארץ ישראל לגיטין, לפי שהן בני תורה ובקיאין לשמה, ובני ישיבה מצויין לילך וללמוד משם תורה מכל מקומות; ובורסיף סמוך לבבל, ואינן בני תורה, כדאמרינן (סנהדרין דף קט,א) 'מאי 'בורסיף'? בור ששפו את מימיו ולא נשתייר בו כלום', והמביא משם צריך שיאמר; אבל עכשיו נתחלף שמם, הלכך המביא מבבל צריך שיאמר, ומבורסיף אין צריך
  28. ^ בגמרא יליף לה
  29. ^ אהדסים קאי; ובגמרא פריך: מה נפשך: אי קטום פסול והוא צריך שלשה, ליבעי כולהו שלימים!? ואי קטום כשר - לכשיר שלשתן קטומים!? ומשני: חזר בו רבי ישמעאל מתחלת דבריו שהיה מצריך שלשה, ואמר: אפילו שנים קטומין, והוא הדין אי לא מייתי להו לגמרי, דהא קטומים כמאן דליתנהו דמי
  30. ^ דלא בעי הדר בהדס
  31. ^ אחד משמע, דכפת כתיב
  32. ^ ענף חד, עץ חד, עבות חד
  33. ^ אהדס קאי
  34. ^ דניהוי משמע וי"ו מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי עץ הדר
  35. ^ משמע בפני עצמן הן, ולא עם האתרוג, וענף עץ מוסיף עליהם, וערבי נחל מוסיף עליהם - שנאמר בהן ווי"ן, לפיכך נאגדין עם הלולב
  36. ^ אם חסר אחת מארבעתן אין השלשה מצוה
  37. ^ שלמה, דדריש ולקחת תם
  38. ^ דמכשיר שנים קטומים וחד מצריך שלם, היכן חלקן הכתוב?
  39. ^ אי בעי הדר
  40. ^ ואי לא בעי הדר
  41. ^ שם חכם
  42. ^ מתחלת דבריו, ומכשר בחד, ומיהו הדר בעי
  43. ^ להקל: דקטום כשר
  44. ^ מכרו בשוה ואל תעלו על דמיהם מפני שמבקשים מכם שלשה הדסין ושלמים
  45. ^ משויתו
  46. ^ דמכשר בקטומין
  47. ^ דלא בעי אלא חד
  48. ^ של ערלה ושל תרומה טמאה פסול - בגמרא מפרש טעמא
  49. ^ בגמרא מפרש טעמא
  50. ^ שהיא כשרה לאכילת מעשר שני
  51. ^ כדמפרש בגמרא
  52. ^ שהרי יש בה היתר אכילה, אבל חוץ לירושלים – לא, דלכם כתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם): הראוי לכם
  53. ^ כמין אבעבועות דקות
  54. ^ ראש אתרוג, מפי רבינו יעקב, ודוגמתו הפטמה של רמון (עוקצין פ"ב מ"ג)
  55. ^ זנבו, כמו בעוקצי תאנים (סנהדרין דף מ,א)
  56. ^ ניקב וחסר כל שהוא - חדא מילתא, דאילו ניקב ולא חסר: שתחב בו מחט והוציאה – כשר, כדקתני סיפא
  57. ^ שבא מארץ כוש ושחור הוא
  58. ^ כרישים, פור"י
  59. ^ שלא יהא גדול יותר מדאי