ביאור:בבלי סוכה דף לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משה [1], שפיר קאמרת [2]?

אלא התם והכא אסוקי מילתא היא, [3] לית לן בה.

אמר רבא לא לימא איניש "יהא שמיה רבא" והדר "מברך", אלא "יהא שמיה רבא מברך" בהדדי;

אמר ליה רב ספרא: משה, שפיר קאמרת? אלא התם והכא אסוקי מילתא הוא, ולית לן בה.

מקום שנהגו לכפול:

תנא: רבי כופל בה דברים [4], רבי אלעזר בן פרטא מוסיף בה [5] דברים;

מאי מוסיף?

אמר אביי: מוסיף לכפול [6] מ-אוֹדְךָ ולמטה [7].

לברך יברך:

אמר אביי: לא שנא [8] אלא [9] לאחריו, אבל לפניו מצוה לברך, דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר [10] לעשייתן.

ומאי משמע דהאי 'עובר' לישנא דאקדומי הוא?

דאמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב (שמואל ב יח כג) [וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ] וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי [11];

אביי אמר מהכא: (בראשית לג ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם [וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו];

ואיבעית אימא מהכא: (מיכה ב יג) [עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ] וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם.

משנה:

הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה [12], לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית [13].

[14]

גמרא:

לא רצה ליתן לו במתנה מהו?

אמר רב הונא: מבליע ליה דמי אתרוג בלולב [15].

וליתיב ליה [16] בהדיא [17]?

לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ [18], דתניא: 'אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות [19], ואם מסר [20] – יאמר [21]: "הרי מעות הללו [22] יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי [23]" [24]

תוספות ד"ה מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בביתי - פלוגתא היא בשמעתא דצנועין ב'מרובה' (בבא קמא סח ב, ושם) גבי כרם אם יכול לחלל מה שביד חבירו, ולמאן דאסר קשה מה מועיל כאן! ויש לומר דהכא קנסא בעלמא הוא; ודכוותה אשכחן פרק 'האיש מקדש' [25] דאין לוקחין בהמה טמאה ועבדים וקרקעות במעות מעשר שני, ואם לקח יאכל כנגדם, ומפרש התם קנסא.

עמוד ב

ובא [26] ואוכלן [27] בקדושת שביעית [28]; במה דברים אמורים [29]? - בלוקח מן המופקר [30], אבל בלוקח מן המשומר [31] אפילו בכחצי איסר אסור'.

מתיב רב ששת: ומן המופקר שלש סעודות ותו לא? ורמינהי [שביעית פ"ט מ"א]: 'הפיגם [32] והירבוזין [33] והשיטים [34] וחלגלוגות [35] והכוסבר שבהרים [36], והכרפס שבנהרות [37], והגרגיר של אפר [38] - פטורין מן המעשר [39] וניקחין מכל אדם בשביעית [40] לפי שאין כיוצא בהן נשמר [41]' [42]!

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בכדי מן [43] שנו [44].

וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכדי מן שנו.

מאי משמע דהאי 'מן' לישנא דמזוני הוא?

דכתיב [45]: (דניאל א ה) וַיְמַן לָהֶם [46] הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו [וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ].

אי הכי [47], לולב נמי [48]!?

לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא [49];

אי הכי אתרוג נמי בת ששית הנכנסת לשביעית היא!

אתרוג בתר לקיטה אזלינן [50].

והא בין רבן גמליאל ובין רבי אליעזר [51], לענין שביעית [52]אתרוג בתר חנטה אזלינן, דתנן [ביכורים פ"ב מ"ו]: 'אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד: שוה לאילן בשלשה דרכים: לערלה [53] ולרבעי [54] ולשביעית [55], ולירק בדרך אחד:

הערות[עריכה]

  1. ^ גדול הדור
  2. ^ בתמיה
  3. ^ הואיל וכוונתו לגמור
  4. ^ מ-אָנָא והלאה
  5. ^ בהלל
  6. ^ על כפילתו של רבי
  7. ^ כדפרישית לעיל: שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן
  8. ^ דתליא ברכה במנהג
  9. ^ ברכה
  10. ^ קודם
  11. ^ קדמו לרוץ לפניו
  12. ^ חבר שקונה הושענא כולה מעם הארץ בשביעית - יבקש ממנו ליתן לו אתרוג במתנה
  13. ^ בגמרא מפרש טעמא
  14. ^ לי נראה ד'הלוקח לולב מעם הארץ' גרסינן, דהא בעם הארץ קמיירי, כדאמרינן בגמרא, ועם הארץ לגבי חבר לא קרי ליה חבירו, ואי לוקח נמי עם הארץ - מי ציית לן להחזיק חבירו בחשוד?
  15. ^ ימכור לולב ביוקר עד שיתן לו אתרוג במתנה
  16. ^ דמי אתרוג
  17. ^ מאי טעמא אין רשאי ללוקחו בשביעית
  18. ^ דהתורה אמרה (ויקרא כה ו) [וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם] לְאָכְלָה - ולא לסחורה: שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית, הן ודמיהן, ולא שיעשה בהם סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר, ועמי הארץ חשודין על כך; לפיכך אין מוסרין להם דמים ליקח מהם כלום בדמים, דקעבר א-[וְ]לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא יט יד)
  19. ^ אבל מזון שלש מוסרים, כדי חייו, דאיכא למימר לסעודת שבת הוא צריך; וכיון שהותר בערב שבת - הותר לכל ימות השבת
  20. ^ ששכח ומסר לו
  21. ^ חבר זה שמסר לו
  22. ^ שמסרתי לעם הארץ זה
  23. ^ שאינם של שביעית, ויכנסו הפירות לקדושה תחתיהן
  24. ^ וחלה עליהם קדושת שביעית, כדאמרינן לקמן: שביעית תופסת דמיה בקדושתה, מקראי
  25. ^ קדושין דף נה,ב ושם
  26. ^ חבר זה
  27. ^ ואוכל אותם הפירות
  28. ^ אכילה ושתיה וסיכה והדלקת הנר, שהן הנאות המותרות בהן, כדמפרש במסכת שביעית (פ"ח מ"ב)
  29. ^ דמזון שלש סעודות מיהא מוסרים
  30. ^ שראה חבר זה שנתלקטו פירות הללו בשדה המופקר שאין עם הארץ זה שומרו, הואיל ולא ראינוהו חשוד - מותר למסור לו מעט, אבל לא הרבה, שלא תהא עינו צרה להצניען
  31. ^ ששדה זו היתה משומרת בגדר ופתח נעול - זה נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים, דכתיב (שמות כג יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ והערמה היא, שמוכרן על יד על יד
  32. ^ עשב שקורין רוד"א
  33. ^ הנפל"ש בלשון אשכנז, וכאן קורין לו אוידל"ש, והן עשבים, וטעמם קרוב ללולבי גפנים [חמציץ]
  34. ^ אישפרו"ש [אספרגוס] ומין ירק הוא
  35. ^ פולפי"ד
  36. ^ אליינדר"א, והוא גדל בהרים; אבל כוסבר של גנה חשוב הוא
  37. ^ שקורין בלע"ז קירשו"ן [שחליים], אבל של גנה חשוב הוא; ויש אומרים כרפס = אפי"א, וכן שמעתי, אבל נראה שאינה גדילה בנהרות
  38. ^ אורוג"א הגדילה באחו [אורה], אבל של גנה חשוב הוא
  39. ^ בכל השנים, כדמפרש טעמא: שאין כיוצא בהן נשמר, שאין חשובין על הבריות ומפקירין אותן לכל, והפקר פטור מן המעשר, דכתיב (דברים יד כט) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ בדבר שאין לו חלק ונחלה עמך יטול מעשרותיו, יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש לו חלק עמך
  40. ^ ואף על גב דשביעית נהגא במופקרים
  41. ^ והוה ליה לוקח מן המופקר; ואף על גב דלא ידעינן ביה בהאי דודאי הפקיר - מחזקינא ליה בהכי, דאין דרך לשומרן, לפיכך מוסרין לו דמיהן ולא חשדינן ליה שיצניעם לסחורה
  42. ^ אלמא בלוקח מן המופקר מסרינן טובא, דהא ונקחין קתני, משמע אפילו טובא
  43. ^ בכדי מזונותיו
  44. ^ דנקחין, והיינו שלש סעודות
  45. ^ בצרכי סעודה משתעי קרא
  46. ^ ויפרנס
  47. ^ דאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ
  48. ^ לא נַזְבִין מיניה, שאף בו נוהג שביעית; וטעמא מפרש לקמן
  49. ^ דעל כרחך בחמשה עשר יום שמראש השנה עד החג לא גדל, וקיימא לן אילן בתר חנטה אזלינן ביה [במסכת ראש השנה דף יג,ב]
  50. ^ דחלוק משאר אילנות, ודינו כירק: שהלכו בו בתר לקיטה, משום דגדל על כל מים, כדאמרינן במסכת ראש השנה (דף יד,ב), ותבואה ואילנות גדילין על מי גשמים ואתרוג גדל על כל מים: שמשקין אותו תמיד כירק, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף ג,א)
  51. ^ דאפליגו באתרוג לענין מעשר
  52. ^ מודו ד
  53. ^ שנוהג בו כאילן
  54. ^ וכן רבעי נוהג בו
  55. ^ דאזלינן ביה לענין שביעית בתר חנטה