ביאור:בבלי סוכה דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כי הא [1]: דרבא ורמי בר חמא, כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא [2] - מרהטי בגמרא [3] בהדי הדדי, והדר מעייני בסברא [4].

אמר רבא: מאני משתיא [5] – במטללתא [6]; מאני מיכלא [7] - בר ממטללתא [8]; חצבא [9] ושחיל [10] - בר ממטללתא, ושרגא [11] במטללתא; ואמרי לה בר ממטללתא, ולא פליגי: הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה [12].

ירדו גשמים [מאימתי מותר לפנות [13]? - משתסרח המקפה]:

תנא: משתסרח המקפה של גריסין [14].

אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא; נשב זיקא וקא מייתי ציבותא [15], אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא.

אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה?

אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי [16] - כמי שתסרח המקפה דמי לי.

תנו רבנן: 'היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד [17] - אין מטריחין אותו [18]לעלות עד שיגמור סעודתו;

היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד - אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור'. איבעיא להו: עד 'שיעור' [19] או עד 'שיאור' [20]?

תא שמע: עד שיאור ויעלה עמוד השחר [21]!

תרתי [22]!?

אלא אימא [23] עד שיעור ויעלה עמוד השחר [24].

משל למה הדבר דומה [לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו]:

איבעיא להו: מי שפך למי [25]? [26]

תא שמע, דתניא: שפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו: "אי אפשי בשמושך"

תנו רבנן 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לכל העולם כולו [27]; משל למה הדבר דומה? - למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס [28] לפניהם; כעס עליהם ואמר לעבדו "טול פנס מפניהם והושיבם בחושך" [29]'.

תניא: 'רבי מאיר אומר: כל זמן שמאורות לוקין - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדין במכותיהן [30]; משל לסופר [31] שבא לבית הספר ורצועה בידו [32]; מי דואג [33]? - מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג'.

תנו רבנן: 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לגוים;

לבנה לוקה - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה וגוים לחמה;

לוקה במזרח [34] - סימן רע ליושבי מזרח; במערב - סימן רע ליושבי מערב; באמצע הרקיע [35] - סימן רע לכל העולם כולו;

פניו דומין לדם - חרב בא לעולם;

לשק [36] - חיצי רעב באין לעולם [37];

לזו ולזו - חרב וחיצי רעב באין לעולם;

לקה בכניסתו [38] - פורענות שוהה לבא [39]; ביציאתו - ממהרת לבא [40]; ויש אומרים חילוף הדברים [41];

ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה [42] לוקה עמה, שנאמר (שמות יב יב) [וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה] וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים [אֲנִי ה’];

ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו, שנאמר (ירמיהו י ב) כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ [43] וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה: עובדי כוכבים יחתו, ואין ישראל יחתו'.

תנו רבנן: 'בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד [44];

ובשביל ארבעה דברים מאורות [45] לוקין: על כותבי פלסתר [46]; ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל [47]; ועל קוצצי אילנות טובות [48];

ובשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות: על משהי שטרות פרועים [49], ועל מלוי ברבית [50],

עמוד ב

ועל שהיה ספק בידם [51] למחות [52] ולא מיחו, ועל [53] שפוסקים צדקה ברבים [54] ואינן נותנין'.

אמר רב: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון [55]: על כובשי שכר שכיר [56], ועל עושקי שכר שכיר [57], ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח [58]; וגסות הרוח כנגד כולן, אבל בענוים כתיב (תהלים לז יא) וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.

הדרן עלך הישן



סוכה פרק שלישי לולב הגזול

משנה:

לולב [59] הגזול והיבש – פסול [60]; [61]

של אשירה [62] ושל עיר הנדחת – פסול [63].

נקטם ראשו, נפרצו עליו – פסול [64]; נפרדו עליו [65] – כשר;

רבי יהודה אומר: [66] יאגדנו מלמעלה [67].

ציני הר הברזל [68] כשירות [69];

לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו [70] - כשר.

גמרא:

קא פסיק ותני [71]: לא שנא ביום טוב ראשון [72] ולא שנא ביום טוב שני [73].

בשלמא יבש [74] - הדר בעינן [75], וליכא; אלא גזול? בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם) לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא [76]?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

הערות[עריכה]

  1. ^ דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא, ואיכא עיון בטרחא
  2. ^ בתר דאגמרינהו שמעתתא
  3. ^ מה ששמעו מפיו: דבר פלוני אסור דבר פלוני מותר
  4. ^ מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום
  5. ^ כוסות
  6. ^ לפי שאינן מאוסים
  7. ^ קערות לאחר שאכלו בהן
  8. ^ צריך להוציאן חוץ לסוכה
  9. ^ כד של חרס ששואבין בו המים
  10. ^ דלי של עץ
  11. ^ נר של חרס שקורין קרושיי"ל
  12. ^ של שיעור מצומצם שבעה טפחים אסור להניחן בתוכה
  13. ^ הימנה ולירד
  14. ^ מקפה של גריסין ממהרת לקלקל בגשמים מעט
  15. ^ קסמין של סכך היה משיר על המאכל
  16. ^ רב יוסף - מאניני דעת הוה דתניא בפרק 'ערבי פסחים' (פסחים קיג ב): שלשה חייהן אינן חיים: הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת שאינם יכולין לסבול שום דבר מיאוס, ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי
  17. ^ מן הסוכה לגמור סעודתו בבית, וכשישב לו פסקו גשמים
  18. ^ להפסיק ו
  19. ^ משינתו, הא אם הקיץ - אפילו היה בחצי הלילה - יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה
  20. ^ עד שיעלה עמוד השחר
  21. ^ ועל כרחיך עד שיעור הוא דתניא בה, דאם לא כן מאי ויעלה עמוד השחר
  22. ^ בתמיה: שני דברים אלו הן סותרים זה את זה: 'שיאור' משמע שהאיר לו המזרח, 'ועלה עמוד השחר' משמע קודם לכן
  23. ^ על כרחך
  24. ^ 'שיעור' קתני, והכי קאמר: עד שיעור משיעלה עמוד השחר, לאפוקי אם הקיץ משינתו בלילה, דאין מטריחין; ואם עלה השחר ולא ניער - אין מקיצין אותו
  25. ^ עבד לרבו, והכי קאמר: משל לעבד שהיה עושה לרבו עבדות שאינו עובדו כהוגן, כך בידוע שאין ישראל עובדין כשורה? או דלמא הכי קאמר: ושפך לו רבו קיתון על פניו לומר "צא מלפני דאי אפשי בשמושך", וירידת גשמים היא שפיכת קיתון
  26. ^ ומכל מקום סימן קללה הוא, ומיהו פירושא דמתניתין מיבעיא לן: שפיכת הקיתון מאי היא: ישיבת הסוכה? או ירידת גשמים?
  27. ^ משום דאיירי הכא בסימני קללה נקט לה
  28. ^ לנטירנ"א
  29. ^ כך כשהחמה לוקה אינה מאירה כל כך
  30. ^ כל מיני פורעניות הבאין בעולם - יש להם לישראל לדאוג ולומר "לא בא סימן זה אלא בשבילנו יותר משאר אומות" מפני שהן רגילים ללקות יותר מכולם
  31. ^ מלמד תינוקות
  32. ^ להכות
  33. ^ אי זה מהן ירא
  34. ^ בבקר כשהחמה במזרח
  35. ^ בחצות היום כשעומדת בראש כל אדם
  36. ^ עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור
  37. ^ חיצי רעב משחירין פנים
  38. ^ בשקיעתו
  39. ^ כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלום היום
  40. ^ כדרך שמיהר הסימן לבא
  41. ^ לקה בכניסתו - ערבית - פורענות ממהרת לבא שהסימן כשם שאין לו שהות לשמש ביום: שסמוך לשקיעתו הוא - כך אין שהות לפורענות לבא ביציאתו; שחרית פורענות שוהה לבא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום
  42. ^ שרה המליץ בעדה, כגון סמאל שהיה שר של עשו
  43. ^ לעשות כמעשיהם, ומשתעשו רצונו
  44. ^ לא שמעתי טעם בדבר
  45. ^ ירח וכוכבים
  46. ^ שטרות מזויפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה
  47. ^ מגדלי בהמה דקה מחריבין את הארץ: שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם
  48. ^ ואפילו הן שלהן: שמשחיתין הן, ונראין כבועטין בהקב"ה ובברכתו שמשפיע טובו
  49. ^ אצלם כדי לחזור ולגבות פעם אחרת
  50. ^ שמלוין בעלי בתים לישראל ברבית, וכתיב (משלי כח ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ, ואמרינן בבבא מציעא (דף ע,ב): כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים
  51. ^ של בעלי בתים הללו
  52. ^ ביד עוברי עבירות שבדורם שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים מהם
  53. ^ בעלי בתים הללו
  54. ^ שיתנוהו לעניים
  55. ^ שנטממין וכלים מאליהם
  56. ^ שמדחהו בלך ושוב
  57. ^ לגמרי גוזל שכרו
  58. ^ שמתגאים ומשתררין על אחיהם בשביל עושרן
  59. ^ כף של תמרים
  60. ^ הגזול - וּלְקַחְתֶּם לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל] כתיב (ויקרא כג מ), משלכם; יבש - דבעינן מצוה מהודרת, דכתיב (שמות טו ב) וְאַנְוֵהוּ
  61. ^ והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו
  62. ^ אילן שעובדין אותו עבודה זרה; ובגמרא מפרש טעמא
  63. ^ ושל עיר הנדחת - משום דלשרפה קאי, דכתיב (דברים יג יז) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ [אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ]; ולולב בעי שיעור ארבעה טפחים, כד(לקמן לב,ב), וכיון דהאי לשרפה קאי - אין שיעורו קיים, דכשרוף דמי
  64. ^ נקטם ראשו - פסול, דלא הוי הדר; נפרצו עליו - משדרה, ואינם מחוברין אלא על ידי אגודה, כי חופיא שקורין אשקוב"א [מטאטא] - לאו הדר הוא
  65. ^ מחוברין הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן
  66. ^ אם נפרדו עליו
  67. ^ שיהו עלין עם השדרה, כשאר לולבין
  68. ^ מפרש בגמרא: ציני - דקלים
  69. ^ לולבין שלהן, ואף על פי שעלין שלהן קטנים מאד, ואין עולין עם ארכה של שדרה
  70. ^ מפרש בגמרא: שלשה טפחים תהא השדרה כנגד אורכו של הדס, וטפח יותר כדי לנענע, דבעינן נענוע, כד(לקמן לז,ב): 'מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים'
  71. ^ 'פסול'
  72. ^ דחיוביה מדאורייתא
  73. ^ דליתיה בנטילת לולב אלא מדרבנן, ד-בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כתיב (ויקרא כג מ)
  74. ^ פסול בדרבנן נמי
  75. ^ כיון דמצוה הוא משום זכר למקדש - בעינן הִדוּר מצוה
  76. ^ מהיכא תיתי למיפסליה