ביאור:בבלי סוכה דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים; ^[1]

והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דמגילה.

אי הכי - יום ראשון נמי ראשון הא תקינו ליה רבנן בביתו ^[2]!

התינח אחר תקנה, קודם תקנה מאי איכא למימר?

אלא ראשון דאיתיה מן התורה בגבולין ^[3] - לא גזרו בהו רבנן ^[4]; הנך דליתנהו מן התורה בגבולין ^[5] - גזרו בהו רבנן ^[6]! ^[7]

אי הכי ^[8] האידנא נמי ^[9]!?

אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא ^[10], אינהו ^[11] דידעי בקיבועא דירחא ^[12] לידחו ^[13]!

אִין, הכי נמי, דתנן חדא: ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית, ותנן אידך ^[14] לבית הכנסת, שמע מינה כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים!

שמע מינה.

דאיתיה מן התורה בגבולין מנא לן?

דתניא: (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים):

'וּלְקַחְתֶּם - שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד;

לָכֶם – משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול;

בַּיּוֹם - ואפילו בשבת; ^[15]

רִאשׁוֹן - אפילו בגבולין ^[16]; הָרִאשׁוֹן - מלמד שאינו דוחה אלא יום טוב הראשון בלבד ^[17]'.

אמר מר: בַּיּוֹם - ואפילו בשבת מכדי טלטול בעלמא הוא, איצטריך קרא למישרי טלטול ^[18]?

אמר רבא: לא נצרכא אלא למכשירי לולב ^[19], ואליבא דהאי תנא, דתניא: לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת - דברי רבי אליעזר;

מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר קרא: בַּיּוֹם - ואפילו בשבת;

ורבנן, האי בַּיּוֹם מאי עבדי ליה?

מיבעי ליה בַּיּוֹם ולא בלילה!

ורבי אליעזר, בַּיּוֹם ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה מסיפא דקרא: וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים - ימים ולא לילות;

ורבנן?

אי מהתם הוה אמינא לילף ימים ימים מסוכה: מה להלן ימים ואפילו לילות - אף כאן נמי ימים ואפילו לילות.

וסוכה גופה מנלן?

דתנו רבנן: '(ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים [כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת]: יָמִים ואפילו לילות! אתה אומר 'יָמִים ואפילו לילות' או אינו אלא 'יָמִים ולא לילות'! ודין הוא: נאמר כאן ימים ונאמר בלולב ימים: מה להלן ימים ולא לילות ^[20] - אף כאן ימים ולא לילות;

או כלך לדרך זו: נאמר כאן ימים ונאמר במלואים ימים ^[21]: מה להלן ימים ואפילו לילות - אף כאן ימים ואפילו לילות!

נראה למי דומה: דנין דבר שמצותו כל היום מדבר שמצותו כל היום ^[22], ואל יוכיח דבר שמצותו שעה אחת? או כלך לדרך זו: דנין דבר שמצותו לדורות מדבר שמצותו לדורות, ואל יוכיחו מלואים שאין נוהגין לדורות?

תלמוד לומר:

עמוד ב

תֵּשְׁבוּ תֵּשְׁבוּ לגזרה שוה: נאמר כאן (ויקרא כג מב: בַּסֻּכֹּת) תֵּשְׁבוּ [שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת] ונאמר במלואים (ויקרא ח לח) [וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד] תֵּשְׁבוּ [יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי], מה להלן ימים ואפילו לילות - אף כאן ימים ואפילו לילות ^[23].

ערבה שבעה כיצד:

ערבה בשביעי? מאי טעמא דחיא שבת ^[24]?

אמר רבי יוחנן: כדי לפרסמה שהיא מן התורה ^[25].

אי הכי לולב נמי לידחי ^[26] כדי לפרסמו שהוא מן התורה ^[27]?

לולב - גזרה משום דרבה;

אי הכי ערבה נמי נגזור!

ערבה - שלוחי בית דין מייתי לה ^[28], לולב לכל מסור;

אי הכי ^[29] כל יומא ^[30] נמי לידחי ^[31]?

אתי לפקפוקי בלולב ^[32];

ולידחי ^[33] ביום טוב ראשון ^[34]?

לא מוכחא מלתא ^[35]אמרי: לולב הוא דקא דחי ^[36];

ולידחי בחד מהנך ^[37]?

כיון דקא מפקת לה מראשון, אוקמה אשביעי ^[38];

אי הכי האידנא נמי ^[39] לידחי ^[40]?

אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא ^[41], אינהו דידעי בקיבועא דירחא לידחי.

כי אתא בר הדיא, אמר לא איקלע ^[42];

כי אתא רבין וכל נחותי ^[43] אמרי: איקלע ולא דחי;

ואלא קשיא?

אמר רב יוסף: מאן לימא לן דערבה בנטילה ^[44], דלמא בזקיפה ^[45]!

איתיביה אביי: לולב וערבה ששה ושבעה, מאי לאו כלולב: מה לולב בנטילה אף ערבה בנטילה?

מידי איריא? הא כדאיתיה והא כדאיתיה!

איתיביה אביי: בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואותו היום ^[46] שבע פעמים ^[47], מאי, לאו בערבה ^[48]?

לא, בלולב ^[49]!

והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: בערבה!

אמר ליה: הוא אמר לך בערבה, ואנא אמינא בלולב!

אתמר: רבי אלעזר אומר: [מקיפין את המזבח] בלולב; רב שמואל [בר נתן] אמר רבי חנינא: בערבה; וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: בערבה.

אמר ליה רבא לרב יצחק בריה דרבה בר בר חנה: בר אוריא! תא ואימא לך מלתא מעליתא דהוה אמר אבוך: הא דתנן כל היום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים - הכי אמר אבוך משמיה דרבי אלעזר: בלולב!

איתיביה 'לולב דוחה את השבת בתחלתו ^[50] וערבה בסופו ^[51]; פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו מרביות ^[52] של ערבה מערב שבת והניחום בעזרה, והכירו בהן בייתוסין ^[53] ונטלום וכבשום תחת אבנים ^[54]; למחר הכירו בהן עמי הארץ ^[55] ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח ^[56], לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת'; אלמא בנטילה היא ^[57]!

תיובתא!

ואלא נדחו ^[58]!?

כיון דאנן ^[59] לא דחינן ^[60] - אינהו נמי לא דחו;

והא יום טוב הראשון דלדידן לא דחי ולדידהו דחי!?

הערות

^ הוא הדין דמצי למימר 'ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים', אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה, כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה, דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים; או הגביהו על מנת ליטלו ולא להוציאו ונמלך להוציאו - פטור משום הוצאה אם לא עמד לפוש בינתים, כדאמרינן במסכת שבת (דף ה,ב)
^ כדקתני מתניתין: התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו, ומתוך שלא התרת לו אלא בביתו - זכור הוא, ולא אתי לאפוקי
^ דחשובה נטילתו דאפילו בגבולין חייב
^ לא בגבולין ולא במקדש
^ אבל שאר הימים שאינו מן התורה אלא במקדש
^ לא חשיבא נטילה דידהו, וגזור ביה רבנן משום חומרא דשבת אף במקדש
^ ואם תאמר נמצאו בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה - הא אותבינה ביבמות (דף צ,ב), ושנינן: שב ואל תעשה שאני!
^ משום דאיתיה בגבולין לא גזור ביה
^ לידחי ביום טוב ראשון את השבת
^ שמא אין יום טוב עד למחר, דהוה לן למעבד אלול מעובר
^ בני ארץ ישראל
^ שעדיין מקדשין על הראיה
^ להו אף בזמן הזה
^ מתניתין היא בסוף פירקין ד(לעיל דף מא,ב)
^ דמשמע כל דהו יום, וקרא יתירא הוא דמצי למכתב בראשון;
^ לאו מרבויא דריש, אלא וּלְקַחְתֶּם ... בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ולא פירש מִקְדָש - משמע אפילו בגבולין
^ הוה אמינא מיעוטא הוא, כלומר: בראשון לחודיה הוא דאמינא לך, ואף בשבת
^ טלטול דרבנן: עדיין לא נאסר טלטול בעולם, ובא הכתוב להתירו כאן
^ בא הכתוב ללמדך שמכשירי לולב דוחין את השבת, כלומר תיקוניה, ואפילו לקוצצו מן המחובר ולאוגדו
^ כדכתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
^ כדכתיב (ויקרא ח לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים
^ סוכה מצותה כל היום ומלואים מצותם כל היום לישב בעזרה ושלא לצאת, כדכתיב וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים ונאמר תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא ח לה)
^ ולולב מצותו שעה אחת שלא נאמר בו אלא לקיחה
^ ולא גזור בה כי היכי דגזור בלולב, דהא הכא נמי ליתא מן התורה בגבולין כשאר ימי החג לגבי לולב, ואמאי לא גזור בה במקדש
^ לפי שאינה מפורשת מן התורה בהדיא - שבקו לה רווחא למידחי שבת חד יומא כדי לפרסמה שמן התורה היא
^ בשאר ימים במקדש
^ כל שבעה, דהא לא מפרשא בהדיא, דאיכא למיטעי ולמימר דהאי וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים - לאו שמחת לולב קאמר
^ מערב שבת, ולמחרת אינה מצוה לכל אדם אלא כהנים המקיפין בה את המזבח
^ דליכא למיגזר בה מידי, והוא כל שבעה במקדש מן התורה
^ דאיקלע בשבת
^ מאי שנא חד יומא ותו לא
^ לזלזולי בלולב, משום דלא דחי בלולב אלא בחד יומא והא דחי כל יומא - אתי למימר 'לולב לאו מצוה חשובה היא'
^ ערבה
^ כלולב
^ דמשום ערבה הוא, דמיפרסם שהיא מן התורה, ד
^ משום דנתנה לדחות אצל לולב - נדחית אף אצל ערבה, ועיקר משום לולב הוא
^ באחד משאר הימים
^ יום מסויים: או ראשון או אחרון
^ לאחר חורבן דעבדינן ערבה חד יומא, כדאמרינן (לקמן דף מד,א): מנהג נביאים היא בגבולין
^ כיון דליכא למיחש מידי - לידחי בשביעי, ויטלוה ויחבטוה שלוחי בית דין לפרסמה שהיא במקדש מן התורה, שהרי לא גזרו עליה בשביעי, ולאחר חורבן מי גזר עליה
^ ושמא אין שביעי שלנו שביעי
^ הם מעברים את אלול או אחד מן החדשים כשרואין שיארע שביעי בשבת
^ כל הסיעה שירדו מארץ ישראל לבבל ושעלו מבבל לארץ ישראל וחזרו
^ במקדש, דלידחי השתא ערבה איסורא מדרבנן זכר למקדש, דנידחי שבת
^ לא היו נוטלין אותה ביד אלא זוקפין אותן בצידי המזבח לחוד, כדתנן במתניתין, והשתא ליכא מזבח - היכא נִזְקְפָהּ
^ בשביעי
^ מדקתני פעם אחת ושבע פעמים שמע מינה הקפה ברגל סביב המזבח הוא
^ ובמה מקיפין, לאו בערבה?
^ מקיפים, לאחר שזקפו הערבה סביב המזבח
^ ביום טוב ראשון
^ בשביעי
^ נטיעות
^ הרגישו תלמידי בייתוס והן צדוקים ואינם מודים בערבה שאינה מפורשת מן התורה
^ טמנום, כמו 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך' במסכת ברכות (דף י,א); ויש מפרשים כמו יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ (מיכה ז יט) = יכסה; כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה (תהלים פה ג), ויודעים הם בחכמים שלא יטלטלו למחר האבנים
^ שלא היו בקיאים באיסור טלטול והם היתה ידם עם הפרושים
^ אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח
^ ומדקתני חיבוט ערבה - מכלל דביד נוטלין אותה ומנענעים ומקיפין בה הכהנים את המזבח ברגליהם ואחר כך זוקפין אותה
^ כיון דבנטילה הוה, יש לו לעשות זכר למקדש, ולידחי שביעי דילה שבת
^ בגולה
^ משום דלא קים לן בקביעא דירחא

[1] הוא הדין דמצי למימר 'ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים', אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה, כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה, דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים; או הגביהו על מנת ליטלו ולא להוציאו ונמלך להוציאו - פטור משום הוצאה אם לא עמד לפוש בינתים, כדאמרינן במסכת שבת (דף ה,ב)

[2] כדקתני מתניתין: התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו, ומתוך שלא התרת לו אלא בביתו - זכור הוא, ולא אתי לאפוקי

[3] דחשובה נטילתו דאפילו בגבולין חייב

[4] לא בגבולין ולא במקדש

[5] אבל שאר הימים שאינו מן התורה אלא במקדש

[6] לא חשיבא נטילה דידהו, וגזור ביה רבנן משום חומרא דשבת אף במקדש

[7] ואם תאמר נמצאו בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה - הא אותבינה ביבמות (דף צ,ב), ושנינן: שב ואל תעשה שאני!

[8] משום דאיתיה בגבולין לא גזור ביה

[9] לידחי ביום טוב ראשון את השבת

[10] שמא אין יום טוב עד למחר, דהוה לן למעבד אלול מעובר

[11] בני ארץ ישראל

[12] שעדיין מקדשין על הראיה

[13] להו אף בזמן הזה

[14] מתניתין היא בסוף פירקין ד(לעיל דף מא,ב)

[15] דמשמע כל דהו יום, וקרא יתירא הוא דמצי למכתב בראשון;

[16] לאו מרבויא דריש, אלא וּלְקַחְתֶּם ... בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ולא פירש מִקְדָש - משמע אפילו בגבולין

[17] הוה אמינא מיעוטא הוא, כלומר: בראשון לחודיה הוא דאמינא לך, ואף בשבת

[18] טלטול דרבנן: עדיין לא נאסר טלטול בעולם, ובא הכתוב להתירו כאן

[19] בא הכתוב ללמדך שמכשירי לולב דוחין את השבת, כלומר תיקוניה, ואפילו לקוצצו מן המחובר ולאוגדו

[20] כדכתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן

[21] כדכתיב (ויקרא ח לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים

[22] סוכה מצותה כל היום ומלואים מצותם כל היום לישב בעזרה ושלא לצאת, כדכתיב וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים ונאמר תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא ח לה)

[23] ולולב מצותו שעה אחת שלא נאמר בו אלא לקיחה

[24] ולא גזור בה כי היכי דגזור בלולב, דהא הכא נמי ליתא מן התורה בגבולין כשאר ימי החג לגבי לולב, ואמאי לא גזור בה במקדש

[25] לפי שאינה מפורשת מן התורה בהדיא - שבקו לה רווחא למידחי שבת חד יומא כדי לפרסמה שמן התורה היא

[26] בשאר ימים במקדש

[27] כל שבעה, דהא לא מפרשא בהדיא, דאיכא למיטעי ולמימר דהאי וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים - לאו שמחת לולב קאמר

[28] מערב שבת, ולמחרת אינה מצוה לכל אדם אלא כהנים המקיפין בה את המזבח

[29] דליכא למיגזר בה מידי, והוא כל שבעה במקדש מן התורה

[30] דאיקלע בשבת

[31] מאי שנא חד יומא ותו לא

[32] לזלזולי בלולב, משום דלא דחי בלולב אלא בחד יומא והא דחי כל יומא - אתי למימר 'לולב לאו מצוה חשובה היא'

[33] ערבה

[34] כלולב

[35] דמשום ערבה הוא, דמיפרסם שהיא מן התורה, ד

[36] משום דנתנה לדחות אצל לולב - נדחית אף אצל ערבה, ועיקר משום לולב הוא

[37] באחד משאר הימים

[38] יום מסויים: או ראשון או אחרון

[39] לאחר חורבן דעבדינן ערבה חד יומא, כדאמרינן (לקמן דף מד,א): מנהג נביאים היא בגבולין

[40] כיון דליכא למיחש מידי - לידחי בשביעי, ויטלוה ויחבטוה שלוחי בית דין לפרסמה שהיא במקדש מן התורה, שהרי לא גזרו עליה בשביעי, ולאחר חורבן מי גזר עליה

[41] ושמא אין שביעי שלנו שביעי

[42] הם מעברים את אלול או אחד מן החדשים כשרואין שיארע שביעי בשבת

[43] כל הסיעה שירדו מארץ ישראל לבבל ושעלו מבבל לארץ ישראל וחזרו

[44] במקדש, דלידחי השתא ערבה איסורא מדרבנן זכר למקדש, דנידחי שבת

[45] לא היו נוטלין אותה ביד אלא זוקפין אותן בצידי המזבח לחוד, כדתנן במתניתין, והשתא ליכא מזבח - היכא נִזְקְפָהּ

[46] בשביעי

[47] מדקתני פעם אחת ושבע פעמים שמע מינה הקפה ברגל סביב המזבח הוא

[48] ובמה מקיפין, לאו בערבה?

[49] מקיפים, לאחר שזקפו הערבה סביב המזבח

[50] ביום טוב ראשון

[51] בשביעי

[52] נטיעות

[53] הרגישו תלמידי בייתוס והן צדוקים ואינם מודים בערבה שאינה מפורשת מן התורה

[54] טמנום, כמו 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך' במסכת ברכות (דף י,א); ויש מפרשים כמו יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ (מיכה ז יט) = יכסה; כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה (תהלים פה ג), ויודעים הם בחכמים שלא יטלטלו למחר האבנים

[55] שלא היו בקיאים באיסור טלטול והם היתה ידם עם הפרושים

[56] אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח

[57] ומדקתני חיבוט ערבה - מכלל דביד נוטלין אותה ומנענעים ומקיפין בה הכהנים את המזבח ברגליהם ואחר כך זוקפין אותה

[58] כיון דבנטילה הוה, יש לו לעשות זכר למקדש, ולידחי שביעי דילה שבת

[59] בגולה

[60] משום דלא קים לן בקביעא דירחא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]