ביאור:בבלי סוכה דף נא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוכה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כתנאי [1], דתנן: [2] 'עבדי כהנים היו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא [3], ומאמאום היו [4], שהיו משיאין לכהונה [5]; רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: לוים היו [6]' מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמאן דאמר 'עבדים היו' - קסבר עיקר שירה בפה, ומאן דאמר 'לוים היו' קסבר עיקר שירה בכלי?
ותסברא? רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר עיקר שירה בפה - אפילו עבדים נמי, אי קסבר עיקר שירה בכלי - לוים אִין, ישראלים לא?!
אלא דכולי עלמא עיקר שירה בפה, ובהא קא מיפלגי: דמר סבר: הכי הוה מעשה, ומר סבר הכי הוה מעשה.
למאי נפקא מינה?
למעלין מדוכן [7] ליוחסין [8] ולמעשר [9] קא מיפלגי: מאן דאמר 'עבדים היו' קסבר אֵין מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשר [10], ומאן דאמר 'ישראל היו' קסבר מעלין מדוכן ליוחסין [11], אבל לא למעשר [12], ומאן דאמר 'לוים היו' קסבר: מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשר [13].
ורבי ירמיה בר אבא אמר [14]: מחלוקת בשיר של שואבה: דרבי יוסי בר יהודה סבר: שמחה יתירה נמי דוחה את השבת [15], ורבנן סברי: שמחה יתירה אינה דוחה את השבת, אבל בשיר של קרבן דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת.
מיתיבי: שיר של שואבה דוחה את השבת - דברי רבי יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים: אף יום טוב אינו דוחה תיובתא דרב יוסף [16]?
תיובתא.
לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי, אבל בשיר של קרבן דברי הכל דוחה את השבת [17] - לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי [18]!
אמר לך רב יוסף: פליגי בשיר של שואבה והוא הדין לקרבן [19], והאי דקמיפלגי בשיר של שואבה - להודיעך כחו דרבי יוסי בר יהודה, דאפילו דשואבה נמי דחי.
והא קתני [20]: זהו חליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב - זהו דאינו דוחה, אבל דקרבן דוחה; מני? אי נימא רבי יוסי בר יהודה, האמר שיר של שואבה נמי דוחה!? אלא לאו רבנן [21], ותיובתא דרב יוסף בתרתי?
תיובתא.
מאי טעמא דמאן דאמר 'עיקר שירה בכלי'?
דכתיב (דברי הימים ב כט כז) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר ה' וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל [22]!
מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בפה?
דכתיב (דברי הימים ב ה יג) וַיְהִי כְאֶחָד למחצצרים לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד [לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַה' וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית ה’] [23]!
ואידך נמי - הא כתיב וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ?
הכי קאמר: הֵחֵל שִׁיר ה' - בפה, [וְ]עַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל - לבסומי קלא;
ואידך נמי, הא כתיב וַיְהִי כְאֶחָד למחצצרים לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים?
הכי קאמר: משוררים דומיא דמחצצרים: מה מחצצרים בכלי - אף משוררים בכלי.
משנה:
מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו;
במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים [24] ומתקנין שם תיקון גדול [25];
מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם [26], וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים [27] מפירחי כהונה, ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג [28] שהן מטילין לכל ספל וספל;
מבלאי מכנסי כהנים [29] ומהמייניהן [30] - מהן היו מפקיעין [31], צובהן היו מדליקין, ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה [32];
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם
המשך המשנה
באבוקות של אור שבידיהן [33] ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות [34];
והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר - על חמש עשרה מעלות [35] היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמש עשרה 'שיר המעלות' שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה [36]; [37]
ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושני חצוצרות בידיהן;
קרא הגבר - תקעו והריעו ותקעו [38];
הגיעו למעלה עשירית - תקעו והריעו ותקעו;
הגיעו לעזרה [39] - תקעו והריעו ותקעו [40] ;
היו תוקעין והולכין [41] עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח [42];
הגיעו לשער היוצא ממזרח - הפכו פניהן ממזרח למערב [43], ואמרו "אבותינו שהיו במקום הזה [44] ’[וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ] אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ [45], ואנו - ליה עינינו".
רבי יהודה אומר: היו שונין [46] ואומרין "אנו ליה וליה עינינו".
גמרא:
תנו רבנן: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו; מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם; מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם;
מאי היא [47]?
אמר אביי - ואיתימא רב חסדא: זה בנין הורדוס;
במאי בניה?
אמר רבה: באבני שישא [48] ומרמרא [49]; איכא דאמרי באבני שישא כוחלא [50] ומרמרא; אפיק שפה ועייל שפה [51], כי היכי דלקבל סידא; סבר למשעיין בדהבא - אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי, דמיתחזי כאדותא דימא [52].
תניא: 'רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים* - לא ראה בכבודן של ישראל; אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה [53], סטיו לפנים מסטיו; פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים, ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים, והיו בה שבעים ואחד קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה [54], כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב; ובימה [55] של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת [56] עומד עליה והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן [57] - הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן, ולא היו יושבין מעורבין אלא זהבין [58] בפני עצמן וכספין [59] בפני עצמן ונפחין [60] בפני עצמן וטרסיים [61] בפני עצמן וגרדיים [62] בפני עצמן, וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם [63], ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו'; אמר אביי: וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן.|
הגר"א הגיה כאן טרכינוס והכוונה לקיסר טראיאנוס, דברי אביי מכוונים כנראה למרד התפוצות. |
מאי טעמא איענשו?
משום דעברי אהאי קרא: (דברים יז טז) [רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם] לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, ואינהו הדור אתו; כי אתא אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא (דברים כח מט) יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק [מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ] – אמר: מכדי ההוא גברא [65] בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, דליה זיקא [66] ואתי ספינתא בחמשא יומי [67]! נפל עלייהו וקטלינהו.
במוצאי יום טוב [של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול]:
מאי תיקון גדול?
אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו: '[68] חלקה היתה בראשונה [69], והקיפוה גזוזטרא [70], והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה'.
תנו רבנן: 'בראשונה היו נשים מבפנים [71] ואנשים מבחוץ [72], והיו באים לידי קלות ראש; התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים; ועדיין היו באין לידי קלות ראש; התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה'.
היכי עביד הכי [73]? והכתיב [74] (דברי הימים א כח יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית [75]?
אמר רב: קרא אשכחו ודרוש [76]:
הערות
[עריכה]- ^ עיקר שיר בפה או בכלי
- ^ במסכת ערכין היא [משנה ערכין פ"ב מ"ד; תוספתא ערכין פ"א מ"ו], על אוחזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן קיימינן
- ^ זה שם המשפחות
- ^ זה שם מקומם
- ^ ישראל מיוחסין היו, שנשיהם האלמנות ובנותם ראויות לינשא לכהנים
- ^ אבל ישראלים פסולין לכך
- ^ הרואהו עומד על הדוכן עם הלוים - אינו צריך לבדוק אחריו
- ^ לא להשיאו מיוחסת
- ^ ולא לתת לו מעשר ראשון - דודאי לוי הוא
- ^ קסבר: אין סומכין על הדוכן מלבדוק אחריו להעלותן ליוחסין, הלכך לא נזהרו על כך
- ^ שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם עבדים
- ^ שלא נזהרו מלהעמיד שם ישראל
- ^ שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם כי אם לוים: כדי שלא יטעו בהם בני אדם להחזיקם כלוים ואינם לוים
- ^ לעיל קאי, אפלוגתא דרבי יוסי ברבי יהודה ורבנן, ופליג אדרב יוסף [דאמר מחלוקת בשיר של קרבן, אך בשיר של שואבה כולי עלמא לא פליגי שאינו דוחה את השבת]
- ^ הואיל ושמחת מצוה היא ובחליל אין איסור מלאכה אלא שבות בעלמא
- ^ דאמר: מודה רבי יוסי בשיר של שואבה דלא ידחה
- ^ האי לשון קושיא ובעיא הוא, כלומר: חזינן הכא דבשל שואבה פליגי, ואיכא למידק: הא בשל קרבן מודו רבנן דדחי
- ^ נימא תהוי תיובתא דרב יוסף נמי בהא דאמר לעיל 'בשל קרבן פליגי', והכא דייקינן דמודו רבנן ביה, והויא תיובתא בתרתי: בשל שואבה הוי תיובתיה מדרבי יוסי, ובשל קרבן הוי תיובתיה מדרבנן
- ^ ומדרבנן לא תותביה
- ^ במתניתין
- ^ דשמעינן להו בדשואבה דלא דחי, וקתני 'זהו' למעוטי דקרבן, אלמא בשל קרבן - מודו
- ^ אלמא כלי דוד – שִׁיר ה' קרי ליה
- ^ והכא לא כתיב 'כלים', וחצוצרות - לאו כלי שיר נינהו, שהן לתקיעות התמידין והמוספין
- ^ כהנים ולוים יורדין מעזרת ישראל שהיא גבוהה לעזרת נשים שלמטה הימנה בשיפוע ההר
- ^ מפרש בגמרא
- ^ בראש כל מנורה ומנורה
- ^ בחורים
- ^ שמן, ועולים כל אחד בסולמו
- ^ ממכנסי בגדי השרד שהיו משל צבור
- ^ ומאבנטיהם הישנים
- ^ קורעין לעשות פתילות
- ^ לפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה, והר הבית גבוה, והאורה זורחת בכל העיר; וכותל מזרחי - שהוא לסוף עזרת נשים - היה נמוך, כדאמרינן בסדר יומא (דף טז,א), והמנורות עולין למעלה הימנה
- ^ זורקין אותם כלפי מעלה ומקבלין אותם, ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה, וזורק זו ומקבל זו וזורק זו ומקבל זו
- ^ מפרש בגמרא
- ^ אורך המעלה ברוחב העזרה, ורוחב המעלה חצי אמה ורומה חצי אמה, כדאמרינן במסכת מדות (פ"ב מ"ג) ובסדר יומא (דף טז,א)
- ^ לשמחת בית השואבה
- ^ אבל דוכן לשיר הקרבן - אצל המזבח היה;
- ^ זה סימן לילך למלאות המים לניסוך מן השילוח
- ^ לקרקע עזרת נשים
- ^ ובראש השנה (דף לג:) יליף בכל תקיעות: פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ותרועה באמצע
- ^ באלו שלש אחרונות מאריכין
- ^ היוצא מעזרת נשים להר הבית לשיפולו למזרח, והשער ההוא מכוון כנגד שער שמעזרת ישראל לעזרת נשים, ויורדין ממערב למזרח, וכשהיו נכנסין למקדש - היו הולכין ממזרח למערב דרך עלייה
- ^ לצד העזרות וההיכל לומר דבר זה
- ^ בבית הראשון - היו כופרין, ולא היו פניהם לבית אלא
- ^ פסוק הוא [ביחזקאל ח,טז]
- ^ כופלין אותה, כדמפרש:
- ^ איזה מן הבנינים?: של שלמה? או של נחמיה בן חכליה? או של הורדוס - שסתרו ובנאו
- ^ שייש צבוע לא לבן ולא שחור אלא כעין ירוק בלע"ז בי"ש
- ^ שייש לבן
- ^ שישא צבוע ככחול
- ^ שורה של אבנים נכנסה ושורה יוצאה
- ^ כגלי הים: שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעינים המסתכלות בהן שוטטות ונראות כאילו גלי הים הם, נדים ונעים
- ^ פלטירין גבוהים נקראים 'בסילקאות'
- ^ שעשו להם [אנשי אלכסנדריא] סנהדרין
- ^ כעין אלמימבר"א שלנו
- ^ שמש הצבור
- ^ שהיה שליח שלפני התיבה גומר ברכתו, והן לא היו יכולין כולן לשמוע קולו
- ^ צורפי זהב
- ^ צורפי כסף
- ^ חרשי ברזל
- ^ חרשי נחושת
- ^ אורגין
- ^ ונשכר להם למלאכתם
- ^ 'דיופלוסטון' - לשון יונית: דיו = שנים; פלו - לשון שרים, כמו 'מטרפולין' וכמו 'דיופולין מרומי' דתענית (דף יח,ב); 'סטון' לשון סטיו, שני סטוין, סטיו כפול לישיבת שרים של אלכסנדריא, שהלכו שם יוחנן בן קרח ושרי החיילים לאחר חורבן בית ראשון בימי ירמיה, ונתיישבו שם; ואף על פי שעלה שם נבוכדנצר והחריב את מצרים ונהרגו מישראל שהלכו שם כמו שנתנבא עליהם ירמיה (מב), עלו בניהם שם לגדולה ועושר עד שהחריבם אלכסנדרוס.
- ^ עליו נאמר מקרא זה
- ^ גבה הרוח
- ^ וגזרת מלך היא להחריבה
- ^ העזרת נשים
- ^ ולא היו זיזין יוצאין מן הכתלים
- ^ נתנו זיזין בכתלים בולטין מן הכותל סביב סביב, וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות = לווחין שקורין בלנ"ק, כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות; וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה
- ^ בעזרת נשים
- ^ ברחבה של הר הבית ובחיל
- ^ שהוסיפו ושינו כלום על בנין שלמה
- ^ גבי דוד המלך כשצוה את שלמה על מדת הבית ובניינו
- ^ שהודיעו הקב"ה על ידי גד החוזה ונתן הנביא
- ^ שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול