ביאור:בבלי סוכה דף נו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תלמוד לומר: (דברים יח ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ [לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת] [1]: כחלק עבודה כך חלק אכילה [2].'

ומאי אכילה [3]?: אילימא קרבנות [4], מהתם נפקא: (ויקרא ז ט) [וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת] לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה [5]!? - אלא לחם הפנים [6];

יכול אף בחובות הבאות שלא מחמת הרגל ברגל [7]?

תלמוד לומר: לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת [8]; מה מכרו האבות זה לזה [9]? "אני בשבתי ואתה בשבתך"' [10].

בעצרת אומר לו ["הילך מצה!" "הילך חמץ"!]:

איתמר: רב אמר: סוכה ואחר כך זמן [11]; רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה:

רב אמר סוכה ואחר כך זמן: חיובא דיומא עדיף;

רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה: תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם [12].

לימא רב ורבה בר בר חנה בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קמיפלגי, דתנו רבנן [ברכות פ"ח מ"א]: 'דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה [13]: בית שמאי אומרים: [14] מברך על היום ואחר כך מברך על היין [15], ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום' [תוספתא ברכות פ"ה מ"כה] 'בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא [16] וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא [17], ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקידושא שתאמר [18]; דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם': - לימא רב דאמר [19] כבית שמאי, ורבה בר בר חנה דאמר כבית הלל [20]?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לבית הלל; עד כאן לא קאמרי בית הלל התם אלא שהיין גורם לקידושא שתאמר [21], אבל הכא: אי לאו זמן, מי לא אמרינן סוכה?

ורבה בר בר חנה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לבית שמאי: עד כאן לא אמרי בית שמאי התם אלא שהיום גורם ליין שיבא, אבל הכא: אי לאו [22] סוכה - מי לא אמרינן זמן [23]?

תנן: בעצרת אומר לו "הילך מצה", "הילך חמץ, והא הכא דחמץ עיקר [24] ומצה טפל [25], וקתני "הילך מצה" ו"הילך חמץ", תיובתא דרב!?

אמר לך רב: תנאי היא, דתניא: "הילך מצה הילך חמץ"; אבא שאול אומר "הילך חמץ הילך מצה".

דרש רב נחמן בר רב חסדא: לא כדברי רב דאמר סוכה ואחר כך זמן, אלא זמן ואחר כך סוכה;

ורב ששת בריה דרב אידי אמר: סוכה ואחר כך זמן;

והלכתא: סוכה ואחר כך זמן.

משמר שזמנו קבוע [הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות] ושאר קרבנות צבור:

לאתויי מאי?

לאתויי פר העלם דבר של צבור [26], ושעירי עבודת כוכבים.

והוא מקריב את הכל:

לאתויי מאי?

לאתויי קייץ המזבח [27].

משנה:

יום טוב הסמוך לשבת - בין מלפניה בין לאחריה - היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים [28];

חל להיות יום אחד [להפסיק] בינתים [29] - משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות, והמתעכב נוטל שתים [30];

ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש.

רבי יהודה אומר: הנכנס נוטל שבע [31] והיוצא נוטל חמש.

הנכנסין חולקין בצפון [32] והיוצאין [33] בדרום [34].

בילגה [35] לעולם חולקת בדרום [36], וטבעתה קבועה [37], וחלונה סתומה [38].

גמרא:

מאי מלפניה ומאי מלאחריה?: אילימא לפניה יום טוב ראשון לאחריה יום טוב אחרון - היינו שבת שבתוך החג!?

אלא לפניה יום טוב אחרון, לאחריה יום טוב ראשון; מאי טעמא? כיון דהני מקדמי והני מאחרי - תיקנו רבנן מילתא כי היכי דניכלו בהדי הדדי.

חל יום אחד [וכו' רבי יהודה אומר: הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש]:

עמוד ב

והני תרתי מאי עבידתייהו [39]?

אמר רבי יצחק: בשכר הגפת דלתות [40].

ונימא ליה [41] דל בדל [42]?

אמר אביי: בוצינא טבא מקרא [43].

אמר רב יהודה: ובמוספין חולקין [44].

מיתיבי [תוספתא סוכה פ"ד הלכות כד-כה [ליברמן]]: 'משמרה היוצאת עושה תמיד של שחר ומוספין; משמרה הנכנסת עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין [45]' ואילו 'מוספין חולקין' לא קתני!?

האי תנא בחלוקה לא קא מיירי.

[46]

אמר רבא: והא תנא דבי שמואל דמיירי בחלוקה, ו'במוספין חולקין' לא קתני, דתנא דבי שמואל: משמרה היוצאת עושה תמיד של שחר ומוספין; משמרה הנכנסת עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין; ארבעה כהנים היו נכנסין שם [47]: שנים ממשמר זו ושנים ממשמר זו, וחולקין לחם הפנים - ואילו 'במוספין חולקין' לא קתני, תיובתא דרב יהודה!

תיובתא.

הנכנסין חולקין בצפון:

תנו רבנן: הנכנסין חולקין בצפון כדי שיראו שהן נכנסין, והיוצאין חולקין בדרום כדי שיראו שהן יוצאין. [48]

בילגה לעולם חולקת בדרום:

תנו רבנן: 'מעשה במרים בת בילגה [49] שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים; כשנכנסו יוונים להיכל [50] - היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה "לוקוס [51]! לוקוס! עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק"! וכששמעו חכמים בדבר [52] - קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה [53]; ויש אומרים: משמרתו שוהה לבא [54], ונכנס ישבב אחיו עמו ושימש תחתיו [55]; אף על פי ששכיני הרשעים לא נשתכרו [56] - שכיני בילגה [57] נשתכרו, שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו [58] בצפון [59].'; בשלמא למאן דאמר 'משמרתו שוהה לבא' - היינו דקנסינן לכולה משמר, אלא למאן דאמר 'מרים בת בילגה שהמירה דתה', משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה [60]?

אמר אביי: אִין, כדאמרי אינשי 'שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה' [61].

ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה?

אמר אביי: אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו, שנאמר (ישעיהו ג י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ [62]

הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סוכה

הערות[עריכה]

  1. ^ בתריה דההוא קרא דלעיל כתיב, דאוקמא ברגל
  2. ^ שוה בכולן, כחילוק עבודה, דאתרבי לעיל מ- וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרֵת
  3. ^ איצטריך לאשמועינן
  4. ^ דשעירי חטאות וחזה ושוק
  5. ^ מי שעובדה – אוכלה, וכיון דאתרבי לעבודה - פשיטא דמיכל נמי אכלי
  6. ^ לחם הפנים איצטריך לרבויי, שאין בו שום עבודת לחם, שכבר נעשית עבודתו משבת שעברה
  7. ^ יהו זוכין בעבודתן ויחלוקו
  8. ^ חוץ ממה שמכרו אבות זה לזה
  9. ^ כלומר: שהתנו ביניהם שיהו משמשין כל אחד בשבתו קבוע
  10. ^ ונדרים ונדבות וקרבנות צבור, דאיתנהו בשאר ימות השנה, והרי הן למשמר המשמש - ליתנהו בכלל הרגל, שלא יהו שוין בהן, אלא למשמר שבאותו שבוע יהו [ב]כשאר ימות השנה; הלכך על כרחך לא אתרבו מ-חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ אלא ממשמעותיה דקרא דבר שאין בו אלא אכילה, והיינו לחם הפנים, דאכילה אית ביה אבל עבודה לית ביה
  11. ^ מי שלא בירך שהחיינו בעשייתה: שהיתה עשויה ועומדת, ותניא בפרק 'לולב וערבה' (לעיל דף מו,א) כשנכנס לישב מברך שתים: סוכה וזמן, ואמר רב: סוכה לימא ברישא, והדר זמן
  12. ^ זמן תדיר, שנוהג בכל הרגלים
  13. ^ דברים שנחלקו בהלכות סעודה
  14. ^ כשמקדש בערבי שבתות
  15. ^ קידוש היום תחילה ואחר כך ברכת היין
  16. ^ שאם לא מפני קידוש - לא היה נזקק לכוס לפני סעודה
  17. ^ כלומר: ועוד טעם אחר שקדש היום מאליו משחשיכה, ועדיין יין לא בא לפניו
  18. ^ שאם לא היה לו יין - לא היה מקדש בכדי; והוא הדין נמי למקדש על הפת: מקדים ברכת הפת מהאי טעמא, שהפת במקום יין
  19. ^ דאמר חובת היום עדיפא מתדיר
  20. ^ דאמרי תדיר עדיף
  21. ^ אי לאו דהאי טעמא נמי איכא - משום תדיר לא הוו מקדמו ליה, דחובת היום עדיפא
  22. ^ ישיבת
  23. ^ כגון: הולכי דרכים דפטורין מן הסוכה - אומרין זמן בשביל המועד, כמו בשאר רגלים
  24. ^ שהיא חובה ליום
  25. ^ שהוא של שבת שעברה, וקתני דפלגי מצה ברישא - אלמא תדיר עדיף
  26. ^ אם אירע בהן ברגל שעברו עבירה בהוראת בית דין
  27. ^ כשהוא בטל: שכלתה הקטרת תמיד ואין מביא נדר ונדבה - היו שופרות שם שנותנין בהם מעות כל מותרות השנויין בהש"ס בכל מקום, וכל מקופ שאמרו 'ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה', ומהן לוקחין עולות לקייץ המזבח; ולשון 'קייץ' כאדם האוכל תאנים בקינוח סעודה
  28. ^ מפרש בגמרא שחל יו"ט לאחריה דלא הוי ליה שבת שבתוך החג, ואפילו הכי, הואיל וצריכין להקדים ביאתן מערב שבת בשביל יום טוב - שהרי בשבת לא יוכלו לבא - חולקין בלחם הפנים; וכן אם חל שמיני לפניה בערב שבת, אף על פי שאין השבת בתוך החג - חולקין בו, הואיל ולא יוכלו ללכת
  29. ^ כגון שחל יום טוב ראשון בשני בשבת, שהיו יכולין לבא באחד בשבת והם קדמו ובאו מערב שבת, או שחל יו"ט האחרון בחמישי בשבת, שהיו יכולין לילך מערב שבת ונתעכבו שם בשבת
  30. ^ כל המשמרות שנתעכבו אין נוטלין אלא שתי חלות, ומשמר שזמנו קבוע נוטל עשר, וחולקין אותן בין משמר הנכנס למשמר היוצא כדרך כל שבתות השנה
  31. ^ מפרש בגמרא שהמשמרות מתחלפות בשבת: זו עובדת שחרית וזו עובדת ערבית, כדאמרינן בגמרא בברייתא
  32. ^ את המגיע לחלקן, כדאמרינן בגמרא, כדי שיראו הנכנסין שהצפון עיקר, שהרי קבעו הכתוב לשחיטת קדשי קדשים
  33. ^ חולקים
  34. ^ כדי שיראו שהן יוצאין והולכין להם, לפיכך שינו מקומן אצל רוח שאינו עיקר
  35. ^ שם המשמרה
  36. ^ ואפילו כשהיא נכנסת; קנס הוא שקנסוה, כדמפרש בגמרא
  37. ^ עשרים וארבע טבעות היו בעזרה במקום בית המטבחיים, כנגד עשרים וארבע משמרות, והיו נתונות באבני רצפה, והטבעת פתוחה מצד אחד, והופכה למעלה ומכניס צואר הבהמה לתוכה וחוזר והופך פתחה לתוך הרצפה; וטבעת של בילגה קבועה ואינה נהפכת, כדי שתשתמש בשל אחרים, וגנאי הוא לה
  38. ^ חלונות היו בבית החליפות בעובי כותלי התאים שבצפונו של היכל ששם גונזין את סכיניהן, כדתנן במסכת מדות (פ"ד משנה ז) וסתמו חלונה של בילגה
  39. ^ אדרבי יהודה קאי, דאמר הנכנס נוטל שבע
  40. ^ שמשמר הנכנס מגיף הדלתות ערבית שפתח אותן משמר היוצא
  41. ^ יוצא לנכנס
  42. ^ הסר חוק זה מכאן בשביל שיסירוהו אצלך: אם תטול עכשיו שבע - יטול לשבת הבאה משמר הנכנס שבע, ואתה טול עתה בשוה כדי שתטול גם אתה לשבת הבאה בשוה! 'דל' = הסר, כמו 'דל רגלים' (ר"ה דף ז,ב) וכדגרסינן בריש מסכת (דף ב.) דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה דל דפנות ליכא צל סוכה; דל מעשר בהמה (ראש השנה דף ז,ב)
  43. ^ משל הדיוט הוא: האומר לחבירו "דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה לתולשה עכשיו תלוש, ואם תרצה להניחה עד שתיגדל ותיעשה קרא - הניחה ותגדל" טוב לו ליטלה מיד, שמא לאחר זמן יתחרט בו זה, או שמא לא יצטרך זה לזה - הכי נמי גבי משמרות: מי שראוי ליטול עכשיו - לא ימתין לשבת הבאה
  44. ^ כי היכי דפלגי בלחם הפנים משמר הנכנס והיוצא - פלגי נמי בעורות המוספין של כל שבת
  45. ^ מסלקין ומסדרין לחם הפנים, ומקטירין שני בזיכי לבונה שסילקו מעל השלחן, והן מתירין את הלחם באכילה, כדכתיב (ויקרא כד ז) וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה
  46. ^ ואם תאמר: מאחר שהמשמר היוצא עושה המוספין היאך יחלקו בהם משמר הנכנס? אינהו נמי מהפכי בהו בצינורא על המזבח כל היום לאחר שיצא משמר היוצא. ומתניתין, דאיירי בחלוקה ולא תנא חלוקה דמוספין - היינו טעמא דלא אותביה: דאיכא למימר תנא דמתניתין איידי דאיירי בלחם הפנים דרגלים הוא - איירי בלחם דשאר ימות השנה, ואגב גררא בעלמא נסב חלוקה בשארי שבתות..
  47. ^ לעזרה
  48. ^ טעמא דמתניתין קא מפרש וגמרא היא.
  49. ^ ממשמר בילגה היתה, וכן שמה
  50. ^ בימי מתתיהו בן יוחנן
  51. ^ הוא זאב בלשון יווני
  52. ^ לאחר שגברה יד בית חשמונאי
  53. ^ של משמרה; ולקמן פריך: ומשום דידה קנסינן לכולה משמרה?
  54. ^ כשהגיע שבת שלה - לא היו באים, ומוכחא מילתא שאין העבודה חביבה עליה
  55. ^ סדר משמרות: בילגה אחר ישבב, וכשישבב יוצא - בילגה נכנס, וכששהה משמרת בילגה לבא - עיכבן ישבב במשמרתו ולא יצא; לפיכך קנסוה
  56. ^ ואף על פי שכל שכיני הרשעים לא נשתכרו, דאוי לרשע אוי לשכינו
  57. ^ היינו ישבב
  58. ^ לעולם
  59. ^ אף ביציאתו, שהרי בילגה נכנס אחריו; ושבח הוא להם לחולקי צפון
  60. ^ כלומר: אפילו לאבוה, מי הוה לן למיקנסיה
  61. ^ משל הדיוט הוא: מה שהתינוק מדבר בשוק - מאביו או מאמו שמע; אף אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה - לא אמרה כן; 'שותא' = דיבור, כמו 'לא תיפוק לכו שותא' (בבא בתרא דף לט,א) ובקדושין (דף ע,א) 'שותא דמר לא ידענא'
  62. '^ בתורת כהנים תניא [ספרא מצורע פרשתא ו הלכה ב]: וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים (ויקרא יד מ): נגע באבן שבמקצוע - שניהן חולצין, ואף על פי שהנגע לא נראה אלא בביתו של זה: מחמת שהיתה עינו צרה בכליו חבירו - לקה בשבילו; מכאן אמרו 'אוי לרשע אוי לשכינו; וממילא טוב לצדיק טוב לשכינו: דמדה טובה מרובה