ביאור:בבלי סוכה דף מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב [1]: פייס בפני עצמו [2], זמן בפני עצמו [3], רגל בפני עצמו [4], קרבן בפני עצמו [5], שירה בפני עצמו, ברכה בפני עצמו [6].

משנה:

ההלל והשמחה – שמונה; כיצד? מלמד שחייב אדם בהלל [7] ובשמחה [8] ובכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג.

גמרא:

מנא הני מילי [9]?

דתנו רבנן: '(דברים טז טו) [שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ] וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ [10] - לרבות לילי יום טוב האחרון [11];

או אינו אלא יום טוב הראשון [12]?

כשהוא אומר 'אך' – חלק; [הגרצ"ה חיות בשם הגר"א: חלק את היום השמיני, שאין בו לולב וסוכה]

ומה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון?

מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו, ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו'.

משנה:

סוכה שבעה – כיצד?

גמר מלאכול [13] - לא יתיר את סוכתו [14], אבל מוריד את הכלים [15] מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום טוב האחרון של חג [16].

גמרא:

אין לו כלים להוריד מהו?

'אין לו כלים' - אלא כי אשתמש במאי אשתמש?

אלא: אין לו מקום [17] להוריד כליו מהו? [18]

רבי חייא בר אשי אמר: פוחת בה ארבעה [19];

ורבי יהושע בן לוי אמר: מדליק בה את הנר [20];

ולא פליגי: הא [דרבי חייא בר אשי] לן [21] והא להו [22].

הא תינח סוכה קטנה [23], סוכה גדולה מאי איכא למימר [24]?

דמעייל בה מאני מיכלא, דאמר רבא: מאני מיכלא - בר ממטללתא, מאני משתיא - במטללתא.

משנה:

ניסוך המים – כיצד?

צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים [25] היה ממלא מן השילוח [26];

הגיעו לשער המים [27] - תקעו והריעו ותקעו [28];

עלה בכבש [29] ופנה לשמאלו [30]; שני ספלים של כסף היו שם. רבי יהודה אומר: של סיד היו, אלא שהיו מושחרין פניהם [31] מפני היין, ומנוקבין

עמוד ב

המשך המשנה

כמין שני חוטמין דקין [32], אחד [33] מעובה [34] ואחד דק [35], כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת [36]; מַעֲרָבוֹ של מים, מִזְרָחוֹ של יין [37];

עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים – יצא.

רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה. [38]

כנראה מסופר כאן על המלך והכוהן הגדול אלכסנדר ינאי משושלת החשמונאים.

ולמנסך - אומר לו: "הגבה ידך [39]"! שפעם אחד נסך [40] אחד על גבי רגליו [41] ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.

כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת [42], מן השילוח, ומניחה בלשכה;

נשפכה, נתגלתה - היה ממלא מן הכיור [43], [44] שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח [45].

גמרא:

מנא הני מילי [46]?

אמר רב עינא: דאמר קרא: (ישעיהו יב ג) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן [מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה].

הגמרא כאן לועגת כנראה למסופר בבשורה על פי יוחנן ז (37-38):וַיְהִי בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הַגָּדוֹל בֶּחַג וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וַיִּקְרָא לֵאמֹר אִישׁ כִּי יִצְמָא יָבֹא־נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה. הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב מִבִּטְנוֹ יִנְהֲרוּ נַהֲרֵי מַיִם חַיִּים.

הנהו תרי מיני, חד שמיה 'ששון' וחד שמיה 'שמחה'.

אמר ליה ששון לשמחה: אנא עדיפנא מינך דכתיב (ישעיהו לה י) [וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם] שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ [וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה] [47].

אמר ליה שמחה לששון: אנא עדיפנא מינך, דכתיב (אסתר ח יז) [וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיע] שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים [מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם]!

אמר ליה ששון לשמחה: חד יומא שבקוך [48] ושויוך פרוונקא [49], דכתיב (ישעיהו נה יב) כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ [וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף] [50]!

אמר ליה שמחה לששון: חד יומא שבקוך ומלו בך מיא, דכתיב (ישעיהו יב ג) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן [מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה]!

אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו: עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי, דכתיב (ישעיהו יב ג) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן [מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה]!

אמר ליה אי הוה כתיב 'לששון' – כדקאמרת; השתא דכתיב 'בששון' - משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא [51], ומלינן ביה מיא.

עלה בכבש ופנה לשמאלו:

תנו רבנן (דומה למשנה זבחים פ"ו מ"ג): כל העולים למזבח עולין דרך ימין [52] ומקיפין ויורדין דרך שמאל [53], חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו [54] שעולין דרך שמאל [55] וחוזרין על העקב [56], ואלו הן: ניסוך המים, וניסוך היין, ועולת העוף כשרבתה במזרח [57].

[58]

אלא שהיו משחירין:

בשלמא דיין משחיר, דמיא אמאי משחיר?

כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא - של מים אתי לאשחורי [59].

ומנוקבים כמין שני חוטמין [אחד מעובה ואחד דק, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת]:

לימא מתניתין [60] - רבי יהודה היא, ולא רבנן, דתנן: רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה [61] דאי רבנן, כי הדדי נינהו!

אפילו תימא רבנן: חמרא סמיך [62], מיא קליש [63].

הכי נמי מסתברא [64], דאי רבי יהודה – 'רחב' ו'קצר' אית ליה, דתניא: רבי יהודה אומר: שני קשוואות היו שם, אחד של מים ואחד של יין; של יין - פיה רחב, של מים - פיה קצר, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת [65]!

שמע מינה.

מערבו של מים:

תנו רבנן: 'מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו, לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום,

הערות[עריכה]

  1. ^ סימן הוא, כדמפרש ואזיל
  2. ^ שבכל פָּרֵי החג לא היו מטילין פייס איזה משמר יקריב, לפי שבסדר היו מקריבין אותן עד שכל כ"ד משמרות שונות ומשלשות בהן, חוץ משתים, כדאמרינן ב'החליל' (לקמן דף נה,ב); ופר דשמיני - בתחילה מפייסין עליו
  3. ^ לברך בו שהחיינו
  4. ^ שאין יושבין בסוכה
  5. ^ שאינו כסדר פרי החג, דאם כן היו בו ששה פרים
  6. ^ את יום השמיני; ובתוספתא משמע שמברכין את המלך, והכי גרסינן לה: 'ברכה בפני עצמו, שנאמר (מלכים א ח סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ
  7. ^ לגמור בו את ההלל
  8. ^ שלמי שמחה
  9. ^ דשמיני חייב בשמחה - דהא לא כתיב ביה בהדיא אלא בשבעת ימי החג, דכתיב (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ [שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] וסמיך ליה [פסוק יד] וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ
  10. ^ בההיא פרשה ד-עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר כתיב שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג
  11. ^ לשמחה שלפניו, לכוללו עם שבעת הימים: שיזבח שלמים בשביעי כדי לאכול ליל שמיני, דהאי שָׂמֵחַ - למאי אתא, כיון דכתיב לעיל מיניה וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ? אלא לרבות שמחת ליל שמיני; וכיון דאתרבי לילי יום טוב האחרון - שהוא טפל, קל וחומר היום, שהוא עיקר, שחייב בשמחה! ושאר הלילות לא צריכי ריבויי, ד'ימים' - אפילו לילות במשמע, כדרבינן גבי סוכה (לעיל מג,א), וכי איצטריך - ללילי יום טוב האחרון איצטריך, דאינו בכלל 'שבעה', ועל כרחך לילה אתרבי, שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא, ויום אתי בקל וחומר, ואשמעינן: שבשלמים הנִזְבָּחִים בחג הסוכות - ישמחו בליל שמיני, שאינו יכול להקריב בלילה
  12. ^ לרבות לילי יום טוב הראשון, ואשמעינן שצריך לזבוח שלמים ערב יום טוב [כמו בפסח] לשמחת לילה הראשון, ולא בעינן זביחה בשעת שמחה
  13. ^ בשביעי
  14. ^ לא יתיר אגדים שלה לסותרה, דהא כל היום חובתה: לישן ולשנן, ואי אקלע ליה סעודתא - אכיל לה בגווה
  15. ^ ואת המצעות שנשתמש בהן בתוכה, כדתניא בפרק 'הישן' (לעיל דף כח:): היו לו כלים נאים ומצעות נאות - מעלן לסוכה
  16. ^ שמראה כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה
  17. ^ אחר לאכול שם ביום טוב האחרון
  18. ^ מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמנה ימים?
  19. ^ טפחים ופוסלה
  20. ^ דאמרינן (דף כט,א) שרגא בסוכה קטנה לבר ממטללתא
  21. ^ לבני בבל, שהשמיני שלהם ספק שביעי, דלא קים להו בקביעא דירחא - מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה, לפי שצריך לישב בה מחר
  22. ^ לבני ארץ ישראל דקים להו בקביעא דירחא, ולא יתבי בסוכה בשמיני – פוחת
  23. ^ בהדלקת הנר
  24. ^ דהכי אמרן לעיל (שם): 'שרגא, אמרי לה במטללתא ואמרי לה לבר ממטללתא, ולא פליגי: הא בסוכה גדולה כו'
  25. ^ זהו פחות שבנסכים: וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן (במדבר כח יד)
  26. ^ מעיין הוא, סמוך לירושלים
  27. ^ אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שמכניסין בו צלוחית של מים של ניסוך בחג
  28. ^ משום שמחה, דכתיב (ישעיהו יב ג) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן
  29. ^ שהיה בדרומו של מזבח
  30. ^ שהנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה; ובמסכת זבחים יליף לה מקראי בפרק 'קדשי קדשים' (דף סג,א)
  31. ^ ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד
  32. ^ חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו, והכהן מערה בפי הספלים, והנסכים מקלחין ויורדין דרך החוטמין על גב המזבח; ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח, שהיו עמוקין וחלולים מאד
  33. ^ מנקבים
  34. ^ אותו של יין
  35. ^ אותו של מים
  36. ^ כדמפרש בגמרא: שהמים ממהרים לצאת לפיכך צריך שיהא הנקב דק
  37. ^ הספלים נתונים אצל הקרן, זה לפני זה, סמוכין זה לזה: אחד לצד מערב ואחד לפנים הימנו, דהיינו למזרח
  38. ^ בתרתי פליגי: אשלשה לוגין קאי, ואשבעה דקאמר תנא קמא, ואתא רבי יהודה למימר: אף בשמיני מנסכים.
  39. ^ שנראה שתתן המים בספל
  40. ^ צדוקי
  41. ^ לפי שהצדוקין אין מודין בניסוך המים
  42. ^ לא נתחנכה לעבודת המזבח שתהא קדושה לכלי שרת, דקיימא לן (יומא דף יב,ב) כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשתן; מכאן ואילך - עבודתן מחנכתן; ובגמרא מפרש מאי טעמא ממלאים בשאינו מקודש
  43. ^ מן המים שבתוך הכיור, ומי הכיור - אף על פי שנמשח והוקדש לכלי שרת, ומקדש מימיו - אין נפסלין בלינה: שהיו משקעין אותו מבערב בבור, כדאמר בסדר יומא (דף לז,א) אף הוא עשה מוכני לכיור שהיו משקעין במוכני הכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה
  44. ^ נתגלה - היינו טעמא דממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן:
  45. ^ דחיישינן שמא שתה מהן נחש, והארס מעורב בהן, ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור: שהרי הארס משלים לשיעורן
  46. ^ דתוקעין ומריעין בשאיבת המים של נסוך
  47. ^ אקדים קרא לשמחה קמיה ששון
  48. ^ יפקיעוך מן השמים
  49. ^ רץ לרוץ לפניו
  50. ^ בְשִׂמְחָה תֵצֵאו: שהוא יראה הדרכים ויעבור מעברות המים
  51. ^ נוד; וחבירו במסכת שבת (דף קלח,א) 'הגוד והמשמרת'
  52. ^ כשהוא עולה לראש המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית, דהיינו לימין העולה: שהכבש בדרומו של מזבח; ומקראי ילפינן לה (זבחים דף סב:) וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים (יחזקאל מג יז): כשתעלו בו תפנו למזרח
  53. ^ כשהוא בא לירד - אינו חוזר על עקביו, אלא מקיף סביב למזבח עד שמגיע לכבש, ויורד במערבו של כבש, שהיא לשמאלו בעלייתו; והאי דאין חוזרין על העקב - דאם כן נמצא מהלך לצד שמאלו, שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו אחוריו, ורחמנא אמר 'כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין', דנפקא לן מדתני רמי בר יחזקאל 'עומד על שנים עשר בקר וכו' במסכת זבחים (דף סב,ב)
  54. ^ הנעשין בקרן מערבית דרומית
  55. ^ שפונים דרך שמאל כשהן בראש המזבח; פונין לקרן מערבית דרומית, שהיא לשמאלו, ואין פונין לימין שיהו פונין סביב עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית
  56. ^ בדרך שעלו בו ואין מקיפין; דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל - ממעטינן
  57. ^ מקום עולת העוף על קרן דרומית מזרחית היא, מפני שקרובה לבית הדשן ששם זורקין מוראה ונוצה, כדכתיב (ויקרא א טז) וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ [קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן]; ובית הדשן היה אצל הכבש במזרחה, סמוך לה בשלשה טפחים, ורחוק מן המזבח עשרים אמה, כדתנן במסכת תמיד (פ"א מ"ד) גבי תורם את הדשן; וכשעולת העוף רבה במזרח - שיש שם כהנים רבים מולקין עולת העוף - באין ועושין אותה במערבית דרומית אותם שאין יכולין לעמוד שם
  58. ^ ובשחיטת קדשים (דף סד,א) מפרש טעמא: נסכים - שמא יתעשנו בעשן המערכה כשיקיפוהו סביב, שיותר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח, ועולת העוף - שמא תמות בעשן.
  59. ^ לפי שפעמים שמחליפין
  60. ^ דבעי אחד מעובה ואחד דק
  61. ^ של מים – לוג, ושל יין – וּרְבִיעִת הַהִין [לַכֶּבֶשׂ יָיִן] כתיב בנסכי תמיד (במדבר כח יד), היינו שלשה לוגין, שההין = שנים עשר לוג
  62. ^ עב
  63. ^ ויוצאין בנקב קטן
  64. ^ דמתניתין - רבנן היא
  65. ^ כלומר: שמעינן ליה דבלשון 'אחד רחב ואחד קצר' קאמר ליה, ולא בלשון 'מעובה' ו'דק'; 'רחב' משמע יתר על קצר טפי מייתורא ד'מעובה' על 'דק'