ביאור:בבלי סוכה דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

תנו רבנן: ’[ויקרא כג,מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] פרי עץ הדר - עץ שטעם עצו ופריו שוה [1], הוי אומר זה אתרוג'.

ואימא פלפלין, כדתניא: 'היה רבי מאיר אומר: ממשמע שנאמר (ויקרא יט כג) [וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל] וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ [2] איני יודע שהוא עץ מאכל [3]? מה תלמוד לומר עֵץ מַאֲכָל? - עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה פלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה [4], ואין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר (דברים ח ט) [אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם] לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ [אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת] [5]'

התם - משום דלא אפשר; היכי נעביד?: ננקוט חדא [6] - לא מינכרא לקיחתה [7]; ננקוט תרי? או תלתא? - פְּרִי [עֵץ הָדָר] אחד אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה פירות!? הלכך לא אפשר;

'רבי אומר: אל תקרי הָדָר אלא הדיר [8]: מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין - הכי נמי יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין' אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין [9]? אלא הכי קאמר: עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים. [10]

רבי אבהו אמר: אל תקרי 'הדר' אלא דבר שדר באילנו משנה לשנה. [11]

בן עזאי אומר: אל תקרי הדר אלא הִדור, שכן בלשון יווני קורין למים הִדור; ואיזו היא שגדל על כל מים? - הוי אומר זה אתרוג.

של אשרה ושל עיר הנדחת פסול:

מאי טעמא?

כיון דלשרפה קאי - כתותי מיכתת שיעוריה.

של ערלה פסול:

מאי טעמא?

פליגי בה רבי חייא בר אבין ורבי אסי, חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה [12], וחד אמר לפי שאין בה דין ממון [13];

קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר אכילה [14] לא בעי דין ממון [15], ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה [16];

תנן: של תרומה טמאה פסול; בשלמא למאן דאמר לפי שאין בה היתר אכילה – שפיר, אלא למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון [17] – אמאי? הרי מסיקה תחת תבשילו [18]!

אלא בהיתר אכילה כולי עלמא לא פליגי דבעינן [19], כי פליגי בדין ממון: מר סבר היתר אכילה בעינן, דין ממון לא בעינן [20]; ומר סבר דין ממון נמי בעינן [21].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דרבי מאיר: למאן דאמר לפי שאין בה היתר אכילה - הרי יש בה היתר אכילה! למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון - מעשר שני ממון גבוה הוא!

תסתיים דרבי אסי [22] דאמר לפי שאין בה דין ממון [23], דאמר רבי אסי: אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר - אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב; לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב'!

תסתיים.

גופא: אמר רבי אסי: אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר - אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב; לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב;

מצה של מעשר שני לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח [24], לדברי חכמים אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח;

עיסה של מעשר שני לדברי רבי מאיר פטורה מן החלה [25]; לדברי חכמים חייבת בחלה;

מתקיף לה רב פפא: בשלמא עיסה, כתיב (במדבר טו כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם [חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ], אתרוג נמי כתיב לָכֶם (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים) – משלכם; אלא מצה, מי כתיב 'מצתכם'?

אמר רבה בר שמואל, ואיתימא רב יימר בר שלמיא: אתיא 'לחם' 'לחם': כתיב הכא (דברים טז ג) [לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת] לֶחֶם עֹנִי [כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ], וכתיב התם

עמוד ב

[26] (במדבר טו יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ [תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה’]; מה להלן משלכם ולא משל מעשר [שני, שפטור מחלה] - אף כאן [מצה] משלכם ולא משל מעשר.

לימא מסייע ליה עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: חייבת בחלה.

לימא מסייע ליה? היא היא [27]!?

אלא [28]מדבהא פליגי [בחלה] - בהא [29] נמי פליגי [30];

או דלמא שאני עיסה [31] דאמר קרא עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני (במדבר טו כ: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ; [במדבר טו,כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם] [32]?

של תרומה טמאה פסולה:

דלית בה היתר אכילה.

ושל תרומה טהורה לא יטול:

פליגי בה רבי אמי ורבי אסי: חד אמר מפני שמכשירה [33], וחד אמר מפני שמפסידה [34];

מאי בינייהו?

כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה חיצונה: למאן דאמר מפני שמכשירה – איכא; למאן דאמר מפני שמפסידה – ליכא!

ואם נטל כשרה:

למאן דאמר מפני שאין בה היתר אכילה - הרי יש בה היתר אכילה [35]; למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון - הרי יש בה דין ממון [36].

[*תיקון העורך]

ושל דמאי [37] [בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין]:

מאי טעמא דבית הלל [38]?

כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה [39] - השתא נמי לכם קרינא ביה, דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא [40] דמאי.

ובית שמאי?

עני לא אכיל דמאי, דתנן: מאכילין העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי, ואמר רב הונא: תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסנאים דמאי, ובית הלל אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי.

של מעשר שני שבירושלים:

למאן דאמר מפני שמכשירה - הרי מכשירה [41]; למאן דאמר מפני שמפסידה - הרי מפסידה!

ואם נטל כשרה:

למאן דאמר [42] מפני שאין בה היתר אכילה [43] - דברי הכל [44]; למאן דאמר [45] לפי שאין בה דין ממון [46], הא [47] מני? - רבנן היא [48].

עלתה חזזית [על רובו... – פסול; על מיעוטו ... – כשר]:

אמר רב חסדא: דבר זה - רבינו הגדול אמרו, המקום יהיה בעזרו: לא שנו אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות – כשר.

אמר ליה רבא: אדרבה! בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר, ופסול! אלא אי אתמר - אסיפא אתמר: על מיעוטו כשר; אמר רב חסדא: דבר זה רבינו הגדול אמרו, והמקום יהיה בעזרו: לא שנו אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר, ופסול;

אמר רבא: ועל חוטמו [49] ואפילו במשהו נמי פסול [50].

נטלה פטמתו [פסול]:

תנא רבי יצחק בן אלעזר: נטלה בוכנתו. [51]

נקלף [פסול]:

אמר רבא: האי אתרוגא דאגליד [52] כאהינא סומקא [53] – כשרה.

והא אנן תנן נקלף פסול?

לא קשיא:

הערות[עריכה]

  1. ^ 'פרי עץ' - שהעץ כפרי, בטעם שוה
  2. ^ וכתיב בסיפיה לֹא יֵאָכֵל
  3. ^ איני יודע דבעץ מאכל משתעי קרא
  4. ^ דלא תימא מין ירק הוא מפני שהוא עץ שפל כמין רותם שאינו גבוה מן הארץ
  5. ^ ולמדך האי עֵץ מַאֲכָל דאפילו פלפלין בכלל
  6. ^ גרעין אחד
  7. ^ מתוך קוטנה
  8. ^ פרי עץ שדומה אילנו לדיר של צאן
  9. ^ והלא כל תפוחי אילן אחד אינן שוות
  10. ^ כלומר: האי גדולים וקטנים - לאו של שנה אחת קאמר, אלא גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו: שהאתרוג דר וגדל באילנו שתים ושלש שנים, וכשבאין וחונטין של עכשיו - עדיין גדולים דאשתקד קיימין בו.
  11. ^ והיא היא דרבי, אלא במשמעותא פליגי: מר דריש ליה לשון דיר, ומר דריש ליה לשון דירה;
  12. ^ ורחמנא אמר (ויקרא כג מ) [וּלְקַחְתֶּם] לָכֶם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו
  13. ^ שאינו שוה פרוטה, דאיסורי הנאה הוא, הלכך לאו שלכם הוא
  14. ^ אי הוי ביה היתר אכילה כגון מעשר שני בירושלים
  15. ^ דאף על פי שאין ממונו לרבי מאיר, דאמר בקדושין (דף נב,ב) מעשר שני ממון גבוה הוא, ואינו נכסי הדיוט לקדש בו אשה - כשר לצאת בו
  16. ^ ומכשיר אתרוג של טבל שאסור באכילה ומותר בהנאה
  17. ^ אבל היתר אכילה לא בעינן ומשום דין ממון קרינא ביה לָכֶם
  18. ^ כדאמרינן (בשבת דף כה,ב) ’[רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ] תִּתֶּן לּוֹ (דברים יח ד) ולא לאורו' - מכלל דבת אורו הוא
  19. ^ ואפילו יש בה דין ממון לא מתכשרין בלא היתר אכילה: דכיון דלא חזיא לכל דרכי הנאה - לאו לָכֶם הוא
  20. ^ אם מותרת באכילה כגון מעשר שני בירושלים, ואליבא דרבי מאיר כשר, ומתניתין דקתני של 'מעשר שני בירושלים כשר' - אפילו כרבי מאיר, דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא מתוקמא
  21. ^ ומעשר שני לרבי מאיר פסול, ומתניתין, דקתני כשר - רבנן היא, דאמרי: ממון הדיוט הוא, ומקדשין בו את האשה
  22. ^ הוא
  23. ^ ואי נמי איכא היתר אכילה - דין ממון נמי בעינן, ושל מעשר לרבי מאיר פסול
  24. ^ ידי חובת אכילת מצה לילה הראשון; ולקמן פריך: מי כתיב 'מצתכם'?
  25. ^ דכתיב [רֵאשִׁית] עֲרִסֹתֵכֶם (במדבר טו כ) והאי - דגבוה היא! ואף על גב דאיכא היתר אכילה, כיון דלית בה דין שאר ממון - לאו 'דידיה' הוא
  26. ^ גבי חלה כתיב:
  27. ^ ודאי מסייע ליה, ומאי 'לימא'
  28. ^ ודאי בהא מסייעא, ו'לימא' דקאמרינן - אסייעתא דאתרוג ומצה קאמר, והכי קאמר: לימא מסייע לרבי אסי בכולהו, ד
  29. ^ באתרוג ומצה
  30. ^ דהא חד טעמא הוא: דהתם נמי לָכֶם כתיב, ומצה נמי מחלה ילפא
  31. ^ בהא - הוא דקאמר רבי מאיר פטורה, דכתיב מיעוטא יתירא:
  32. ^ אבל בחד מיעוטא לא נפקא לן: דכיון דמשתרי לאכילה אף על גב דלית בה דין ממון - (ויקרא כג מ) [וּלְקַחְתֶּם] לָכֶם קרינא ביה
  33. ^ לקבל טומאה, דאמרינן במתניתין (סוכה פ"ג מ"טו, דף מב,א) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת: שהיו שורין האגודה בשבת כדי שלא ייבשו, וכשנוגעים באתרוג - הוכשר לטומאה, דכתיב (ויקרא יא לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע [וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם], ואסור לגרום טומאה לתרומה, דכתיב (במדבר יח ח) מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: אמר רחמנא: עשה לה שימור
  34. ^ קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים, ואסור להפסיד תרומה, כדפרישית
  35. ^ לכהן, וישראל נמי נפיק בה אם לקחה מכהן, הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן; אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת ישראל, והאומר כן - רשע הוא
  36. ^ כהן מקדש בה את האשה, וישראל נמי: אם נתנה לו הכהן - מקדש בה את האשה, ומוכרה לכהנים; והדמים שלה*
  37. ^ לקחם מעם הארץ וסתם פירותיהן ספק אינן מעושרין
  38. ^ הא לית בה היתר אכילה
  39. ^ דרוב עמי הארץ מעשרין הן, וחומרא בעלמא הוא שהעמידו בספק טבל, וגבי עניים ואכסניא לא העמידו דבריהם
  40. ^ חיילותיו של מלך, ומטיל מזונותיהן על בני המדינה
  41. ^ ומעשר שני בעי שימור, ד'קודש' איקרי, דכתיב (ויקרא כז ל) וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא קֹדֶשׁ לַה'
  42. ^ בערלה
  43. ^ אבל אי הוה בה היתר אכילה הוה מתכשרא ואפילו לית בה דין ממון - הא יש בו נמי היתר אכילה; ומתניתין, דתני כשר
  44. ^ היא ואפילו לרבי מאיר דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא מיתוקמא, דהא בהא דין ממון לא בעינן: דכיון דאכיל לה – (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם) לָכֶם קרינא ביה
  45. ^ בערלה
  46. ^ דאי נמי הוה בה היתר אכילה הוה פסיל לה משום דליתיה ממון לשאר הנאות, כגון מעשר שני בירושלים לרבי מאיר
  47. ^ מתניתין
  48. ^ דאמרי: מעשר - ממון הדיוט הוא, ולא רבי מאיר, דאילו לרבי מאיר פסול
  49. ^ בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו
  50. ^ שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו, שבאותו עובי אדם נותן עיניו
  51. ^ במתניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו – בוכנתו, לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא; זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב, אבל רבינו יצחק הלוי היה מפרש: פטמתו ועוקצו - שניהם בזנב: עוקצו = שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג - כשר; פטמתו = שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו, לפיכך פסול, והיינו דתני רבי יצחק בר אלעזר: נטלה בוכנתו = מה שנכנס בתוך האתרוג, כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא; ולשון רבינו יעקב נראה לי, שלא מצינו בכל מקום פטמא = עוקץ.
  52. ^ נקלף
  53. ^ תמרה אדומה, ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירות