ביאור:בבלי סוכה דף לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הא בכולה [1], הא במקצתה [2].

נסדק ניקב [וחסר כל שהוא – פסול... ניקב ולא חסר כל שהוא – כשר]:

תני עולא בר חנינא: ניקב נקב מפולש – במשהו, ושאינו מפולש – בכאיסר [3].

בעי רבא: נולדו באתרוג סימני טרפה [4] - מהו?

מאי קמיבעיא ליה?: אי נקלף – תנינא [5], אי נסדק – תנינא [6], אי ניקב – תנינא [7]!?

כי קא מיבעיא ליה - כדעולא אמר רבי יוחנן: 'ריאה שנשפכה כקיתון [8] – כשרה', ואמר רבא: והוא דקיימא סימפונהא, הא לא קיימי סימפונהא – טרפה [9]; הכא מאי [10]?: דלמא התם הוא דלא שליט בה אוירא הדר בריא, אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת [11]? או דלמא לא שנא?

תא שמע: 'אתרוג תפוח, סרוח [12], כבוש [13], שלוק [14], כושי, לבן ומנומר - פסול אתרוג; ככדור [15] – פסול, ויש אומרים אף התיום [16];

אתרוג הבוסר [17]: רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין;

גדלו בדפוס [18] ועשאו כמין בריה אחרת [19] – פסול' קתני מיהת תפוח סרוח, מאי? לאו תפוח מבחוץ [20] וסרוח מבפנים [21]? לא! אידי ואידי מבחוץ, ולא קשיא: הא דתפח אף על גב דלא סרח, הא דסרח אף על גב דלא תפח [22].

אמר מר: אתרוג כושי פסול', והתניא כושי כשר, דומה לכושי [23] פסול [24]'?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין – 'דומה לכושי' תנן.

רבא אמר: [25] לא קשיא, הא [26] לן [27], והא [28] להו [29].

אתרוג הבוסר: רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין.

אמר רבה: רבי עקיבא [30] ורבי שמעון אמרו דבר אחד;

רבי עקיבא - הא דאמרן; רבי שמעון מאי היא?

דתנן [מעשרות פ"א מ"ד]: 'רבי שמעון פוטר את האתרוגים בקוטנן [31]';

אמר ליה אביי: דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא דבעינן הדר וליכא, אבל התם כרבנן סבירא ליה [32]? אי נמי עד כאן לא קאמר רבי שמעון התם אלא דכתיב (דברים יד כב) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ [הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה] - כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה [33], אבל הכא כרבנן סבירא ליה? [34]

עמוד ב

ותו לא מידי [35].

גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת - פסול;

אמר רבא: לא שנו אלא כמין בריה אחרת, אבל כברייתו – כשר.

פשיטא, כמין בריה אחרת תניא!?

לא, צריכא דעבידא דפי דפי [36].

איתמר: אתרוג שנקבוהו עכברים: אמר רב: אין זה הדר.

איני! והא רבי חנינא מטביל בה [37] ונפיק בה [38]!?

[39] ולרבי חנינא קשיא מתניתין [40]!?

[41] בשלמא מתניתין לרבי חנינא לא קשיא: כאן [42] ביום טוב ראשון [43], כאן ביום טוב שני [44], אלא לרב [45] קשיא [46]!?

אמר לך רב: שאני עכברים דמאיסי;

איכא דאמרי אמר רב: זה הדר, דהא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה;

ולרבי חנינא קשיא מתניתין?

לא קשיא: כאן ביום טוב ראשון, כאן ביום טוב שני.

אתרוג קטן [שיעור אתרוג הקטן: רבי מאיר אומר כאגוז, רבי יהודה אומר כביצה]:

אמר רפרם בר פפא: כמחלוקת כאן כך מחלוקת באבנים מקורזלות [47], דתניא בשבת [שבת דף פא,א] שלשה אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא [48], וכמה שיעורן? - רבי מאיר אומר כאגוז [49], רבי יהודה אומר כביצה.

ובגדול כדי שיאחז [שנים בידו, דברי רבי יהודה; ורבי יוסי אומר: אפילו אחד בשתי ידיו]:

תניא: אמר רבי יוסי: מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו [50]; אמר לו רבי יהודה: משם ראיה? אף הם אמרו לו: "אין זה הדר". [51].

משנה:

אין אוגדין את הלולב אלא במינו [52], דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה [53];

אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב [54]!

אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה [55].

גמרא:

אמר רבא: אפילו בסיב [56], אפילו בעיקרא דדיקלא [57]! ואמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה [58]? - קסבר לולב צריך אגד [59], ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני [60]!

ואמר רבא: מנא אמינא לה דסיב ועיקרא דדיקלא, מינא דלולבא הוא? – דתניא [ספרא אמור פרשתא יב פרק יז הלכה י]: '(ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ [שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת] - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב [61]; והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין!

אמרו לו: כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין [62]:

הערות[עריכה]

  1. ^ כשר
  2. ^ פסול, דמנומר הוא
  3. ^ אניקב ולא חסר קאי, דמכשר תנא דמתניתין, ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו - פסול בנקב כל שהוא, אפילו של מחט; ונקב שאינו מפולש - בכאיסר: אם רחב כאיסר - פסול ואף על פי שלא חסר כלום, כגון שתחב בו יתד עבה; ומתניתין - בפחות מכאיסר, ובשאינו מפולש
  4. ^ שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה
  5. ^ נקלף - סימני טרפה הוא, דהיינו 'הגלודה'
  6. ^ דהיינו גרגרת שנסדק כולה, שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה
  7. ^ כגון ניקב קרום של מוח
  8. ^ הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים
  9. ^ אלמא מסימני טרפה הוא
  10. ^ אם נימוח וקיימי סימפונהא, דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם
  11. ^ נרקבת
  12. ^ מפרש לקמן
  13. ^ בחומץ או בחרדל
  14. ^ מבושל ביותר באור ברותחין
  15. ^ העשוי כמין כדור עגול; כדור = פלוט"א
  16. ^ שנים דבוקין יחד
  17. ^ קטן כְּפוּל הלבן
  18. ^ שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר, וגדל כמדת הדפוס; דפוס = פורמ"א בלע"ז; כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו, כמו מנעלין, או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה - כגון אלו קרי 'דפוס'
  19. ^ שאינו דומה לאתרוג כלל
  20. ^ שנפחת ונרקב מבחוץ
  21. ^ וקליפתו קיימת, כמין ריאה שנשפכה כקיתון
  22. ^ תפח = אינפל"ה בלע"ז, כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח; סרח = נרקב; ל"א תפח = נרקב, סרח = ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו
  23. ^ שגדל כאן והרי הוא שחור
  24. ^ שנדמה הוא, קונטרפא"ט בלע"ז; אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר: דאורחיה הוא
  25. ^ לעולם מתניתין - כושי נמי פסיל
  26. ^ ברייתא
  27. ^ לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם
  28. ^ מתניתין
  29. ^ לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם; ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי - נדמה הוא, ופסול
  30. ^ דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי
  31. ^ מן המעשרות
  32. ^ דחייבין במעשר, דפרי הוא, הואיל ותחילתן וסופן אוכל
  33. ^ פרי העשוי לצמוח, ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו
  34. ^ והא דנקט אתרוגין - משום דלא פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין, דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא, כדתנן לה פרק קמא דמסכת מעשרות [משנה א]: כל שתחילתו וסופו אוכל אף על פי ששומרו – במחובר - להוסיף אוכל – חייב, בין גדול בין קטן; וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו'; [משנה ד] האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים, ופליג רבי שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים, דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה - ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין, אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין, ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי, הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא.
  35. ^ אין לדון אחר דבר זה דלא סבר רבי שמעון כרבי עקיבא, ולא רבי עקיבא סבר כרבי שמעון
  36. ^ כמין קרשים קרשים, כעין גלגל של רחיים של מים; ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו
  37. ^ אוכל מקצתו
  38. ^ ויוצא ידי חובתו בנותר, ומברך עליו; והא דנקט 'מטביל' - שכל מאכלם על ידי טיבול היה, כדאמר בפסחים (דף קז,ב) השמש מטביל בבני מעיים... רבי יצחק מטביל בירקא
  39. ^ ופרכינן:
  40. ^ דקתני חסר כל שהוא פסול
  41. ^ ומשנינן:
  42. ^ מתניתין
  43. ^ שלקיחתו מן התורה ובעינן לקיחה תמה, דכתיב [ויקרא כג,מ: ולקחתם - לקיחה תמה
  44. ^ וביום טוב שני נפיק ביה רבי חנינא אף על גב דלא היה שלם
  45. ^ דאמר אין זה הדר
  46. ^ דרבי חנינא, דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק, דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו, כדאמר בריש פירקין: יבש פסול לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני, ואוקימנא דבעינן הדר וליכא
  47. ^ כשיעורן כאן כך שיעורן כאן
  48. ^ בתוך ארבע אמות, ובית הכסא בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן, ומשום כבוד הבריות לא גזור; מקורזלות = הראוים לקינוח; פיקוד"ש בלע"ז [לפי ספרים התרגום הוא: מחודד בצד אחד, אך יש בזה משום סכנה, ולכן אין לפרש מחודדות אלא שטוחות]
  49. ^ קסבר: בהכי חזיא לקינוח, אבל גדולה לא חזיא
  50. ^ מרוב גודלו
  51. ^ ואף על גב דאוקימנא (לעיל לא,א) דטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, הכי קאמר ליה: אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ומייתית ראיה מדרבי עקיבא - אינה ראיה, דאף הם אמרו לו אין זה הדר
  52. ^ כדמפרש בגמרא
  53. ^ גירסת רש"י: חוט של משיכה; ליכויי"ל בלע"ז [חוט דק]
  54. ^ חוטי זהב כפופין כגימון על שם הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ (ישעיהו נח ה)
  55. ^ לשם מצות אגד, וזה - לנוי בעלמא
  56. ^ אוליר"ה שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי גפנים
  57. ^ לחתוך ממנו נצרים וקולפן עד שראויין לאגד; וטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, דהא אוקימנא דלא בעי הדר, אלא משום דבעי מינו
  58. ^ בעי מינו
  59. ^ כיון דאמר לולב צריך אגד הוה ליה אף האגד מן המצוה
  60. ^ ועובר משום בל תוסיף
  61. ^ לקמן בפרק 'לולב וערבה' (דף מג,א) ילפינן מקראי, לולב ביום וסוכה בין ביום בין בלילה
  62. ^ קל וחומר שאתה מתחיל לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בקל וחומר מן הקל, כגון זה, וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל - אינו קל וחומר הגון, שהרי הדין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל!