ביאור:בבלי סוכה דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

תקרה שאין עליה מעזיבה [1]: רבי יהודה אומר: [2] בית שמאי אומרים: [3] מפקפק [4] ו[5]נוטל אחת מבינתים [6], ובית הלל אומרים: מפקפק [7] או נוטל אחת מבינתים [8];

רבי מאיר אומר: נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק [9].

גמרא:

בשלמא בית הלל, טעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי [10]; אי מפקפק - עביד ליה מעשה, אי נוטל אחת מבינתים - עבד בה מעשה; אלא בית שמאי [11] מאי טעמייהו? אי משום תעשה ולא מן העשוי - בחדא סגי! אי משום גזרת תקרה [12] - בנוטל אחת מבינתים סגי!?

לעולם משום גזרת תקרה, והכי קאמרי: אף על פי שמפקפק, אי נוטל אחת מבינתים – אִין, אי לא – לא [13]!

אי הכי, אימא סיפא: 'רבי מאיר אומר: נוטל אחת מבינתים, אבל לא יפקפק'; רבי מאיר היינו בית שמאי?

הכי קאמר [14]: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה [15].

מאי קא משמע לן [16]? דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה? והא אפליגו בה חדא זימנא, דתנן: מסככין בנסרים, דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר!?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: רישא [17] בנסרים [18] משופין עסקינן [19], ומשום גזרת כלים נגעו בה [20], ולרב יהודה אמר רב דאמר 'סככה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה', ולא גזר זכרים אטו נקבות - הכא נמי לא נגזר נסרים משופין אטו כלים! אלא על כרחך רישא פליגי בגזרת תקרה וסיפא פליגי בגזרת תקרה.

ואפליגי בתרתי זימני למה לי?

סיפא - רבי יהודה היא, דקא אמר ליה לרבי מאיר: אמאי קא אסרת בנסרים? משום גזרת תקרה? האי סברא לבית שמאי הוא דאית להו, ובית הלל לא גזרי [21]?! ואמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.

הניחא לרב, דאמר מחלוקת בשיש בהן ארבעה: דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה, אלא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה - סיפא במאי פליגי [22]?

בביטולי תקרה קא מיפלגי: מר סבר בטלה בהכי, ומר סבר בהכי לא בטלה. [23]

משנה:

המקרה סוכתו [24] בשפודין או בארוכות המטה [25], אם יש ריוח ביניהן כמותן [26] – כשרה; [27]

החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - אינה סוכה.

גמרא:

לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע, דאתמר [28]: 'פרוץ כעומד [29]: רב פפא אמר מותר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור'?

אמר לך רב הונא בריה דרב יהושע: מאי כמותן - בנכנס ויוצא [30];

עמוד ב

[31] והא [32] אפשר לצמצם [33]?

[34] אמר רבי אמי: [35] במעדיף [36];

רבא אמר: אפילו תימא [37] בשאין מעדיף: אם היו נתונים שתִי – נותנן [38] עֵרֶב [39]; ערב - נותנן שתי.

או בארוכות המטה:

לימא מסייע ליה לרבי אמי בר טביומי, דאמר רבי אמי בר טביומי: סככה בבלאי כלים – פסולה, כדאמר רב חנן אמר רבי: בארוכה ושתי כרעים [40], בקצרה [41] ושתי כרעים - הכי נמי בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים;

היכא איתמר דרב חנן אמר רבי?

אהא, דתנן [כלים פ"יח מ"ט]:

הערות[עריכה]

  1. ^ סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה; 'מעזיבה' = רצפת טיט; ודומה לו במקרא בספר עזרא (נחמיה ג ח) וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה - מלאוה מתוכה עפר להחזיק החומה
  2. ^ בית שמאי ובית הלל נחלקו בדבר:
  3. ^ אם בא לישב תחתיה לשם סוכה
  4. ^ סותר ומנענע את כולן
  5. ^ ואחר כך
  6. ^ ונותן פסל במקומה; ולקמן מפרש למה לי תרתי
  7. ^ מפקפק משום 'תעשה ולא מן העשוי' ואין צריך לתת פסל; ורבי יהודה לטעמיה, דמכשיר בנסרים שיש בהן ארבעה לסכך את כולה, והיינו כרב ושמואל מתרץ לה לקמן בגמרא
  8. ^ ואינו צריך לפקפק דבהכי סגי דאיכא עשיה מעליא
  9. ^ אבל לא יפקפק, שאין פקפוק מועיל לו; ורבי מאיר לטעמיה, דאמר: 'אין מסככין בנסרים', ועל ידי פסל שבינתיים מתכשרה; ולשמואל דאמר (לקמן דף יז,ב) סכך פסול בארבעה באמצע - מיתוקמא כדפרישית לעיל: דניהוו שני פסלים באמצע, ואין בו אלא שמונה אמות, דדופן עקומה אמרינן עד הפסלים ומפקינן להו לנסרים מן הסוכה; אי נמי סבירא ליה כרב, דאמר לקמן (שם) סכך פסול בין מן הצד בין מן האמצע בארבע אמות, הלכך לא פסלי נסרים שבינתים: דליכא שיעור פסול ביחד
  10. ^ בפסול; וכן מן העשוי לבית ולא לסוכה, שאין שֵׁם סוכה עליו; גזרת תקרה לית להו במסכך בנסרים ואפילו בני ארבעה
  11. ^ דבעו תרתי
  12. ^ אית להו, דאין מסככין בנסרים משום הכי לא מהני פקפוק
  13. ^ כלומר: לא מהני פקפוק אלא נטילה אחת מבינתים, דאיכא מעשה מעליא; וגזרת תקרה נמי בטלה לה; והאי דאמרי 'מפקפק' - הכי קאמרי: המפקפק לא הועיל, ונוטל אחת מבינתים
  14. ^ רבי מאיר לרבי יהודה
  15. ^ דבית הלל כוותי סבירא להו דאין מסככין בנסרים, ולא מהני פקפוק
  16. ^ דסתמא למתניתין, מאי אשמעינן בהך פלוגתא למיתנייה במתניתין
  17. ^ לאו משום גזרת תקרה איפלוג, אלא
  18. ^ שאינן בני ארבעה, אבל
  19. ^ וחלקים וראוין לתשמיש
  20. ^ לפסול אליבא דרבי מאיר: אף על גב דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלים טומאה - גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה
  21. ^ ושבקת בית הלל
  22. ^ הא ודאי סתם תקרה בני ארבעה הוא, וקמכשר רבי יהודה אליבא דבית הלל
  23. ^ כלומר: אמר לך שמואל: לעולם בשיש בהן ארבעה ולא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהו לשם סוכה - אפילו רבי יהודה פסיל, דגזרינן משום תקרה שלא יבא וישב תחת קורות ביתו ויאמר "מה לי זה מה לי חדשה"; אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה, וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה 'תעשה ולא מן העשוי' - פליגי רבי יהודה ורבי מאיר אי איכא תו למגזר משום תקרה או לא: רבי יהודה סבר בטולי תקרה לבית שמאי צריך ליטול מבינתים, דאף על גב דמוכיח שבקי בתעשה ולא מן העשוי גזרי בה, ובית הלל סברי: כיון דבטלה והוכיח שהתקרה פסולה - תו ליכא למגזר; ורבי מאיר סבר לא נחלקו כו' ואף בה גזרינן.
  24. ^ כמו שאנו עושין: שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן
  25. ^ אשפונדי"ש בלע"ז, ובגמרא מפרש דמקבלי טומאה
  26. ^ בין שפוד לשפוד על פני כולה ויתן שם הפסל, וכן על פני כולה
  27. ^ ובגמרא פריך: הא אין הכשר מרובה על הפסול?
  28. ^ לענין מחיצות שבת
  29. ^ מחיצה שנעשית בפסין רחבין שלשה, והניח בין פס לפס כמלא פס דנפקא ליה מתורת לבוד, וכן על פני כולה דהוה ליה פרוץ כעומד, ודכוותה הכא במתניתין דהוה ליה פסול ככשר
  30. ^ שיהא פסל הרוחב כמותן יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתים דהשתא הוה ליה פסל שנותן שם מרובה על השפודים והאויר יותר על השפודים
  31. ^ קא סלקא דעתא דהאי דקמתרץ 'בנכנס ויוצא' - הכי מתרץ: כל כמותו בנכנס ויוצא הוא; סתמא הוא בנכנס ויוצא, דאין דרך לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר, ופרכינן:
  32. ^ אם יתן דעתו לכך
  33. ^ וקתני מתניתין כמותן - כשרה, והוה ליה פרוץ כעומד
  34. ^ ומשני:
  35. ^ מתניתין לא אכשר במצמצם אלא
  36. ^ במעדיף ריוח שבינתים על רחב השפודין וכמותן, דקתני בנכנס ויוצא
  37. ^ במצמצם
  38. ^ לקנים של סכך
  39. ^ דעל כרחך אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין - הרי הן נופלין לארץ, והלכך הוה ליה כשר מרובה על הפסול, ומבטלן
  40. ^ עמה, ולקמן מפרש למאי חזו
  41. ^ אותם אשר ברוחב המטה לצד מראשותיה ומרגלותיה