ביאור:בבלי סוכה דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


ואמר רבי יוחנן: [1] לידע שהוקבע ראש חודש בזמנו [2]!?

תרי היכירא עבדינן, דחזי האי חזי, וחזי בהאי חזי.

מיתיבי, דתני רבא בר שמואל: 'יכול כשם שתוקעין על שבת בפני עצמו ועל ראש חדש בפני עצמו [3] - כך יהיו תוקעין על כל מוסף ומוסף [4]? - תלמוד לומר [5]: [במדבר י,י: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם] וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם [וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם]’ - תיובתא דרבי אחא!?

תיובתא.

מאי תלמודא?

אמר אביי: אמר קרא: וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם - הוקשו כל חדשים כולם זה לזה [6];

רב אשי אמר: כתיב 'חדשכם' וכתיב 'ובראשי', ואיזה חדש שיש לו שני ראשים [7]? - הוי אומר זה ראש השנה, ואמר רחמנא 'חדשכם' [8] - חד היא.

ועוד תניא: 'בחולו של מועד [9], בראשון [10] מה היו אומרים [11]?

[12] [מִזְמוֹר לְדָוִד] הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים [הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז]; [13]

בשני מה היו אומרים?

[14] וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים [מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ] ; [15]

בשלישי מה היו אומרים?

[16] מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים [מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן];

ברביעי מה היו אומרים?

[17] בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם [וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ];

[18]

בחמישי מה היו אומרים?

[19] הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ [כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה] [20];

בששי מה היו אומרים?

[21] [לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ] יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ; [22]

ואם חל שבת באחד מהם – יִמּוֹטוּ ידחה [23];

רב ספרא מנח בהו סימנא: הומבה"י;

רב פפא מנח בהו סמנא: הומהב"י [24];

וסימנך [25] 'אמבוהא דספרי' [26];

תיובתא דרבי אחא בר חנינא [27]?

תיובתא.

והא רבי אחא בר חנינא - קרא ומתניתא קאמר?

אמר רבינא: לומר שמאריכין בתקיעות [28].

רבנן דקיסרי משמיה דרבי אחא אמרי: לומר שמרבה בתוקעין [29].

ואנן, דאית לן תרי יומי - היכי עבדינן [30]?

אביי אמר: שני ידחה;

רבא אמר: שביעי ידחה.

תניא כותיה דרבא: אם חל שבת להיות באחד מהן – 'ימוטו' ידחה [31].

אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי [32].


עמוד ב

משנה:

יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה-עשר פרים, אילים שנים, ושעיר אחד [33]; נשתיירו שם י"ד כבשים לשמונה משמרות [34];

ביום ראשון [35] ששה מקריבין שנים שנים [36], והשאר [37] אחד אחד;

בשני [38] - חמשה מקריבין שנים שנים [39], והשאר אחד אחד [40];

בשלישי [41] - ארבעה מקריבין שנים שנים [42], והשאר אחד אחד;

ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד;

בחמישי שנים מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד;

בששי אחד מקריב שנים, והשאר אחד אחד;

בשביעי כולן שוין;

בשמיני חזרו לפייס כברגלים; אמרו: מי שהקריב פרים היום - לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה.

[עיין ב"משניות מאירות" לטבלה מוצלחת מאד]

גמרא:

נימא מתניתין [43] רבי היא, ולא רבנן, דתניא : פר הבא בשמיני בתחילה מפיסין עליו [44] - דברי רבי, וחכמים אומרים: אחת משתי משמרות דלא שִׁלְּשׁוּ בפרים עושה אותו.

אפילו תימא רבנן, אטו שתי משמרות לא אפוסי בעי [45]?

כמאן אזלא הא דתניא [תוספתא סוכה פ"ד מ"ט]: כל המשמרות שונות ומשלשות חוץ משני משמרות ששונות ואין משלשות - נימא רבי ולא רבנן?

אפילו תימא רבנן, מאי 'לא שלשו'? - בפרי החג; ומאי קא משמע לן [46]? [47] הא קא משמע לן [48]: מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה.

אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים [49] - כנגד מי?

כנגד שבעים אומות [50].

פר יחידי [51] למה?

כנגד אומה יחידה, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו "עשו לי סעודה גדולה"; ליום אחרון אמר לאוהבו" עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך [52].

אמר רבי יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאִבְּדוּ ואין יודעין מה שאִבְּדוּ: בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?

משנה:

בשלשה פרקים [53] בשנה היו כל משמרות שוות באימורי הרגלים [54], ובחילוק לחם הפנים [55]; [56]בעצרת [57]; אומר לו [58] "הילך מצה!" [59] "הילך חמץ"! [60]

משמר שזמנו קבוע [61] - הוא מקריב תמידין [62] נדרים ונדבות [63], ושאר קרבנות צבור ומקריב את הכל [64].

גמרא:

אימורי הרגלים? של גבוה נינהו [65]!?

אמר רב חסדא: מה שאמור ברגלים [66].

תנו רבנן [ספרי שופטים פסקה קסט]: 'מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים? תלמוד לומר: [67] [וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם] וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ [אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’] [פסוק ז] וְשֵׁרֵת [בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה’] [68];

יכול אף בשאר ימות השנה כן?

תלמוד לומר מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ [69] לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד [70]'.

ובחילוק לחם הפנים:

תנו רבנן [ספרי שופטים פסקה קסט]: 'מנין שכל המשמרות שוות [71] בחילוק לחם הפנים?

הערות[עריכה]

  1. ^ לכך סודרין אותן למעלה משאר אברים:
  2. ^ להראות שהן חשובין, ולהודיע שהוקבע החדש בזמנו
  3. ^ יכול כשם שתוקעין על מוסף של ראש חודש בפני עצמו כשחל בחול, ועל מוסף שבת בפני עצמה כשהיא לבדה
  4. ^ כשחלו להיות יחד
  5. ^ גבי תקיעות כתיב
  6. ^ לענין תקיעות שתקיעותיהן שוות
  7. ^ ראש חודש וראש השנה
  8. ^ חסר כתיב, לענין תקיעות
  9. ^ דסוכות
  10. ^ ביום הראשון דחוש"מ
  11. ^ בשיר המוספין
  12. ^ תהלים כט,א
  13. ^ כל המזמור, על שם שהיום תחלת שמחת בית השואבה, דהיינו כָּבוֹד וָעֹז; ובאותו מזמור [פסוק ג] קוֹל ה' עַל הַמָּיִם על שם ניסוך המים;
  14. ^ תהלים נ,טז
  15. ^ וכל המזמור דברי כבושין הן לנאספים לעזרה למצות החג ושמחים שמחת החג, ומוכיחם: מה לך לספר חקי? כלומר: למה לך לבא לבית זה עם שאר עמי אם אינך חוזר בתשובה? ובאותו מזמור כתיב [פסוק יד] זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ על שחג הסוכות זמן בל תאחר הוא לשלש רגלים כסדרן; וסוף המזמור [פסוק כג] זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ [אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים]
  16. ^ תהלים צד,טז
  17. ^ תהלים צד,ח
  18. ^ מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים ו-בִּינוּ בֹּעֲרִים - במזמור אחד הם, ו-בִּינוּ בֹּעֲרִים מוקדם ו- מִי יָקוּם לִי מאוחר, והם מקדימין את המאוחר; ונראה בעיני מפני שפרשת מִי יָקוּם לִי מדברת על צרותן: שהיו משועבדין בבית שני תחת מלכי פרס ומלכי יון ומלכי רומי ואף על פי כן אינן נמנעים מלשמוח שמחת מלכם, ומתפללים מי יקום לנו להצילנו מן המרעים האלה, לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי [פסוק יז] אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה' יִסְעָדֵנִי [פסוק יח] וגו' בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי [פסוק יח], כלומר: אף לפי צרותינו אין אנו נמנעין מלבא להשתעשע בתנחומיך וכו' עד סוף המזמור; ולמחר בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם מפני שעכשיו זמן מתנות עניים, שהוא זמן אסיף: זמן לקט שכחה ופאה ומעשר עני, וכשמגיעין ימים האחרונים שהן קרובים לפרוש ולשוב לבתיהם - קורין לפניהן להוכיחם שיעשרו כראוי, ואף על פי שהמעשרות בצנעה ולא יאמרו 'מי רואנו ומי יודענו' - לכך אומר בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם שאומרים בלבם "מי יגיד מעשינו", הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט [פסוק ט] , הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת [פסוק ט] וגו' עד מִי יָקוּם לִי.
  19. ^ תהלים פא,ז
  20. ^ דברי תנחומין הן: אם תזכו [פסוק יח] בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה כו' על המים שנידונין עליהם בחג; לפי מה שאני בוחנך - אפסוק לך: על שם שמתפללין על הגשמים וצריכים להם, וכתיב במזמור זה [פסוק יא] אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ: שאשלח לכם ברכה, וסוף המזמור [פסוק יז] וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ
  21. ^ תהלים פב,ה
  22. ^ במזמור [פב,א] אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, ואומרים כל המזמור על שם שכתוב בו [פסוק ג] עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ אלו מעשרות, שכך הוא נדרש בחולין: 'צדק משלך ותן לו' בפרק 'הזרוע' (חולין דף קלד,א) לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ ומי שאינו נותן לבו להבין, לכך בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ - זו מיתה, כדתנן (אבות פ"ה מ"ט) בארבעה פרקים הדבר מתרבה כו' במוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים, וגורם קללה לעולם ורעבון: ש-יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ
  23. ^ ידחו שיר המועד מלפני שיר שבת שהוא שיר אחרון, ונדחה מפני שאמרו באחד בשבת שיר שהיה ראוי לומר אתמול; שאין מדלגין סדר השיר, ובשני שיר של אחד בשבת - נמצא האחרון נדחה
  24. ^ סימן סדר הפרשיות הוא, ומחליף להקדים הֲסִירוֹתִי (תהלים פא) ל-בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם (תהלים צד, חלק ראשון)
  25. ^ שלא תטעה איזה סימן של רב ספרא
  26. ^ גדודי אנשים ונשים רגילים להלך במבוי של מלמדי תינוקות שהתינוקות ואבותיהם ואמותיהם מצויין אצלם; אף כאן מי ששמו ספרא היה סימנו הומבה"י שדומה לתיבת אמבוהא
  27. ^ דאמר תוקעין על כל מוסף - אלמא דאמר לכל אחד שירו, והכא קתני ימוטו ידחה - אלמא לא אמרו בשבת של חול המועד אלא שיר של שבת
  28. ^ ברייתא קתני סתמא 'הכל לפי המוספין תוקעין', ורבי אחא פירשה שתוקעין על כל מוסף, ולא הוה ליה לפרושי הכי: דודאי אין אומר אלא שיר אחד, ואין כאן אלא תשע תקיעות לשלשה פרקי השיר, וברייתא קא משמע לן שמאריך במשך התקיעות כשיש שני מוספין, ואומרין השיר לאחר שקרבו נסכי שניהם
  29. ^ שמוסיפין חצוצרות ותוקעין יחד, וכולהו חד מיחשבי, דתנן בערכין (דף יג,א) אין פוחתין משתי חצוצרות ומתשע כנורות ומוסיפין עד לעולם
  30. ^ משום דאיירי בשתי פרשיות המאורעות ליום, דדחינן חדא מינה קבעי לה: ואנן דמיבעי לן למימר בצלותא דמוספין את מוספי היום, וקרבנות החג אינן שוין: שהפרים מתמעטין והולכין, ואית לן תרי יומי יום טוב מספיקא, ולא מצינן למימר ביום טוב שני פרשת וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי [במדבר כח,יז] דאם כן עבדינן ליה חול! ומיבעי לן למימר ביה וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם [במדבר כח,יב], כיומא קמא - היכי עבדינן בראשון של חול המועד ובשאר הימים? מי אמרינן ביומא קמא וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי דהוה לן למימר מאתמול, וכן כסדר, ונמצא שביום השביעי של ערבה נאמר וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי [במדבר כח,כט], ועל כרחך למחר - שהוא יום טוב - לא מצית למימר וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי [במדבר כח,לב] דאם כן עבדת ליה חול, ונמצא שביעי נדחה? או דלמא יומא קמא אמרינן וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי [במדבר כח,כ], ושני נדחה ממקומו מפני שהוא ספק - ידחה לגמרי
  31. ^ שהוא אחרון, אלמא פרשה שנדחת היום - אומרים אותה למחר, ואחרונה נעקרת
  32. ^ ונמצאו כולן עומדין: אומרין ביום ראשון של חול המועד - ביום השני וביום השלישי: ספק שני ספק שלישי; ולמחר אומרים ביום השלישי וביום הרביעי, ובשלישי דחול המועד - ביום הרביעי וביום החמישי, וברביעי - ביום החמישי וביום הששי, ובחמישי דחול המועד - שהוא הושענא רבא - אומרים ביום הששי וביום השביעי, כספיקו, והיינו 'דלוגי': שאומרים היום מה שאמרו אתמול, כדאמרינן מגילה דף כב,א גבי ראש חודש: רב אמר דולג: שאומר השני אחד מן הפסוקים שאמר ראשון; וכי היכי דאתקין אמימר לענין תפלה - עבדינן נמי לענין קוראי התורה: שהרביעי הקורא - שהוא מוסף בחולו של מועד יותר משאר ימים, וניכר שהוא בא לכבוד היום - הוא קורא את ספיקי היום, כמו ששליח צבור אומרן; ואם שבת הוא – קוראן המפטיר, והשלשה שקורין תחילה אין מקפידין על קריאתם, יקראו מה שירצו; ומכל מקום כך היו נוהגין רבותי: שני ראשונים קוראים שנים: ספיקי היום והשלישי בפרשת יום המחרת, שאינה מספיקות היום כלל, והרביעי חוזר וקורא מה שקראו שנים הראשונים
  33. ^ וכל המשמרות עולות לרגל, ושש עשרה מהם מקריבין שש עשרה בהמות הללו
  34. ^ דכל המשמרות זוכות בחובות הבאות מחמת הרגל ברגל, ואין משמר של אותה שבת יכולה לעכב עליהן, כדאמרינן בגמרא
  35. ^ שהיו שמונה משמרות לי"ד כבשים
  36. ^ משמרות מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחת מהן הרי שנים עשר כבשים
  37. ^ שנים הנותרות
  38. ^ שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשעה משמרות לי"ד כבשים
  39. ^ הרי עשרה
  40. ^ ארבעה הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד
  41. ^ שנתמעט עוד אחד מן הפרים ונשארו עשרה משמרות לי"ד כבשים
  42. ^ דהוו להו שמונה
  43. ^ דקתני בשמיני חוזרים לפייס כברגלים, וקא סלקא דעתיה דכל המשמרות באות ומפיסות
  44. ^ כל המשמרות, כאילו הוא תחילת קרבנות, ולא אמרינן ליקרבו חד מהנך שלא שילשו
  45. ^ בין שתיהן איזה מהן תזכה בו? ודלמא ההוא פייס דקאמר מתניתין - בין שתיהן היה, דהא לא תנן ביה 'בתחילה'
  46. ^ וכי מניינא אתא לאגמרינן שכן עולה החשבון כשחוזרין חלילה
  47. ^ ומשני:
  48. ^ מאי דאשמועינן נמי תנא דמתניתין
  49. ^ פרי החג - שבעים הם, חוץ משל שמיני
  50. ^ לכפר עליהם: שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים
  51. ^ של שמיני
  52. ^ אין לי הנייה וקורת רוח בשל אלו, אלא בשלך
  53. ^ בשלשה רגלים
  54. ^ בעורות של עולות ובחזה ושוק של שלמי חגיגה הבאות מחמת הרגל; ובגמרא מפרש מאי לשון 'אימורים' דקתני
  55. ^ אם אירעה שבת ברגל: שבשבת מסלקין אותו ומסדרין לחם אחר תחתיו, כדכתיב (ויקרא כד,ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ
  56. ^ ו
  57. ^ כשאירע בשבת ויש בו חילוק חמץ דשתי הלחם, וחילוק לחם הפנים שהוא מצה, כדאמרינן ב'כל המנחות באות מצה' (מנחות דף נב,ב)
  58. ^ לכל אחד כשנותנין לו חלקו
  59. ^ וכשנותנין לו בשתי הלחם אומרים לו
  60. ^ לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן, אלא מכל אחד חלקו, כדקיימא לן בקידושין (דף נג,א) ובמנחות (דף עג,א) מ- לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו [ויקרא ז,י]; ולפיכך מודיעים אותו
  61. ^ שהיה משמש בשבת זו שהרגל חל בתוכה
  62. ^ שהרי אינם בשביל הרגל
  63. ^ שנדבו ונדרו כל השנה ומקריבין אותם עכשיו - אין שאר המשמרות זוכין בהם שאין זוכין אלא חובות שמחמת הרגל
  64. ^ בגמרא מפרש לאתויי מאי
  65. ^ ומאי שוות איכא
  66. ^ בחילוק קרבנות האמורים ברגל הראויין להתחלק, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד, ועורות של עולות ראייה, ומוספי צבור, ושעירי חטאות
  67. ^ דברים יח,ו- ז
  68. ^ שאין המשמר מעכב עליו; וכיון דזוכה בעבודתו - זוכה באכילתו, דכתיב (ויקרא ז,ט) לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה; ובכ"ד מקומות נקראו כהנים 'לוים'
  69. ^ רישיה דקרא וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ, ודריש ליה הכי: כמו 'באחד שעריך'
  70. ^ כלומר בעיר אחת
  71. ^ ברגל