ביאור:בבלי סוכה דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משום אוירא [1]; אלא למאן דאמר בסוכה קטנה מחלוקת [2] - וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה [3]?

קיטונית - חדרון, חדר שנה. מיוונית: κοιτων.

אמר רבה בר רב אדא: לא נצרכה אלא לסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות.

וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות?

אמר רב אשי: לא נצרכה אלא לקיטוניות שבה [4]: רבנן סברי בניה בסוכה מעליא הוו יתבי, ואיהי יתבה בקיטוניות משום צניעותא, ומשום הכי לא אמרי לה דבר, ורבי יהודה סבר בניה גבה הוו יתבי, ואפילו הכי לא אמרי לה דבר. [5]

אמר רב שמואל בר יצחק: הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו.

אמר ליה רבי אבא: כמאן, כבית שמאי [6]?

אמר ליה: אלא כמאן?

איכא דאמרי: אמר רבי אבא: דאמר לך מני?

אמר ליה: בית שמאי היא, ולא תזוז מינה.

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ממאי דבית שמאי ובית הלל בסוכה קטנה פליגי? דלמא בסוכה גדולה פליגי, וכגון דיתיב אפומא דמטולתא ושולחנו בתוך הבית: דבית שמאי סברי גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, ובית הלל סברי לא גזרינן? ודיקא נמי [7] דקתני [8] מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין [9], ואם איתא [10] '(סוכה ה)מחזקת [11]' ו'אינה מחזקת [12]' מיבעי ליה!

ובסוכה קטנה לא פליגי? והתניא: מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה; רבי אומר: עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות, ותניא אידך: רבי אומר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה, וחכמים אומרים: אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו כשרה, ואילו שולחנו לא קתני! קשיין אהדדי, אלא לאו שמע מינה הא [הברייתא הראשונה, שאומרת 'ושולחנו’] בית שמאי, הא [הברייתא השניה, שאינה אומרת 'ושולחנו’] בית הלל?

אמר מר זוטרא: מתניתין נמי דיקא [13], מדקתני בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין, ואם איתא 'בית שמאי אומרים: לא יָצָא [ידי חובתו], ובית הלל אומרים: יצא' מיבעי ליה! ואלא קשיא מי שהיה - [14] לעולם בתרתי פליגי: פליגי בסוכה קטנה ופליגי בסוכה גדולה, וחסורי מיחסרא והכי קתני: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי אומרים: לא יָצָא, ובית הלל אומרים: יצא; ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו בלבד - בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.

מאן תנא להא, דתנו רבנן: 'בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה [15], ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים,

ואינו נחלט בבתי ערי חומה [16],

ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה [17],

ואין מערבין בו [18],

ואין משתתפין בו [19],

ואין מניחין בו עירוב [20],

עמוד ב

ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות [21],

ואין האחין והשותפין חולקין בו [22]'? לימא רבי היא [23], ולא רבנן [24]?

אפילו תימא רבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא לענין סוכה, דדירת עראי היא, אבל לגבי בית - דדירת קבע הוא - אפילו רבנן מודו דאי אית ביה ארבע אמות על ארבע אמות - דיירי ביה אינשי, ואי לא - לא דיירי ביה אינשי.

אמר מר: פטור מן המזוזה ומן המעקה ואין מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה, מאי טעמא?

ד'בית' כתיב בהו בכולהו [25];

ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב, מאי טעמא?

דלא חזי לדירה [26];

עירובי חצירות אין מניחין בו, אבל שיתוף מניחין בו, מאי טעמא?

דלא גרע מחצר [27] שבמבוי [28], דתנן והתניא: עירובי חצירות בחצר, שיתופי מבוי במבוי והוינן בה: עירובי חצירות בחצר? והתנן [עירובין פ"ח מ"ד]: הנותן עירובו בבית שער אכסדרה [29] ומרפסת [30] אינו עירוב [31], והדר שם אינו אוסר!? [32] אלא אימא [33]: 'עירובי חצירות בבית שבחצר, ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי' [34]; והאי לא גרע מחצר שבמבוי.

ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות דאפילו כבורגנין [35] לא משוינן ליה, מאי טעמא?

בורגנין חזו למילתייהו [36], והאי לא חזי למילתיה [37];

ואין האחין והשותפין חולקין בו - טעמא דלית ביה ארבע אמות, הא אית ביה ארבע אמות חולקין? והתנן [צריך להיות 'והתניא’]: אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה? אלא אימא [38]: 'אין בו דין חלוקה כחצר', [39] דאמר רב הונא: חצר - לפי פתחיה מתחלקת [40], ורב חסדא אמר: נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות [41] והשאר חולקין אותו בשוה' [42]; דהני מילי [43] - בית, דלמהוי קאי [44], יהבינא ליה חצר; האי - דלמיסתר קאי - לא יהבינן ליה חצר.

[45]

היתה גבוהה מעשרים אמה ובא למעטה [46] בכרים וכסתות - לא הוי מיעוט [47],

הערות[עריכה]

  1. ^ רוח שהוא שולט בה מפני החום
  2. ^ אבל בגדולה אפילו רבנן מודו
  3. ^ והלא נערותיה ומשרתיה מסובים עמה
  4. ^ סוכה גדולה לבני מסיבתה, וקיטונית קטנה בתוכה לצניעות, והיא בקיטונית יתבא; ואף על גב דפסולה לא איכפת לן, דאשה פטורה מן הסוכה
  5. ^ ואם תאמר לרב חנן דמוקי פלוגתא בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו, הכא - כיון דבניה גבה - הויא לה גדולה, ומודו בה רבנן, ומאי ראיה של רבי יהודה? - יש לומר דשולחנה בתוך הסוכה הגדולה היתה, ובניה על השולחן היו יושבין ראשן ורובן, ולא כמסובין הן ולא כזקופין; ולי נראה דודאי לרב חנן קשיא; והאי תירוצא - לרב הונא הוא, וכן עיקר: דשיעור ראשו ורובו אמרינן לקמן דאינו אלא שבעה טפחים, ואי אפשר לשבעה בנים בשבעה טפחים.
  6. ^ דאי כבית הלל, לא בעי שולחנו, כדלקמן בפרק 'הישן' [פ"ב מ"ז, דף כח,א] [מובא להלן בדברי רב נחמן בר יצחק]
  7. ^ כדלקמן בגדולה פליגי, והוא יושב על הפתח מבחוץ, וראשו מושכב לתוכה, ושולחנו לפני גופו בבית
  8. ^ גבי פלוגתא 'מי שהיה' [פ"ב מ"ז, דף כח,א]
  9. ^ ולא איירי בשיעורא דסוכה
  10. ^ דבשיעורא דסוכה פליגי
  11. ^ ראשו ורובו ושולחנו כשרה
  12. ^ אלא כדי ראשו ורובו בית שמאי פוסלין כו'
  13. ^ דבקטנה פליגי, ובשיעורא דפוסלין ומכשירין על כרחך אסוכה מהדרי
  14. ^ 'אלא' לא גרסינן, והכי גרסינן:
  15. ^ כולה מפרש טעמא לקמן
  16. ^ אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל אם לא גאלו כשאר קרקע בלא בנין
  17. ^ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ (דברים כ ה)
  18. ^ דרך בתיהם להיות פתוחין לחצר, והרבה בתים פתוחים לחצר אחת, והן יוצאין דרך חצר לרשות הרבים; נמצא החצר רשות לכולן, והבתים כל אחד מיוחד לבעליו, ואמרו חכמים: אין מוציאין מרשות לרשות בלא עירוב: שיערב כל הרשויות להיותם רשות אחת; ותיקנו ליתן כל בית ובית שבחצר פת, וכולן בסל אחד, ומניחין אותו באחד מן הבתים, ונעשים כולם כאילו דרין באותו בית וכל הבתים דירה אחת; ואשמעינן הכא דבית שאין בו ארבע על ארבע אין צריך ליתן את הפת
  19. ^ שתיקנו חכמים על כל חצר הפתוחה למבוי כדרך שתיקנו עירוב לבתי החצר: שיהו נותנין בשיתוף; ואם בית קטן זה פתוח לחצר שבמבוי ואין בית אחר פתוח לה - אין משתתפין בו: אין צריכה ליתן בשיתוף
  20. ^ עירוב החצר לאחר שגבו אותו מן הבתים
  21. ^ דתנן במסכת עירובין (פ"ה מ"ב, דף נז,א) נותנין קרפף לשתי עיירות: אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים - עושה קרפף לשתיהן להיות אחת: שתי עיירות המובדלות זו מזו קמ"א אמות ושליש, ויש באמצע בית - נמצא אותו בית בתוך שבעים אמה וארבעה טפחים לשתיהן נעשה אותו בית כעיבור להן, כאשה עוברה שכריסה בולטת, ומצטרפת להיות שתיהן כאחת ללן באחת מהן שיהו שתיהן לו כארבע אמות, ומונה אלפים מחוצה להן; ואם יש בית פחות מארבע אמות - אינו חשוב לצרפן
  22. ^ קא סלקא דעתא השתא שאין יכולין לכוף זה את זה לחלק, לפי שאין בו כדי לזה וכדי לזה
  23. ^ דלא חשיב סוכה בציר מארבע אמות
  24. ^ דכי היכי דמכשרי בסוכה - אלמא 'דירה' היא, והוא הדין לכל מילי דבית
  25. ^ מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ (דברים ו ט) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ (דברים כב ח) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת (ויקרא יד לה) כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב (ויקרא כה כט) אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ [וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ] (דברים כ ה)
  26. ^ וטעמא דעירובא מפרש בעירובין (דף מט,א) משום דירה: דבית שנותנין בו הפת של עירוב הוי כאילו כולן דרין בתוכו, ונמצאת כל החצר משתמשת לבית אחד, הלכך: בית דראוי לדירה בעינן; ופת נמי אינו צריך ליתן: כיון דלא מיקרי דירה - אין הדר בו אוסר על בני חצר, שאין רשותו כלום
  27. ^ שאינו מקורה
  28. ^ והאי נמי סלק הקיפו וקרויו כמי שאינו, נמצא שיתוף עומד באויר החצר, ותנן (עירובין דף פה,ב) דשיתוף נותן באויר החצר, משום דעירוב החצר לצירוף הבתים הוא: להיות כולם כדרים בבית אחד, הלכך בעינן בית הראוי לדירה; ושיתוף המבוי אינו אלא לצרף החצרות, וחצרות - לאו דירה נינהו, והלכך לא בעי דירה, אלא באוירא של חצר דיו, ובמקום משתמר, ויהיו כל החצרות כולן כאילו תשמישן להיות אחד
  29. ^ שלפני הבית, שקורין פורטק"א
  30. ^ עלייה ארוכה על פני החצר על פני רשות הרבים, ובה פתחים הרבה לפי מחיצותיה, ודיורין בכל אחת ואחת, ועושין מרפסת ארוכה לפני הפתחים כאורך עלייה, וכולן עולים בסולם אחד למרפסת, ודרך המרפסת נכנסין ויוצאין כולן; מרפסת = אלויי"ר; סולם = אשקל"א
  31. ^ דלא חזי לדירה, שכל היוצא ונכנס עובר עליו
  32. ^ 'מי מינטר' לא גרסינן, דאי משום נטירותא - תרוייהו נטירותא בעו, ועוד: דבחצר מנטר הוא, בכלי! ומעירוב פריך דבעיא בית דירה, כדמוכח לקמן! אלא הכי גרסינן: 'עירובי חצירות בחצר; והתנן: הנותן את עירובו כו'; עירוב הגבוי מבתי החצר ונתנו בבית שער, היינו בית קטן שלפני שער החצר, או מבפנים או מבחוץ, ושומר הפתח יושב שם!
  33. ^ הכי קאמר
  34. ^ והאי 'בחצר' דקתני - לאו באוירא אלא באחד הבתים שבה, ולאפוקי בית שבחצר אחרת שאין מצרפן; ו'שיתופי מבואות' דקתני במבוי - הכי נמי קאמר באחת החצרות שבמבוי, ולאפוקי חצר שבמבוי אחרת
  35. ^ צריף שעושין מן ערבה וקנים לשומרי פירות או לציידי עופות, ותניא בעירובין ב'כיצד מעברין' (דף נה,ב): בורגנין מתעברין עמה
  36. ^ ללינת לילה לאדם אחד
  37. ^ דכל בית - עשוי לדירת קבע תמיד
  38. ^ הכי קאמר
  39. ^ ומהו 'דין חלוקה'? - כדרב הונא ורב חסדא
  40. ^ חצר שהיו בתים פתוחין לה וחלקוה שני אחין ביניהם זה נטל שלשה בתים קטנים וזה נטל כנגדן בית גדול אם באו לחלק אוירא של חצר זה שנטל שלשה בתים הקטנים נוטל ג' חלקים כמנין שלשה פתחים וזה נוטל רביע לפי שהחצר עשוי ליציאה וביאה שדרך החצר נכנסין ויוצאין מן הבתים לרה"ר ומכניסין משאותיהן ופורקין לפני פתחיהם לפיכך חצר מתחלקת לפי הפתחים
  41. ^ אין צריך ליתן לכל פתח אלא ארבע אמות כנגדן מן הפתח והלאה ורחבן ברוחב הפתח ואפילו הוא רחב עשר אמות - נוטל ארבע אמות במשך וכנגד כל רחבו לפרֵק משאו
  42. ^ ובית קטן זה הפחות מארבע - אין לפתחו דין חלוקה ליטול בחצר, לא כרב הונא ולא כרב חסדא
  43. ^ דשקיל חלק בחצר
  44. ^ ומבעי ליה לחצר לפרק משאו
  45. ^ פיסקי שמועות הן של כל בני הישיבה שהיו במדרשו של רב אשי שסידרו הגמרא:
  46. ^ למעט גובה חללה מעשרים ונותן בקרקעיתה להגביה
  47. ^ שאין סופו להניח שם כל שבעה מפני הפסד ממונו