ביאור:בבלי סוכה דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'הושענא'?

מעיקרא נמי לאסא – 'הושענא' קרו ליה [1].

תנו רבנן: סוכה גזולה, והמסכך ברשות הרבים [2]: רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין.

אמר רב נחמן: מחלוקת בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו [3], ורבי אליעזר לטעמיה, דאמר: אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו [4]; אי קרקע נגזלת [5] - סוכה גזולה היא [6], ואי נמי קרקע אינה נגזלת [7] - סוכה שאולה היא [8]! ורבנן לטעמייהו, דאמרי: אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו [9] וקרקע אינה נגזלת [10] וסוכה שאולה היא*; אבל גזל עצים וסיכך בהן - דברי הכל אין לו אלא דמי עצים [11]; ממאי [12]? - מדקתני דומיא דרשות הרבים: מה רשות הרבים קרקע לאו דידיה הוא - סוכה נמי לאו קרקע דידיה הוא.

ההיא סבתא [14] דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה: ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי! צווחה [15] - ולא אשגח בה רב נחמן;

אמרה ליה: איתתא דהוה ליה לאבוהא [16] תלת מאה ותמני סרי [17] עבדי צווחא קמייכו, ולא אשגחיתו בה!

אמר להו רב נחמן: פעיתא היא דא [18], ואין לה אלא דמי עצים בלבד [19].

אמר רבינא: האי כשורא דמטללתא דגזולה, עבדי ליה רבנן תקנתא [20] משום תקנת מריש [21];

פשיטא: מאי שנא מעצים [22]?

מהו דתימא 'עצים שכיחי [23] אבל האי לא שכיחא, אימא לא' - קא משמע לן.

הני מילי בגו שבעה, אבל לבתר שבעה הדר בעיניה;

ואי חברו בטינא [24] ואפילו לאחר שבעה נמי יהיב ליה דמי.

תנא: יבש – פסול; רבי יהודה מכשיר;

אמר רבא: מחלוקת בלולב, דרבנן סברי מקשינן לולב לאתרוג: מה אתרוג בעי הדר [25] - אף לולב בעי הדר, ורבי יהודה סבר: לא מקשינן לולב לאתרוג [26], אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן [27].

תוספות מסכת סוכה דף לא עמוד א ד"ה ור"י סבר לא מקשינן לולב לאתרוג: פירש בקונטרס: לא הוקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לידרוש מעצמו מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא קל וחומר; ותימה גדולה פירושו, דאפילו סמוכין - דהיינו שני מקראות הסמוכין זה לזה - ניתנו לידרש מן התורה, כדאמרן בריש יבמות [28] 'סמוכין מן התורה מנין? - שנאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר' - כל שכן היקישא, דהיינו שני דברים המוקשים בפסוק אחד, ואפילו לרבי יהודה דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח ומופנה, כדאמרינן התם - מכל מקום בהיקישא מודה! אלא כל המדות אדם דן מעצמו חוץ מגזרה שוה דאין דן אלא אם כן למדה מרבו, והכא בסברא פליגי: דיש דברים שאין להקישם לאותו דבר, ושמא קסבר לא שייך לשון הדר אלא בפירות.

ובלולב לא בעי רבי יהודה הדר?: והתנן: רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה, מאי טעמא? לאו משום דבעי הדר?

לא! כדקתני טעמא [ספרא אמור פרשתא יב פרק טז הלכה ה]: רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: [וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר] כַּפֹּת תְּמָרִים [וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים [ןיקרא כג,מ]]: כפות [29], ואם היה פרוד – יכפתנו;

ולא בעי הדר?: והתנן [להלן פ"ג מ"ח דף לו,ב] אין אוגדין את הלולב [30] אלא במינו, דברי רבי יהודה מאי טעמא? לאו משום דבעי הדר?

לא, דהא אמר רבא: אפילו בסיב [31] ואפילו בעיקרא דדיקלא [32], ואלא מאי טעמא דרבי יהודה התם? - דקא סבר לולב צריך אגד [33], ואי מייתי מינא אחרינא הוה להו חמשה מינין [34].

ובאתרוג מי בעי רבי יהודה הדר? והתניא: 'ארבעת מינין שבלולב, כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן; לא מצא אתרוג - לא יביא לא פריש [35] ולא רמון ולא דבר אחר; כמושין [36] כשרין, יבשין פסולין; רבי יהודה אומר: אף יבשין; ואמר רבי יהודה: מעשה

עמוד ב

בבני כרכין [37] שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהן! אמרו לו: משם ראיה! אין שעת הדחק ראיה'; קתני מיהת רבי יהודה אומר: אף יבשין כשרין, מאי לאו אאתרוג!?

לא, אלולב.

אמר מר: כשם שאין פוחתין מהן - כך אין מוסיפין עליהן; פשיטא!?

מהו דתימא 'הואיל ואמר רבי יהודה לולב צריך אגד' ואי מייתי מינא אחרינא [38] האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי - קא משמע לן.

אמר מר לא מצא אתרוג - לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר, פשיטא!?

מהו דתימא 'לייתי, כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג' - קא משמע לן: זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך.

תא שמע: אתרוג הישן פסול, ורבי יהודה מכשיר - תיובתא דרבא!

תיובתא.

ולא בעי הדר? והא אנן תנן [סוכה פ"ג מ"ו, דף לד,ב] 'הירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל' לאו משום דבעי הדר?

לא! משום דלא גמר פירא;

תא שמע: 'שיעור אתרוג קטן: רבי מאיר אומר כאגוז, רבי יהודה אומר כביצה' לאו משום דבעי הדר!?

לא, משום דלא גמר פירא;

תא שמע: ובגדול - כדי שיאחוז שנים בידו אחת, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אפילו אחד בשתי ידיו מאי טעמא, לאו משום דבעי הדר?

לא! כיון דאמר רבה 'לולב בימין ואתרוג בשמאל [39]', זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו [40] ואתי לאיפסולי [41] [42].

ואלא לרבי יהודה, הא כתיב ’[פְּרִי עֵץ] הָדָר [ויקרא כג,מ]’?

ההוא - הדר באילנו משנה לשנה [43].

של אשרה ושל עיר הנדחת [פסול]:

ושל אשרה פסול? והאמר רבא 'לולב של עבודה זרה [44] - לא יטול [45], ואם נטל כשר'? [46]

הכא באשרה דמשה עסקינן [47], דכתותי מיכתת שיעוריה [48]; דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת - שמע מינה.

נקטם ראשו:

אמר רב הונא: לא שנו אלא נקטם, אבל נסדק [49] – כשר.

ונסדק כשר? והתניא: 'לולב כפוף [50],

הערות[עריכה]

  1. ^ על שם שרגילין לאוגדן להושענא בחג
  2. ^ הא נמי גזל הרבים
  3. ^ הא דפסיל רבי אליעזר - כגון שתקף את חבירו בחזקה והוציאו מסוכתו הבנויה בקרקעו של נגזל, וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע
  4. ^ סוכה שאולה אין יוצאין בה [בפרק 'הישן' (לעיל כז,ב)] הלכך ממה נפשך זו פסולה
  5. ^ כלומר: אם יש על הקרקע תורת גזל כשאר מטלטלין לעמוד בחזקת הגזלן
  6. ^ ורבי אליעזר דריש 'תַּעֲשֶה לְךָ – משלך' ולא גזולה ולא שאולה
  7. ^ וכל הימים ברשות בעליה היא
  8. ^ ופלוגתא היא ב'הגוּזֵל' (בבא קמא דף קיז,ב): איכא למאן דאמר קרקע נגזלת, דדריש ריבוי ומיעוט, ואיכא למאן דאמר קרקע אינה נגזלת, דדריש כללי ופרטי
  9. ^ בשאולה
  10. ^ דקרקע אינה נגזלת - דרבנן היא, דאמרי בפרק 'הגוזל' (שם) דקרקע אינה נגזלת, ופליגי עליה דרבי אליעזר נמי בהא דגזילת קרקע
  11. ^ אין זו לא גזולה ולא שאולה דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם, ועוד משום תקנת השבים אינו צריך לסתור בנינו אלא יחזור דמים; ודאמרינן בפרק 'הישן' (שם) דמודו רבנן בגזולה - לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים ומסכך בהן, אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה, דהיא עצמה נגזלת, שאינה מחוברת לקרקע, ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה, דאין כאן משום תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה יציאות, הלכך גזולה היא
  12. ^ דבגזילת קרקע פליגי ובטעמא דשאולה
  13. ^ והוא הדין נמי דהוה ליה לרב נחמן למימר דרבי אליעזר לטעמיה, דאמר 'בהגוזל' (שם) קרקע נגזלת וסוכה גזולה היא דמייאשי בעלים מינה כשאר מטלטלין, דהוה ליה קרקע בחזקת גזלן, ורבנן לטעמייהו דאמרי קרקע אינה נגזלת ושאולה היא; אלא אי אמר הכי - הוי משמע דמודי רבי אליעזר בשאולה, ואנן קים לן ב'הישן' (לעיל דף כז,ב) דאף בשאולה פסיל, הלכך אמר לה רב נחמן 'ממה נפשך', כלומר: אי נמי הוה סבירא ליה לרבי אליעזר קרקע אינה נגזלת כרבנן - אפילו הכי פסיל לה משום שאולה.
  14. ^ דגזלו ממנה עבדי ריש גלותא עצים וסככו בהן
  15. ^ צווחה להחזיר לה עצים עצמן
  16. ^ לאברהם אבינו ילידי ביתו
  17. ^ שמנה עשר ושלש מאות
  18. ^ קולנית היא זו
  19. ^ דתקנת חכמים היא זו, על המריש הגזול שבנאו בבירה, שיטול הנגזל את דמיו ולא חייבוהו לקעקע את בנינו מפני תקנת השבים [במסכת גיטין דף נה,א]
  20. ^ לטול דמיו
  21. ^ ולא אמרינן אין כאן הפסד מרובה ויסתיר סוכתו, דמצוה משוי ליה כל שבעה כבנין קבע
  22. ^ דאמרן לעיל 'גזל עצים וסיכך בהן אין לו אלא דמים'
  23. ^ לקנות בדמים שיתן לו זה, הלכך משום תקנת השבים לא אטרחוהו לגוזל, דהא נגזל מצי מיטרח ומזבן
  24. ^ הוה ליה כשאר בנין קבוע
  25. ^ כדכתיב ביה [וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר [ןיקרא כג,מ]]
  26. ^ לא הוקשו ללמוד זה מזה, ולא ניתן לדרוש מעצמו מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא קל וחומר
  27. ^ ד-הָדָר כתיב ביה, ולא דרשינן ליה לרבי יהודה; אידור לשון יווני, כדדריש ליה בן עזאי (לקמן דף לה,א)
  28. ^ דף ד,א
  29. ^ לשון אסירה, כדתנן (מכות פ"ג מ"יב דף כב,ב) כופת שתי ידיו על העמוד
  30. ^ האי לולב היינו הושענא: כולהו שלשה המינים יחד
  31. ^ הגדל סביבות הדקל ונכרך סביביו כעין לולבי גפנים
  32. ^ מן הקליפה, ואף על פי שאין מראיהן דומה למראה הלולב, ובלבד שיהא מאותו המין; דטעמא דרבי יהודה התם - לאו משום הדר הוא
  33. ^ הלכך כל הנאגד עמו הוי מן המצוה
  34. ^ ונמצא עובר בבל תוסיף אם יאגד מין חמישי
  35. ^ קורוני"א [חבוש]
  36. ^ פלצידי"ש [יבשים קצת, שניטלה מהם הלחלוחית]
  37. ^ שאין דרין על מקום פרדסין ואין דקלים מצוים שם
  38. ^ ולא אגיד ליה בהדיה
  39. ^ משום דהכא תלת מצות ואתרוג חד מצוה
  40. ^ שנותנין לו אתרוג בימין ולולב בשמאל וצריך להפכן מיד ליד ולאחוז האתרוג והלולב באחת מידיו עד שיחליף
  41. ^ ואי הוה גדול יותר מדאי שמא יפול מידיו ויפסול שיארע בו נקב
  42. ^ שנים בידו אחת גרסינן: שני אתרוגים בידו אחת: שבמקום האחד יאחז הלולב כשיהפכן
  43. ^ מהכא שמעינן דאתרוג אמר קרא: שאין פרי אחר עושה כן
  44. ^ ששימשו בו לעבודה זרה לכבד לפניה קרקע, אי נמי שעבודתה בלולב: להעבירו לפניה או לזרקה בו
  45. ^ דמאיס לגבוה
  46. ^ ואף על גב דאיסורי הנאה הוא: דמצות לאו ליהנות ניתנו, כלומר: אין קיום מצות הנאת הגוף אלא עבודת עבד לרבו;
  47. ^ אותם שהיו בשעת כיבוש ארץ ישראל, שהצריכן הכתוב שְֹרֵפָה, כדכתיב (דברים יב ג) וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, ולולב צריך שיעור
  48. ^ והאי - כמאן דמיכתת שיעוריה, כיון דלשרפה קאי
  49. ^ נסדקו ראשי העלין
  50. ^ ראשו כפןף כאגמון ; דומות לאיש גבן והזקן שראשיהן שחין וכפופין למטה