ביאור:בבלי סוכה דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא יסוד ולא ריבוע - פסול לעבודה [1]; רבי יוסי בר יהודה אומר: אף הסובב [2]'.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שיתין [3] - מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר (שיר השירים ז ב) [מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב] חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן:

חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ - אלו השיתין; [4]

כְּמוֹ חֲלָאִים - שמחוללין ויורדין עד התהום;

מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן - זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה.

[5]

תנא דבי רבי ישמעאל: '(בראשית א א) בְּרֵאשִׁית [בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ] - אל תיקרי 'בראשית' אלא 'ברא שית'.

תניא: 'רבי יוסי אומר: שיתין - מחוללין ויורדין עד תהום, שנאמר (ישעיהו ה א-ב) אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן, וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ [וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק [11] - זה בית המקדש [12];

וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכו - זה מזבח [13];

וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ [14] - אלו השיתין'.

תניא: 'אמר רבי אלעזר בר צדוק: לול [15] קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש*, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה [16] יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש [17] שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה [18] שנאמר: (במדבר כח ז) [וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד] בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה':

עמוד ב

[20] כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה' [21];

מאי משמע [22]?

אמר רבינא: אתיא 'קדש' 'קדש': כתיב הכא (במדבר כח ז) [וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד] בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ [שֵׁכָר לַה’], וכתיב התם (שמות כט לד) [וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר] וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא. [23]

כמאן אזלא הא דתנן [מעילה פ"ג מ"ג]: 'נסכים – בתחילה [24] מועלין בהן [25]; ירדו לשיתין אין מועלין בהן [26]' [27]? - לימא רבי אלעזר בר צדוק היא [28], דאי רבנן - הא נחתו להו לתהום!

אפילו תימא רבנן: בדאיקלט [29];

ואיכא דאמרי [30]: לימא רבנן היא [31], ולא רבי אלעזר בר צדוק, דאי רבי אלעזר [32] אכתי בקדושתייהו קיימי [33]!

אפילו תימא רבי אלעזר: 'אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו' [34].

אמר ריש לקיש: בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח - פוקקין את השיתין [35], לקיים מה שנאמר בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה'.

מאי משמע?

אמר רב פפא: שכר - לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות [36];

אמר רב פפא: שמע מינה כי שבע איניש חמרא - מגרוניה שבע [37].

אמר רבא: צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא - ליגמע גמועי רבא [38]; אכסא דברכתא אגמע גמועי [39].

דרש רבא: מאי דכתיב (שיר השירים ז ב) מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב [חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן]: מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל [40]:

בַּת נָדִיב - בתו של אברהם אבינו שנקרא נָדִיב [41]', שנאמר (תהלים מז י) נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם ]כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה]; אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב? אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים [42].

תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב (שיר השירים ז ב: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב) חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ [כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן]?: למה נמשלו דברי תורה כירך [43]? - לומר לך מה ירך בסתר [44] - אף דברי תורה בסתר שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר, ולא לשנות לתלמידיו בשוק, כדאמר במועד קטן [45], והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (מיכה ו ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ? עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט - זה הדין, וְאַהֲבַת חֶסֶד - זו גמילות חסדים, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ - זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה [46]; והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה [47]!

אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר (משלי כא ג) עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח. [48]

ואמר רבי אלעזר: גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י יב) זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קֶצְרוּ לְפִי חֶסֶד [נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת ה' עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם] [49]: אם אדם זורע - ספק אוכל ספק אינו אוכל [50]; אדם קוצר - ודאי אוכל.

ואמר רבי אלעזר: אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, שנאמר: (הושע י יב) זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קֶצְרוּ לְפִי חֶסֶד [51]. [52]

תנו רבנן: 'בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו - גמילות חסדים בין בגופו [53] בין בממונו [54];

צדקה לעניים - גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים;

צדקה לחיים - גמילות חסדים בין לחיים בין למתים'.

ואמר רבי אלעזר: כל העושה צדקה ומשפט - כאילו מילא כל העולם כולו חסד, שנאמר (תהלים לג ה) אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ; שמא תאמר כל הבא לקפוץ [55] קופץ [56]? תלמוד לומר: (תהלים לו ח) מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים [וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן] [57]; יכול אף ירא שמים כן? - תלמוד לומר: (תהלים קג יז) וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו [וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים].

אמר רב חמא בר פפא: כל אדם שיש עליו חן - בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר: (תהלים קג יז) וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו [וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים].

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (משלי לא כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ? וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד?

אלא תורה לשמה - זו היא תורה של חסד, שלא לשמה - זו היא תורה שאינה של חסד.

איכא דאמרי: תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד; שלא ללמדה - זו היא תורה שאינה של חסד.

כמעשהו בחול [כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ומניחה בלשכה]:

ואמאי? נייתי במקודשת [58]?

אמר זעירי: קסבר אין שיעור למים [59], וכלי שרת מקדשין שלא מדעת [60],

הערות[עריכה]

  1. ^ להכי אין כשר לעבודה: שכל המזבח שאין לו קרן, וכבש, ויסוד, וריבוע - פסול לעבודה; הכי גרסינן: קרן = אבן אמה על אמה ברום אמה לכל קרן; ויסוד - דהיינו אמה כניסה ראשונה; וריבוע שאינו מרובע: אם חסר אחד מכל אלו – פסול; וטעמא אמר רב הונא בשחיטת קדשים (זבחים סב א): כל מקום שנאמר 'המזבח' – לעכב, דהכי משמע: המזבח - זהו המזבח העשוי כן; והנך - בכולהו כתיב 'המזבח': עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ - במלואים (שמות כט יב); ובכבש כתיב אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו ז) - והכבש הוא פניו של מזבח, שהוא פתחו ועלייתו; וביסוד כתיב אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ (שמות כט יב; ויקרא ח,טו); ובריבוע כתיב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ (שמות כז א)
  2. ^ מעכבו, דקסבר: כרכוב המזבח זהו הסובב, והרי נאמר בו הַמִּזְבֵּחַ (שמות כז ה); ורבנן סבירא להו זהו הכיור, והכי אמרינן בזבחים בפרק 'קדשי קדשים' (שם)
  3. ^ חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים
  4. ^ חַמּוּקֵי = סתרי, לשון חָמַק עָבָר (שיר השירים ה ו): נסתר ונכסה ממני; וכן עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין (ירמיהו לא כא): תסתרי ממני, שאת בושה ליקרב אלי על שמעלת בי; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ לשון יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא א יא)
  5. ^ 'ועליהם כרה דוד וכו' לא גרסינן ליה בתוספתא, והכא נמי לא גרסינן ליה: דמאן דאית ליה שכראן לית - ליה שמששת ימי בראשית נבראו.
  6. ^ לִידִידִי - הקב"ה, בשבילו אני משוררו, ובמקומו אני לקבול [לשון קבילה, תלונה] על זאת [כמו שנאמר בסוף הפסוק וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים ובהמשך]
  7. ^ לְכַרְמוֹ - על כרמו
  8. ^ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן בארץ ישראל: זוית השמינה מכל הארצות
  9. ^ וַיְעַזְּקֵהוּ - בנה להם ערים בצורות מוקפות דלתים ובריח, כטבעת, דמתרגמינן 'עיזקא' (שמות כה יב)
  10. ^ וַיְסַקְּלֵהוּ - כאדם המפנה אבנים מכרמו, כלומר: פינה האומות מפניהם: שלא ישבו בארצם, פן יחטיאו אותם
  11. ^ נטעו גפנים משובחות, ולא זמורה, אלא שרשין עצמן
  12. ^ שהוא שורשן ועיקרן: שמחבבם לפני המקום
  13. ^ העשוי כמגדל עוז
  14. ^ באותו מגדל; 'יקב' הוא בור חפור, וכן עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ (זכריה יד י): בית שיחא דמלכא, לשון שיח ומערה: פושיי"ן [חפירה] בלע"ז
  15. ^ ארובה שהיא מלמעלה למטה
  16. ^ ילדים כהנים
  17. ^ שנעפש ונקרש
  18. ^ במקום קדוש בעזרה ומתוך השיתין מוציאין אותו שלא יתמלאו השיתין מן הנסכין שכל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מחטאת ואשם ושורפין אותם שאסורין בהנאה דקדש הוא
  19. ^ הכבש - ארכו ל"ב [אמה] ומשפע ועולה תשע אמות עד ששוה למזבח, ולא היה ראשו מחובר למזבח, אלא אויר מעט מפסיק בינתים, כדאמר בזבחים (דף קד,א) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם (דברים יב כז): מה דם בזריקה - אף בשר בזריקה, הא למדת אויר יש בין כבש למזבח' ואותו אויר קרוי 'בין כבש למזבח'; ולול היה באותו אויר, במערבו של כבש: בשמונה אמות מערבית של כבש: שהכבש רחבו ט"ז אמה ממזרח למערב, ואותו חלל שהנסכים יורדין לתוכו - שהן נעשין בדרומית מערבית של מזבח; ומוקף ארבע מחיצות עד קרקעיתו, וקרקעיתו של רצפת שייש, ואין היין נבלע שם, וכל נסכי יין של כל השנה יורדין שם; והאי תנא לית ליה שהיו שיתין יורדין עד תהום; והכי אמרינן לקמן: דלית ליה, ופליג אדרבנן.
  20. ^ בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ - הקיש שריפה לניסוכו:
  21. ^ לא יליף מהכא אלא ששריפתו בקדושה - ולא בחיל חוץ לעזרה, אבל הוצאתו משם - פשיטא ליה: כדי שלא יתמלאו, ולא צריך קרא
  22. ^ מהכא שריפה
  23. ^ ואיכא למימר נמי דמצות הוצאתו ושריפתו מהכא יליף.
  24. ^ משהוקדשו עד שנתנסכו
  25. ^ יש בהם מעילה: דקדשי גבוה נינהו
  26. ^ שאין בהם שום צורך גבוה
  27. ^ כמאן איצטריך למיתני אין מועלין
  28. ^ דאין יורדין לתהום, ואפשר לירד ולהביאם
  29. ^ אם תלה כלי בתוך השיתין וקיבל
  30. ^ הא דקתני 'ירדו לשיתין אין מועלין'
  31. ^ ואיקלט אין מועלין: דאין בהן מעתה צורך גבוה
  32. ^ דקאמר שורפין אותו בקדושה, אלמא
  33. ^ מדבעו שריפה
  34. ^ וניסוכו הוא עיקר מצותו
  35. ^ את נקב שבראש המזבח שהנסכים יורדין בו לשיתין, שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע
  36. ^ 'שכר' לשון שכרות ושמחה ונסיכה
  37. ^ על ידי ששותהו בלגימות גסות, וגרון מלא הוא – משביע, ולא על ידי שתיה מרובה: שמכניס הרבה יין במעיו על ידי לגימות דקות, ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא במילוי כרס
  38. ^ בלגימות גסות
  39. ^ דרך שביעה, משום חיבוב מצוה
  40. ^ בַּנְּעָלִים - בעליית רגלים
  41. ^ שנדבו לבו להכיר את בוראו
  42. ^ בנדבת לבו להתגייר
  43. ^ רב ענן דרש לקרא: כְּמוֹ חֲלָאִים – כלוחות, שהיו מאבנים טובות, כמו נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם (משלי כה יב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים (שמות לב טז)
  44. ^ חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ הנסתרים כירך
  45. ^ דף טז,א
  46. ^ דכתיב בהו 'לכת': טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה (קהלת ז ב) - אף שם צריך הצנעא: לסעוד במדה נאה, ולשמוח במדה נאה, ולא להנהיג קלות ראש בעצמו; ויש אומרים: אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ענייה - יעשה בצנעא, ולא לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי כן; וכן מפרש בשאלתות דרב אחאי
  47. ^ כגון צדקה הניתנת לעני בסתר: שאין צריך להודיע לשום אדם, מה שאין כן במת ובכלה, לפי שאחרים מתעסקין בהן ויודעין היציאה משל מי, והיינו דאמר רבי אלעזר: דכל מילי בעי צניעותא - והוא הדין לדברי תורה
  48. ^ הכל בכלל 'זבח': חטאת ואשם ועולה ושלמים - כולם 'זבח' הם.
  49. ^ קרא הכתוב לזריעה 'צדקה' ואת החסד קרא 'קציר', וטובה קצירה מזריעה, כדמפרש
  50. ^ שמא לא יצמח או ילקה בשדפון וברד
  51. ^ הצדקה היא הזריעה שזורע כדי לקצור = לקבל שכר, ו-קֶצְרוּ לְפִי חֶסֶד = שתקבלו שכר לפי החסד שבה
  52. ^ הנתינה היא הצדקה, והטורח הוא החסד, כגון מוליכה לביתו, או טורח שתעלה לו להרבה, כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש או מעות בעת שהתבואה מצויה: שלא יוציא מעותיו לאיבוד; שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני.
  53. ^ כגון מספיד למת, נושאו, קוברו, משמח חתן, מלַוה חבירו בדרך
  54. ^ מַלוה לו מעות, משאילו כלים ובהמה
  55. ^ ולעשות צדקה וחסד
  56. ^ ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך
  57. ^ צריך לתת לב ולטרוח ולרדף אחריה, לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים
  58. ^ דקא סלקא דעתיה 'אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אלא אם כן דעתו שיקדשנו הכלי', או 'אם יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי מקדשן', דאין מקדשין אלא הראוי להם
  59. ^ שאפילו יותר משלשה לוגין ראויין לנסך, דלא פירשה בהן תורה שיעורא; הלכך 'ראויין לכלי' הם
  60. ^ וכלי מיד מקדשם, דכתיב (שמות ל כט) כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ ואפילו אינו רוצה שיתקדשו עד מחר - הכלי מקדשן מיד שלא מדעת