ביאור:בבלי סוכה דף מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שבשעת לקיטתו עישורו [1], דברי רבן גמליאל; רבי אליעזר אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר [2]'!

הוא [3] דאמר כי האי תנא, דתניא: אמר רבי יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים: אתרוג אחר לקיטה למעשר, ורבותינו נמנו באושא ואמרו: בין למעשר בין לשביעית

שביעית מאן דכר שמיה?

חסורי מיחסרא והכי קתני: אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית, ורבותינו נמנו באושא ואמרו אתרוג בתר לקיטה בין למעשר בין לשביעית.

טעמא דלולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא, הא דשביעית קדוש [4], אמאי? עצים בעלמא הוא, ועצים אין בהן משום קדושת שביעית, דתניא: 'עלי קנים ועלי גפנים שגבבן [5] לחובה [6] על פני השדה: לקטן לאכילה [7] יש בהן משום קדושת שביעית; לקטן לעצים - אין בהן משום קדושת שביעית'!?

שאני התם [8], דאמר קרא: (ויקרא כה ו) [וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ] לָכֶם לְאָכְלָה [לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ]: לָכֶם דומיא ד-לְאָכְלָה [9]: מי שהנאתו וביעורו שוה [10], יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן [11].

והאיכא עצים דמשחן [12] דהנאתן וביעורן שוה [13]?

אמר רבא [14]: סתם עצים ולהסקה הן עומדין [15], ועצים להסקה [16] - תנאי היא [17], דתניא: 'אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה [18] ולא לכבוסה [19]; רבי יוסי אומר: מוסרין';

מאי טעמא דתנא קמא?

דאמר קרא לְאָכְלָה - ולא למשרה ולא לכבוסה;

מאי טעמא דרבי יוסי?

אמר קרא לָכֶם: לכם לכל צרכיכם, ואפילו למשרה ולכבוסה;

ותנא קמא, הא כתיב לָכֶם?

ההוא - לָכֶם דומיא ד-לְאָכְלָה: מי שהנאתו וביעורו שוה, יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר ביעורן;

ורבי יוסי, הא כתיב לְאָכְלָה?

ההוא מיבעי ליה 'לְאָכְלָה ולא למלוגמא [20]', כדתניא:

'לְאָכְלָה - ולא למלוגמא; אתה אומר לְאָכְלָה ולא למלוגמא - או אינו אלא ולא לכבוסה? כשהוא אומר לָכֶם - הרי לכבוסה אמור, הא מה אני מקיים לְאָכְלָה? - לְאָכְלָה ולא למלוגמא;

מה ראית לרבות את הכבוסה ולהוציא את המלוגמא?

עמוד ב

מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם [21], ומוציא את המלוגמא שאינה שוה לכל אדם [22]'.

מאן תנא להא, דתנו רבנן: 'לאכלה ולא למלוגמא, לאכלה ולא לזילוף [23], לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין [24]'?

כמאן? – כרבי יוסי [25], דאי רבנן - הא איכא נמי משרה וכבוסה [26]!

אמר רבי אלעזר: אין שביעית מתחללת [27] אלא דרך מקח [28]; ורבי יוחנן אמר: בין דרך מקח בין דרך חילול.

מאי טעמא דרבי אלעזר?

דכתיב: (ויקרא כה יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ [29], וסמיך ליה (ויקרא כה יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר [לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו] [30]: דרך מקח ולא דרך חילול;

ורבי יוחנן מאי טעמא?

דכתיב (ויקרא כה יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ [תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ]: מה קדש [31] בין דרך מקח בין דרך חילול [32] - אף שביעית בין דרך מקח בין דרך חילול;

ורבי יוחנן האי וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר [33] מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר חנינא [34], דתניא: 'אמר רבי יוסי בר חנינא: בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית [35]: אדם נושא ונותן בפירות שביעית [36] - לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו [37], שנאמר (ויקרא כה יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וסמיך ליה (ויקרא כה יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר [לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו] [38]';

ורבי אלעזר, האי קרא דרבי יוחנן מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: '(ויקרא כה יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ [תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ]; מה קדש תופס את דמיו [39] - אף שביעית תופסת את דמיה;

תניא כוותיה דרבי אלעזר ותניא כוותיה דרבי יוחנן:

תניא כוותיה דרבי אלעזר [ספרא בהר פרשתא ב פרק ג הלכה ג]:

'שביעית תופסת את דמיה, שנאמר (ויקרא כה יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ [תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ] מה קדש תופס את דמיו ואסור - אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה;

אי מה קדש תופס דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאת לחולין?

תלמוד לומר תִּהְיֶה – בהוייתה [40] תהא;

הא כיצד?

לקח בפירות שביעית בשר - אלו ואלו מתבערין בשביעית [41];

לקח בבשר דגים - יצא בשר [42] ונכנסו דגים;

לקח בדגים יין - יצאו דגים ונכנס יין;

לקח ביין שמן - יצא יין ונכנס שמן;

הא כיצד?

אחרון אחרון נכנס בשביעית, ופרי עצמו [43] אסור [44]';

מדקתני לקח... לקח... - אלמא דרך מקח אִין, דרך חילול לא;

תניא כוותיה דרבי יוחנן [תוספתא שבעית פרק ז הלכה ח [ליברמן]]:

'אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין [45] על בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: על שחוטין מתחללין, על חיין אין מתחללין, גזירה שמא יגדל מהן עדרים' [46].

אמר רבא: מחלוקת

הערות[עריכה]

  1. ^ שאם חנט בשנה שניה: שמעשרותיה מעשר ראשון ומעשר שני, ונלקט בשלישית לשמיטה: שמעשרותיה מעשר ראשון ומעשר עני - מתעשר כדין מעשר שלישית, ואילו שאר אילנות שחנטו פירותיהן בשניה ונלקטו בשלישית מתעשרין כדין שניה; ולענין מעשר השוו אתרוג לירק, דמעשר פירות האילן וירקות דרבנן, ומעשר גורן ויקב דאורייתא, ובגורן ויקב ילפינן בראש השנה (דף יג,ב) שמתעשר אחר השנה שהביאו שליש, מקראי, ואסמכו רבנן מעשר דבריהם אגורן ויקב: מה גורן ויקב מיוחדים שגדילים על רוב מים, דהיינו מי גשמים, ומתעשרין לשנה שעברה - אף כל הגדילין על רוב מים כגון פירות האילן מתעשרין לשנה שעברה, יצאו ירקות שגדילין על כל מים שמתעשרים לשנה הבאה, ואתרוג נמי גדל על כל מים, כירק
  2. ^ אף למעשרות
  3. ^ תנא דמתניתין, דמקפיד אאתרוג
  4. ^ קושיא היא, כלומר: לעיל אמר דהיינו טעמא דלולב ניקח, משום דבר ששית הוא הא שביעית הוא אסור, ונפקא מינה שלולבי שביעית קדושת שביעית נוהג בהו שלא ליקח בדמיהן חלוק וטלית
  5. ^ שכינסן לאוצרן
  6. ^ לשון מחבא
  7. ^ למאכל בהמה
  8. ^ גבי עצי הסקה: להכי לא נוהגין בהן שביעית
  9. ^ ומשמע לָכֶם לכל צרכיכם, וכתיב לְאָכְלָה למימרא דאין מותר ליהנות מפירות שביעית אלא הנאה הדומה לאכילה
  10. ^ כלומר: שהנאתו וביעורו שמתבער מן העולם באין כאחד, כגון סיכה ושתיה והדלקת הנר; ומהך דרשה נמי ילפינן שאין שביעית נוהג אלא בפרי העומד להנאות הללו, דהכי נמי מידרש קרא וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ נוהגת במה שלָכֶם לְאָכְלָה: שהנאתו דומה לאכילה
  11. ^ משנעשו גחלים אופין בהן, אבל לולב - עיקר הנאתו לכבד את הבית, והוא שעת ביעורו וקלקולו, ודמי להנאת אכילה, ועלי קנים וגפנים קיימי להכי ולהכי, הלכך בתר מחשבה אזלי
  12. ^ עץ שמן שהעץ עצמו מדליקין בו להאיר, כמו באבוקות
  13. ^ והוי הנאתו וביעורו שוה - נימא השתא מיהא אם לקטן להדלקת אורה דנהגא בהו שביעית
  14. ^ ומשני
  15. ^ סתם עצים של היסק להסקה ניתנו לבריות, וסתמן לאו להאיר קיימו, הלכך לא נחתא בהו קדושת שביעית מעיקרא - ואפילו לקטן להאיר
  16. ^ הכי גרסינן: עצים דהסקה תנאי היא: עצים דהסקה גופייהו, שהנאתן אחר ביעורן
  17. ^ אי נהגא בהו שביעית אי לא, דאיכא תנא דדריש לָכֶם דומיא ד-לְאָכְלָה למעוטי כל שהנאתו אחר ביעורו, כדדרשינן לעיל, ומההיא דרשה אימעוט עצים; ואיכא דלא ממעט מיניה אלא דבר שאין הנאתו שוה בכל אדם, כגון מלוגמא וזילוף ואפיקטויזין; ואני שמעתי מרבותי שהיו גורסים 'וסתם עצים להסקה נינהו תנאי היא', וכן כתוב בכל הספרים, וטרחתי מנעורי בכל צידי שיטת הש"ס לישבה כפי דבריהם ואיני יכול, ומצאתי גירסא זו בספר כתב ידו של רבינו גרשום בן יהודה מנוחתו כבוד, ובסדר ישועות של רבינו יצחק בר מנחם כתוב, ואינו מוגה, וכן נראה בעיני
  18. ^ לשרות פשתן ביין של שביעית
  19. ^ לכבוס בגדים ביין של שביעית; משרה וכבוסה - הנאתן אחר ביעורן: שמשעה ששורה הבגדים או הפשתן ביין שעה אחת נתבער ואבד לו, והנאתו אינה עד שילבש הבגדים
  20. ^ לרפואה [בתחבושת, ולא לבליעה]
  21. ^ שהכל צריכין לה, כמו אכילה ששוה בכל אדם
  22. ^ שאין הכל חולין
  23. ^ יין שמזלפין בבית לריח טוב
  24. ^ להקיא, והוא בנוטריקון 'אפיק טפי זין': מזון האוכל יותר מדאי - מוציא ומקיא
  25. ^ דלא ממעט אלא הנאה שאינה שוה בכל והנך נמי אינם אלא לצורך חולי ואסטניס
  26. ^ והיינו 'תנאי' דלעיל, דלרבנן לא נהגא שביעית אלא בדבר שהנאתו וביעורו שוה, דדרשינן ליה נמי הכי: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ נוהגת בדבר שהוא לָכֶם דומיא ד-לְאָכְלָה: שהנאתו וביעורו שוה, ולא בעצים; ורבי יוסי דריש הכי: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ נוהגת כולו שהנאתו שוה בכל אדם, ואפילו עצים להסקה
  27. ^ לתפוס דמיה בקדושתה
  28. ^ שמוכרה זה לחבירו, אבל לא על ידי חילול, לומר "הרי פירות הללו מחוללין על מעות האלו" כדרך שפודין הקדשות
  29. ^ שביעית ויובל חדא היא
  30. ^ ודרשינן סמוכין למימרא דלא שייך בפירות לתפוס קדושת הדמים אלא על ידי ממכר
  31. ^ מתחלל
  32. ^ דכתיב (ויקרא כז כז) וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו - הרי חילול, וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ - (שם) הרי מקח
  33. ^ הך דרשה דסמוכין דסמיך וכי תמכרו ליובל
  34. ^ במסכת ערכין (דף ל,ב) ארוכה היא מאד, וכאן לא נכתבה כולה בספרים
  35. ^ מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרי 'אבק', וכן 'אבק רבית', וכן 'אבק לשון הרע': שאינו לשון הרע גמור אלא צד לשון הרע, כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת
  36. ^ לסחורה, דהיינו אבק שביעית; דעיקר איסור שביעית (ויקרא כה ד) שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר..., וזהו איסור קל שבה
  37. ^ מחמת עניות
  38. ^ ודרשינן סמוכין: שבשביל עונשה של שביעית תבא לידי כך
  39. ^ פדיה כתיב ביה: שזה יוצא וזה נכנס תחתיו; יוצא הקדש לחולין ונכנסין הדמים תחתיו, דהיינו (ויקרא כז כז) וּפָדָה [בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו] והיינו נמכר: דכל מכירה יוצאה מכחו של זה ובא לזה, והדמים נכנסין לרשות המוכר
  40. ^ בקדושתה
  41. ^ בתוך זמן הביעור
  42. ^ שהדמים יוצאין לחולין על ידי פדיה בדמים של קודש, דלא כתיב תִּהְיֶה אלא בפירות עצמן
  43. ^ פרי הראשון
  44. ^ אסור לנהוג בעצמו חול אלא קדושת שביעית עליו
  45. ^ 'מתחללין' משמע דרך חילול בפדיה ולא במקח וממכר
  46. ^ ישהם אצלו לגדל וולדות, ונמצא משהה מעשרותיו, והתורה אמרה (דברים יד כב) [עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה] שָׁנָה שָׁנָה [פסוק כג] וְאָכַלְתָּ [לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ ...], ואם שהה ראשונה ושניה - חייב בשלישית לבער כל מעשרותיו בסוף שנה שלישית מן הבית, ולהתוודות; וגבי שביעית נהנה מהן להתעשׁר, והתורה אמרה ולא לסחורה אלא להפקיר ולבער בשביעית עד שלא תכלה לחיה מן השדה - הוא זמן ביעור לפירות ולדמיהן