ביאור:בבלי סוכה דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואף על גב דבטלינהו לכולהו ^[1], משום דבטלה דעתו אצל כל אדם ^[2];

תבן ובטלו ^[3] הוי מיעוט, וכל שכן עפר ובטלו;

תבן ואין עתיד לפנותו ^[4], ועפר סתם ^[5] - מחלוקת רבי יוסי ורבנן ^[6], דתנן [אהלות פ"טו מ"ו]: בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו – מבוטל' ^[7]; ביטלו – אִין, לא ביטלו – לא ^[8]; ותני עלה ^[9]: רבי יוסי אומר: תבן ואין עתיד לפנותו ^[10] - הרי הוא כעפר סתם, ובטל ^[11]; עפר ועתיד לפנותו - הרי הוא כסתם תבן, ולא בטיל ^[12]' ^[13].

היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין ^[14] יורדין בתוך עשרים אמה: אם צלתם ^[15] מרובה מחמתם ^[16] – כשרה ^[17], ואם לאו – פסולה;

היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה: סבר אביי למימר ^[18]אם חמתם מרובה מצלתם – כשירה.

אמר ליה רבא: הא - דירה סרוחה היא, ואין אדם דר בדירה סרוחה.

היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי ^[19] על פני כולה ^[20], ויש בה ^[21] הכשר סוכה ^[22] – כשרה ^[23]: פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשינן ליה: אם יש הכשר סוכה ביחד, ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל - היינו סכך העשוי בפסולת גורן ויקב, שזהו דרכן ליעשות, ויוצא מהכשר סוכה: שאין לו הכשר דפנות - נידון כסוכה, הלכך כל הסוכה כמות שהיא גדולה כשרה</ref>;

ומן הצד ^[24], אם יש משפת איצטבא לכותל ^[25] ארבע אמות – פסולה ^[26];

פחות מארבע אמות – כשרה ^[27].

מאי קא משמע לן, דאמרינן דופן עקומה? תנינא [סוכה פ"א מ"י]: בית שנפחת ^[28] וסיכך ^[29] על גביו ^[30]: אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות – פסולה, הא פחות מכאן ^[31] כשרה ^[32]'!?

מהו דתימא 'התם הוא ^[33] דחזיא לדופן ^[34], אבל הכא דלא חזיא לדופן ^[35] אימא לא' - קא משמע לן.

היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה איצטבא באמצעיתה; אם יש משפת איצטבא ולדופן ארבע אמות לכל רוח ורוח – פסולה, פחות מארבע אמות – כשרה.

מאי קא משמע לן? דאמרינן דופן עקומה? היינו הך!?

מהו דתימא דופן עקומה מרוח אחת אמרינן, אבל כל רוח ורוח לא - קא משמע לן.

היתה פחותה מעשרה טפחים, וחקק בה ^[36] כדי להשלימה לעשרה ^[37], אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים – פסולה;

עמוד ב

פחות משלשה טפחים – כשרה ^[38];

מאי שנא התם דאמרת פחות מארבע אמות ומאי שנא הכא דאמרת פחות משלשה טפחים?

התם דאיתיה לדופן ^[39], פחות מארבע אמות סגיא ^[40]; הכא ^[41] לשוויי לדופן, ^[42] פחות משלשה טפחים – אִין, אי לא – לא ^[43].

היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים ^[44], ויש בו הכשר סוכה ^[45]: סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא ^[46]; אמר ליה רבא: בעינן מחיצות הניכרות וליכא.

תנו רבנן: נעץ ארבעה קונדיסין וסיכך על גבן; רבי יעקב מכשיר וחכמים פוסלין. אמר רב הונא: מחלוקת על שפת הגג ^[47]: דרבי יעקב סבר אמרינן גוד אסיק מחיצתא, ורבנן סברי לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא; אבל באמצע הגג ^[48] - דברי הכל פסולה ^[49];

ורב נחמן אמר: באמצע הגג ^[50] מחלוקת ^[51].

איבעיא להו: באמצע הגג מחלוקת, אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה? או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת?

תיקו.

מיתיבי: נעץ ארבעה קונדיסין בארץ וסיכך על גבן: רבי יעקב מכשיר וחכמים פוסלין והא ארץ דכאמצע הגג דמי ^[52] וקא מכשיר רבי יעקב,

תיובתא דרב הונא ^[53]?

תיובתא.

ועוד ^[54]: באמצע הוא דפליגי, אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה - לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא בתרתי ^[55]?

אמר לך רב הונא: פליגי באמצע הגג, והוא הדין על שפת הגג, והאי דקמיפלגי באמצע הגג - להודיעך כחו דרבי יעקב: דאפילו באמצע הגג נמי מכשיר.

תנו רבנן: 'נעץ ארבעה קונדיסין בארץ וסיכך על גבן; רבי יעקב אומר ^[56]: רואין כל ^[57] שאילו יחקקו ^[58] ויחלקו ^[59], ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן ^[60] - נידונין משום דיומד ^[61], ואם לאו אין נידונין משום דיומד, שהיה רבי יעקב אומר: דיומדי סוכה טפח ^[62]; וחכמים אומרים: עד שיהו שתים כהלכתן ^[63] ושלישית אפילו טפח ^[64].'

ושאינה גבוהה עשרה טפחים:

מנלן?

אתמר: רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו ^[65]; בכולה סדר מועד, כל כי האי זוגא ^[66] - חלופי רבי יוחנן ^[67] ומעיילי רבי יונתן: ארון תשעה ^[68] וכפורת טפח - הרי כאן עשרה, וכתיב (שמות כה כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת [מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל],

הערות

^ לכל שבעה
^ ואין ביטולו ביטול
^ בפיו לשבעה
^ ולא יצטרך לפנותו כל ימי החג ומיהו לא בטלו ממש בפיו
^ או עפר נתן בו סתם ואין ידוע אם עתיד לפנותו אם לאו
^ וכן עפר ואין עתיד לפנותו יש בו מחלוקת: דבטיל לרבי יוסי מסתמא ואפילו לא בטלו בפיו, ולרבנן לא בטיל; והא דנקט 'עפר סתם' - משום כחו דרבי יוסי: דאפילו סתם - דלא ידיע אי עתיד לפנותו אי לא - אמר דבטיל, אבל תבן ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט, הלכך סתמיה לא בטיל אפילו לרבי יוסי
^ ולענין אהלות תנן, דטומאה שיש לה אהל חלל טפח אינה בוקעת למעלה מן הגג, אבל טומאה רצוצה שאין לה חלל טפח הימנה לגג - שכנגדה עד לרקיע טמא, דבוקעת ועולה, וכן הלכה למשה מסיני; והלכך: בית שיש בו מת או כזית מן המת ומילאוהו תבן או צרורות וביטלו - הויין רצוצה ובוקעת, אבל לא ביטלו - הוי כמאן דפנייה, ויש לה חלל
^ ופליג בין אתבן בין אצרורות, דצרורות היינו עפר, וקאמר תנא קמא דצריך ביטול
^ ואמר ליה רבי יוסי
^ אם ידוע שאינו עתיד לפנותו
^ מאליו
^ וצרורות - אפילו סתמא: דלא ידיע אי עתיד לפנותו אי לא - מסתמא בטל, אלא אם כן ידוע דעתיד לפנותו, דההיא הוי כסתם תבן ולא בטיל
^ אלמא דתבן וביטלו עפר וביטלו - כולהו מודו דבטיל; תבן סתם ועפר ועתיד לפנותו דכולי עלמא לא בטיל; תבן ואין עתיד לפנותו ועפר כיוצא בו, או אפילו עפר סתם מחלוקת דלרבי יוסי בטיל
^ של סכך: ראשיהן התלויין
^ של אותם הוצין
^ אי הוי שקלת ליה לסכך העליון
^ דמנינן עשרים מהן ולמטה
^ דכי היכי דבגובהה לא ממעטי להכשיר היכא שחמתן מרובה מצלתן - בנמוכה נמי לא ממעטי לפסול, ו
^ דסתם סוכה בת שלשה דפנות, כי מתניתין, והרביעית היא כולה פתח
^ שמגיעין שני ראשי האיצטבא לשני דפנות הצדדין; ואיצטבא הוא בנין אבנים וטיט [כמו מדרגה]
^ באיצטבא, שיעור
^ קטנה: שבעה טפחים ומשהו, דהיינו ראשו ורובו ושלחנו
^ כל הסוכה, שיש לה שלשה דפנות; והאי הכשר סוכה - אפילו מן האיצטבא והלאה: דמנינן חללה מראש האיצטבא ומעלה, ונמצא דופן אמצעי כולו כשר, ודפנות הצדדים ברחב האיצטבא הוכשרו בה - הרי כאן סוכה קטנה כשרה, ואמרינן (לקמן דף יט,א); תוספתא סוכה פ"ב הכי גרסינן: [ליברמן]
^ כגון אם בנה האיצטבא על פני אחד מדופני הצדדים
^ השני, שהרחיקו ממנו
^ דלא הוכשרו באיצטבא זו אלא שתי דפנות: אותו שסמוך לה מן הצד, והאמצעי שראש האיצטבא מגיע לו
^ שאף הוא הוכשר על ידה, דקיימא לן (לקמן דף ו,ב) הלכה למשה מסיני דמכשרי סוכה על ידי עקימת דופן עד ארבע אמות חסר משהו, ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועקום עד כנגד שפת האיצטבא, וכאן מודדין את גובהן משפת האיצטבא ולמעלה, ואף על פי שמתחתיו נמשך כלפי חוץ, הואיל וראשו אינו כלה – על כן זהו גובה חללה, והרי נתמעט חללה מתחתיו
^ גגו, וגגין שלהם חלקים הן, ושוין ולא משופעים, ונפחת הגג באמצעו
^ בסכך כשר
^ על פי הפחת, ונמצא סכך הכשר מופלג מן הדפנות לכל צד
^ מארבע אמות
^ שדופני הבית נעשין לה דפנות, והתקרה פסולה המפסקת בינתיים - רואין אותה כאילו היא מן הדופן ונעקם הדופן עד כאן, ואין כאן סכך פסול אלא דופן, ומחובר לסכך כשר
^ דאמר דופן עקומה
^ משום דדופן דידה חזי לדופן: דאינו גבוה מכשיעור, ואין צריך לעקמו אלא כדי לקרבו לסכך
^ ועקימותו משום דליתחזי למיהוי דופן הוא
^ גומא באמצע
^ כנגד הגומא, ובאותה גומא הכשר סוכה באורך ורוחב
^ כלבוד; הלכה למשה מסיני; וחשבינן ליה כאילו החקק לבוד ומגיע עד הכותל; לבוד = סניף, אפושטי"ץ בלע"ז: דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין כדי לסנוף חקק על חקק
^ התם דאיכא שם דופן עליו: דכל דופן שאינו פחות מעשרה [טפחים] שמו דופן, ואפילו גבוה עד לרקיע
^ הלכך עד ארבע אמות חסר משהו אגמריה רחמנא למשה דופן עקומה
^ פחות מעשרה אין שם דופן עליו, אלא השתא הוא דבעינן
^ הלכך:
^ במה שאינו דופן לא אגמריה רחמנא, דהא דופן עקומה אגמריה והאי לאו דופן הוא!
^ רחוק מן דפנות הרבה
^ שיש בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו
^ של עמוד שמבחוץ סביב: הגביהם עשרה סביבות ראשו, והרי יש בהן גובה עשרה, וחשובה סוכה על ראשו ודופני העמוד דופנותיה על ידי גוד אסיק, וסכך של מעלה כשר לה, דאינו למעלה מעשרים מראש העמוד
^ דמחיצת הבית תחתיה כנגד בין הקונדיסין, ואיכא למימר גוד אסיק, והכא לא אמרינן דבעינן מחיצות ניכרות
^ שאין תחתיה מחיצות סביב
^ ולא דייה בארבעת הקונדיסין להיות לה שם ארבע מחיצות
^ ועל ידי הקונדיסין
^ רבי יעקב מכשירה, וכגון שהן רחב טפח לכל צידיהן, דאיכא שֵׁם מחיצות טפח מצפון לדרום ושֵׁם מחיצות טפח ממזרח למערב בכל אחת ואחת, כדלקמן; ורבנן סברי: לא מתכשרה אלא בשתי מחיצות כהלכתן כשיעור משך סוכה, ובשלישית אפילו טפח
^ דאין מחיצות תחתיה דנימא גוד אסיק
^ דאמר אבל באמצע דברי הכל פסולה
^ הש"ס הדר ודייק ממתניתא לאותבי תיובתא אחריתי
^ חדא למאי דאמר באמצע הגג דברי הכל פסולה, ומתניתא קתני דבה פליגי! וחדא למאי דאמר מחלוקת על שפת הגג ואנן מצינו למידק ממתניתין דבשפת הגג דברי הכל כשרה!
^ בקונדיסין עגולין קא אמר
^ שיש בעוביין כל כך
^ שאילו יחקק וינטל עובי עיגולן וירבעום
^ ולאחר שירבעום יחלקום מבפנים ויעשו אותם כעין מרזבים שלנו
^ שיש להם שתי דפנות, שאם אתה זוקפן אחד מדפנותיה עומד ממזרח למערב והשני מצפון לדרום
^ אתה דנו להכשיר כדין שאמרו חכמים לענין פסי ביראות בעירובין (דף יז,ב) שניתרין בארבעה דיומדין, ועל שם שיש לכל אחד שתי מחיצות קרי להו 'דיומדין': דיו עמודין = שני עמודין
^ ולא כשל פסי ביראות שהצריכום אמה לכאן ואמה לכאן; ועל כרחיך הא דרבי יעקב דאמר יחקקו ויחלקו - בעגולין קאמר, דאי במרובעין לא אמר אלא 'יחלקו', דהכי אמרי להו בעירובין
^ באורך כל הסוכה וברחבה אחד לארכה ואחד לרחבה
^ דהכי אגמריה רחמנא למשה מסיני דבשלישית סגי ליה בטפח
^ להך מילתא דלקמן
^ היכא דאמרינן האי זוגא כי הדדי בשמעתא
^ איכא אמוראי דמחלפי רבי יוחנן
^ גובהו, דכתיב וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ (שמות כה י) ואמה בת ששה טפחים

[1] לכל שבעה

[2] ואין ביטולו ביטול

[3] בפיו לשבעה

[4] ולא יצטרך לפנותו כל ימי החג ומיהו לא בטלו ממש בפיו

[5] או עפר נתן בו סתם ואין ידוע אם עתיד לפנותו אם לאו

[6] וכן עפר ואין עתיד לפנותו יש בו מחלוקת: דבטיל לרבי יוסי מסתמא ואפילו לא בטלו בפיו, ולרבנן לא בטיל; והא דנקט 'עפר סתם' - משום כחו דרבי יוסי: דאפילו סתם - דלא ידיע אי עתיד לפנותו אי לא - אמר דבטיל, אבל תבן ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט, הלכך סתמיה לא בטיל אפילו לרבי יוסי

[7] ולענין אהלות תנן, דטומאה שיש לה אהל חלל טפח אינה בוקעת למעלה מן הגג, אבל טומאה רצוצה שאין לה חלל טפח הימנה לגג - שכנגדה עד לרקיע טמא, דבוקעת ועולה, וכן הלכה למשה מסיני; והלכך: בית שיש בו מת או כזית מן המת ומילאוהו תבן או צרורות וביטלו - הויין רצוצה ובוקעת, אבל לא ביטלו - הוי כמאן דפנייה, ויש לה חלל

[8] ופליג בין אתבן בין אצרורות, דצרורות היינו עפר, וקאמר תנא קמא דצריך ביטול

[9] ואמר ליה רבי יוסי

[10] אם ידוע שאינו עתיד לפנותו

[11] מאליו

[12] וצרורות - אפילו סתמא: דלא ידיע אי עתיד לפנותו אי לא - מסתמא בטל, אלא אם כן ידוע דעתיד לפנותו, דההיא הוי כסתם תבן ולא בטיל

[13] אלמא דתבן וביטלו עפר וביטלו - כולהו מודו דבטיל; תבן סתם ועפר ועתיד לפנותו דכולי עלמא לא בטיל; תבן ואין עתיד לפנותו ועפר כיוצא בו, או אפילו עפר סתם מחלוקת דלרבי יוסי בטיל

[14] של סכך: ראשיהן התלויין

[15] של אותם הוצין

[16] אי הוי שקלת ליה לסכך העליון

[17] דמנינן עשרים מהן ולמטה

[18] דכי היכי דבגובהה לא ממעטי להכשיר היכא שחמתן מרובה מצלתן - בנמוכה נמי לא ממעטי לפסול, ו

[19] דסתם סוכה בת שלשה דפנות, כי מתניתין, והרביעית היא כולה פתח

[20] שמגיעין שני ראשי האיצטבא לשני דפנות הצדדין; ואיצטבא הוא בנין אבנים וטיט [כמו מדרגה]

[21] באיצטבא, שיעור

[22] קטנה: שבעה טפחים ומשהו, דהיינו ראשו ורובו ושלחנו

[23] כל הסוכה, שיש לה שלשה דפנות; והאי הכשר סוכה - אפילו מן האיצטבא והלאה: דמנינן חללה מראש האיצטבא ומעלה, ונמצא דופן אמצעי כולו כשר, ודפנות הצדדים ברחב האיצטבא הוכשרו בה - הרי כאן סוכה קטנה כשרה, ואמרינן (לקמן דף יט,א); תוספתא סוכה פ"ב הכי גרסינן: [ליברמן]

[24] כגון אם בנה האיצטבא על פני אחד מדופני הצדדים

[25] השני, שהרחיקו ממנו

[26] דלא הוכשרו באיצטבא זו אלא שתי דפנות: אותו שסמוך לה מן הצד, והאמצעי שראש האיצטבא מגיע לו

[27] שאף הוא הוכשר על ידה, דקיימא לן (לקמן דף ו,ב) הלכה למשה מסיני דמכשרי סוכה על ידי עקימת דופן עד ארבע אמות חסר משהו, ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועקום עד כנגד שפת האיצטבא, וכאן מודדין את גובהן משפת האיצטבא ולמעלה, ואף על פי שמתחתיו נמשך כלפי חוץ, הואיל וראשו אינו כלה – על כן זהו גובה חללה, והרי נתמעט חללה מתחתיו

[28] גגו, וגגין שלהם חלקים הן, ושוין ולא משופעים, ונפחת הגג באמצעו

[29] בסכך כשר

[30] על פי הפחת, ונמצא סכך הכשר מופלג מן הדפנות לכל צד

[31] מארבע אמות

[32] שדופני הבית נעשין לה דפנות, והתקרה פסולה המפסקת בינתיים - רואין אותה כאילו היא מן הדופן ונעקם הדופן עד כאן, ואין כאן סכך פסול אלא דופן, ומחובר לסכך כשר

[33] דאמר דופן עקומה

[34] משום דדופן דידה חזי לדופן: דאינו גבוה מכשיעור, ואין צריך לעקמו אלא כדי לקרבו לסכך

[35] ועקימותו משום דליתחזי למיהוי דופן הוא

[36] גומא באמצע

[37] כנגד הגומא, ובאותה גומא הכשר סוכה באורך ורוחב

[38] כלבוד; הלכה למשה מסיני; וחשבינן ליה כאילו החקק לבוד ומגיע עד הכותל; לבוד = סניף, אפושטי"ץ בלע"ז: דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין כדי לסנוף חקק על חקק

[39] התם דאיכא שם דופן עליו: דכל דופן שאינו פחות מעשרה [טפחים] שמו דופן, ואפילו גבוה עד לרקיע

[40] הלכך עד ארבע אמות חסר משהו אגמריה רחמנא למשה דופן עקומה

[41] פחות מעשרה אין שם דופן עליו, אלא השתא הוא דבעינן

[42] הלכך:

[43] במה שאינו דופן לא אגמריה רחמנא, דהא דופן עקומה אגמריה והאי לאו דופן הוא!

[44] רחוק מן דפנות הרבה

[45] שיש בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו

[46] של עמוד שמבחוץ סביב: הגביהם עשרה סביבות ראשו, והרי יש בהן גובה עשרה, וחשובה סוכה על ראשו ודופני העמוד דופנותיה על ידי גוד אסיק, וסכך של מעלה כשר לה, דאינו למעלה מעשרים מראש העמוד

[47] דמחיצת הבית תחתיה כנגד בין הקונדיסין, ואיכא למימר גוד אסיק, והכא לא אמרינן דבעינן מחיצות ניכרות

[48] שאין תחתיה מחיצות סביב

[49] ולא דייה בארבעת הקונדיסין להיות לה שם ארבע מחיצות

[50] ועל ידי הקונדיסין

[51] רבי יעקב מכשירה, וכגון שהן רחב טפח לכל צידיהן, דאיכא שֵׁם מחיצות טפח מצפון לדרום ושֵׁם מחיצות טפח ממזרח למערב בכל אחת ואחת, כדלקמן; ורבנן סברי: לא מתכשרה אלא בשתי מחיצות כהלכתן כשיעור משך סוכה, ובשלישית אפילו טפח

[52] דאין מחיצות תחתיה דנימא גוד אסיק

[53] דאמר אבל באמצע דברי הכל פסולה

[54] הש"ס הדר ודייק ממתניתא לאותבי תיובתא אחריתי

[55] חדא למאי דאמר באמצע הגג דברי הכל פסולה, ומתניתא קתני דבה פליגי! וחדא למאי דאמר מחלוקת על שפת הגג ואנן מצינו למידק ממתניתין דבשפת הגג דברי הכל כשרה!

[56] בקונדיסין עגולין קא אמר

[57] שיש בעוביין כל כך

[58] שאילו יחקק וינטל עובי עיגולן וירבעום

[59] ולאחר שירבעום יחלקום מבפנים ויעשו אותם כעין מרזבים שלנו

[60] שיש להם שתי דפנות, שאם אתה זוקפן אחד מדפנותיה עומד ממזרח למערב והשני מצפון לדרום

[61] אתה דנו להכשיר כדין שאמרו חכמים לענין פסי ביראות בעירובין (דף יז,ב) שניתרין בארבעה דיומדין, ועל שם שיש לכל אחד שתי מחיצות קרי להו 'דיומדין': דיו עמודין = שני עמודין

[62] ולא כשל פסי ביראות שהצריכום אמה לכאן ואמה לכאן; ועל כרחיך הא דרבי יעקב דאמר יחקקו ויחלקו - בעגולין קאמר, דאי במרובעין לא אמר אלא 'יחלקו', דהכי אמרי להו בעירובין

[63] באורך כל הסוכה וברחבה אחד לארכה ואחד לרחבה

[64] דהכי אגמריה רחמנא למשה מסיני דבשלישית סגי ליה בטפח

[65] להך מילתא דלקמן

[66] היכא דאמרינן האי זוגא כי הדדי בשמעתא

[67] איכא אמוראי דמחלפי רבי יוחנן

[68] גובהו, דכתיב וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ (שמות כה י) ואמה בת ששה טפחים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]