ביאור:בבלי סוכה דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

היה לבוש כליו ^[1] וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו - הוא טמא מיד ^[2], והן טהורים עד שישהה ^[3] בכדי אכילת פרס ^[4], פת חטין ולא פת שעורין ^[5], מיסב ^[6] ואוכל בליפתן';

שְׂעֹרָה – דתנן [אהלות פ"ב מ"ג]: 'עצם כשעורה ^[7] מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל ^[8]';

גֶפֶן ^[9] - כדי רביעית יין לנזיר; ^[10]

תְאֵנָה ^[11] - ^[12] כגרוגרת להוצאת שבת ^[13];

רִמּוֹן – דתנן [כלים פ"יז מ"א]: 'כל כלי בעלי בתים - שיעורן ^[14] כרמונים ^[15]';

אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן - ארץ שכל שיעוריה כזיתים

כל שיעוריה? סלקא דעתך? הא איכא הני דאמרינן!

אלא אימא שרוב שיעוריה כזיתים ^[16];

דְבָשׁ – ככותבת ^[17] הגסה ^[18] ביום הכפורים ^[19],

אלמא דאורייתא נינהו!?

ותסברא שיעורין מי כתיבי ^[20]? אלא הלכתא נינהו, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.

חציצין - דאורייתא נינהו, דכתיב (ויקרא יד ח) [וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ] וְרָחַץ בַּמַּיִם [וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים]: שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים!

כי אתאי הלכתא - לשערו, כדרבה בר בר חנה, דאמר רבה בר בר חנא: נימא אחת קשורה ^[21] חוצצת ^[22], שלש אינן חוצצות ^[23], שתים איני יודע.

שערו נמי דאורייתא נינהו, דכתיב (ויקרא יד ט) [וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו] וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם [וְטָהֵר]: את הטפל לבשרו ^[24], ומאי ניהו? – שערו!

כי אתאי הלכתא - לכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק:

עמוד ב

דבר תורה ^[25] - רובו ^[26] ומקפיד עליו - חוצץ, ושאינו מקפיד עליו ^[27] - אינו חוצץ; וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ^[28], ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד ^[29].

וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד, אי נמי משום רובו שאינו מקפיד?

היא גופא גזירה ^[30], ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה?

מחיצין - הא דאמרן ^[31].

הניחא לרבי יהודה ^[32], אלא לרבי מאיר מאי איכא למימר?

כי אתאי הלכתא - לגוד ^[33] ולבוד ^[34] ודופן עקומה ^[35].

ושאין לה שלש דפנות:

תנו רבנן: 'שתים ^[36] כהלכתן ^[37], ושלישית אפילו טפח; רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח';

במאי קמיפלגי?

רבנן סברי יש אם למסורת ^[38], ורבי שמעון סבר יש אם למקרא:

רבנן סברי: יש אם למסורת: בַּסֻּכֹּת בַּסֻּכֹּת בַסֻּכּוֹת ^[39] - הרי כאן ארבע; דל חד לגופיה ^[40], פשו להו תלתא, שתים כהלכתן, ואתאי הלכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח ^[41];

רבי שמעון סבר: יש אם למקרא: בסכות בסכות בסכות, הרי כאן שש; דל חד קרא לגופיה - פשו להו ארבע: שלש כהלכתן, אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית ואוקמתה אטפח;

ואי בעית אימא: דכולי עלמא יש אם למקרא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר סככה בעיא קרא, ומר סבר סככה לא בעיא קרא ^[42];

ואיבעית אימא: דכולי עלמא יש אם למסורת, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר כי אתאי הלכתא לגרע, ומר סבר כי אתאי הלכתא להוסיף;

ואיבעית אימא: דכולי עלמא כי אתאי הלכתא לגרע, ויש אם למסורת, והכא בדורשין תחילות קמיפלגי: מר [רבי שמעון] סבר דורשין תחילות ^[43], ומר [תנא קמא] סבר אין דורשין תחילות.

רב מתנה אמר: טעמיה דרבי שמעון מהכא: (ישעיהו ד ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר ^[44].

ואותו טפח - היכן מעמידו?

אמר רב: מעמידו כנגד היוצא ^[45].

אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב:

הערות

^ דאיקרו להו בגדיו
^ דכתיב וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת... יִטְמָא
^ דכתיב (ויקרא יד מז) [וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו] וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו, ודרשינן בתורת כהנים [ספרא מצורע פרשתא ז פרק ה הלכה ז-ח]: אין לי אלא אוכל ושוכב, אוכל בלא שוכב, שוכב בלא אוכל, לא אוכל ולא שוכב מניין? - תלמוד לומר: יכבס בגדיו – ריבה: שתי פעמים כתיב יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו, ואם סופנו לרבות הכל, מה תלמוד לומר וְהָאֹכֵל ? - ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה שאין טעון כיבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה, וגופו טמא מיד, דהכי כתיב: וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת... יִטְמָא, ולא כתיב כיבוס בגדים; וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת דהיינו שוהה כדי אכילה יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו
^ חצי ככר - שיערו חכמים אותו למזון שתי סעודות לעירוב, דתנן בעירובין (פ"ח מ"ב, דף פב,ב) חציה לבית המנוגע
^ פת חטין שהייתה מועטת משל שעורים
^ דהיינו דרך אכילה: מי שהוא מיסב הוא עסוק באכילה, ואינו טרוד בדברים אחרים
^ מן המת
^ כשיעור זה, עד שיהא שדרה או גלגולת שלמה או רוב מנין אברי אדם
^ מה שיערו בו?
^ בשאר איסורי נָזִיר, דאיכא למאן דאמר במסכת נזיר (דף לד,ב) דחרצנים ולולבין ועליו [והעלים שלו] מצטרפין לשיעור רביעית יין: שאם יתנם לכוס מלא יין עד שיצא ממנו רביעית יין, ואין דומה המשער בכוס מלא מים למשער ביין: משום דיין עב הוא, ואינו ממהר לצאת, אלא נברץ ונגדש על שפת הכוס יותר מן המים.
^ מה שיערו בה?
^ שיערו
^ בכל האוכלים
^ בנקביהם
^ דעד שניקב כמוציא רמון - שֵׁם כלי עליו, ומקבל טומאה, לפי שבעל הבית חס על כליו, וכשהוא מוציא זיתים - הוא משתמש בו רמונים, אבל כלי אומן שעומד לימכר - טהור בנקב כל שהוא
^ מת, ונבילה, ואיסור חלב, ודם, ופיגול, ונותר, וטמא, וגיד הנשה
^ תמרה
^ כל מיני מתיקה קרויין דבש, ותמרים מיני מתיקה הן
^ דלא כתיב ביה אכילה, אלא אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה (ויקרא כג כט): מידי דמייתב דעתיה ומפקע ליה מעינוי
^ כלום כתיב בתורה עצם כשעורה, ובית המנוגע בחטין, וכן כולם
^ ומקפיד עליו
^ דמיהדק שפיר ולא עיילי בה מיא, ואמרינן לקמן: גזרינן על מיעוטו המקפיד
^ לפי שהשער קשה ולא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא
^ יהא במים: הטפל הדבוק
^ הלכה למשה מסיני
^ רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחת אחת
^ הוה ליה כגופיה הואיל ואין סופו ליטלו, ובטיל לגביה
^ הואיל והוי רוב ודמי במקצת לחציצה דאורייתא
^ הואיל ודמי ליה בהקפדה
^ לאו הלכה למשה מסיני הוא אלא גזירה מדרבנן, ורובו המקפיד לחודיה הוא דהוי הלכה למשה מסיני
^ לגובה עשרה
^ דלא נפקא ליה מקראי, אצטריך הלכתא
^ להיכא דצריך למיגד או גוד אחית או אסיק, כגון אכסדרה בבקעה, דאמרינן בה 'פי תקרה יורד וסותם'
^ פחות משלשה
^ פחות מארבע אמות
^ מזרחית וצפונית כמין גאם, או דרומית ומערבית
^ כשיעור משך סוכה
^ כְּמה שכתב משה ומסר בספר תורה לישראל - היא הָאֵם והעיקר, ולא כמו שהוא נקרא
^ (ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם - חד מלא ותרין חסרין; 'בסכת' משמע חדא
^ דאין דורשין תחילות: פסוק הנאמר ראשון - אינו לדרשה אלא למשמעי אתא
^ הא דאמרינן לעיל הלכה למשה מסיני להכי נמי אתמר ליה הלכתא: למחיצות, למיגרעיה לשלישית דופן סוכה ולמיסגי ליה בטפח
^ דממשמעותא דגופיה נפקא דסוכה בלא סכך לא מקרייא
^ לדרשה הוו להו ארבעה
^ ובלא ארבע מחיצות - לאו מחסה מזרם הוא: שהרוח משיב את הזרם דרך דופן הפרוץ
^ מקום שהמחיצה כלה, באיזה שירצה: אם השתים מזרחית צפונית - יעשה הטפח בסוף הצפונית במקצועו לצד מערב, או במזרחית לצד דרום

[1] דאיקרו להו בגדיו

[2] דכתיב וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת... יִטְמָא

[3] דכתיב (ויקרא יד מז) [וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו] וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו, ודרשינן בתורת כהנים [ספרא מצורע פרשתא ז פרק ה הלכה ז-ח]: אין לי אלא אוכל ושוכב, אוכל בלא שוכב, שוכב בלא אוכל, לא אוכל ולא שוכב מניין? - תלמוד לומר: יכבס בגדיו – ריבה: שתי פעמים כתיב יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו, ואם סופנו לרבות הכל, מה תלמוד לומר וְהָאֹכֵל ? - ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה שאין טעון כיבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה, וגופו טמא מיד, דהכי כתיב: וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת... יִטְמָא, ולא כתיב כיבוס בגדים; וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת דהיינו שוהה כדי אכילה יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו

[4] חצי ככר - שיערו חכמים אותו למזון שתי סעודות לעירוב, דתנן בעירובין (פ"ח מ"ב, דף פב,ב) חציה לבית המנוגע

[5] פת חטין שהייתה מועטת משל שעורים

[6] דהיינו דרך אכילה: מי שהוא מיסב הוא עסוק באכילה, ואינו טרוד בדברים אחרים

[7] מן המת

[8] כשיעור זה, עד שיהא שדרה או גלגולת שלמה או רוב מנין אברי אדם

[9] מה שיערו בו?

[10] בשאר איסורי נָזִיר, דאיכא למאן דאמר במסכת נזיר (דף לד,ב) דחרצנים ולולבין ועליו [והעלים שלו] מצטרפין לשיעור רביעית יין: שאם יתנם לכוס מלא יין עד שיצא ממנו רביעית יין, ואין דומה המשער בכוס מלא מים למשער ביין: משום דיין עב הוא, ואינו ממהר לצאת, אלא נברץ ונגדש על שפת הכוס יותר מן המים.

[11] מה שיערו בה?

[12] שיערו

[13] בכל האוכלים

[14] בנקביהם

[15] דעד שניקב כמוציא רמון - שֵׁם כלי עליו, ומקבל טומאה, לפי שבעל הבית חס על כליו, וכשהוא מוציא זיתים - הוא משתמש בו רמונים, אבל כלי אומן שעומד לימכר - טהור בנקב כל שהוא

[16] מת, ונבילה, ואיסור חלב, ודם, ופיגול, ונותר, וטמא, וגיד הנשה

[17] תמרה

[18] כל מיני מתיקה קרויין דבש, ותמרים מיני מתיקה הן

[19] דלא כתיב ביה אכילה, אלא אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה (ויקרא כג כט): מידי דמייתב דעתיה ומפקע ליה מעינוי

[20] כלום כתיב בתורה עצם כשעורה, ובית המנוגע בחטין, וכן כולם

[21] ומקפיד עליו

[22] דמיהדק שפיר ולא עיילי בה מיא, ואמרינן לקמן: גזרינן על מיעוטו המקפיד

[23] לפי שהשער קשה ולא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא

[24] יהא במים: הטפל הדבוק

[25] הלכה למשה מסיני

[26] רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחת אחת

[27] הוה ליה כגופיה הואיל ואין סופו ליטלו, ובטיל לגביה

[28] הואיל והוי רוב ודמי במקצת לחציצה דאורייתא

[29] הואיל ודמי ליה בהקפדה

[30] לאו הלכה למשה מסיני הוא אלא גזירה מדרבנן, ורובו המקפיד לחודיה הוא דהוי הלכה למשה מסיני

[31] לגובה עשרה

[32] דלא נפקא ליה מקראי, אצטריך הלכתא

[33] להיכא דצריך למיגד או גוד אחית או אסיק, כגון אכסדרה בבקעה, דאמרינן בה 'פי תקרה יורד וסותם'

[34] פחות משלשה

[35] פחות מארבע אמות

[36] מזרחית וצפונית כמין גאם, או דרומית ומערבית

[37] כשיעור משך סוכה

[38] כְּמה שכתב משה ומסר בספר תורה לישראל - היא הָאֵם והעיקר, ולא כמו שהוא נקרא

[39] (ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם - חד מלא ותרין חסרין; 'בסכת' משמע חדא

[40] דאין דורשין תחילות: פסוק הנאמר ראשון - אינו לדרשה אלא למשמעי אתא

[41] הא דאמרינן לעיל הלכה למשה מסיני להכי נמי אתמר ליה הלכתא: למחיצות, למיגרעיה לשלישית דופן סוכה ולמיסגי ליה בטפח

[42] דממשמעותא דגופיה נפקא דסוכה בלא סכך לא מקרייא

[43] לדרשה הוו להו ארבעה

[44] ובלא ארבע מחיצות - לאו מחסה מזרם הוא: שהרוח משיב את הזרם דרך דופן הפרוץ

[45] מקום שהמחיצה כלה, באיזה שירצה: אם השתים מזרחית צפונית - יעשה הטפח בסוף הצפונית במקצועו לצד מערב, או במזרחית לצד דרום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]