ביאור:בבלי סוכה דף נב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוכה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1]: (זכריה יב יב) וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד [מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד] [2]; אמרו: והלא דברים קל וחומר: ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד [3] [4] ואין יצר הרע שולט בהם [5] אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה [6] ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה!
הא הספידא מאי עבידתיה?
פליגי בה רבי דוסא ורבנן: חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר על יצר הרע שנהרג.
בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב (זכריה יב י) [וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים] וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד [וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר] [7], אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד, אמאי בכו?
כדדרש רבי יהודה: 'לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים: צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה; הללו בוכין והללו בוכין: צדיקים בוכין [8] ואומרים "היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה", ורשעים בוכין ואומרים "היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה"
ואף הקב"ה תמה עמהם, שנאמר (זכריה ח ו) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם - גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא [נְאֻם ה' צְבָאוֹת]’.
אמר רב[י] אסי: יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא [9], ולבסוף [10] דומה כעבותות העגלה, שנאמר: (ישעיהו ה יח) הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה [11].
תנו רבנן: 'משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהלים ב ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק [ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה] אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ [12] שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ [וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ] [13]; וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג - אומר לפניו: ריבונו של עולם: איני מבקש ממך אלא חיים!
אומר לו: חיים? עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר (תהלים כא ה) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ [אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד]’.
דרש רבי עוירא - ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע:
הקב"ה קראו 'רע', שנאמר (בראשית ח כא) [וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם] כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו [וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי];
משה קראו 'ערל', שנאמר (דברים י טז) וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם [וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד];
דוד קראו 'טמא', שנאמר (תהלים נא יב) לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים [וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי] - מכלל דאיכא טמא;
שלמה קראו 'שונא', שנאמר (משלי כה כא-כב) אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ [14] הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם [15] וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם [16] [פסוק כב] כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ: אל תקרי 'ישלם לך' אלא 'ישלימנו לך [17]';
ישעיה קראו 'מכשול', שנאמר (ישעיהו נז יד) [וְאָמַר] סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי
יחזקאל קראו 'אבן', שנאמר (יחזקאל לו כו) [וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם] וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר;
יואל קראו 'צפוני' [18], שנאמר (יואל ב כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם [וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת].
תנו רבנן:
'(יואל ב כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם;
וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה - למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי - שנתן עיניו במקדש ראשון [19] והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו;
וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן - שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו;
וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ - שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל [20] כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת';
אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם!
כי הא: דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא [21], אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא; אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא; כי הוו פרשי מהדדי [22] - שמעינהו דקא אמרי "אורחין רחיקא [23] וצוותין בסימא [24]";
אמר אביי: "אי מאן דסני לי הוה [25] לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה [26]" [27]; אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער [28]; אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו - יצרו גדול הימנו.
אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו ה) [וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ] רַק
רַע כָּל הַיּוֹם [29].
אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר (תהלים לז לב) צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר [30] ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ.
תנא דבי רבי ישמעאל: 'אם פגע בך מנוול זה [31] - משכהו לבית המדרש; אם אבן - הוא נימוח; אם ברזל הוא – מתפוצץ;
אם אבן הוא נימוח - דכתיב (ישעיהו נה א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם [וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב] [32], וכתיב (איוב יד יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם [תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ]
אם ברזל הוא מתפוצץ - דכתיב (ירמיהו כג כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע [33].
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא, שנאמר (משלי כט כא) מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ [34] וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן, שכן באטב"ח של רבי חייא קורין לסהדה 'מנון' [35] [הב"ח: אלה דברי הערוך, אבל רש"י פירש בעין יעקב פירש אטב"ח הוא חילוף האותיות: א-ט ב-ח ג-ז ד-ו [עד כאן שסכומם 10] י-צ כ-פ ל-ע מ-ס [עד כאן שסכומם 100] ק-ת ר-ש [עד כאן שסכומם 500] ונשארו אות ה ואות נ, שנעשו זוג, ולפי זה: ס-מ ה-נ ד-ו ה-ן]
רב הונא רמי: כתיב (הושע ד יב) [עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ] כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה [וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם] וכתיב (הושע ה ד) [לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים] בְּקִרְבָּם [וְאֶת ה' לֹא יָדָעוּ]?
בתחלה התעם [36], ולבסוף בקרבם [37].
אמר רבא: בתחלה קראו 'הֵלֶך [38]' ולבסוף קראו 'אורֵחַ [39]' ולבסוף קראו 'איש [40]', שנאמר [41]: (שמואל ב יב ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ [הַבָּא לו], וכתיב [המשך הפסוק] וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.
אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם [42], מרעיבו [43] – שבע [44], משביעו – רעב [45], שנאמר (הושע יג ו) כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ [שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי].
אמר רב חנא בר אחא: אמרי בי רב: ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן: גלות [46], כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע;
גלות - דכתיב (ישעיהו נב ה) וְעַתָּה מי מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם [משלו מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם ה' וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ] [47];
כשדים - דכתיב (ישעיהו כג יג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה [אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ בחיניו בַחוּנָיו עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה] [48];
ישמעאלים - דכתיב (איוב יב ו) יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ [49];
יצר הרע - דכתיב (מיכה ד ו) [בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה] וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי [50].
אמר רבי יוחנן: אלמלא שלש מקראות הללו [51] - נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל:
חד - דכתיב (מיכה ד ו) [בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה] וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי;
וחד - דכתיב (ירמיהו יח ו) [הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’] הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם [בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל];
ואידך (יחזקאל לו כו) [וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם] וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר;
רב פפא אמר: אף מהאי נמי: (יחזקאל לו כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם [וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם].
(זכריה ב ג) וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים [52] - מאן נינהו אַרְבָּעָה חָרָשִׁים?
אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף [53] , ואליהו [54], וכהן צדק [55].
מתיב רב ששת: אי הכי, היינו דכתיב [56] [וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת] וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה [כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ] - הני לשובה אתו [אולי: אלה באו לשבות מישראל ולהוליכם לגולה, ולא להושיעם]!?
אמר ליה: שפיל [57] לסיפיה דקרא: [58] וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ [59]!
אמר ליה: בהדי חנא באגדתא למה לי [60]!
(מיכה ה ד) וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם;
מאן נינהו שִׁבְעָה רֹעִים?
דוד באמצע; אדם, שת, ומתושלח מימינו [61], אברהם יעקב ומשה בשמאלו; [62]
ומאן נינהו שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם? ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, [63] צדקיה, ומשיח, ואליהו.
[64]ארבעה סולמות [לכל אחד ואחד]:
תנא: גובהה של מנורה חמשים אמה.
וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג [שהן מטילין לכל ספל וספל]:
איבעיא להו: מאה ועשרים לוג כולהו [65]? או דלמא לכל חד וחד?
תא שמע: ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג.
תנא: 'והן - משובחין היו [66] יותר מבנה של מרתא בת בייתוס [67]; אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז, ומהלך [68] עקב בצד גודל [69], ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן [70] משום (משלי יד כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ [וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן]’.
מאי משובחים?: אילימא משום יוקרא [71] - הני יקירי טפי [72]!
אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף [73], הכא סולמות וזקיף טובא.
ולא היה חצר בירושלים [שאינה מאירה מאור בית השואבה]:
תנא:
הערות
[עריכה]- ^ בנבואת זכריה, ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג
- ^ שאפילו בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים
- ^ באותה שעה, והמצטער אינו מיקל ראשו מהר
- ^ ועוד:
- ^ כדקאמר קרא (יחזקאל יא יט; לו,כו): וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן , ולקמן אמר שהקב"ה שוחטו [ליצר הרע] כו'
- ^ וקרובה לקלות ראש, ועוד:
- ^ וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ - יסתכלו בהרוג שלפניהם, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד - כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת
- ^ שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם
- ^ עכביש שקורין איריני"א
- ^ משאדם נמשך אחריו מעט מתגבר והולך בו
- ^ מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא - בתחלה היו מביאין אותו עליהם על ידי חבלים שאינן של כלום, וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה = חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה
- ^ פסוק ח
- ^ אֲסַפְּרָה אֶל חֹק - אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון; הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ - היום אגלה לבריות שבני אתה
- ^ יצרך הרע רעב ותאב לעבירה
- ^ הטריחהו במלחמתה של תורה, דכתיב לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט ה)
- ^ תורה, דכתיב בה הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נה א)
- ^ שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך, ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם
- ^ כדמפרש: צפון בלבו של אדם
- ^ שהוא כים: שהיו הכל נקבצים שם כים שכל הנחלים הולכים אליו
- ^ ומפני שהעלה באשה וסרחון שהניח האומות ונתגרה בישראל
- ^ נשכים בהשכמה קודם היום; השכמה קרי קדמותא בש"ס
- ^ שהיו משתי עיירות, והגיעו לפרשת דרכים - פירש זה לכאן וזו לכאן
- ^ דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו עוד לילך יחד
- ^ אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד - היה נעים צוות שלנו
- ^ אם היה שונאי מתייחד עם האשה
- ^ מלחטוא
- ^ ועל עצמו היה אומר
- ^ נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער
- ^ כל היום רעתו מתוספת
- ^ בתריה (תהלים לז לג)
- ^ יצר הרע
- ^ נמשלה תורה למים
- ^ והאש מפעפע את הברזל, והיינו מתפוצץ:שהניצוצות ניתזין ממנו
- ^ יצר הרע הוא עבדו של אדם: שאם רצה - הרי הוא מסור בידו, שנאמר (בראשית ד ז) וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ
- ^ אלפא ביתא הוא א"ט ב"ח ג"ז ד"ו - הרי עשיריות; י"צ כ"פ ל"ע מ"ס - הרי מאות; ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם - הרי אלפים, ונשארו הנ"ך שלא היה לה"א בן זוג בעשיריות, ולא לנו"ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות, ולא לכ"ף בן זוג באלפים; וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה 'סהדה' – מנון: סמ"ך מן מ"ס במקום מ"ם; ה"א מן ה"ן במקום נו"ן, דלי"ת מן ד"ו במקום וי"ו, ועוד ה' במקום נו"ן.
- ^ תעות בעלמא
- ^ משמע נטוע בלבם
- ^ עובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו
- ^ אכסנאי
- ^ בעל הבית
- ^ בדוד ובת שבע קאי דקאמר ליה נביא לדוד על יצר רע הבא עליו
- ^ גוייה גיד
- ^ בתשמיש
- ^ בכח שלם
- ^ גופו חסר כח ורעב לעת זקנה
- ^ שהגלה את ישראל
- ^ מַה לִּי פֹה זו היא חרטה
- ^ לֹא הָיָה - אינו כדי והלואי לא היה
- ^ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה כל ימיהם, וכתיב סיפיה דקרא לַאֲשֶׁר הֵבִיא וגו', כלומר: הוא עצמו גרם לו: הרגזתו שהביאם בעולם
- ^ רישא דקרא אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי: אני בראתי את יצר הרע המחטיאם, וגרמתי להם כל זאת
- ^ המעידין שהעונות והזכיות בידו ותוכן הלבבות
- ^ אומנים
- ^ משיחים - שניהם חרשים לבנין בית המקדש
- ^ אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל, ומצינו שהוא עתיד להשתלח
- ^ הוא שֵׁם בן נח, ונקרא 'חָרָש': וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף (ישעיהו מא ז) ובבראשית רבה (פרשה מ"ג) מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו; וקראו חָרָשׁ על שם בנין התיבה שבנה עם אביו
- ^ בתריה (זכריה ב ד)
- ^ השפל עצמך לתחתית המקרא לסופו
- ^ דאלה הקרנות
- ^ סוף הפסוק הוכיח שתחילתו אינו מדבר בחרשים אלא באומות: שכששאל הנביא את המלאך מָה אֵלֶּה החרשים, אמר לו אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת, כלומר: אומות הללו אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה... וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה החרשים לְהַחֲרִיד אֹתָם הקרנות לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם
- ^ מה לי אצלו בהגדה? בקי הוא בהגדה ממני, ולא אוכל לו
- ^ מן הצדיקים שהיו קודם המבול, שלא חטאו עד דור אנוש, כדכתיב (בראשית ד כו) אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'; מתושלח צדיק גמור היה, כדאמרינן ב'חלק' (סנהדרין דף קח,ב): שבעת ימים שנתלו לדור המבול הן ימי אבלו של מתושלח
- ^ לא ידעתי בהם טעם; כמדומה לי דאמרינן בעלמא: 'ויצחק להיכן אזל? - להציל בניו מדינה של גיהנם, כדכתיב (ישעיהו סג טז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ (מדרש ילקוט מיכה ה)
- ^ עמוס וצפניה מן הנביאים היו
- ^ מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם ו
- ^ לארבעת הילדים דהוו שלשים לכל חד
- ^ בדבר זה היו משובחים בכחם
- ^ כהן היה
- ^ בכבש בנחת
- ^ עקב רגל אחד בצד גודל של חבירתה, ודרך נושאי משאוי לרוץ
- ^ להוליך שני אברים אלא כמנין המפורש בסדר יומא (פ"ב מ"ז, דף כו,ב): פר קרב בעשרים וארבעה [כהנים]
- ^ כובד המשוי
- ^ שתי יריכות כאילו כבידות משלשים לוג
- ^ הכבש היה משפע בשיפוע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה