ביאור:בבלי סוכה דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כי פליגי [1] אליבא דרב [2]: אביי כרב, ורבא אמר לך: עד כאן לא אמר רב התם אלא דמחיצות לאכסדרה הוא דעבידי [3], אבל הכא - דלאו להכי עבידי – לא.

תנן: 'וכן חצר המוקפת אכסדרה [4]' – ואמאי? נימא פי תקרה יורד וסותם!?

תרגמה רבא אליבא דאביי [5]: כשהשוה את קירויו [6].

בסורא מתני להא שמעתא [7] בהאי לישנא; בפומבדיתא מתני:

סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין - דברי הכל פסולה [8]; יש לה פצימין [9], אביי אמר כשרה, רבא אמר פסולה:

אביי אמר כשרה: אמרינן לבוד [10]; רבא אמר פסולה: לא אמרינן לבוד [11];

והלכתא כלישנא קמא [12].

רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין [13]; אמר ליה: לא סבר מר הא דאמר רבא 'יש לה פצימין כשרה, אין לה פצימין פסולה'?

אחוי ליה [14] [נראה מבפנים ושוה מבחוץ, אי נמי הרש"ש מוחק, שאינו בגירסת רש"י או בגירסת תוספות] נראה מבחוץ [15] ושוה מבפנים [16], דאתמר [17]: נראה מבחוץ ושוה מבפנים [18] - נידון משום לחי [19], ולחי היינו פצימין [20].

תנא [תוספתא סוכה פ"ב הלכה ג [ליברמן]]: פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה;

מאי פסל היוצא מן הסוכה?

אמר עולא: קנים [21] היוצאים לאחורי סוכה [22].

והא בעינן שלש דפנות?

בדאיכא;

והא בעינן הכשר סוכה [23]?

בדאיכא;

והא בעינן צלתה מרובה מחמתה?

בדאיכא;

אי הכי מאי למימרא?

מהו דתימא הואיל ולגוואי עבידי ולבראי לא עבידי [24] אימא לא? - קא משמע לן.

תוספות ד"ה לבראי לא עבידי: פי' בקונטרס דופן אמצעי זה לא נעשה לכך, וקשה: דממתניתין שמעינן ליה דכשר, דקתני וכן חצר המוקפת אכסדרה דאם אין מן הכותל לסיכוך ארבע אמות - כשרה אף על גב דמחיצות בית לאו לבראי עבידי, כדאמרינן (לעיל דף יז,א)! ונראה דאקנים היוצאים לאחורי סוכה קאי; ואית ספרים דגרסי בהדיא: 'מהו דתימא הני קנים לגוואי עבידי לבראי לא עבידי' - סלקא דעתא לפוסלה, לפי שאינה עשויה לצל? - קא משמע לן דכשרה.

רבה ורב יוסף אמרי תרווייהו: הכא - בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה [25] ומשכא ואזלא חדא דופן [26] בהדייהו; מהו דתימא הא לית בה הכשר סוכה [27]? - קא משמע לן [28].

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה, ומעוטה חמתה מרובה מצלתה; מהו דתימא תפסל בהך פורתא? - קא משמע לן.

ומאי יוצא?

יוצא מהכשר סוכה [29].

רבי אושעיא אמר: לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה בסוכה קטנה, ומאי יוצא? - יוצא מתורת סוכה [30].

מתקיף לה רב הושעיא: לא יהא אלא אויר, [31] ואויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי פסיל [32]?

אמר ליה רבי אבא: [33] זה מצטרף וישנים תחתיו, וזה [34] מצטרף [35] ואין ישנים תחתיו.

ומי איכא מידי דאצטרופי מצטרף והוא עצמו אינו כשר?

אמר רבי יצחק בן אלישב: אִין!

עמוד ב
צצצ

טיט הנרוק [36] יוכיח, שמצטרף [37] לארבעים סאה, והטובל בו [38] לא עלתה לו טבילה [39].

תוספות ד"ה טיט הנרוק יוכיח: פירש בקונטרס כדתנן במסכת מקואות [40] 'ואלו מעלין ולא פוסלין: השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק'; ו'מעלין' – היינו משלימין, אבל בפני עצמו – לא.

וקשה: דמה 'יוכיח' הוא זה דאויר נמי בפני עצמו לא ואין זה 'יוכיח': דטיט הנרוק בשעה שהוא משלים חזי לטבילה ולא דמי לאויר דאין ישנים תחתיו אפילו בשעה שהוא מצטרף!?

ונראה דטיט הנרוק נמי אפילו בשעה שמצטרף אין מטבילין בו, והכי תנן במסכת מקואות פרק שני [41]: 'מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט - רבי אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט; רבי יהושע אומר: במים ובטיט; באיזה טיט אמרו? - בטיט שהמים צפין על גביו; ואם היו המים מצד אחד מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט; ואיזה טיט אמרו? - בטיט שהקנה יורד מאליו, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: מקום שאין קנה המדה עומד - אבא אליעזר בן דלעאי אומר: מקום שהמשקולות יורדות - ר"א אומר היורד בפי החביות, רבי שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד; רבי אלעזר בר צדוק אומר: הנמדד בלוג';

ומיהו קשה, דאמר ר"ל פרק ב' דזבחים [42] כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור ולרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק היכי דמי אי דאין פרה שוחה ושותה ממנו אפילו למקוה נמי אינו משלים והשתא אי איתא דטיט דפליגי ר' אליעזר ור' יהושע הוא טיט הנרוק היכי שביק כל הני שיעורי דר' מאיר ור' יהודה ואבא אליעזר וכולהו תנאי דמקואות ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה ממנו דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהכי תלי טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי אינה שותה ואין שייך לומר ניחזי אנן דאין כל הפרות שוות והא דמשמע בפרק כל הבשר [43] דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לא נפסלו מחמת טיט איירי אלא ממאיס ומסריח ולא חזו לשתיית בהמה אבל אין טיט מעורב בהן ולכך כשרים לטבילה.

משנה:

העושה סוכתו כמין צריף [44] או שסמכה לכותל [45], רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג [46], וחכמים מכשירין.

גמרא:

תנא: 'מודה רבי אליעזר שאם הגביהה מן הקרקע טפח [47] או שהפליגה מן הכותל טפח [48] - שהיא כשרה [49]';

מאי טעמייהו דרבנן?

שיפועי אהלים כאהלים דמו [50].

אביי אשכחיה לרב יוסף דקא גני בכילת חתנים [51] בסוכה; אמר ליה: כמאן? כרבי אליעזר [52]? שבקת רבנן ועבדת כרבי אליעזר?

אמר ליה: ברייתא איפכא תני [53]: 'רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין [54]';

שבקת מתניתין ועבדת כברייתא?

אמר ליה: מתניתין [55] יחידאה היא [56], דתניא: העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל, רבי נתן אומר: רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין.

משנה:

מחצלת קנים [57] גדולה: עשאה לשכיבה [58] - מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסיכוך - מסככין בה ואינה מקבלת טומאה [59]; [60]

רבי אליעזר אומר: אחת קטנה ואחת גדולה, עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסיכוך - מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. [61].

גמרא:

הא גופה קשיא: אמרת עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה: טעמא דעשאה לשכיבה, הא סתמא – לסיכוך; והדר תני לסיכוך - מסככין בה ואינה מקבלת טומאה; טעמא דעשאה לסיכוך, הא סתמא לשכיבה!?

הא - לא קשיא: כאן בגדולה כאן בקטנה [62];

בשלמא לרבנן לא קשיא, אלא לרבי אליעזר קשיא [63], דתנן: רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה, הא סתמא לסיכוך;

אימא סיפא [של דברי רבי אליעזר]: עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה; טעמא דעשאה לסיכוך, הא סתמא לשכיבה!?

אלא אמר רבא: בגדולה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לסיכוך [64], כי פליגי בקטנה: תנא קמא סבר סתם קטנה לשכיבה, ורבי אליעזר סבר סתם קטנה נמי לסיכוך,

הערות[עריכה]

  1. ^ אביי ורבא
  2. ^ ומילתיה דרבא לא דחיק לאוקמא בפלוגתא, דאפילו אליבא דרב פליג למיפסלה
  3. ^ דמחיצות פי תקרה זה לשם אכסדרה נעשה להיות לו מחיצה לחלל זה אבל לא להיות מחיצה לאויר שחוצה להן, ואילו מחיצה מעלייתא היא הוה סמכינן עלה, אבל לאכשורה על ידי גוד אחית – לא: דכי אגמריה רחמנא למשה לגוד אחית - במחיצה העשויה לחלל שלה אגמריה, ולא לחוצה לה; ומיהו היכא דיש לה פצימין - אף על גב דלגוואי עבידן לבוד בפחות משלשה, כמחיצה סתומה היא
  4. ^ וגג אכסדרה מפסיק בין מחיצות הבתים לאויר שסיכך עליו, אם יש ברוחב הגג ארבע אמות – פסולה: דתו לא מהני לה מחיצות הבתים
  5. ^ במקום אביי ובשבילו שתהא משנה זו מתורגמת לפי דבריו
  6. ^ שעשה קירויו נמוך ולא נתן ראשי קנים על גבי תקרה שיהא פי תקרה נראה בה אלא תלאן בשוה לפי הנסרים שאין חודן נראה בסוכה כל תקרת גגותיהן חלקה ושוה היתה ולא שיפוע כעין שלנו אלא כתקרת עליות
  7. ^ דאביי ורבא
  8. ^ דכיון דתקרה לחלל אכסדרה עשויה ולא לאויר שחוצה לה - אין פיה נעשה מחיצות לאויר
  9. ^ בפחות משלשה
  10. ^ ואף על פי שהפצימין לחלל אכסדרה נעשו ולא לאויר החיצון - הויא לה מחיצה, דכל פחות משלשה סתימא מעלייתא היא, ושדייה להכא ולהכא
  11. ^ דלבוד לאו מחיצה היא, אלא מהלכה למשה מסיני גמירי לה, וכי גמירי לה - להיות מחיצה לחלל הנעשה בשבילו, אבל למשדייה להכא ולהכא לא
  12. ^ דרבא, ולא כלישנא בתרא: דלבוד אמרינן אפילו לאויר, אבל סתימת פי תקרה לא אמרינן אלא לחלל
  13. ^ סוכה זו - שתים כהלכתן היו לה: דרום ומזרח, והשלישית סמוכה לאכסדרה, ולא היה עושה בה טפח שאמרו חכמים
  14. ^ שהיה פצים שבו טפח ויותר עומד אצל היוצא, אבל משוך רחבו לאחורי סוכה באורך שהאכסדרה עודף על הסוכה
  15. ^ ואינו נראה לתוכה אלא עומד בשוה לדופן בסופו
  16. ^ לאותם העומדים בפנים אינו נראה, אבל לאותם העומדים באכסדרה להלן מכנגד הסוכה ואין רואין את חללה - נראה רוחב פצים זה בהתחלת דופן שלישית לסוכה
  17. ^ דאמר מר לענין מבוי שהכשירו בלחי
  18. ^ אם נתנו להלן מן הפתח ששוה וכלה עובי הלחי עם אורך הדופן שבפנים, ונראה שהוא סוף הדופן: שאינו בולט כלום לתוך חלל הפתח, אבל בולט הוא לצד רשות הרבים כנגדו או מן הצד, וניכר לעומדים מבחוץ שאינו מן הדופן
  19. ^ והכא נמי נידון משום דופן
  20. ^ זהו פצים שלה
  21. ^ מן הסכך
  22. ^ חוץ לדופן אמצעי, שהוא אחוריה של הסוכה
  23. ^ שהיא שבעה טפחים, דעל כרחך סוכה באפי נפשה היא ומובדלת מזו
  24. ^ דופן אמצעי זה לא לכך נעשה, וגם שבצדדין תחלתן לשם סוכה נעשו, אלא שהכניס דופן אמצעי לתוכן [אחר] שראה שהיתה דייה בכך
  25. ^ לצד דופן רביעי הפתוח, משוכין ויוצאין להלן מאורך דפנות הצדדין
  26. ^ מדופני הצדדין
  27. ^ כיון דלא ממשיך דופן שני בהדה - מוכח מילתא דבאפיה נפשה היא, והא לית בה שבעה טפחים בהכשר סוכה
  28. ^ דמן סוכה הוא, והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח דלא ממשכא עד הרביעית - וכשרה
  29. ^ שאינו מסוכך כהלכות סוכה
  30. ^ שאפילו מין כשר אינו
  31. ^ ופשיטא דכשר:
  32. ^ דאפילו אויר החמור ממנו אינו פוסל בשיעור זה!
  33. ^ להכי אהני 'נידון כסוכה' דאשמעינן תנא:
  34. ^ אויר פחות משלשה
  35. ^ להשלים שיעור הסוכה
  36. ^ שראוי להריקו מכלי אל כלי כגון שהוא רך
  37. ^ להשלים שיעור
  38. ^ בארבעים סאה שכולו טיט נרוק
  39. ^ דהכי תנן במסכת מקואות (פ"ז מ"א): אלו מעלין ולא פוסלין: השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק; ו'מעלין' היינו משלימין אשלומי, אין בפני עצמו - לא
  40. ^ פ"ז מ"א
  41. ^ מ"י
  42. ^ דף כב.
  43. ^ חולין דף קו. ושם
  44. ^ כוך של ציידין שאורבין בה את העופות, ועשוי ככוורת שמשפעת והולכת: שגגו וקירותיו אחד
  45. ^ הטה ראשי קנים על הכותל וראשו אחד על הארץ
  46. ^ שאינו ניכר מהו גג ומהו כותל, דאהל משופע - לאו אהל הוא אלא אם כן יש בו טפח זקוף, כדקתני בברייתא
  47. ^ אתרוייהו [סוכה כמין צריף או סמכה לכותל] קאי: דאמרינן לבוד בזקיפה ויש שם טפח זקוף, וניכר הצריף שהוא גג, וכיון שיש בו שיעור אהל בזקיפה - הוי אהל
  48. ^ אסמכה על הכותל קאי: אם הרחיק ראש הסמוך לכותל מכותל טפח והיתה סמוכה על יתידות
  49. ^ אמרינן לבוד ממנה ולכותל בשוה ולא בשיפוע והוא הגג
  50. ^ אף על פי שלא הגביה ולא הרחיקה - כשרה
  51. ^ לפי שאין לה גג טפח שוה - לא חשיב אהל להפסיק
  52. ^ דאמר אהל משופע לאו אהל הוא
  53. ^ מצאתי ברייתא ששנויה איפוך בשיטתן
  54. ^ לפי שאין לה גג
  55. ^ דתני הכי
  56. ^ רבי נתן קתני לה, דהוא יחידאה, אבל חכמים שבדורו היו חולקין עליו, ואומרים 'רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין'
  57. ^ מחצלת קנים קשה ואין נוחה למשכב
  58. ^ הואיל ויחדה לכך - עשאה כלי
  59. ^ דלאו כלי הוא
  60. ^ ובגמרא פריך סתמא אסתמא;
  61. ^ בגמרא מפרש מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו: דהיכא דפריש בהדיא לשכיבה או לסיכוך - ודאי אין חילוק בין גדולה לקטנה, דהא פירש! אלא קטנה נראית סתמא לשכיבה, גדולה נראית סתמא לסיכוך
  62. ^ וסיפא לא דמי לרישא, דסיפא הכי קאמר: ואם קטנה היא ועשאה לסיכוך - מסככין בה כו', הא סתמא לשכיבה
  63. ^ ודרבי אליעזר ליכא לתרוצי כדתנא קמא, דהא אחת גדולה ואחת קטנה קתני
  64. ^ כלומר: לא תשני רישא בגדולה וסיפא בקטנה, ותרוייהו כדפריש, דאם כן דרבי אליעזר לא מיתרצא! אלא כל 'לסיכוך' דקתני מתניתין - בין בסיפא דמילתיה דתנא קמא, בין בדרבי אליעזר - אסתמא קאי