ביאור:בבלי סוכה דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

התם הוא דמבטל ^[1], אבל הכא ^[2] דלא מבטל ^[3] – לא ^[4].

תנו רבנן: 'מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה; שתים עשרה אמר להם "שמעתי", שמונה עשר אמר להם "לא שמעתי"; רבי יוסי ברבי יהודה אומר חילוף הדברים: שמונה עשר אמר להם "שמעתי", שתים עשרה אמר להם "לא שמעתי".

אמרו לו ^[5]: כל דבריך אינן אלא מפי השמועה?

אמר להם: הזקקתוני ^[6] לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי ^[7]; מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין ^[8], ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם ^[9]. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ^[10] ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הרהר במבואות המטונפות, ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם, ולא אמר "הגיע עת לעמוד מבית המדרש" חוץ מערבי פסחים ^[11] וערבי יום הכפורים ^[12], וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו'.

תנו רבנן: 'שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים: גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי.

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה ^[13] תלמוד ^[14], הלכות ^[15] ואגדות, דקדוקי תורה ^[16] ודקדוקי סופרים ^[17], קלים וחמורים ^[18] וגזרות שוות ^[19], תקופות ^[20], וגימטריאות ^[21], שיחת מלאכי השרת, ושיחת שדים, ושיחת דקלים ^[22], משלות כובסין משלות שועלים ^[23], דבר גדול ודבר קטן – דבר גדול = מעשה מרכבה, דבר קטן = הויות דאביי ורבא ^[24] - לקיים מה שנאמר (משלי ח כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא;

וכי מאחר שקטן שבכולן כך, גדול שבכולן על אחת כמה וכמה;

אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה - כל עוף שפורח עליו מיד נשרף ^[25]'.

משנה:

מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית: בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.

אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר?

אמרו להם בית שמאי: משם ראיה ^[26]? אף הם אמרו לו "אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך"!

נשים ועבדים ^[27] וקטנים פטורין מן הסוכה;

קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה;

מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן.

גמרא:

מנהני מילי?

דתנו רבנן [ספרא אמור פרשתא יב פרק יז הלכה ט]: (ויקרא כג מב: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת) ^[28] אֶזְרָח - זה אזרח ^[29]; הָאֶזְרָח ^[30] - להוציא את הנשים; כָּל - לרבות את הקטנים'. ^[31]

אמר מר: הָאֶזְרָח - להוציא את הנשים למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע? והתניא: הָאֶזְרָח - לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי ^[32] אלמא אזרח גברי משמע!

אמר רבה: הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי ^[33].

הי קרא ^[34] והי הלכתא ^[35]? ותו - קרא למה לי, הלכתא למה לי ^[36]?: הא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ^[37]! יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא ^[38], דאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל [מכילתא דרשב"י משפטים פרק כא,א]: אמר קרא (במדבר ה ו) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] אִישׁ אוֹ אִשָּׁה [כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא]

עמוד ב

השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה'!?

אמר אביי: לעולם סוכה ^[39] הלכתא ^[40], ^[41] ואיצטריך: סלקא דעתא אמינא 'תשבו כעין תדורו: מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו' - קא משמע לן.

רבא אמר: איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות: מה להלן נשים חייבות ^[42] - אף כאן נשים חייבות' - קא משמע לן.

והשתא דאמרת סוכה ^[43] הלכתא ^[44] - קרא למה לי ^[45]?

לרבות את הגרים ^[46]; סלקא דעתא אמינא 'הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל אמר רחמנא, ולא את הגרים' - קא משמע לן.

יום הכפורים, מדרב יהודה אמר רב נפקא ^[47]?

לא נצרכא אלא לתוספת עינוי ^[48]: סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה ^[49], לא נתחייבו נשים כלל - קא משמע לן.

אמר מר: כָּל - לרבות את הקטנים; והתנן: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה?

לא קשיא: כאן בקטן שהגיע לחינוך ^[50], כאן בקטן שלא הגיע לחינוך.

קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא?

מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא ^[51].

קטן שאינו צריך לאמו [חייב בסוכה]:

היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שנפנה ואין אמו מקנחתו;

רבי שמעון בן לקיש אומר: כל שנעור משנתו ואינו קורא "אמא" ^[52].

^[53] גדולים נמי קרו ^[54]!

אלא כל שנעור ואינו קורא "אמא! אמא!" ^[55].

מעשה וילדה כלתו [של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן]:

מעשה לסתור ^[56]?

חסורי מחסרא והכי קתני: ושמאי מחמיר, ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן.

משנה:

כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע ^[57] וביתו עראי.

ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות ^[58]?

משתסרח המקפה ^[59];

קיתון - ספל. מיוונית: κώθων.

משלו משל למה הדבר דומה ^[60]: לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון ^[61] על פניו. ^[62]

גמרא:

תנו רבנן: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי; כיצד? - היו לו כלים נאים מעלן לסוכה; מצעות נאות - מעלן לסוכה; אוכל ושותה ומטייל בסוכה.

מנא הני מילי?

דתנו רבנן [דומה לספרא במדבר פרשתא יב פרק יז הלכה ה]: ' תֵּשְׁבוּ (ויקרא כג מב: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת) - כעין תדורו; מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי; כיצד? - היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה; מצעות נאות - מעלן לסוכה; אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה ^[63]'.

איני! והאמר רבא: מקרא ומתנא ^[64] במטללתא ^[65], ותנוי ^[66] בר ממטללתא ^[67]! ^[68]?

לא קשיא: הא במגרס ^[69].

הערות

^ מבטל ליה להאי פקק לגבי חלון, וחשיב ליה מכותל עצמו, הלכך הוי 'מוסיף'
^ סדין
^ אנן סהדי דלא מבטיל ליה לגבי סוכה וסופו ליטלו
^ הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהוי 'מוסיף'
^ בתמיה
^ כלומר: תזקיקוני
^ אגיד לכם את מדותי, וזו אחת מהן
^ דברי הבאי ושחוק
^ כלומר: מה שספק בידי, לא מפני שלא טרחתי בכל אלה, ואי אפשר שאמרו רבותי דבר בבית המדרש ולא שמעתיו, ומה שלא שמעתי - לא אוֹמַר, שכך היא מדתי
^ בלא גירסא: שהיה הולך ושונה תמיד
^ מפני עשיית פסחיהם, ומפני התינוקות שלא ישנו; כך מפורש בפסחים (דף קט,א)
^ שצריך לאכול מבעוד יום
^ כגון משנה וברייתא של ששה סדרים
^ גירסת רש"י: גמרא: זו היא סברא, שהיו התנאים אחרונים מדקדקים בדברי הראשונים הסתומים לפרשם וליתן בהן טעם כמו שעשו האמוראים אחר התנאים: שפירשו דברי התנאים שלפניהן וקבעו בהן גמרא, ואותו דיוק שבימי התנאים נקרא הש"ס
^ הלכה למשה מסיני, כגון גוד, ולבוד, ודופן עקומה, שיעורין, חציצין, מחיצין, עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים
^ ריבויי אותיות שבאין לדרוש בהן ריבוים ומעוטים, כגון האזרח - להוציא הנשים: שדקדקה התורה בלשונה לכתוב אות יתירה ללמד
^ שהוסיפו לדקדק אחר מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות סייג ואזנים לתורה, וגזרו גזרות להרחיק את האדם מן העבירה; ודכוותה בבכורות (דף ל,ב): גר הבא לקבל תורה עליו חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו; רבי יוסי אומר: אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים
^ דברים הלמדין בקל וחומר שניתנו לדון מעצמן לכל אדם, ולא פירשו כלום בסיני
^ דברים הלמדין בגזירה שוה
^ חשבון הילוך חמה ולבנה
^ דברים הלמדין בלשון גימטריא, כגון (ירמיהו כה כו) ששך = בבל בא"ת ב"ש, כשדים (שם נא,ד) = לב קמי בא"ת ב"ש, סהדה = מנון (לקמן דף נב,ב) בא"ט ב"ח, וכן לפי מנין האותיות, כגון סתם נזירות שלשים יום (נזיר דף ה,א) מ-קָדֹשׁ יִהְיֶה (במדבר ו ה) יהי"ה בגימטריא שלשים הוו
^ לא ידענא מאי היא
^ שיסדו קדמונים לתת אמתלא לתוכחתם, ותולין אותן בכובסים ובשועלים, כגון (סנהדרין לט א) 'מאזני צדק', 'אבות אכלו בוסר'
^ כל איבעיא להו לאביי ורבא הוה מספקא להו ובכולן נתן את לבו ונתן בהן טעם, ובימי אמוראים נשתכחו
^ שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו
^ בתמיה
^ מפרש בגמרא
^ אי הוה כתיב
^ הוי משמע כל תולדות ישראל, אנשים ונשים
^ מיומן שבאזרחים
^ לקמן רמינן מתניתא עלה
^ בעינוי יום הכפורים, דכתיב תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר [הַגָּר בְּתוֹכְכֶם] (ויקרא טז כט) אלמא ה' - לרבויי אתא
^ הנך תרי מילי ליכא למידרשינהו לתרוייהו מקראי, דאם זו ה' לרבות - אף זו ה' לרבות, ואם זו למעט - אף זו למעט! אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני באחד מהן - לחילוף נאמרו שני דברים הללו, זו לחיוב וזו לפטור, וחדא מינייהו לאו ממשמעותא אלא רבנן אסמכינהו אקראי: חדא ממשמעותא, וחדא אסמכתא בעלמא, דאלו קרא - חילופא משמע, ולמילתא אחריתי אתא
^ הי מינייהו ממשמעותא
^ והי לאו ממשמעותא דקרא דאלו קרא חילופא משמע אלא מהלכתא הוא דאתמר
^ לא בסוכה לפטור ולא בעינוי לחיוב
^ בפרק קמא דקדושין (דף לד,א) מפרש
^ לא תעשה הוא וכרת הוא וכל מצות לא תעשה בין זמן גרמא בין לא זמן גרמא נפקא לן בקדושין (דף לה,א) מדרב יהודה דחייבות
^ לפטורה
^ הלכתא היא דאלו קרא חיובא קמרבי דאזרח גברי הוא דמשמע, וה' - לרבות את הנשים הוה לן למדרשיה כדדרשינן ביום הכפורים, אלא שהלכה למשה מסיני פוטרתן, ודקתני האזרח - להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא, ועיקר קרא לרבויי אתא, כדלקמן
^ ודקשיא לך 'למה לי הלכתא לפוטרן, הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא' -
^ באכילת מצה ואף על גב דמצה - מצות עשה שהזמן גרמא, דנפקא כדר"א בפסחים (דף מג,ב) [רש"י גרס שם 'אליעזר', אך בדפוס וילנא גרס 'אלעזר’], שנאמר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת: כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ונשים ישנן במצות לא תעשה, דהיינו אכילת חמץ
^ לפטורה
^ ולאו ממשמעותא, דאילו ה' דקרא - רבוייא היא
^ כלומר: אמאי אתא ה' דסוכה [האזרח]
^ שחייבים בסוכה
^ ולמה לי קרא ה' דהאזרח לרבויי נשים לעינוי
^ שהצריך הכתוב להתחיל ולהתענות מבעוד יום
^ הואיל ומעטיה קרא מלאו וכרת דכתיב בעינוי: (ויקרא כג כט) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: על עצמו של יום ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי, ומאזהרה נמי אימעוט בפרק בתרא דיומא (דף פא,א) - נשים נמי למעטי דלא ליחייבו ביה אפילו למצות עשה בעלמא
^ משאינו צריך לאמו
^ וקרא לרבי אליעזר כדאית ליה: לרבות גר שנתגייר בינתים וקטן שגדל דעושים סוכה בחולו של מועד, מה שאין שאר ישראל עושין, או לרבנן כדאית להו: שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת ולהכשיר סוכה שאולה
^ שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה שניעור
^ ופרכינן:
^ כלומר: שאינו קורא לאמו - הוא דקרית ליה 'אין צריך לאמו' הא אם קורא "אמא" – 'צריך לאמו' קרית ליה? אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור
^ שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו, אבל קורא ושותק - לאו 'צריך לאמו' הוא
^ דהא קטן הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך
^ להיות כל עיקר דירתו בה
^ הימנה ולירד
^ משתתקלקל המקפה; כל תבשיל קפוי לא רך ולא עב קרוי 'מקפה'
^ כלומר: גשמים היורדים בחג סימן קללה הם
^ של מים
^ ובגמרא מפרש מי שפך למי.
^ סובר למודו ומחתכו על בוריו לעמוד, דהיינו שמעתא דאמוראי וסברא של טעמי משנה וברייתא: מה טעם זה חייב וזה פטור, זה אסור וזה מותר
^ לקרות שבכתב ולשנות משניות הערוכות ושגורות בפה
^ בסוכה
^ הש"ס, דהוא סברא: לטרוח ולשנן, וכן שמעתא דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוקי שהן למדין מתוך דברי משנה, דמדמו מלתא למלתא
^ אם ירצה, דמצטער הוא, ומצטער פטור מן הסוכה, והאויר יפה לו להרחיב דעתו
^ קא סלקא דעתיה 'תנוי' היינו 'משנן'
^ כלומר: תרי גווני שינון הוו: למיגרס גמרא הברורה לו כבר, והיינו שמעתא - צריך סוכה, והיינו 'משנן'; לעיוני - בר ממטללתא

[1] מבטל ליה להאי פקק לגבי חלון, וחשיב ליה מכותל עצמו, הלכך הוי 'מוסיף'

[2] סדין

[3] אנן סהדי דלא מבטיל ליה לגבי סוכה וסופו ליטלו

[4] הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהוי 'מוסיף'

[5] בתמיה

[6] כלומר: תזקיקוני

[7] אגיד לכם את מדותי, וזו אחת מהן

[8] דברי הבאי ושחוק

[9] כלומר: מה שספק בידי, לא מפני שלא טרחתי בכל אלה, ואי אפשר שאמרו רבותי דבר בבית המדרש ולא שמעתיו, ומה שלא שמעתי - לא אוֹמַר, שכך היא מדתי

[10] בלא גירסא: שהיה הולך ושונה תמיד

[11] מפני עשיית פסחיהם, ומפני התינוקות שלא ישנו; כך מפורש בפסחים (דף קט,א)

[12] שצריך לאכול מבעוד יום

[13] כגון משנה וברייתא של ששה סדרים

[14] גירסת רש"י: גמרא: זו היא סברא, שהיו התנאים אחרונים מדקדקים בדברי הראשונים הסתומים לפרשם וליתן בהן טעם כמו שעשו האמוראים אחר התנאים: שפירשו דברי התנאים שלפניהן וקבעו בהן גמרא, ואותו דיוק שבימי התנאים נקרא הש"ס

[15] הלכה למשה מסיני, כגון גוד, ולבוד, ודופן עקומה, שיעורין, חציצין, מחיצין, עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים

[16] ריבויי אותיות שבאין לדרוש בהן ריבוים ומעוטים, כגון האזרח - להוציא הנשים: שדקדקה התורה בלשונה לכתוב אות יתירה ללמד

[17] שהוסיפו לדקדק אחר מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות סייג ואזנים לתורה, וגזרו גזרות להרחיק את האדם מן העבירה; ודכוותה בבכורות (דף ל,ב): גר הבא לקבל תורה עליו חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו; רבי יוסי אומר: אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים

[18] דברים הלמדין בקל וחומר שניתנו לדון מעצמן לכל אדם, ולא פירשו כלום בסיני

[19] דברים הלמדין בגזירה שוה

[20] חשבון הילוך חמה ולבנה

[21] דברים הלמדין בלשון גימטריא, כגון (ירמיהו כה כו) ששך = בבל בא"ת ב"ש, כשדים (שם נא,ד) = לב קמי בא"ת ב"ש, סהדה = מנון (לקמן דף נב,ב) בא"ט ב"ח, וכן לפי מנין האותיות, כגון סתם נזירות שלשים יום (נזיר דף ה,א) מ-קָדֹשׁ יִהְיֶה (במדבר ו ה) יהי"ה בגימטריא שלשים הוו

[22] לא ידענא מאי היא

[23] שיסדו קדמונים לתת אמתלא לתוכחתם, ותולין אותן בכובסים ובשועלים, כגון (סנהדרין לט א) 'מאזני צדק', 'אבות אכלו בוסר'

[24] כל איבעיא להו לאביי ורבא הוה מספקא להו ובכולן נתן את לבו ונתן בהן טעם, ובימי אמוראים נשתכחו

[25] שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו

[26] בתמיה

[27] מפרש בגמרא

[28] אי הוה כתיב

[29] הוי משמע כל תולדות ישראל, אנשים ונשים

[30] מיומן שבאזרחים

[31] לקמן רמינן מתניתא עלה

[32] בעינוי יום הכפורים, דכתיב תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר [הַגָּר בְּתוֹכְכֶם] (ויקרא טז כט) אלמא ה' - לרבויי אתא

[33] הנך תרי מילי ליכא למידרשינהו לתרוייהו מקראי, דאם זו ה' לרבות - אף זו ה' לרבות, ואם זו למעט - אף זו למעט! אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני באחד מהן - לחילוף נאמרו שני דברים הללו, זו לחיוב וזו לפטור, וחדא מינייהו לאו ממשמעותא אלא רבנן אסמכינהו אקראי: חדא ממשמעותא, וחדא אסמכתא בעלמא, דאלו קרא - חילופא משמע, ולמילתא אחריתי אתא

[34] הי מינייהו ממשמעותא

[35] והי לאו ממשמעותא דקרא דאלו קרא חילופא משמע אלא מהלכתא הוא דאתמר

[36] לא בסוכה לפטור ולא בעינוי לחיוב

[37] בפרק קמא דקדושין (דף לד,א) מפרש

[38] לא תעשה הוא וכרת הוא וכל מצות לא תעשה בין זמן גרמא בין לא זמן גרמא נפקא לן בקדושין (דף לה,א) מדרב יהודה דחייבות

[39] לפטורה

[40] הלכתא היא דאלו קרא חיובא קמרבי דאזרח גברי הוא דמשמע, וה' - לרבות את הנשים הוה לן למדרשיה כדדרשינן ביום הכפורים, אלא שהלכה למשה מסיני פוטרתן, ודקתני האזרח - להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא, ועיקר קרא לרבויי אתא, כדלקמן

[41] ודקשיא לך 'למה לי הלכתא לפוטרן, הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא' -

[42] באכילת מצה ואף על גב דמצה - מצות עשה שהזמן גרמא, דנפקא כדר"א בפסחים (דף מג,ב) [רש"י גרס שם 'אליעזר', אך בדפוס וילנא גרס 'אלעזר’], שנאמר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת: כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ונשים ישנן במצות לא תעשה, דהיינו אכילת חמץ

[43] לפטורה

[44] ולאו ממשמעותא, דאילו ה' דקרא - רבוייא היא

[45] כלומר: אמאי אתא ה' דסוכה [האזרח]

[46] שחייבים בסוכה

[47] ולמה לי קרא ה' דהאזרח לרבויי נשים לעינוי

[48] שהצריך הכתוב להתחיל ולהתענות מבעוד יום

[49] הואיל ומעטיה קרא מלאו וכרת דכתיב בעינוי: (ויקרא כג כט) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: על עצמו של יום ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי, ומאזהרה נמי אימעוט בפרק בתרא דיומא (דף פא,א) - נשים נמי למעטי דלא ליחייבו ביה אפילו למצות עשה בעלמא

[50] משאינו צריך לאמו

[51] וקרא לרבי אליעזר כדאית ליה: לרבות גר שנתגייר בינתים וקטן שגדל דעושים סוכה בחולו של מועד, מה שאין שאר ישראל עושין, או לרבנן כדאית להו: שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת ולהכשיר סוכה שאולה

[52] שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה שניעור

[53] ופרכינן:

[54] כלומר: שאינו קורא לאמו - הוא דקרית ליה 'אין צריך לאמו' הא אם קורא "אמא" – 'צריך לאמו' קרית ליה? אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור

[55] שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו, אבל קורא ושותק - לאו 'צריך לאמו' הוא

[56] דהא קטן הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך

[57] להיות כל עיקר דירתו בה

[58] הימנה ולירד

[59] משתתקלקל המקפה; כל תבשיל קפוי לא רך ולא עב קרוי 'מקפה'

[60] כלומר: גשמים היורדים בחג סימן קללה הם

[61] של מים

[62] ובגמרא מפרש מי שפך למי.

[63] סובר למודו ומחתכו על בוריו לעמוד, דהיינו שמעתא דאמוראי וסברא של טעמי משנה וברייתא: מה טעם זה חייב וזה פטור, זה אסור וזה מותר

[64] לקרות שבכתב ולשנות משניות הערוכות ושגורות בפה

[65] בסוכה

[66] הש"ס, דהוא סברא: לטרוח ולשנן, וכן שמעתא דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוקי שהן למדין מתוך דברי משנה, דמדמו מלתא למלתא

[67] אם ירצה, דמצטער הוא, ומצטער פטור מן הסוכה, והאויר יפה לו להרחיב דעתו

[68] קא סלקא דעתיה 'תנוי' היינו 'משנן'

[69] כלומר: תרי גווני שינון הוו: למיגרס גמרא הברורה לו כבר, והיינו שמעתא - צריך סוכה, והיינו 'משנן'; לעיוני - בר ממטללתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]