ביאור:בבלי סוכה דף כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואמרו "העלום לסוכה" וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו' הא כביצה בעי סוכה, לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף [1] ואביי [2]! דילמא פחות מכביצה נטילה וברכה לא בעי, הא כביצה בעי נטילה וברכה [3].

משנה:

רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה [4];

וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה [5], חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד [6];

ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון - ישלים [7] לילי יום טוב האחרון של חג [8];

וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר (קהלת א טו) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

גמרא:

מאי טעמא דרבי אליעזר?

תֵּשְׁבוּ (ויקרא כג מב: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת) - כעין תדורו: מה דירה אחת ביום ואחת בלילה - אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה.

ורבנן?

כדירה: מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל - אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.

אי הכי אפילו לילי יום טוב ראשון נמי?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות [9] אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות.

והתם מנלן [10]?

אמר קרא (שמות יב יח) [בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ] בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת [עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב] - הכתוב קבעו חובה.

ועוד אמר רבי אליעזר [מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון - ישלים לילי יום טוב האחרון של חג]:

והא אמר רבי אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה [11]?

אמר בירא [12] אמר רבי אמי: חזר בו רבי אליעזר [13].

משלים במאי? אילימא בריפתא [14] - סעודה דיומיה קא אכיל [15]!?

אלא מאי ישלים? - ישלים במיני תרגימא [16].

תניא נמי הכי [17]: 'אם השלים במיני תרגימא – יצא; [18]

שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך [19] את רבי אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום - מהו שאוכל סעודה אחת [20] ואפטר?

אמר לו: בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות [21] לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?

ועוד שאלו: כגון אני, שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי - מהו שאצא מסוכה לסוכה [22] ואפטר?

אמר לו: לא, שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה [23]'.

תניא: 'רבי אליעזר אומר:

עמוד ב

אין יוצאין מסוכה לסוכה [24], ואין עושין סוכה בחולו של מועד [25];

וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה, ועושין סוכה בחולו של מועד;

ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה בחולו של מועד.'

מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר קרא (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים [בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ]: עשה סוכה הראויה לשבעה [26];

ורבנן?

הכי קאמר רחמנא: עשה סוכה בחג;

ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד – פשיטא [27]!?

מהו דתימא האי אחריתי היא ואינה לשבעה - קא משמע לן [28].

תניא: 'רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים [וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] [לָכֶם] – משלכם [29] [[ספרא אמור פרשתא יב פרק טז הלכה ב], כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים [בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] [לְךָ] – משלך;

וחכמים אומרים: אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב (ויקרא כג מב) [בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים] כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת - מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת [30]'.

ורבנן, האי לְךָ מאי דרשי ביה?

מיבעי ליה למעוטי גזולה, אבל שאולה - כתיב כָּל הָאֶזְרָח.

ורבי אליעזר, האי כָּל הָאֶזְרָח מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לגר שנתגייר בינתים [31] וקטן שנתגדל בינתים [32].

ורבנן?

כיון שאמרו עושין סוכה בחולו של מועד [33] - לא אצטריך קרא [34].

תנו רבנן: 'מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל [35]; אמר לו: אלעאי! אינך משובתי הרגל [36]? שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל [37]' דכתיב (דברים יד כו) [וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ] וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. [הפסוק עוסק באכילת אוכל שנקנה בכסף פדיון מעשר שני בירושלים!]

איני והאמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל? – שנאמר [38] (מלכים ב ד כג) [וַיֹּאמֶר] מַדּוּעַ אתי אַתְּ הלכתי הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת [וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם], מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה!

לא קשיא: הא דאזיל ואתי ביומיה [39], הא דאזיל ולא אתי ביומיה.

תנו רבנן: 'מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי [40], ואמרי לה בקיסריון, והגיע חמה לסוכה; אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין [41]?

אמר לו [42]: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט [43];

הגיע חמה לחצי הסוכה [44], אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין?

אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים; שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים [45];

הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה!

הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא [46]!

[47] לא מפני שהפליגו בדברים [48], אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם'.

היכי עביד הכי?: והאמר רבי אליעזר: אין יוצאין מסוכה לסוכה [49]?

רגל אחר הואי [50];

והאמר רבי אליעזר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל?

שבת הואי;

ותיפשוט ליה מדידיה [51], דתנן [שבת פ"יז מ"ז]: 'פקק החלון: רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור ותלוי [52] - פוקקין בו [53], ואם לאו אין פוקקין בו [54]; וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין'!?

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר לעיל תרתי תלת
  2. ^ דאמר כדטעים בר בי רב, דהיינו כביצה, דכביצה - אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא, כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ,א) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ויקרא יא לד)
  3. ^ אבל סוכה - אפילו כביצה נמי לא
  4. ^ ובגמרא מפרש טעמא
  5. ^ אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו, אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה
  6. ^ שאינו רשאי להתענות, כדיליף בגמרא
  7. ^ סעודתו זאת
  8. ^ בשמיני עצרת, ואף על פי שאינו בסוכה; ובגמרא פריך עלה
  9. ^ דהכי ילפינן לה בפרק בתרא דפסחים (דף קכ,א): שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת (דברים טז ח): מה שביעי רשות - אף ששה רשות, לפי שהשביעי בכלל שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת (שמות כג טו; שמות לד,יח) ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה, אלא אם באת לאכול - תהא אכילתך מצה ולא חמץ; ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא
  10. ^ דלילה הראשון מיהא חובה
  11. ^ וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב, ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף - מאי השלמה דסוכה איכא הכא
  12. ^ שם חכם
  13. ^ אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה, ואם רצה להתענות יתענה - חוץ מלילי יום טוב הראשון, ובהא מיהא פליג עלייהו: דקסבר יש לה תשלומין, כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף ביום טוב האחרון
  14. ^ כלומר: תאמר שסעודת יום טוב האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון
  15. ^ ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה? הלא דרכו לסעוד היום
  16. ^ פרונגו"ש [קשה לדעת למה הכוונה: האם פירות? האם פרונ"ש = שזיפים?]; לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות
  17. ^ דבהכי הויא סעודה לאשלומי, ואף על פי שאינו חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות של לחם ובשר
  18. ^ וכל שכן אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר;
  19. ^ ממונה על שלו ורב ביתו שקורין שקל"ק
  20. ^ בסוכה
  21. ^ מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת, ויאכל
  22. ^ לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו
  23. ^ אפילו ימים שעברו עליו - כבר איבדן למפרע, ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישב כל שבעה בסוכה אחת
  24. ^ לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר בזו
  25. ^ מי שלא ישב בסוכה יום טוב הראשון
  26. ^ עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים; שמעת מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה, ושמעינן מינה דאין יוצאין מסוכה לסוכה: דאם כן לאו סוכה לשבעה היא
  27. ^ דהא סוכת שבעה היא
  28. ^ הואיל וישב בה ביום טוב, וזו להשלים היא - 'סוכת שבעה' קרינא ביה, שתשלומין לראשונה היא
  29. ^ להוציא את הגזול ואת השאול
  30. ^ כל האזרח... ישבו בסוכת כתיב, דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה, ואי אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה
  31. ^ בחולו של מועד
  32. ^ צמחו לו שתי שערות במועד, ואתא האי כָּל לרבויי שעושה סוכה בחולו של מועד, מה שאין כן במחויב קודם לכן, כדאמר רבי אליעזר לעיל
  33. ^ ואפילו מי שמחויב קודם לכן ולא עשה
  34. ^ תו לא איצטריך האי לרבויי, דכל שכן הוא
  35. ^ יום טוב ראשון, והלך אצלו מערב יום טוב
  36. ^ הואיל ולא עמדת בביתך אצל אשתך
  37. ^ אף על פי שלא בשביל הרגל מתעכבים, שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות - אף על פי כן משבחן אני
  38. ^ בעלה של שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה וארוצה עד איש האלהים ואשובה:
  39. ^ ומשמח שמחת החג עם אשתו - חייב להקביל פני רבו, כגון עיר שבתוך התחום, או על ידי עירוב
  40. ^ לקמיה פריך: הא אמר רבי אליעזר משבח אני את העצלנין?
  41. ^ לצל, שלא תשוזפך השמש: מי אסור משום מוסיף על אהל עראי בשבת? או לא
  42. ^ השיאו לדבר אחר כדאמרינן (לקמן דף כח,א) שלא אמר דבר אחד שלא שמע מפי רבו
  43. ^ מושיע את ישראל: אותן שהיו משמת יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך: יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה - הרי מבני רחל; שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי - הרי מבני בלהה; אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אלון הזבולני מזבולן - אלו מפורשים; אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש
  44. ^ מתפשטת ומתקרבת אצלם
  45. ^ שאול ודוד על פי שמואל
  46. ^ שלא רצה להתיר את הדבר
  47. ^ מה שהשיאו לדבר אחר
  48. ^ לא הפליגו הימנו ולדחותו שלא ללמדו תורה נתכוון
  49. ^ והאיך הניח שבת שבתוך הרגל את סוכתו שהיתה בלוד, שהיה דר בלוד כדתניא (סנהדרין דף לב,ב): אחר רבי אליעזר ללוד
  50. ^ כגון עצרת והיו יושבין בסוכה משום אויר
  51. ^ שלא תפרוש עליה סדין דאסור להוסיף על אהל עראי
  52. ^ שם כל שעה
  53. ^ כיון דמתוקן ועומד לכך - אין זה לא 'בונה' ולא 'מוסיף'
  54. ^ דמוסיף הוא על סתימת אהל