ביאור:בבלי סוכה דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יליף 'אהל' 'אהל' ממשכן: כתיב הכא (במדבר יט יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל [כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים], וכתיב התם (שמות מ יט) וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן [וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה]; מה להלן בידי אדם - אף כאן בידי אדם.

ורבנן?

'אהל' 'אהל' ריבה ^[1].

וסבר רבי יהודה כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל? ורמינהו [פרה פ"ג מ"ב]: 'חצירות היו בנויות בירושלים על גבי הסלע, ותחתיהם חלל, מפני קבר התהום ^[2]; ומביאין נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות בניהם שם לפרה ^[3], ומביאין שוורים ^[4] ועל גביהן דלתות ותינוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידיהם ^[5]; הגיעו לשילוח ירדו לתוך המים ומילאום ^[6], ועלו וישבו להם; רבי יוסי אומר: ממקומו היה משלשל וממלא מפני קבר התהום ^[7]', ותניא [תוספתא מסכת פרה פרק ג הלכה ב ^[8]]: רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות אלא שוורים [[בתוספתא: שכריסן רחבה ^[9] כדי שלא יהו יוצאות רגלי התינוקות ^[10] ומטמאות בקבר התהום]’ ^[11]; והא שוורים דאהל שאינו עשוי בידי אדם הוא, וקתני רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות אלא שוורים' ^[12]?!

כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר: מודה רבי יהודה כמלא אגרוף ^[13].

תניא נמי הכי: ומודה רבי יהודה בשקיפין ^[14] ובנקיקי ^[15] הסלעים; והרי דלת דיש בה כמה אגרופין ^[16] וקתני רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות אלא שוורים ^[17]?

אמר אביי: לא הוצרכו להביא דלתות;

רבא אמר: לא היו מביאין דלתות כל עיקר ^[18], ^[19] שמפני שדעתו של תינוק גסה עליו ^[20] - שמא יוציא ראשו או אחד מאבריו ^[21] ויטמא

עמוד ב

בקבר התהום ^[22].

תניא כוותיה דרבא: רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות כל עיקר מפני שדעתו של תינוק גסה עליו שמא יוציא ראשו או אחד מאבריו ויטמא בקבר התהום, אלא מביאין שוורים המצרים שכריסותיהן רחבות והתינוקות יושבין על גביהן, וכוסות של אבן בידיהן; הגיעו לשילוח - ירדו ומלאום ועלו וישבו להן על גביהן.

והרי מטה דיש בה כמה אגרופים ^[23], ותנן רבי יהודה אומר נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ^[24]!?

שאני מטה, הואיל ולגבה עשויה ^[25].

שוורים נמי לגבן עשוים!?

כי אתא רבין אמר רבי אלעזר: שאני שוורים הואיל ומגינים על הרועים ^[26] בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים.

אי הכי מטה נמי, הואיל ומגינה על מנעלים וסנדלים שתחתיה!? ^[27]

אלא אמר רבא: שאני ^[28] שוורים, הואיל ועשוים להגין על בני מעים שלהן ^[29], שנאמר (איוב י יא) עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי ^[30];

ואי בעית אימא ^[31]: רבי יהודה לטעמיה, דאמר: סוכה דירת קבע בעינן, והוה ליה מטה דירת עראי וסוכה אהל קבע ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע ^[32].

והא רבי שמעון, דאמר נמי סוכה דירת קבע בעינן ^[33], ואתי אהל עראי ומבטל אהל קבע!?

<אין> בהא פליגי: מר סבר אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, ומר סבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע.

אמר רבי שמעון: מעשה בטבי עבדו [של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: "ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה לפיכך ישן הוא תחת המטה!", ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו]:

תניא: אמר רבי שמעון: משיחתו ^[34] של רבן גמליאל למדנו שני דברים: למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו; ולימא 'מדבריו של רבן גמליאל'?

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן ^[35], כי הא דאמר רב אחא בר אדא - ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד ^[36]? - שנאמר (תהלים א כ) [וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ] וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל [וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ] ^[37].

משנה:

הסומך סוכתו בכרעי המטה ^[38] – כשרה;

רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – פסולה ^[39].

גמרא:

מאי טעמא דרבי יהודה?

פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל: חד אמר מפני שאין לה קבע ^[40], וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה ^[41].

מאי בינייהו?

כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם: למאן דאמר לפי שאין לה קבע - הרי יש לה קבע! ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה - הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה!

אמר אביי: לא שנו אלא סמך, אבל סיכך על גב המטה ^[42] – כשרה ^[43]; מאי טעמא? - למאן דאמר לפי שאין לה קבע - הרי יש לה קבע; למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה - הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה!

הערות[עריכה]

^ 'אהל'ים טובא כתיבי בפרשת פרה, לרבות אף העשוי מאליו
^ כל שם 'קבר התהום' ו'טומאת התהום' שבש"ס - לשון ספק הוא, כתהום שאינו גלוי; 'מפני קבר התהום' - שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח, וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע; לכך היו בונין אותה על גבי כיפין שאפילו יש שם קבר מתחת - הרי חלל מפסיק
^ משום ההיא דתנן (פרה פ"ג מ"ז): מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו מיד להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית; וכיון דטבול יום כשר בפרה - עשו בה מעלות הרבה כדי שלא יזלזלו בה: תקנו כל מעשה פרה בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה, והכהן השורפה הזקיקוהו לפרישת שבעת ימים, ואין אחיו הכהנים נוגעין בו, כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ב,א): ואמר מר: מזין עליו כל שבעה; ותקנו שיהו תינוקות הללו ממלאין לו מים לקדש בהן מי חטאת, ומשום מעלה תקנו שיהו טהורים מכל טומאה; ובתוספתא שנינו עד שיהו בני שבעה ובני שמנה שנים מגדלין אותן ולא יותר, שלא ראו קרי
^ כשהיו רוצים לילך ולמלאות מים חיים מן השילוח
^ שכל מעשיה היו בכלי אבנים כדפרישית
^ קסבר האי תנא מילוי בעינן ולא שישלשל בחבל
^ שמא יש כאן טומאה
^ צוקרמאנדל
^ מפסיק
^ שאין התינוקות מאהילין על הארץ
^ ולקמן מפרש טעמא אמאי לא היו מביאין דלתות
^ אלמא אשמעינן רבי יהודה דשדרתן של שוורים שהיא כעין גג וחלל של בהמה הוא האהל המפסיק, ואף על גב דאינו עשוי בידי אדם
^ אהל שרחב כמלא אגרוף שהוא יותר מטפח - מודה רבי יהודה שאף על פי שאינו עשוי בידי אדם חשוב להיות אהל, דבמלא אגרוף מצינו חשוב למאור שאינו עשוי בידי אדם, כדתנן באהלות (פי"ג מ"א וכלים פי"ז מ"ב); ובמסכת בכורות מייתינן לה בפרק 'על אלו מומין' (דף לז,ב): מאור שלא נעשה בידי אדם - שיעורו להוציא את הטומאה לאויר כמלא אגרוף, וזהו אגרופו של בן אבטיח, וישנו גדול כראש כל אדם; וכי אמר רבי יהודה דאינו אהל היכא דאין עשוי בידי אדם - בטפח קאמר
^ סלעים הנופלים ומתפרקין ברוח ויש חור גדול במקום עקירתן
^ ביקועין
^ מן הקרקע עד הדלת
^ קא סלקא דעתיה משום דאין דרך אהל בכך וכל שכן שוורים
^ לא משום דאינו אהל
^ אלא
^ פריוו"י בלע"ז
^ שמתוך שאינו ירא ליפול והרי הוא בטוח כאילו הוא בעלייה רחבה ויוציא ראשו חוץ לדלת ומאהיל
^ כלומר: בספק קבר; לפיכך מביאין שוורים בלי דלתות ומתוך שהוא ירא ליפול אינו מוציא ראשו להלן מן רחב השור
^ מן החבלים לקרקע
^ אלמא אהל עראי לאו אהל הוא
^ לישן על גבה ולא תחתיה לפיכך אין לה שם אהל
^ שמכניסין ראשיהן תחת כריסם
^ להכי נקט גבי מטה מנעלים וסנדלים דאמרינן בבבא בתרא (דף נח,א): איזהו מטה של תלמידי חכמים? - כל שאין תחתיה אלא מנעלים של בעל הבית בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים: שנותנם שם כשהוא בא לשכב ולישן חולץ מנעליו ונותנן תחת מטתו, אבל לתת תחתיה דברים אחרים גנאי הוא לו: שמרגיל בני הבית לשם;
^ גג [אולי צריך לומר 'גב’]
^ ששדרה שלהן מגין עליהן
^ אלמא סכך קרי ליה
^ לרבי יהודה - מטה אהל היא, אלא היינו טעמא דשרי: משום דסוכה אהל קבוע הוא
^ להסיר שם הסוכה מכאן
'^ דבעי ארבעה דפנות, ואמרינן בפרק קמא (דף ז,ב): רבי יהודה ורבי שמעון ורבן גמליאל ורבי אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן, וקאמר במתניתין לפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו
^ לשון שיחת חולין ושמחה
^ מלתא חדתא אגב אורחיה דאזיל לאשמועינן שני דברים שלמדנו הולך בלשונו בדבר שתוכל להבין בו דבר חידוש, דאי אמרת 'מדבריו' לא שמעינן מינה שתהא שיחת חולין צריכה ליתן לב ללומדה, אבל השתא אשמעינן דצריך להטות אוזן אף לשיחתן, שאף היא סופה להבין בה דבר תורה; 'מדבריו' משמע דברי תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים
^ צריך לשומעם שיתנו להן לב
^ ועלהו = דבר קל שבו
^ מטה שלמה
^ טעמא מפרש בגמרא
^ שמטלטלת על ידי מטה, ורבי יהודה לטעמיה, דאמר סוכה דירת קבע בעינן
^ ואף על פי שלא למדנו פסול אלא לסכך, הואיל ועיקרו של סכך - אלו 'מעמידין' הוי, כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה
^ ולא סמך הסיכוך בכרעים אלא על גבי יתידות, אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות משלשה צדדין
^ לא פסיל רבי יהודה, דהא לא גמרינן פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך, וזה - לא הוא ולא מעמידו בפסולין ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך

[1] 'אהל'ים טובא כתיבי בפרשת פרה, לרבות אף העשוי מאליו

[2] כל שם 'קבר התהום' ו'טומאת התהום' שבש"ס - לשון ספק הוא, כתהום שאינו גלוי; 'מפני קבר התהום' - שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח, וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע; לכך היו בונין אותה על גבי כיפין שאפילו יש שם קבר מתחת - הרי חלל מפסיק

[3] משום ההיא דתנן (פרה פ"ג מ"ז): מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו מיד להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית; וכיון דטבול יום כשר בפרה - עשו בה מעלות הרבה כדי שלא יזלזלו בה: תקנו כל מעשה פרה בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה, והכהן השורפה הזקיקוהו לפרישת שבעת ימים, ואין אחיו הכהנים נוגעין בו, כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ב,א): ואמר מר: מזין עליו כל שבעה; ותקנו שיהו תינוקות הללו ממלאין לו מים לקדש בהן מי חטאת, ומשום מעלה תקנו שיהו טהורים מכל טומאה; ובתוספתא שנינו עד שיהו בני שבעה ובני שמנה שנים מגדלין אותן ולא יותר, שלא ראו קרי

[4] כשהיו רוצים לילך ולמלאות מים חיים מן השילוח

[5] שכל מעשיה היו בכלי אבנים כדפרישית

[6] קסבר האי תנא מילוי בעינן ולא שישלשל בחבל

[7] שמא יש כאן טומאה

[8] צוקרמאנדל

[9] מפסיק

[10] שאין התינוקות מאהילין על הארץ

[11] ולקמן מפרש טעמא אמאי לא היו מביאין דלתות

[12] אלמא אשמעינן רבי יהודה דשדרתן של שוורים שהיא כעין גג וחלל של בהמה הוא האהל המפסיק, ואף על גב דאינו עשוי בידי אדם

[13] אהל שרחב כמלא אגרוף שהוא יותר מטפח - מודה רבי יהודה שאף על פי שאינו עשוי בידי אדם חשוב להיות אהל, דבמלא אגרוף מצינו חשוב למאור שאינו עשוי בידי אדם, כדתנן באהלות (פי"ג מ"א וכלים פי"ז מ"ב); ובמסכת בכורות מייתינן לה בפרק 'על אלו מומין' (דף לז,ב): מאור שלא נעשה בידי אדם - שיעורו להוציא את הטומאה לאויר כמלא אגרוף, וזהו אגרופו של בן אבטיח, וישנו גדול כראש כל אדם; וכי אמר רבי יהודה דאינו אהל היכא דאין עשוי בידי אדם - בטפח קאמר

[14] סלעים הנופלים ומתפרקין ברוח ויש חור גדול במקום עקירתן

[15] ביקועין

[16] מן הקרקע עד הדלת

[17] קא סלקא דעתיה משום דאין דרך אהל בכך וכל שכן שוורים

[18] לא משום דאינו אהל

[19] אלא

[20] פריוו"י בלע"ז

[21] שמתוך שאינו ירא ליפול והרי הוא בטוח כאילו הוא בעלייה רחבה ויוציא ראשו חוץ לדלת ומאהיל

[22] כלומר: בספק קבר; לפיכך מביאין שוורים בלי דלתות ומתוך שהוא ירא ליפול אינו מוציא ראשו להלן מן רחב השור

[23] מן החבלים לקרקע

[24] אלמא אהל עראי לאו אהל הוא

[25] לישן על גבה ולא תחתיה לפיכך אין לה שם אהל

[26] שמכניסין ראשיהן תחת כריסם

[27] להכי נקט גבי מטה מנעלים וסנדלים דאמרינן בבבא בתרא (דף נח,א): איזהו מטה של תלמידי חכמים? - כל שאין תחתיה אלא מנעלים של בעל הבית בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים: שנותנם שם כשהוא בא לשכב ולישן חולץ מנעליו ונותנן תחת מטתו, אבל לתת תחתיה דברים אחרים גנאי הוא לו: שמרגיל בני הבית לשם;

[28] גג [אולי צריך לומר 'גב’]

[29] ששדרה שלהן מגין עליהן

[30] אלמא סכך קרי ליה

[31] לרבי יהודה - מטה אהל היא, אלא היינו טעמא דשרי: משום דסוכה אהל קבוע הוא

[32] להסיר שם הסוכה מכאן

[33] '^ דבעי ארבעה דפנות, ואמרינן בפרק קמא (דף ז,ב): רבי יהודה ורבי שמעון ורבן גמליאל ורבי אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן, וקאמר במתניתין לפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו

[34] לשון שיחת חולין ושמחה

[35] מלתא חדתא אגב אורחיה דאזיל לאשמועינן שני דברים שלמדנו הולך בלשונו בדבר שתוכל להבין בו דבר חידוש, דאי אמרת 'מדבריו' לא שמעינן מינה שתהא שיחת חולין צריכה ליתן לב ללומדה, אבל השתא אשמעינן דצריך להטות אוזן אף לשיחתן, שאף היא סופה להבין בה דבר תורה; 'מדבריו' משמע דברי תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים

[36] צריך לשומעם שיתנו להן לב

[37] ועלהו = דבר קל שבו

[38] מטה שלמה

[39] טעמא מפרש בגמרא

[40] שמטלטלת על ידי מטה, ורבי יהודה לטעמיה, דאמר סוכה דירת קבע בעינן

[41] ואף על פי שלא למדנו פסול אלא לסכך, הואיל ועיקרו של סכך - אלו 'מעמידין' הוי, כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה

[42] ולא סמך הסיכוך בכרעים אלא על גבי יתידות, אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות משלשה צדדין

[43] לא פסיל רבי יהודה, דהא לא גמרינן פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך, וזה - לא הוא ולא מעמידו בפסולין ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]