ביאור:משנה שקלים פרק ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
תרומת הלשכה במקדש[עריכה]
חטיבה I: הזמן – לפני הרגל[עריכה]
|
בא' ניסן, בל"ה בעומר ובכ"ט אלול אוספים את השקלים ומעבירים אותם לקופות כדי להשתמש בהם. 15 יום לפני הרגל, שיהיה זמן לקנות בתרומה מוספים לרגל. שקלים שנותרו בקופות אחרי א בניסן הופכים להיות "שיירי הלשכה" - ראו לקמן, ד, ב., וראו ראש השנה א, א. דרך התרומה תפורט במשנה ב. מהרגע שבוצע טקס התרומה מתקדשים כל השקלים, גם אלו שעדיין לא הגיעו לירושלים; ראו לעיל, ב, א-ב. גם מעשר בהמה קשור לרגל, כי את המעשרות מביאים בעלייה לרגל לאכלם בירושלים, וראו גם בכורות ט, ה. המחלוקת במשנה היא רק על גרנות מעשר בהמה, ולא על תרומת הלשכה. למעשר בהמה של פרות היו שלושה מועדים, ואילו במסכת ראש השנה מדובר על מעשר של צאן, הממליטות באביב, ולכן ניתן להסתפק במועד אחד בשנה. לגבי דעת בן עזאי, ראו ראש השנה א א, שא' בניסן וא' באלול היו ראשי שנים ולכן מפרישים את המעשרות יום קודם. את הפרשת הבהמות לפני עצרת דוחה בן עזאי ככל האפשר כדי שיהיו יותר בהמות, שהרי מהמעשר הקודם עברו פחות מחדשיים. לדעת ר' אלעזר ר' שמעון ור' עקיבא, ראש השנה למעשר בהמה הוא בא' תשרי. בעניין הגורן שלפני עצרת מסכימים ר' אלעזר ור' שמעון עם בן עזאי, אבל א' ניסן אינו יום טוב, למרות שהוא ראש השנה. |
(א) בשלושה פרקים בשנה תורמין את הלשכה:
- בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג,
- והן גרנות למעשר בהמה - דברי רבי עקיבא.
- בן עזאי אומר:
- בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיון, ובעשרים ותשעה באב.
- רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים:
- באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.
- מפני מה אמרו "בעשרים ותשעה באלול", ולא אמרו "באחד בתשרי"?
- מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב,
- לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול:
חטיבה II: טקס תרומת הלשכה[עריכה]
(ב) בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה,
- וכתוב בהן "אלף, בית, גימל".
|
בכל פרק ממלאים מהמטבעות שבלשכה שלוש קופות ובהן משתמשים. תכולת שלש הקופות היא כ900 ק"ג כסף, כלומר כ120,000 תורמים. חלק מהמטבעות היה מזהב, ולכן יתכן שהגיעו לכחצי מליון תורמים. השימוש באותיות יווניות היה אולי כדי לקרב את המקדש ליהודי התפוצות. הדגש על יציאה ידי הבריות הוא ברוח אבות ב, א, אבל ראו תוספתא ב, ג, שם מסתפק ר' ישמעאל בעשיית הטוב והישר בעיני שמים בלבד. |
- רבי ישמעאל אומר, יוונית כתוב בהן: "אלפא ביתא גמלא".
אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות, ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע,
- שמא יעני, ויאמרו "מעוון הלשכה העני",
- או שמא יעשיר, ויאמרו "מתרומת הלשכה העשיר".
לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום,
שנאמר (במדבר לב כב) "והייתם נקיים מה' ומישראל",
ואומר (משלי ג ד) "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם".
(ג) של בית רבן גמליאל (היה) נכנס, שליח מיוחד מבית הנשיא רבן גמליאל הזקן נכנס עם התורם ללשכה ושקלו בין אצבעותיו, שהרי גם הוא נכנס בלי כיסים וכו'
|
הטקס מבטא את מינוי התורם לשליחותו. השוו מנחות י, ג, בטקס קצירת העומר: בשני המקומות מדובר על ויכוח עם הצדוקים - ראו מגילת תענית ניסן. |
- וזורקו לפני התורם ומצרף את השקל למטבעות שבלשכה בנוכחות התורם, והתורם מתכוון ודוחקו לקופה.
אין התורם תורם עד שיאמר להם, "אתרום?"
- והן אומרים לו: "תרום, תרום, תרום" שלוש פעמים:
(ד) תרם את הראשונה לפני הפסח - ומחפה מכסה את השקלים שנשארו בלשכה בקטבלאות, שניה - ומחפה בקטבלאות.
- שלישית - לא היה מחפה,
- שמא ישכח, ויתרום מן הדבר התרום. לכן היה מחפה בשתי התרומות הראשונות
תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל, כי עד ראש חודש ניסן הגיעו ללשכה השקלים מא"י. ושניה לשום כרכין המקיפין לה, הסמוכים אליה
- והשלישית - לשום בבל ולשום מדי ולשום מדינות הרחוקות: