מגילת תענית א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגילת תענית · א · >>

חודש ניסן

חודש ניסן[עריכה]

אלין יומא דלא לאתענאה בהון. ומקצתהון דלא למספד בהון. אלו הימים שלא להתענות בהם. ומקצתם ש(אף) לא להספיד בהם.

א-ח[עריכה]

מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה אתוקם תמידא, דלא למספד. מן ראש חודש ניסן עד שמונה בו, הוקם (דין קרבן ה)תמיד. יום זה אסור בהספד
שהיו צדוקין אומרים: מביאים תמידים משל יחיד וזה מביא שבת אחד וזה מביא שתי שבתות וזה מביא שלשים יום. ומה היו דורשים, אמרו: כתוב בתורה (במדבר כח ד): "את הכבש אחד תעשה בבקר". ליחיד משמע. אמרו להם חכמים: אין אתם רשאים לעשות כן לפי שאין קרבן בא אלא משל כל ישראל, שנאמר (שם, ב:) "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו". "קרבני" זה הדם. "לחמי" אלו חלבים. "לאשי" זה הקטרת. "ריח" זו הלבונה. "ניחוחי" אלו הנסכים. וכל שהוא כ"ריח ניחוחי - תשמרו להקריב לי במועדו" שיהא כולם באים מתרומת הלשכה: רבי עקיבא אומר, מניין שלא יצא וירעה בעדר, תלמוד לומר "תשמרו להקריב לי במועדו". ולהלן הוא אומר (שמות יב ו): "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום". מה להלן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו, אף כאן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו. וכשגברו עליהם ונצחום, התקינו שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה, והיו תמידים קרבים משל צבור. וכל אותן הימים שדנום עשאום ימים טובים:

ח-כא[עריכה]

ומתמניא ביה ועד סוף מועדא אתותב חגא דשבועיא דלא למספד ומשמנה בו עד סוף המועד הוקם (קביעות יום) חג השבועות. שלא להספיד בו
ואיזה זה, עצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים טובים שבמגילה, אלא שהיו דנין כנגד בייתוסין, שהיו אומרים עצרת לאחר השבת. נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר להם, שוטים, זו מניין לכם, ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו. אמר, משה אוהב ישראל היה ויודע שהעצרת יום אחד הוא לפיכך עמד ותקנה לאחר שבת כדי שיתענגו שני ימים זה אחר זה. קרא לו המקרא הזה (דברים א, ב): "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". אם משה אוהבן היה, מפני מה עיכבן במדבר ארבעים שנה. אמר לו, רבי ובכך אתה פוטרני. אמר לו, שוטה שבעולם, לא תהא תורה [שלימה] שלנו כשיחה בטילה שלכם. אמר לו, ובמה אתה פוטרני. אמר לו, הכתוב אומר (ויקרא כג טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'" יכול לא יהא המנין תלוי אלא בשבועות תלמוד לומר "תספרו חמשים יום". הא כיצד, אירע יום ט"ו בשבת, מונה שבע שבתות. חל להיות אחר השבת, מונה חמשים יום. וכשאתה קורא "ממחרת השבת" ממחרת יום טוב הראשון של פסח. ורבי אליעזר אומר אינו צריך. הרי הוא אומר (דברים טז ט): "תספר לך מהחל וגו'" הספירה התלויה בבית דין. יצאתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חדש, מנה ימים וקדש עצרת. מה ראש חדש סמוך לביאתו ניכרת כו'. רבי ישמעאל אומר אמרה תורה הבא עומר בפסח, והבא שתי הלחם בעצרת. מה להלן רגל [ותחילת הרגל], אף כאן רגל ותחילת רגל: רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר "שבת" למטה, ונאמר "שבת" למעלה. מה להלן רגל ותחילת רגל בסמוך לו. וכשאתה קורא "ממחרת השבת". ממחרת יום הראשון של פסח.

סליק פרק ראשון