מגילת תענית א
מגילת תענית · א · >>
חודש ניסן
[עריכה]אילין יומיא דלא להתענאה בהון. ומקצתהון דלא למספד בהון. אלו הימים שלא להתענות בהם. ומקצתם ש(אף) לא להספיד בהם.
א-ח
[עריכה]מן ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא, דלא למספד. מן ראש חודש ניסן עד שמונה בו, הוקם (דין קרבן ה)תמיד. יום זה אסור בהספד
שהיו צדוקין אומרים: מביאים תמידין משל יחיד זה מביא שבת אחת וזה מביא שתי שבתות וזה מביא שלשים יום. ומה היו דורשים, אמרו: כתוב בתורה (במדבר כח ד): "את הכבש אחד תעשה בבקר". ליחיד משמע. אמרו להם חכמים: אין אתם רשאים לעשות כן לפי שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל, שנאמר (שם, ב:) "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו". "קרבני" זה הדם. "לחמי" אלו חלבים. "לאשי" זה הקטורת. "ריח" זו הלבונה. "ניחוחי" אלו הנסכים. וכל שהוא כ"ריח ניחוחי - תשמרו להקריב לי במועדו" שיהו כולם באים מתרומת הלשכה: רבי עקיבא אומר: מניין שלא יצא וירעה בעדר, תלמוד לומר "תשמרו להקריב לי במועדו". ולהלן הוא אומר (שמות יב ו): "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום". מה להלן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו, אף כאן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו. וכשגברו עליהם ונצחום, התקינו שיהו שוקלים שקליהם ומניחין אותן בלשכה, והיו תמידין קריבין משל צבור. וכל אותן הימים שדנום עשאום ימים טובים:
ח-כא
[עריכה]ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועייא דילא למספד ומשמנה בו עד סוף המועד הוקם (קביעות יום) חג השבועות. שלא להספיד בו
ואיזו זו העצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים הטובים שבמגלה, אלא שהיו דנין כנגד ביתוסין, שהיו אומרים עצרת לאחר השבת. נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר להם, שוטים, זו מניין לכם, ולא היה בהן אדם שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו. ואמר: משה רבינו אוהב את ישראל היה ויודע שהעצרת יום אחד הוא לפיכך עמד ותקנה לאחר השבת כדי שיתענגו שני ימים זה אחר זה. קרא לו המקרא הזה (דברים א, ב): "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". אם משה רבינו אוהב את ישראל היה, מפני מה עכבם במדבר ארבעים שנה. אמר לו, רבי ובכך אתה פוטרני. אמר לו, שוטה שבעולם, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם. אמר לו, ובמה אתה פוטרני. אמר לו, הכתוב אומר (ויקרא כג טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'" יכול לא יהא המניין תלוי אלא לשבתות תלמוד לומר "תספרו חמשים יום". הא כיצד, אירע יום ט"ו להיות בשבת, מונה שבע שבתות. חל להיות אחר השבת, מונה חמשים יום. וכשאתה קורא "ממחרת השבת" ממחרת יום טוב הראשון של פסח.
ורבי אליעזר אומר אינו צריך. הרי הוא אומר (דברים טז ט): "תספר[1] לך מהחל" הספירה התלויה בבית דין. יצאתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חדש, מנה ימים וקדש עצרת. מה ראש חדש סמוך לביאתו ניכרת. רבי ישמעאל אומר אמרה התורה הבא עומר בפסח, והבא שתי הלחם בעצרת. מה להלן רגל אף כאן רגל ותחלת רגל: רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר "שבת" למטה, ונאמר "שבת" למעלה. מה להלן רגל ותחלת רגל בסמוך לו. וכשאתה קורא "ממחרת השבת". ממחרת יום הראשון של פסח[2].