משנה שקלים ח
שקלים פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת שקלים • פרק שמיני ("כל הרוקים") • >>
פרקי מסכת שקלים: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורין, חוץ משל שוק העליון, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, בשאר ימות השנה, שבאמצע טמאין ושבצדדין טהורין.
ובשעת הרגל, שבאמצע טהורין ושבצדדין טמאין, שמפני שהן מעטין מסתלקין לצדדין.
כל הכלים הנמצאין בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה טמאין.
דרך עליה, טהורין, שלא כדרך ירידתן עלייתן, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, כולן טהורין, חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות.
סכין שנמצאת בארבעה עשר, שוחט בה מיד.
בשלשה עשר, שונה ומטביל.
וקופיץ, בין בזה ובין בזה שונה ומטביל.
חל ארבעה עשר להיות בשבת, שוחט בה מיד.
בחמשה עשר, שוחט בה מיד.
נמצאת קשורה לסכין, הרי זו כסכין.
פרוכת שנטמאת בוולד הטומאה, מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד.
ואת שנטמאת באב הטומאה, מטבילין אותה בחוץ ושוטחין אותה בחיל.
ואם היתה חדשה, שוטחין אותה על גג האצטבא, כדי שיראו העם את מלאכתה שהיא נאה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן, פרוכת עביה טפח, ועל שבעים ושתים נימין נארגת, ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין.
אורכה ארבעים אמה ורוחבה עשרים אמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשית.
ושתים עושין בכל שנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה.
בשר קדשי קדשים שנטמא, בין באב הטומאה, בין בוולד הטומאה, בין בפנים, בין בחוץ:
- בית שמאי אומרים, הכל ישרף בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ.
- ובית הלל אומרים, הכל ישרף בחוץ, חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים.
רבי אליעזר אומר:
- את שנטמא באב הטומאה, בין בפנים בין בחוץ – ישרף בחוץ.
- ואת שנטמא בוולד הטומאה, בין בפנים בין בחוץ – ישרף בפנים.
רבי עקיבא אומר, מקום טומאתו שם שריפתו.
אברי התמיד, ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח, ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב, ושל ראשי חדשים ניתנין מתחת כרכוב המזבח מלמטה.
השקלים והביכורים אין נוהגין אלא בפני הבית, אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות נוהגין בין בפני הבית בין שלא בפני הבית.
המקדיש שקלים וביכורים, הרי זה קודש.
רבי שמעון אומר, האומר ביכורים קודש, אינן קודש.
כָּל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם,
- טְהוֹרִין,
- חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,
- שֶׁבָּאֶמְצַע טְמֵאִין,
- וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְהוֹרִין.
- וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל,
- שֶׁבָּאֶמְצַע טְהוֹרִין,
- וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִין;
- שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן מֻעָטִין, מִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין:
- בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,
כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם,
- דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה, טְמֵאִין;
- דֶּרֶךְ עֲלִיָּה, טְהוֹרִין;
- שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן עֲלִיָּתָן,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כֻּלָּן טְהוֹרִין,
- חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה וְהַמְּרִיצָה הַמְּיֻחָדִין לִקְבָרוֹת:
- כֻּלָּן טְהוֹרִין,
סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.
- בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל.
- וְקוֹפִיץ,
- בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה, שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל.
- חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,
- שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.
- בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.
- נִמְצֵאת קְשׁוּרָה לְסַכִּין, הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין:
פָּרֹכֶת שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטֻּמְאָה,
- מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים,
- וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד.
- וְאֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻּמְאָה,
- מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ,
- וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל.
- וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה,
- שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטַבָּא,
- כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּן [נ"א: מְלַאכְתָּהּ] שֶׁהִיא נָאָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן) הַסְּגָן:
- פָּרֹכֶת – עָבְיָהּ טֶפַח,
- וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין [ס"א: נִירִין] נֶאֱרֶגֶת,
- וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין.
- אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה,
- וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה,
- וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית.
- וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה.
- וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ:
בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא,
- בֵּין בְּאַב הַטֻּמְאָה, בֵּין בִּוְלַד הַטֻּמְאָה,
- בֵּין בִּפְנִים, בֵּין בַּחוּץ,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים,
- חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ,
- חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֶת שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הֻטֻּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ,
- יִשָּׂרֵף בַּחוּץ;
- וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ,
- יִשָּׂרֵף בִּפְנִים.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מְקוֹם טֻמְאָתוֹ שָׁם שְׂרֵפָתוֹ:
אֵבָרֵי הַתָּמִיד, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמִּזְרָח [ס"א: בַּמַּעֲרָב].
- וְשֶׁל מוּסָפִין נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמַּעֲרָב [ס"א: בַּמִּזְרָח].
- וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין מִתַּחַת [ס"א: עַל] כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמַטָּה.
הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.
- אֲבָל מַעֲשַׂר דָּגָן וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וְהַבְּכוֹרוֹת,
- נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת, בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.
- הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ, אֵינָן קֹדֶשׁ:
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
נוסח הרמב"ם
(א) כל הרוקים הנמצאים בירושלים -
- טהורים - חוץ משל שוק העליון,
- דברי רבי מאיר.
- טהורים - חוץ משל שוק העליון,
- רבי יוסי אומר:
- בשאר כל ימות השנה -
- שבאמצע - טמאים.
- ושבצדדים - טהורים.
- ובשעת הרגל -
- שבאמצע - טהורים.
- ושבצדדים - טמאים,
- מפני שהן מועטים - מסתלקין לצדדים.
- בשאר כל ימות השנה -
(ב) כל הכלים הנמצאים בירושלים -
- דרך ירידה לבית הטבילה - טמאים.
- ודרך עליה - טהורים.
- שלא כירידתן עלייתן,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר:
- כולם טהורים -
- חוץ מן הסל, והמגרפה, והמריצה - המיוחדים לקברות.
- כולם טהורים -
(ג) סכין שנמצאת -
- בארבעה עשר - שוחט בה מיד.
- בשלשה עשר - שונה, ומטביל.
- קופיס -
- בזה ובזה - שונה, ומטביל.
- חל ארבעה עשר, להיות בשבת - שוחט בה מיד.
- בחמישה עשר - שוחט בה מיד.
- נמצאת קשורה לסכין - הרי היא כסכין.
(ד) פרוכת שנטמאת -
- בוולד הטומאה -
- מטבילין אותה בפנים,
- ומכניסין אותה מיד.
- באב הטומאה -
- מטבילין אותה בחוץ,
- ושוטחין אותה בחיל,
- מפני שהיא צריכה - הערב שמש.
- ואם הייתה חדשה -
- שוטחין אותה - על גג האיסטווה, כ
- די שיראו העם את מלאכתה - שהיא נאה.
- בוולד הטומאה -
(ה) רבן שמעון בן גמליאל אומר,
- משם רבי שמעון בן הסגן:
- פרוכת -
- עובייה - טפח.
- ועל שבעים ושנים נירים - נארגת.
- על כל נימה ונימה - עשרים וארבעה חוטים.
- אורכה - ארבעים אמה.
- ורוחבה - עשרים אמה.
- ובשמונים ושתי ריבוא - היתה נעשית.
- ושתים עושין מהן - בכל שנה ושנה.
- ושלש מאות כהנים - מטבילין אותה.
- פרוכת -
(ו) בשר קודשי קדשים - שנטמא,
- בין באב הטומאה,
- בין בוולד הטומאה,
- בין בפנים, בין בחוץ,
- בית שמאי אומרין:
- הכל ישרף - בפנים,
- חוץ ממה שנטמא באב הטומאה - בחוץ.
- בית הלל אומרין:
- הכל ישרף - בחוץ,
- חוץ ממה שנטמא בוולד הטומאה - בפנים.
- בית שמאי אומרין:
(ז) רבי אליעזר אומר:
- את שנטמא באב הטומאה,
- בין בפנים, בין בחוץ,
- ישרף בחוץ.
- בין בפנים, בין בחוץ,
- ואת שנטמא בוולד הטומאה,
- בין בחוץ, בין בפנים,
- ישרף בפנים.
- בין בחוץ, בין בפנים,
- את שנטמא באב הטומאה,
- רבי עקיבה אומר:
- מקום טומאתו - שם תהיה שריפתו.
(ח) אברי תמיד -
- ניתנים מחצי כבש, ולמטן - במערב.
- ושל מוספין -
- ניתנין מחצי כבש, ולמטן - במזרח.
- ושל ראשי חודשים -
- ניתנין על כרכוב המזבח, מלמעלן.
- השקלים, והבכורים -
- אין נוהגין - אלא בפני הבית.
- אבל -
- מעשר דגן, מעשר בהמה, ובכורות,
- נוהגין בפני הבית, ושלא בפני הבית.
- מעשר דגן, מעשר בהמה, ובכורות,
- המקדיש שקלים, ובכורים - הרי זה קודש.
- רבי שמעון אומר:
- האומר: "בכורים קודש" - אינן קודש.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שקלים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב