עיקר תוי"ט על שקלים ח

משנה שקלים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) בירושלים כו'. דאלו חוץ לירושלים גזרו על ספק רוקין כדתנן במ"ה פ"ד דטהרות:

(ב) (על הברטנורא) כי העיקר אצלינו כל ישראל חברים ברגל. הר"מ:

(ב)

(ג) (על המשנה) בירושלים. דחוץ לירושלים גזרו כדתנן פ"ד דטהרות:

(ד) (על המשנה) דרך ירידה. הא דכל העיר טהורין ודתנן דרך עליה טהורים דייק הכי הא דגזייתא טמאים פירוש מבואות קטנות שהיו סמוך לדרך ירידה ועלייה ופעמים שהיו יורדין דרך אותן מבואות ופעמים עולין והנהו טמאים מספק. גמרא פסחים דף י"ט:

(ה) (על הברטנורא) וצ"ל דירידה לבית הטבילה לא הוי הוכחה כולי האי כמו אמצע הדרך לענין זבים דלעיל מודה ר"י דגזרו:

(ו) (על הברטנורא) וזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו. הר"מ:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) והא לא חיישינן שמא אבדה לו זה ימים רבים. דודאי היום נפלה ממנו דמתוך שבשעת הרגל העם רב אין שוהה שם במקום נפילתו שלא תמצא. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) לפירושו לשון שונה ניחא טפי כ"מ. טעמו לפי שאין ראוי לקרוא לזו הטבילה שניה כיון שלא ידענו שראשונה קדמה לה בודאי:

(ט) (על הברטנורא) דמצוה לכל ישראל להתעסק בו. רש"י. לפי שאין כבוד הנשיא ביורשים וקרובים אלא בכל אדם שיתעסקו בו הכל כקרובים ויטמאו לו. הר"מ:

(י) (על הברטנורא) דג"כ יכול לשחוט בו אם ירצה ולשון רש"י לעיל ורובן אינן לשחיטה אלא לחיתוך:

(יא) (על הברטנורא) אם נפרש דהכא בקופיץ ניחא דבי"ד שאינו חל בשבת שונה ומטביל קמ"ל דבט"ו שוחט בה מיד כו'. ונראה לי דמשום הכי הוכרח רש"י (דהיינו רבותי שכתב הר"ב) לפרש בבא דחל י"ד כו' בקופיץ:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יב) (על הברטנורא) כדתנן במ"ו פ"ג דמדות. ומיהו בפ"ד מ"ו תנן דגובהו של היכל נמי מ' אמה, ובמ"ז דרותבו כ' ונמצא דרוחב קדשי קדשים כ' וגבהו מ'. וא"כ יש לפרש נמי אפרוכת הדביר. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) והמפרש במסכת תמיד פירש נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בו שרוצים לעסוק בו בטהרה:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(יד) (על הברטנורא) לאו כ"ע ס"ל (הכי) שהרי כלל זה מסר בידינו הר'מ בפ"י מהלכות אבות הטומאות דהאוכלין יהיו ראשון ושני מד"ת שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאהו שני. אלא ר"א הוא דס"ל הכי ולא קיי"ל כוותיה. ובירושלמי פליגי בר קפרא ורבי יוחנן בר קפרא ס"ל ד"ת אב הטומאה ולד הטומאה מדבריהם ורי'א בין בזה בין בזה מד"ת:

(ח)

(טו) (על הברטנורא) כ"ה גירסתו. וגירסת הספר, במזרח. ובשל מוספים להפך. ורש"י גרס כגירסת הספר וע"ש טעמו. והתוספ' והמפרש גרסי כגירסת הר"ב, דלהכי נתנום לאברי תמיד במערב לפי שהמערכה שעל המזבח הוא למזרחו לכך נותנים האברים במערבו של כבש לפנות מקום הליכתם כשיוליכם אח"כ לראש המזבח על המערכה שהוא במזרח:

(טז) (על המשנה) מלמטה. ה"ג רש"י. ופירוש של ר"ח, איברים של מוספי ר"ח נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של הכבש שכל הכבש ארכו ל"ב. ואינו משפע ועולה אלא ט' אמות ו"א מן הארץ לסובב וג' מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב. וגירסת הר"ב מלמעלה עתוי'ט. ולשתי הגירסות טעמא דעבדינן שנוי בר"ח מפורש בגמרא דסוכה. לידע שהוקבע ר"ח בזמנו. ופירש"י האי חשיבותא עבדינן ליה להכירא שיכירו דפשיטא להו לב"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חדוש הלבנה:

(יז) (על הברטנורא) ואני למדתי טעמו מלשון הר"מ שסיים ואמר אבל אם הקדישן הכהן אחר שבא לידו והרי הם שלו יכול להקדישן. אבל שקלים דלמזבח יכול להקדיש כדתנן במ"ז פ"ח דערכין דמקדיש אדם קדשי מזבח. תוי"ט. וע"ע: