משנה שקלים ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ח · משנה ה | >>
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן, פרוכת עביה טפח, ועל שבעים ושתים נימין נארגת, ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין.
אורכה ארבעים אמה ורוחבה עשרים אמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשית.
ושתים עושין בכל שנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן) הַסְּגָן:
- פָּרֹכֶת – עָבְיָהּ טֶפַח,
- וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין [ס"א: נִירִין] נֶאֱרֶגֶת,
- וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין.
- אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה,
- וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה,
- וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית.
- וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה.
- וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ:
רבן שמעון בן גמליאל אומר,
- משם רבי שמעון בן הסגן:
- פרוכת -
- עובייה - טפח.
- ועל שבעים ושנים נירים - נארגת.
- על כל נימה ונימה - עשרים וארבעה חוטים.
- אורכה - ארבעים אמה.
- ורוחבה - עשרים אמה.
- ובשמונים ושתי ריבוא - היתה נעשית.
- ושתים עושין מהן - בכל שנה ושנה.
- ושלש מאות כהנים - מטבילין אותה.
- פרוכת -
שמונים ושתי רבוא - שמונה מאות אלף ועשרים אלף דינר.
ומלאכת הפרוכת היא מלאכת התשבץ.
וכל מה שנזכר בזה הפרוכת הכל לשון הבאי, וכן בארו בתלמוד:
נימין - ליצי"ש בלע"ז:
עשרים וארבעה חוטין - לפי שהיא עשויה מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, וכל מין ומין חוטו כפול ו'. כדאיתא ביומא:
ארכה מ' ורחבה כ' - כמדת פתח האולם שהיה גבהו ארבעים ורחבו עשרים יב:
ומשמונים ושתים רבוא - כך היה מנין החוטים שהיא נעשית מהן. פירוש אחר, מנין דנרי זהב שהיו מוציאין עליה. ויש ספרים שכתוב בהן ובשמונים ושתים ריבות יג, כלומר דשמונים ושתים נערות בתולות היו מתעסקות בעשייתה:
ושלש מאות כהנים היו מטבילין אותה - דכלים הנגמרים אע"פ שנגמרו בטהרה צריכים טבילה לקודש כדאיתא במסכת חגיגה. ושלש מאות כהנים דתנן במתניתין לשון גוזמא והבאי הוא, דלא היה צריך כל כך כהנים להטבילה:
עשרים וארבעה חוטין. כתב הר"ב כדאיתא ביומא. פ"ז דף ע"א:
ארכה מ' ורחבה ך'. פי' הר"ב כמדת פתח האולם כו' כדתנן במשנה ו' פרק ג' דמדות. ומיהו בפ"ד משנה ו' תנן דגובהו של היכל נמי מ' אמה ובמשנה ז' דרחבו ך' ונמצא דרוחב קדשי קדשים ך' אמה וגבהו מ' אמה. ופי' שם הר"ב והכי תנן ברפ"ה דיומא דשתי פרוכות היו שם המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים. ואם כן יש לפרש מתני' דבפרוכת הדביר מיירי ובפ"ז דחולין דף צ' כתב רש"י לפירוש הר"ב שכך שמע וכתב דלו נראה שאף פרוכת הדביר כך מדתו רחבו לרחבו של היכל שהוא ך' אמה וגובהו לגובהו מן העליה ועד הרצפה ובפירוש דמס' תמיד פ"ב מפרש לה נמי שזה הפרוכת להבדיל בין ההיכל לקדשי קדשים כדכתיב (שמות כ"ז) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קודש הקדשים וכדמוכח בתוספתא דבאותה פרוכת שפרוס שמה מיירי וחלל ההיכל כלומר גובהו היה מ' אמה כדמוכח במסכת מדות שגובה ההיכל מ' ורחבו ך' ע"כ ואתי שפיר תירוצא קמא דתוס' דלעיל ואתי נמי שפיר דתנן ושתים עושין בכל שנה. לפי ששתים היו שם בדביר כדתנן ביומא כמו שכתבתי וכן הוא בפי' דמסכת תמיד וז"ל הרמב"ם בפ"ז מהל' כלי המקדש ושתי פרוכת היו עושין בכל שנה להבדיל בין קדש לקדש הקדשים:
רבוא. הר"ב כתב דיש ספרים שכתוב ריבות כלומר נערות בתולות וז"ל הפי' דמסכת תמיד נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בו שרוצים לעסוק בו בטהרה וכדאמרינן [בר"פ שני דייני קז.] נשים האורגות בפרוכת כו':
מטבילין אותה. כתב הר"ב כדאיתא במס' חגיגה משנה ב' פ"ג:
(יב) (על הברטנורא) כדתנן במ"ו פ"ג דמדות. ומיהו בפ"ד מ"ו תנן דגובהו של היכל נמי מ' אמה, ובמ"ז דרותבו כ' ונמצא דרוחב קדשי קדשים כ' וגבהו מ'. וא"כ יש לפרש נמי אפרוכת הדביר. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) והמפרש במסכת תמיד פירש נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בו שרוצים לעסוק בו בטהרה:
רשב"ג אומר משום ר"ש בן הסגן וכו': וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א ל"ג מלת רבי רק שמעון בן הסגן ע"כ: חולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ') ובפ' שני דמס' תמיד דף כ"ט:
על שבעים ושנים נירין נארגת ועל כל נירא ונירא עשרים וארבע חוטין: כך מצאתי בספר כתיבת יד: אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ועל כל נימה ונימה בה"א ובמ"ם:
עשרים וד' חוטין: בירוש' איכא ברייתא דס"ל שלשים ושנים ותו איכא ברייתא אחריתי דס"ל מ"ח וכולהו תלתא תנאי ילפי טעמא מחד קרא:
ומשמנים וכו': ס"א ובשמנים: ופי' הר"ש שיריליו ז"ל ע"ב נירין הן כלי האורגין שעולין ויורדין ופותחין השתי ונכנס הערב דרך הפתיחה ליצוש בלעז והיו להם כל כך ליצוש מפני עובי החוטין שכפולין לכ"ד חוטין כדתנן ועוד מפני הכרובים שמציירין בה שני פרצופין ארי ונשר כדאיתא בירוש' ומפני הציורין שוין ונפרדין צריך מנין הליצוש כפי ידיעת האורגין וצא ובדוק ותמצא שכך הוא:
על כל נירא כ"ד חוטין: כלומר החוט העובר בכל ניר שזורין בו כ"ד חוטין כדיליף בירוש' ובבבלי פ' בא לו כהן גדול לקרות מקראי:
ארכה מ' אמה ורחבה עשרים אמה: כך גובה ההיכל עד התקרא ורחבה עשרים כנגד רוחב ההיכל והיא הפרכת המבדלת בין ההיכל ובין קדש הקדשים תחת אמה טרקסין שהיה בבית ראשון ושתים היו וביניהם אמה:
ושתים היו עושין בבל שנה ושנה: שתים היו צריכין כדפרישנא להבדל אמה וצריכין חדשות בכל שנה שמחמת עשן הקטרת היו משחירין:
ושלש מאות כהנים מטבילין אותה: מקשו הכא למה היתה מקבלת טומאה והלא וילון אינו מקבל [טומאה] מטמא אלא מפני שהשמש מתחמם בו כדאיתא בפ"ק דביצה וא"כ פרוכת דליכא למימר בה האי טעמא שהרי אסורה בהנאה למה היתה טמאה ותירץ הראב"ד ז"ל דלאו כרכא היא דאע"ג דאסורה בהנאה מ"מ כיון שאם היתה של חול היתה ראויה לשמש להתחמם בה לפיכך אע"פ שהיא אסורה בהנאה מ"מ תורת כלי עליה וראיה לדבר דהא כלים של הקדש אע"ג דאסורין בהנאה מקבלין טומאה מפני שראוין לתשמיש ושם כלי עליהן והכי נמי הכא עכ"ל ז"ל: וז"ל רש"י ז"ל שם פ' גיד הנשה בלשון שני ולי נראה שאף פרכת הדביר כך מדתו רחבה לרחבו של היכל שהוא עשרים וגבהה לגבהו מן העליה ועד הרצפה ע"כ וז"ל הרא"ש ז"ל ארכה מ' אמה כך הוא גובה ההיכל עד התקרא ורחבה עשרים אמה כנגד רוחב ההיכל והיא הפרכת המבדלת בין הקדש ובץ קדש הקדשים תחת אמה טרקסין בבית ראשון ושתים היו וביניהן אמה: וי"מ שהיתה תלויה בפתחו של אולם דגבוה מ' אמה ורוחב עשרים אמה וראשון ניחא טפי דלפי' שני למה שתים ולפי' ראשון שתים היו ומשחירין מחמת עשן הקטרת והיו עושין חדשות בכל שנה ע"כ: ומובן הוא שצריך להגיה בפי' ר"ע ז"ל כמדת פתח האולם שהיה גבהו ארבעים ורחבו עשרים:
ומשמנים ושתי רבוא: פי' בערוך בלשון ראשון פי' שמנים ושנים ככרין ע"כ:
רבוא: אית דגרסי ריבות כמו שכתב ר"ע ז"ל וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל דפי" זה לא נהיר דא"כ היל"ל ופ"ב ריבות עושות אותה ואני מצאתי רבואות ע"כ:
ושלש מאות כהנים מטבילין אותה: לשון הבאי וזה אחד משלשה מקומות שדברו חכמים לשון הבאי והאחד בר"פ שני דתמיד דתנן התם פעמים שיש עליו שלש מאות כור והאחרת בספ"ג דמס' מדות דתנן התם גבי גפן של זהב מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה וגוזמא ולשון הבאי הוא שאם היתה טעונה כ"כ שצריכה ג' מאות כהנים לפנותה תשבר וכ"כ לא הי' ממתינין: ונלע"ד דבזה יובן הא דמייתי לה במדרש שמות רבה ס"פ ויקהל וקתני בה וכל הכהנים יורדין ומטבילין אותה: ועוד קתני בה התם ועל ע"ב נימין נארגת ולא היה בה קשר ע"כ:
יכין
ועל שבעים ושנים נימין: הן נירין שנזכרו במס' שבת [פי"ג ה'], שמניחין בהן חוטי השתי [וכך כ' הרמב"ם בפ"ז מכלי מקדש]:
ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין: שזורין יחד לחוט א', מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, דמכל מין מהן ו' חוטין:
ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה: כאורך ורוחב פתח קדשי קדשים:
ומשמונים ושתי רבוא נעשית: כך היו מניין כל כללות חוטי השתי שבו, וי"א כך מניין הדנרי זהב, שהוציאו עליה, וי"א דריבות גרסי', ור"ל שהוצרכו לאריגתם פ"ב נערות שלא הגיעו לוסתן, שלא יהיה שם חשש נדות:
ושתים עושין בכל שנה: דב' פרוכת היו בפתח ק"ק [כיומא דנ"א ב']:
מטבילין אותה: דאע"ג דהיה נגמר בטהרה, היה צריך טבילה לקודש [כחגיגה פ"ג מ"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת