משנה שקלים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שקלים פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק שלישי ("בשלשה פרקים") · >>

פרקי מסכת שקלים: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

בשלשה פרקים בשנה, תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג, והן גרנות למעשר בהמה, דברי רבי עקיבא.

בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיון, ובעשרים ותשעה באב.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.

מפני מה אמרו בעשרים ותשעה באלול, ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול.

משנה ב[עריכה]

בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה, וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל.

רבי ישמעאל אומר, יוונית כתוב בהן, אלפ"א בית"א גמל"א.

אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות, ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע, שמא יעני, ויאמרו מעוון הלשכה העני, או שמא יעשיר, ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר.

לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל, ואומר (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

משנה ג[עריכה]

של בית רבן גמליאל (היה) נכנס ושקלו בין אצבעותיו, וזורקו לפני התורם, והתורם מתכוון ודוחקו לקופה.

אין התורם תורם עד שיאמר להם, אתרום?

והן אומרים לו, תרום, תרום, תרום, שלוש פעמים.

משנה ד[עריכה]

תרם את הראשונה ומחפה בקטבלאות, שניה ומחפה בקטבלאות.

שלישית לא היה מחפה, שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום.

תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל, ושניה לשום כרכין המוקפין לה, והשלישית לשום בבל ולשום מדי ולשום מדינות הרחוקות.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א)

בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה:

בִּפְרוֹס הַפֶּסַח,
בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת,
בִּפְרוֹס הַחַג;
וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה;
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:
בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי?
מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב,
וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב;
לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל:
(ב)

בְּשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה,

וְכָתוּב בָּהֶן: אָלֶ"ף, בֵּי"ת, גִּימֶ"ל.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,
יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן:
אַלְפָ"א, בֵּיתָּ"א, גַּמְלָ"א [נ"א: אַלְפָ"א, בֶּיטָ"א, גַּמָּ"א].

אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס, לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת,

וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמֵיעַ,
שֶׁמָּא יֵעָנִי, וְיֹאמְרוּ: מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי;
אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ: מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר.
לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב, כב):
וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל,
וְאוֹמֵר (משלי ג, ד):
וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:
(ג)

שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה נִכְנָס,

וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו,
וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם,
וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲפוֹ לַקֻּפָּה.

אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם,

עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם: אֶתְרֹם?
וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ:
תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם,
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:
(ד)

תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת,

שְׁנִיָּה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת;
שְׁלִישִׁית לֹא הָיָה מְחַפֶּה.
שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם.
תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
וּשְׁנִיָּה לְשׁוּם כְּרַכִּים הַמֻּקָּפִין לָהּ,
וְהַשְּׁלִישִׁית לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי, וּלְשׁוּם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי רבי עקיבה בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר באחד בסיוון בעשרים ותשעה באב רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין באחד בניסן באחד בסיוון בעשרים ותשעה באלול ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.

(ב) בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב עליהן אלף בית גימל רבי ישמעאל אומר יונית היה כתוב עליהן אלפא ביטא גמא אין התורם נכנס לא בפרגוד החפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילה ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעוון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר לפי שאדם צריך לצאת ידי הברייות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר לב כב) ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם (משלי ג ד).

(ג) של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם והתורם מתכוון ודוחפו לקופה אין התורם תורם עד שהוא אומר להן אתרום והן אומרין לו תרום תרום תרום שלשה פעמים.

(ד) תרם את הראשונה וחיפה בקטבליות השניה וחיפה בקטבליות השלישית לא היה מחפה ולמה לא היה מחפה שמא ישכח ויתרום מן התרום תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל והשניה לשם הכרכים המוקפין לה והשלישית לשם בבל ולשם מדיי ולשם המדינות הרחוקות.

פירושים[עריכה]